"דפקתי בדלת, ובעל הבית פתח כשהוא ערום כביום היוולדו": הסיוט של שוכרי הדירות

"חזרתי לדירה באמצע היום ומצאתי את בעל הדירה שוכב לנוח על הספה שלי במרפסת" – סיפרה א', צעירה בשנות ה-20 לחייה, על החוויה המפוקפקת שעברה בדירה השכורה שלה. "אני גרושה, ובעל הדירה שאל אם זה בסדר שהוא יישאר לישון אצלי בימים שהוא מגיע לתל אביב", כתבה אישה אחרת על החוויה הקשה שלה. אלו רק כמה מהחוויות שבהן שיתפו גולשים בפייסבוק. ואכן, מציאת דירה להשכרה בישראל היא משימה מורכבת שדורשת סבלנות, תושייה ולעיתים גם לא מעט מזל. אך גם כאשר נדמה שנמצאה הדירה המושלמת, השוכרים עלולים לגלות שהאדם שעימו חתמו על החוזה רחוק מלהיות בעל הבית הנורמטיבי שדמיינו.

הרשתות החברתיות מלאות סיפורי זוועה על בעלי בית שמנצלים את היעדר הפיקוח על שוק השכירות ומתנהלים בצורה חסרת גבולות, פוגענית - ואפילו פלילית, תוך ניצול תמימותם של השוכרים וחוסר הברירה שלהם. "הייתי סטודנטית בבית הספר למשחק", נזכרה מגיבה אחת. "חזרתי לדירה והבאתי אליה חבר. באמצע הלילה פתאום דפיקות של החיים. בעל הדירה התקשר אליי ואמר: 'תפתחי, באתי לישון בדירה'. יש בדירה מיטה אחת. הוא שבר את הדלת, הזמנו משטרה... מזל שהיה איתי מישהו".

היו ששיתפו בחוויות מוזרות מסוג אחר: "הלכתי לחתום על החוזה, ובעל הבית קיבל שבץ מוחי כשאני מולו", סיפרה גולשת במסגרת שיחה על הסיפורים ההזויים ביותר בשוק הדיור להשכרה. "מישהי ביקשה ממני לכתוב חמשיר שיסביר למה אני ראויה לקבל את הדירה יותר מאחרים", סיפרה גולשת נוספת ברשת. "לא הייתה חובה שזה יהיה בחרוזים, אבל כתבתי. לא נבחרתי".

גולשים נוספים סיפרו על משפחה שניסתה להשכיר את הבית של הסבתא – תוך כדי השבעה עליה. "ראינו דירה ברחוב שממש חיפשנו, דיברנו איתם בטלפון והם היו נחמדים וקבענו לבוא לראות את הדירה אחרי יום. הגענו בערב וכבר בכניסה הייתה מודעת אבל. הם העלו את הדירה ללוח יומיים אחרי שהסבתא שגרה שם נפטרה". הם נחרדו לגלות שבזמן שבו הם הגיעו לראות את הדירה, אנשים אחרים באו לנחם את האבלים. "היה לנו לא נעים בכלל, אמרתי לאישה, 'את רוצה שנבוא ביום אחר?' הם אמרו לנו, 'מה פתאום, אנחנו רוצים לסגור כמה שיותר מהר'".

למרות זאת, בני הזוג, שבאותו הזמן ציפו לתינוק והיו בלחץ, החליטו ללכת על הדירה. "הבית הזה, השם ישמור. בתקופה שהיינו שם היו שיטפונות, הייתה שרפה בקומה מתחת והיא נכנסה לנו לבית". האסונות לא הפסיקו לפקוד אותם, והבת של בני הזוג גם נפלה ונפצעה בתוך הבית. "היום בדיעבד לא הייתי מתקרבת לשם", אומרת האישה.

"גבי, אתה חייב לשים תחתונים"

שובל (שם בדוי כמו כל השמות בכתבה) הייתה בת 22 כשחיפשה את הדירה הראשונה שלה בתל אביב. רגע לפני תחילת התואר הראשון שלה היא נפגשה עם השותפים הפוטנציאליים והגיעה מוכנה. "הייתה לי רשימת שאלות מוכנה מראש. אחת השאלות הייתה איך בעל הדירה, ולמרות שלא ממש הבנתי למה זה חשוב, שאלתי על זה", היא מספרת. "הם הסתכלו אחד על השני בלי ממש לדעת מה לומר, עד שאחד מהם ענה בהיסוס: 'הוא זקן מאוד וקצת משוגע, אבל חוץ מלפגוש אותו כשאת חותמת על הדירה אני אהיה במגע איתו, אז אל תדאגי'".

היום היא מבינה שבאותו רגע בדיוק היא הייתה צריכה להתחיל לדאוג. בעל הדירה, גבי, אז בן 95, גר בדיור מוגן. שובל הגיעה אליו בשעות הערב יחד עם עורך דין מטעמו, כדי לחתום על החוזה. "הגעתי בשמונה בערב, עלינו לדירה שלו, דפקתי על הדלת וגבי פתח אותה כשהוא ערום כביום היוולדו", היא אומרת בגיחוך. "עוד לפני שהספקתי להבין מה קורה, עורך הדין נכנס מהר פנימה וטרק את הדלת בפרצוף שלי. ואז שמעתי אותו צועק: 'גבי, מה אתה חושב שאתה עושה? אתה חייב לשים תחתונים. אתה לא מבין שאתה חשוף לתביעה?'. וגבי צרח בחזרה: 'אני לא שם תחתונים, מה אני, בחורה?'".

שובל המתינה במשך יותר משעה מחוץ לדלת, בזמן שגבי ועורך הדין מתווכחים בפנים. "עד כדי כך רציתי את הדירה הזאת", היא מסבירה. "בשלב מסוים דפקתי על הדלת ואמרתי שאין לי בעיה להיכנס ושאני לא אתבע, רק שנסיים עם זה כבר. אבל הוא לא הסכים". לאחר הוויכוח הארוך, גבי הסכים ללבוש תחתונים. "רק רציתי לעוף משם, אז הסכמתי", היא מוסיפה.

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

אבל גם החתימה עצמה הייתה לא פשוטה. "גבי התחיל לקרוא סעיף-סעיף בחוזה, אבל כנראה בגלל הדמנציה הוא חזר על אותו סעיף שוב ושוב ולא התקדם. אחרי עוד 20 דקות גם עורך הדין נשבר ועזב בטענה שהוא חייב ללכת. אני נשארתי לבד איתו לעוד שלוש שעות. עד אחת בלילה". גם לאחר החתימה סירב גבי לסיים את הפגישה. "הוא ביקש ממני לגעת לו בברזילים שיש לו בגב ממלחמת יום כיפור. לא ידעתי מה לעשות. רציתי להשאיר רושם חיובי, אבל בעיקר רציתי להסתלק משם. מצאתי את עצמי נוגעת בברזלים ובורחת". שובל מסכמת: "מאז, השאלה הראשונה שאני שואלת זה איך בעל הדירה".

בעל הבית שמארח מסיבות חילופי זוגות

לינוי הייתה בת 25 כששכרה יחידת דיור בעיר בצפון. יחידת הדיור ממוקמת בחצר של בית הקרקע שגר בו בעל הבית עם אשתו, לצד כמה יחידות נוספות. "הוא לא בן אדם נורמלי, בלשון המעטה", אומרת לינוי כשהיא פותחת את הסיפור שלה. "לכל הדיירים שגרו ביחידות דיור שלו יש סיפורים מכאן ועד הודעה חדשה".

זמן קצר לאחר שעברה לדירה עם בן זוגה קרה משהו שהיא לא צפתה: "בעל הבית הציע לנו להצטרף למסיבת חילופי זוגות שהוא מארח", היא משחזרת. "הוא רמז לנו שהם עושים את זה בכל שבוע. הוא אמר שאם אנחנו רואים אורות צבעוניים, שנדע שזו המסיבה ושאנחנו מוזמנים להצטרף. זה היה הזוי ברמות, אבל לא היה לי נעים אז סירבתי בנימוס". לינוי מספרת כי "זה אפילו לא היה האירוע שגרם לי לעזוב", וכי בהמשך הדברים הסלימו אף יותר.

באחד הימים, כשיצאה לינוי לחצר המשותפת, היא נחרדה לגלות את בעל הבית עומד במרכז הדשא המשותף ומטיל את מימיו. "הייתי בהלם, זה היה פשוט דוחה". לינוי פנתה לאשתו, אך היא לא התייחסה לתלונה שלה ברצינות. "מפה הבנתי שאני חייבת לעזוב, ראיתי את זה כהטרדה לכל דבר, זה פשוט הגעיל אותי".

הדירה עם הביוב הפיראטי – והאיומים על השוק האפור

אצל הילה הכול התחיל אחרת. היא ובעלה היו זוג צעיר עם תינוקת, והם חיפשו דירה שתתאים למשפחה צעירה. הם מצאו דירת קרקע בגוש דן עם חצר, שנראתה בדיוק כמו מה שחיפשו. "הדירה הייתה מושלמת. אמרנו לעצמנו שזה בדיוק מה שאנחנו צריכים", היא נזכרת. "הייתה רק בעיה אחת: היה רק חדר שירותים ומקלחת אחד, אבל לא חשבנו שזה יהיה אישיו".

מעמד החתימה על החוזה עבר באופן חיובי, ואבי בעל הדירה אפילו השאיר רושם חביב על הילה. "הוא היה נחמד, כמו דוד כזה. עם כרס מאוד גדולה שהחולצה לא סיימה לכסות", היא מספרת. אבל כבר במעמד החתימה היא הבחינה במשהו שהיום היא מבינה שהיה צריך להדליק נורה אדומה כבר אז. "חתמנו עם בעל הדירה ואיזו בחורה, והוא ביקש שהצ'קים יהיו לא על שמו אלא על שמה. הוא אמר שזו חברה שלו שעוזרת לו. באותו הזמן לא ראינו סיבה לחשוד, היינו תמימים".

אבל זמן קצר אחרי שנכנסו לדירה התחילו לצוץ בעיות בביוב. "הוא שלח את אח שלו, והוא פתח את הסתימה ואמר שהכול בסדר. אבל זה חזר על עצמו", היא משחזרת. "אחרי כמה פעמים שהתלוננו, הוא התחיל להגיד שאנחנו משתמשים לא נכון בשירותים ושמשהו לא בסדר אצלנו. ניסינו להסביר לו שזה לא הגיוני, אבל הוא התעקש שהכול בסדר".

בינתיים נאלצו הילה ובעלה למצוא פתרונות יצירתיים. "הספרייה העירונית הייתה קרובה, אז היינו הולכים לשם לשירותים. הבת שלי הייתה בחיתולים, אז זו לא הייתה בעיה. התקלחנו בבית, ואת הפיפי של הבוקר עשינו במקלחת. אבל אחרי כמה פעמים הבנו שזו לא תקלה זמנית והבאנו אינסטלטור משלנו. הוא הסתכל ואמר לנו: 'תקשיבו, הביוב לא מחובר כמו שצריך'".

הילה ובעלה הבינו שהדירה מחוברת לביוב באופן פיראטי, ושלתקן את זה יעלה להם הון. "האינסטלטור הסביר שמי שבנה את הצנרת לקח צינור קיים ופשוט התחבר אליו מהצד בזווית של 90 מעלות. הוא אמר לנו: 'אם רוצים לגור בבית, צריך לשבור את הכול ולעשות מחדש. אי אפשר להשתמש בשירותים ככה". בני הזוג הצליחו להסתדר בתנאים האלו, אבל אז הגיע יום כיפור. "זה משהו שאתה בכלל לא חושב עליו. אם אין מים לכמה שעות אז מסתדרים. אבל שירותים? לא יכולנו ללכת לספרייה כי היא הייתה סגורה, ולא הכרנו אף אחד באזור. פשוט התאפקנו יום שלם", היא מספרת. "באותו הרגע החלטנו שאנחנו עוזבים".

עם ההחלטה שלהם לעזוב הפסיק בעל הדירה להיות נחמד ואדיב. "הוא התחיל להתעצבן ואמר שזה באשמתנו", משתפת הילה. "הוא אמר, 'אתם יכולים לעזוב, אבל הצ'קים נשארים אצלי'. אמרנו לו שלפי החוזה אנחנו מחויבים לתת לו התראה של שלושה חודשים, אז הוא אמר שנשלם לו על שלושה חודשים, למרות שהוא זה שלא עמד במחויבות שלו לתת לנו בית ראוי למגורים".

בני הזוג סירבו להתקפל, ואז הגיע האיום של בעל הבית. "הוא אמר: 'אם אתם לא רוצים, אני לוקח את כל הצ'קים שלכם ומוכר אותם לשוק האפור. הם ירדפו אחריכם, בהצלחה'. חזרנו לחוזה ואז הבנו שבחוזה לא רשום שם של אף אחד. אנחנו רשומים, אבל בצד של בעל הדירה אין כלום". הם בדקו את הדירה יותר לעומק, וגילו להפתעתם שהדירה בכלל מעוקלת ולא שייכת לאבי. "כנראה הוא השיג מפתחות לדירה הזאת ופשוט בחר להשכיר אותה", היא חושפת.

הילה ובעלה החליטו לוותר על שלושת הצ'קים לחודשים הבאים, אבל הצליחו לבסוף לצאת מהדירה. "למרות שכבר עזבנו, עדיין אני מפחדת ממנו פחד אלוהים", מודה הילה. "הקטע הכי מלחיץ היה שגם כשהוא איים עלינו הוא לא הוריד את החיוך מהפנים. זה היה כמו לראות מישהו דוקר אותך וצוחק תוך כדי כך". גם ביום שבו הם עזבו את הדירה, אבי ביקש מהם שישאירו את המקרר שהם קנו עבור השוכרת הבאה של הדירה. "רצינו להזהיר אותה, אבל הוא דאג שלא נראה אותה. התלבטנו אם לגשת אליה אחרי שעברה, אבל באמת פחדנו".

החוויה הקשה נשארה עם הילה ובעלה גם בהמשך. "אתה חי בעולם שאתה מצפה ששחור יהיה שחור ולבן יהיה לבן. המחשבה להתעסק עם נוכלים ושקרים לא עולה לך בראש בכלל", היא מסכמת. "אבל אחרי דבר כזה, אתה כבר בודק הכול".