"היא אמרה לי בבכי שאלכס אנס אותה וגם תיעד את המעשה"

"תמיד היו לה מלא חברים, היא הייתה נערה ממש חברותית", מספרת בכאב אימה של שירן (שם בדוי, כמו כל השמות בכתבה), נערה ממרכז הארץ ששמה לאחרונה קץ לחייה, לאחר חודשים רבים של מצוקה. מהתמונות של שירן ניכר יופייה של הנערה בת ה-17, אך מאחורי הפנים הצעירות מסתתרת דרמה גדולה שטלטלה את חייה בשנה האחרונה.

"תקופה מסוימת הבנו שמשהו קצת עובר עליה", מנסה האם רות לשים את האצבע על הרגע שבו החלו חייה של בתה להשתנות לנגד עיניה. "היא הכירה בחור, אלכס, והסתירה מאיתנו את הגיל שלו. היא לא רצתה שנדע. היא הייתה בת 16, הוא היה בן 21, והיא לא אמרה לנו את הגיל האמיתי שלו. היא לא הייתה משתפת אותנו יותר מדי בדברים, ככה שלא ידענו שום דבר", אומרת האם בכאב.

לדברי רות, הקשר בין השניים הפך במהרה למסכת הטרדות, אלימות ופחד מצד בן הזוג. בתה הגישה תלונה בגין אונס, בית המשפט הוציא צווי הרחקה והגנה, אך הסיפור הסתיים בטרגדיה: שירן התאבדה.

כעת מעלה משפחתה של שירן טענות קשות על אוזלת ידה של המשטרה, מחפשת צדק לאחר מותה. "היא ניסתה להשתקם, אבל שיגע אותה שהוא לא משלם על מעשיו", מספרת האם. "בכל פעם שהלכנו לתחנת המשטרה או יצרנו קשר איתם כדי לברר מה קורה עם התיק, היו אומרים לנו 'החוקרת בחופשה, זה בטיפול'".

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

"הוא היה שולח לה עשרות הודעות"

"מההתחלה הקשר ביניהם היה הדוק וחולני", אומרת האם רות על היחסים של שירן עם בן זוגה המבוגר ממנה, אלכס. "הוא היה שולח לשירן עשרות הודעות. אם היא הייתה יוצאת עם חברים ולא עונה, הוא היה מחכה לה ליד הבית. הוא היה לוקח אותה לבית הספר באופנוע שלו, למרות מחאותינו. הוא היה גם מתקשר אליי, או לאחותה, מגיע אליי לסטודיו, מבקש לדבר איתה. ממש התנהגות אובססיבית במיוחד, אם היא לא הייתה עונה כמה שעות".

באיזה שלב נכנסתם לתמונה?
"תמיד היינו בעניינים איתה. בעיקר כי היו לה בעבר התמודדויות עם קצת דיכאונות, שטופלו. נשארנו כל הזמן עם האצבע על הדופק, תמיד עטפנו אותה באהבה. היו גם קצת קשיים בבית הספר, אבל לא משהו מיוחד. הייתה לנו הרגשה שזה תהליך שעוברות הרבה מתבגרות, ולא משהו דרמטי".

"ואז הגיעה תקופה שהיה ברור לי ולבן זוגי לשעבר, שגידל אותה שנים והיה לה לדמות אב, שעובר עליה משהו", ממשיכה האם לתאר. "הבנו שהיא הכירה איזה בחור. תחילה היא הסתירה מאיתנו את הגיל שלו, והיו עוד דברים שהוסתרו. למשל, היא הייתה אומרת שהיא 'ישנה אצל חברה', אבל בפועל הייתה איתו".

"אחרי תקופה לא ארוכה במיוחד, כשכבר הבנו שמדובר בקשר לא בריא ואובססיבי, הייתה ביניהם איזושהי מריבה והיא נכנסה לאטרף", ממשיכה רות לתאר. "אני לא יודעת מה בדיוק היה הסיפור שם, רק שלבסוף היא נכנסה לחדר שלה, סגרה את עצמה כמה שעות, ואנחנו הלכנו לישון. סביב אחת לפנות בוקר היא העירה את בן זוגי לשעבר ואמרה לו שהיא לקחה כדורים. היא בלעה יותר מ-30 כדורים, זה היה הניסיון האובדני הראשון שלה. כמובן התייחסנו לזה במלוא הרצינות הנדרשת, והיא אושפזה לשלושה שבועות בבית החולים גהה. אז גם ביקשתי מאותו בחור באופן אישי שלא ייצור איתה קשר שוב עקב מצבה, אך הוא כמובן התעלם והמשיך לנסות".

ואחרי שהיא שוחררה מבית החולים לבריאות הנפש הם חזרו לקשר זוגי?
"איכשהו הם חזרו לדבר, אבל לא להיות בני זוג. הוא המשיך לכתוב לה מכתבים של עשרות עמודים, לשלוח מתנות, ובגדול ניסה להישאר בתמונה. במקביל היא עשתה הפוך, ניסתה להמשיך בחייה, לצאת לבלות ולהכיר חברים חדשים. הוא המשיך להיות ברקע, אני יודעת שהם היו נפגשים מדי פעם, אבל הם לא חזרו להיות בני זוג – היא אפילו כבר ניסתה לצאת עם בחורצ'יק חדש בן גילה".

הצעיר לא ויתר ואף הגיע למקום העבודה של האם, וביקש לדבר עם בתה. "אלכס הגיע לכאן מזיע, בוכה בצרחות, מתחנן שאתן לו לדבר איתה. הוא התעקש שהוא אוהב אותה למרות כל מה שעשה. אמרתי לו, 'בשום פנים ואופן אתה לא מתקרב יותר לילדה שלי', ביקשתי שיתרחק ובעצם רמזתי לו שאם ימשיך, אספר להורים שלו שהיא קטינה ואערב אותם".

"ראיתי אותה עם סכין ביד"

בזמן שבתה המשיכה כביכול בחייה, האם זיהתה שינוי חד בהתנהגותה. "לפני ארבעה חודשים בערך שמתי לב שהיא בהתקף דיכאון רציני", משחזרת רות את תחילתה של נקודת המפנה במצבה הנפשי של בתה. "שאלתי את שירן מה קרה, אבל היא לא רצתה לדבר. ניסיתי לדובב אותה. הייתה לי תחושה שמשהו קורה, וכמובן גם דאגתי שהיא לא תנסה לפגוע בעצמה שוב. באיזשהו שלב היא סגרה את הדלת של החדר שלה ונכנסתי אחריה. ראיתי אותה עם סכין ביד. שאלתי אותה מה קרה, היא התחילה לבכות".

ומה היא סיפרה לך?
"היא בכתה והייתה שבורה לחלוטין. היא המשיכה לסרב לדבר איתי. רק אחרי כמה שעות של ניסיונות שכנוע היא אמרה לי שאלכס אנס אותה בחודש ספטמבר, וגם תיעד את המעשה".

היא פירטה?
"היא סיפרה שזה קרה אחרי ערב שהם יצאו עם חברים ושתו. היא הייתה בהשפעת אלכוהול והלכה לישון אצלו בדירה ששכר אז. הוא אנס אותה מחוסרת הכרה וצילם את זה בטלפון שלה – בבוקר היא ראתה את זה ומחקה מיד, מהבושה וההלם".

"הוא יודע שהוא עשה את זה", קובעת רות נחרצות, "יש הודעות". בהתכתבות בין השניים הטיחה שירן בבן זוגה לשעבר באומץ: "אתה היית הבן אדם הכי קרוב אליי", "אתה הרסת לי את הנפש". בתגובה הוא ענה: "עשיתי טעות חמורה, הייתי חרמן". עוד כתבה לו: "אני לא מצליחה להיכנס למקלחת ערומה בלי לבכות". "למה את כל כך בטוחה אחרי מה שעשיתי שאני שלם עם עצמי ויכול להעיז לעצמי לפגוע בך?" הוא עונה לה (השגיאות במקור).

רות שאלה את שירן מה היא רוצה לעשות, ושירן החליטה להגיש תלונה במשטרה. "האמת? אני אומרת בכנות – אמרתי לה שלא תלך למשטרה", מודה האם. "אמרתי שייקח זמן עד שיעשו עם זה משהו, אם בכלל, והינה גם צדקתי. אבל היא התעקשה – היא רצתה שהוא ישלם על מה שעשה לה והאמינה שהמשטרה תטפל בזה".

נוסף על האונס תיארה האם אירועי אלימות שכללו תקיפה גופנית שהותירה סימנים על גופה של בתה. הנושא עלה גם כן במעמד הגשת התלונה והחקירה שעברה הצעירה. "היינו שם מהבוקר כמעט עד 16:00, הרגשנו לעיתים שרק מושכים זמן ונותנים לנו לחכות", מספרת האם.

לטענת רות, במשטרה החזיקו בטלפון של בתה במשך שלושה שבועות בניסיון לשחזר את הסרטון, אך בסופו של דבר המכשיר הוחזר ושום חומר לא הופק ממנו. "אמרתי להם שזו ילדה עם הפרעות נפשיות שלא יכולה להיות בלי הטלפון", אומרת רות. "הלכתי לשם שלוש פעמים לבקש את המכשיר בחזרה, אבל הם דחו אותי ואמרו שהמכשיר בבדיקה. בסוף הם טענו שלא הצליחו לשחזר, כי הם 'רק משטרה' והם לא יודעים לעשות את הדברים האלה".

הראית למשטרה את ההתכתבות ביניהם? היא ממש הופכת את הבטן.
"כן. את מאמינה לי שבמשטרה אפילו לא טרחו לקחת את צילומי המסך האלה?"

החשוד ביקש להמשיך להתאמן בחדר הכושר

בעקבות התלונה ועדות הקטינה הוציא בית המשפט כאמור צו הרחקה לאלכס, אולם החודשים עברו ורות ושירן לא קיבלו כל עדכון בנוגע להתקדמות כלשהי בתיק. "לא דיברו איתנו מילה מיום שהיינו שם", מספרת רות. "אין לי מושג מה למשל כן לקחו מהטלפון בסוף, אם הוא נחקר... כלום ושום דבר. כשהיינו מתקשרות, היו עונים שלא מוסרים מידע בטלפון. פעם אחת הלכנו לתחנה לבדוק – אמרו לנו: החוקרת בתיק חולה".

תוקפו של צו ההרחקה הסתיים ושירן הגישה בקשה לצו הגנה מבית המשפט. בדיון שנערך בחודש מאי היא סיפרה לשופטת על מצבה הנפשי המורכב, בעוד עורך דינו של אלכס ביקש שיאפשרו למרשו להמשיך להתאמן בחדר הכושר שהוא מנוי לו. "הבת שלי הצליחה בקושי לתפקד מאז הגשת התלונה, ולו חשוב חדר הכושר", אומרת רות בכעס. "מזל שהשופטת הבינה היטב את המצוקה ופסקה לטובתנו".

"גם אחרי שבית המשפט הוציא את צו ההגנה ניסה אלכס עוד פעם אחת לפנות לשירן", ממשיכה רות לספר. "התקשרתי אליו וביקשתי ממנו שיפסיק. הוא ניסה בעקיפין, שלח הודעות למכרים ולחברות. אפילו כששמע שהיא מדברת עם בחור צעיר חדש, בן גילה, הוא היה מגיע אליו ואומר עליה דברים. היא כבר לא הייתה מעוניינת לשוחח איתו ולא יצרה איתו קשר".

בעצם עכשיו מה שנשאר לה זה לראות איך מתקדמת התלונה.
"כן. והיא מדברת על זה כל הזמן. שיגע אותה שהוא המשיך בחייו, טס לו לחו"ל, בזמן שהיא שוקעת ואנחנו אצל פסיכיאטר מחכים להתחיל טיפול בטראומה שאושר לה. היא רצתה צדק, קיוותה שייענש. היא ידעה מה הוא עשה לה, יש לה הוכחות, והיא לא הצליחה לתפוס או להבין איך ככה עובדת מערכת החוק במדינת ישראל. היא הייתה שואלת אותי על זה כל הזמן, ואני הסברתי לה שאין מה לעשות, צריך להמשיך לחכות".

"זה היה נורא, לא האמנתי"

"אחרי מותה, אגב, ידעו במשטרה לתחקר יפה מאוד את כל בני המשפחה, אם מישהו מאיתנו היה שותף למעשה שלה, כשהם רוצים, הם יודעים", זועמת רות. "אחרי מותה ניסיתי שוב להבין איפה הדברים עומדים בנוגע לתלונה, אמרו לי שיחזרו אליי, עד שלבסוף אמרו לי שהתיק עבר לפרקליטות".

לדברי רות, שירן לא יכלה לשאת את ההמתנה למשטרה. "זה שבר אותה. ערב לפני שמצאנו אותה היא אמרה לי שהיא ברע. היו לה ימים כאלה, זאת הייתה תקופה של רכבת הרים. הכנתי לה ארוחת ערב, אמרתי לה, 'תלכי לישון, מחר תקומי ליום חדש והכול יהיה בסדר... נדבר בבוקר', אבל בבוקר כבר מצאנו אותה... ללא רוח חיים". ברגע הזה בשיחה קולה של רות נשבר.

רות מתארת איך מצאה את בתה מתה כשהמסמכים הרשמיים שקיבלה מהמשטרה בעקבות התלונה פזורים על המיטה. "זה היה נורא, לא האמנתי", היא מתארת וניכר שקשה לה לדבר. "אי אפשר לתאר את זה. צרחנו אני, אחותה ובן זוגי בכל הבית. לא האמנתי, פשוט לא האמנתי. כי למרות המצב המורכב, היה נראה שנכנסנו לתקופה מאוזנת יותר. היא הייתה מוקפת גם בטוב. היא הייתה אמורה להתחיל טיפול בטראומה שהיה אמור לעזור. הייתה הרגשה שאנחנו בתקופה רגועה יותר איתה. אבל ברגע אחד זהו. אני מסתכלת ומבינה 'אין יותר', 'אין לי יותר איך לעזור לה'", היא אומרת בקול חנוק.

"צעקתי עליו: רצחת לי את הילדה"

רות מספרת כי ביום שמצאה את בתה ללא רוח חיים, היא התקשרה לאלכס. "צעקתי עליו שהוא רצח לי את הילדה. ניתקתי, לא נתתי לו אפילו לדבר. הוא רק צעק בחזרה, 'מה, למה את אומרת לי דבר כזה?' מיד אחר כך הוא המשיך בחייו.

"הצוואה של שירן היא שאלכס ישלם על מה שעשה לה, ועכשיו זאת המלחמה שלי. זה לא משנה שהיא איננה עוד – הוא צריך לקבל עונש. היא הייתה בוכה לי, שואלת כל הזמן איך יכול להיות בכלל שהוא ממשיך כאילו כלום לא קרה והיא זאת שצריכה לחיות עם ההשלכות של מה שהוא עשה לה. איך ההליך הפלילי לא מתקדם לשום מקום. זה באמת חרפן אותה. הוא רצח לה את הנפש והרס משפחה שלמה. המטרה שלי היא שהוא יישב מאחורי סורגים".

לצד הכאב הבלתי נתפס החליטו בני משפחתה של שירן להנציחה בדרכים שאהבה – רכיבה על אופנועים וקעקועים, שהיו לדבריהם סוג של ריפוי ומזור לנפש שלה.

תגובות

משטרת ישראל: "ראשית, אנו משתתפים בצערה הכבד של המשפחה. יודגש כי החקירה נוהלה במלוא הרגישות והמקצועיות ובמהלכה בוצעו פעולות חקירה רבות ומגוונות, תוך עדכון המתלוננת ואימה, לפי מגבלות החוק. מאחר שהחקירה עודנה מתנהלת, מטבע הדברים לא נוכל לפרט. בתום החקירה הועבר התיק לבחינה ולהמשך טיפול של הפרקליטות כמקובל".

התיק טרם התקבל בפרקליטות.

פנינו לתגובתו של בן זוגה לשעבר של שירן, וזו טרם התקבלה עד לפרסום הכתבה. היא תפורסם אם וכאשר תתקבל.

אובדנות היא תופעה הניתנת למניעה. אם אדם בסביבתכם במשבר ועלול להיות אובדני, אל תהססו – דברו איתו, עודדו אותו לפנות לעזרה מקצועית והדגישו את חשיבות הפנייה. לסיוע במצבי מצוקה:

מוקד ער"ן – עזרה ראשונה נפשית – 1201

סה"ר – סיוע והקשבה ברשת – Sahar.org.il

"בשביל החיים" – סיוע למשפחות שיקיריהן התאבדו: 03-7487771, www.path-to-life.org