"הוא שיקר לגבי הזהות שלו, חשבתי שאיתו אני הכי בטוחה"

"חשבתי שהגעתי לנחלה, אבל אז ראיתי את הפוסטים והבנתי שלא, שהוא עדיין אובססיבי אליי ומסוכן", מספרת ליהי (שם בדוי). שנתיים חלפו מאז שניצלה בעור שיניה מהאקס שלה שארב לה וניסה לרצוח אותה, בעת שהיו פרודים: 14 דקירות סכין היא ספרה בגופה, לאחר שהצליחה להיחלץ מהרכב בצומת ביל"ו ורצה לעבר הכביש המהיר בניסיון לברוח, אך הוא תפס אותה מאחור ודקר אותה מעל לחזה ובגבה ונמלט.

"אלמלא נכחו במקום אנשים שהניסו את הנאשם בטרם השלים את מלאכתו, ואלמלא הטיפול הרפואי מציל החיים, יכול היה האירוע להסתיים באסון כבד של קיפוח חיי המתלוננת – אישה צעירה שכל חייה לפניה", כתבו שופטי בית המשפט המחוזי מרכז לוד בגזר הדין של פליקס אצ'ילדייב, בן זוגה לשעבר של ליהי, שהורשע בינואר 2025 בניסיון רצח שלה.

מאז שנתפס הוא יושב מאחורי סורג ובריח וממשיך לרצות את עונשו – 14 שנים בפועל, וממתין לדיון בערעור שהגיש לבית המשפט העליון על הכרעת הדין. אחד הטיעוניים המרכזיים שלו הוא שגזר הדין במחוזי ניתן על סמך הודאה שלו בכתב האישום במסגרת הסדר טיעון, שבדיעבד הוא חזר ממנו, אך שופטי המחוזי לא קיבלו זאת, והוא מבקש כעת לנהל הליך הוכחות.

אך הסיפור לא הסתיים בכך: לפני כמה חודשים, באפריל, גילתה ליהי שיש מי שהעלה פוסטים אישיים באחת הרשתות החברתיות על הקשר שלה ושל פליקס, כשהוא בכלא, בצירוף תמונות משותפות, ושבהם תיאורים אינטימיים על הקשר שלהם – חשופים לעיני כל, כולל זהותה.

"כתובים שם דברים שרק הוא ידע אותם, וזה ברור שזה הוא. הוא כותב שם דברים שקריים ופוגע בפרטיות שלי ואז אני מבינה שזה לא נגמר, שאני צריכה להמשיך לחזור לסיפור הזה, להמשיך להיות מאוימת ממנו", משתפת ליהי. באותו חשבון ברשתות החברתיות פליקס מפרסם תמונות שלהם יחד, מצטט הודעות שלטענתו ליהי שלחה לו, ומאשים אותה בשקרים ובהתנהלות כלכלית ואישית פסולה. בפוסטים הוא מאשים את הרשויות וטוען שהוא חף מפשע, ומבטיח לפרסם עוד ועוד פרטים.

בשבוע שעבר היא הגישה נגדו תלונה במשטרה, בטענה שמתוך הכלא – הוא הצליח להשיג טלפון ולהעלות עליה ברשת פוסטים שחושפים את זהותה ופוגעים בפרטיותה. את התלונה היא הגישה בזמן כשהיא מחכה לראות מה יהיו תוצאות הערעור שהגיש, ובתקווה שפסק הדין החריף של בית המשפט המחוזי נגד אצ'ילדייב לא ישתנה.

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

שנתיים לאחר היום המפחיד בחייה, 16.08.2024, יום שישי בבוקר, ליהי מדברת לראשונה בריאיון למגזין N12 על מה שקרה. במשך כמעט שבועיים, למרות שהמעשה בוצע בפרהסיה, המשטרה לא הצליחה לשים את ידה על אצ'ילדייב, ואף ביקשה את עזרת הציבור באיתורו. אפילו ליהי כתבה מתוך מקום המסתור שלה באותם ימים פוסט ויראלי שעלה בפורום מיכל סלה, ובו קראה לציבור לאתר אותו. "אני לא חופשיה כי הדוקר מסתובב חופשי ברחבי ישראל, לכן אני מבקשת את עזרתכם", כתבה.

גם השופטים, כך נראה, לא ישכחו את המקרה של ליהי, וניכר מפסק הדין, שהוא נצרב בנפשם. "נבקש להביע את הערכתנו העמוקה למתלוננת על תעוזתה ותעצומות הנפש שלה, עת נאבקה בנאשם שהיה נחוש לקפח את חייה", הם כתבו בגזר הדין. "התרשמנו מהתושייה שגילתה, מכוחותיה הבלתי רגילים ומעוז רוחה, בזכותם לא הצליח הנאשם לממש את רצונו הנורא להביא למותה באלימות קשה ואכזרית. במו ידיה הצילה המתלוננת את חייה על אף פציעותיה הקשות".

אבל המקרה של ליהי לא רגיל לא רק בגלל התושייה שלה, אלא גם בגלל האופן הכמעט נסי שבו היא גילתה מי הוא אצ'ילדייב - לאחר שהיא לא שיערה לרגע אחד, במהלך הקשר שלהם, שהוא עלול להיות מסוכן עבורה. רק לימים היא תגלה ששם המשפחה שלו הוא אחר לחלוטין, ושבעברו היה אלים כלפי בנות זוג קודמות שלו - עד כדי כך שדקר אחת מהן בפניה, ריצה על כך מאסר, ושכשהכיר את ליהי – בכלל הפר בשיטתיות מעצר בית בשל אלימות כלפי בת זוג שלו לשעבר.

במהלך חמשת החודשים שהם היו ביחד, לליהי לא היה מושג על עברו האלים, וגם לא היה לה שום רמז מיהו באמת האדם שהיא התאהבה בו וישנה איתו בלילה. "הייתה כתבה שראינו ביחד בטלויזיה על מישהי שניצלה מאלימות מבן הזוג שלה ואמרתי לו 'אתה יודע איך אני רגועה איתך? אני יודעת שבחיים לא תפגע בי. שבחיים לא תעשה לי שום דבר'", היא מספרת באופן מצמרר.

כלומר במהלך הקשר לא הייתה אלימות?
"לא. לא הייתה אלימות, אבל כן היו קטעים של אובססיביות, כן 'לאב בומבינג', אובר-אהבה - הודעות יפות, מתנות. הוא בכלל הציג לי את עצמו בשם אחר, פליקס אברמוב".

הם הכירו באחת האפליקציות, כשליהי כבר בת 33 ומחפשת את הגבר שאיתו תקים בית. "הייתי אז כבר שנתיים באפליקציות, וכשדיברתי איתו הרגשתי משהו אחר. החזות שלו משכה אותי, הוא התלבש יפה, היה נראה אינטיליגנטי, והוא גם היה מכבד מאוד".

למרות זאת, משהו לא ישב לליהי בבטן. "בהתחלה הוא אמר לי שהוא גר עם הפרודה שלו, שעוד לא מצאה דירה ושלכן הוא עוד לא הזמין אותי אליו הביתה. הוא הצביע על איזשהו בניין מפואר בעיר ואמר ששם הוא גר. אחרי כמה דייטים הכרחתי אותו שיראה לי את הבית. רק אז הוא נשבר ואמר לי את האמת – שבפועל הוא לא גר עם פרודה שלו, אלא עם אימא שלו, במקום אחר לחלוטין".

בשלב הזה ליהי התלבטה אם להמשיך את הקשר, אך החליטה לסלוח לו. "הוא אמר לי ששיקר כי הוא התבייש באיפה שהוא גר, ושלא רצה שאראה את זה. ריחמתי עליו שהוא התבייש במקום שלו ושלא היה לו מספיק ביטחון. אחרי כמה ימים שלקחתי הפסקה ממנו אמרתי לו שאני חוזרת, אבל שמעכשיו שלא ישקר לי ושהוא לא צריך להתבייש. אמרתי שאני לא מסתכלת על כסף והישגים, אלא על הבן אדם עצמו".

הם המשיכו להיות ביחד ובשלב מסוים הוא גם עבר לגור איתה. נורות אזהרה היו לאורך הדרך, אבל היה קשה לליהי לזהות אותן. "אפילו הלכתי לפסיכולוגית באותה תקופה כדי לברר את זה, כי משהו לא היה סגור לי במערכת היחסים הזאת. בחיים לא הרגשתי מבולבלת כל כך. מצד אחד לכאורה הכול טוב, לא רבנו בכלל, הייתה לנו תקשורת טובה והוא כל הזמן זרם איתי, אבל מצד שני משהו בתוכי אמר לא. פעם אחת אמרתי לפסיכולוגית 'אני אתחתן איתו ובטוח נתגרש'. היא לצערי לא עזרה לי לזהות את זה ולקטוע את זה".

זו עוד נקודה בסיפור של ליהי שהיא שונה מהרבה סיפורים שאנחנו מכירים: היא מעולם לא שמרה בבטן את החששות שלה והתחושות שלה, לא הסתגרה. הסביבה הקרובה שלה הכירה אותו, החברות, כולן אמרו לה שהוא ממש חמוד. אבל כן היו שם חלקים מסתוריים: בפועל, היא מעולם לא פגשה את החברים שלו. גם האחיות שלה הרגישו שיש משהו שהוא מסתיר. "הוא היה הרבה עם המחשב, מרחיק אותו ממני, מנסה שלא אראה מה הוא עושה בטלפון, היה מסתובב עם שני טלפונים, שזה היה מוזר אבל הוא אמר שזה בשביל העבודה שלו. רציתי לפגוש את חברים שלו אבל הוא כל הזמן נתן איזשהו תירוץ. כל פעם כששאלתי משהו הוא נתן לי תחושה כאילו שאני לא בסדר, שאני חשדנית".

למה לא הקשבת לתחושות שלך?
"השתקתי את כל נורות האזהרה שלי מהרצון לזוגיות טובה ואהבה. אבל יש נורות ויש חשד, צריך להקשיב להם. הם לא נובעים סתם".

הכול התפוצץ אחרי חמישה חודשים ביחד, שמתוכם חודש היא הייתה בחו"ל. "בפועל זה לא היה קשר ארוך, אבל הכול קרה בהדרגה, עד שפתאום את לא שמה לב שאת נמצאת בתוך בועה".

הם נסעו לחופשה שתכננו מראש בבית מלון בארץ, במסגרת העבודה שלה, אך כשהגיעו נדרשו על ידי הפקיד בקבלה לתת תעודת זהות של שניהם. "אני הבאתי את שלי אבל הפקיד דרש גם את שלו, והוא אמר שאין לו עליו וגם סירב לנסוע להביא אותה מהבית שלו, למרות שהיינו במרחק קצר משם. אמרתי לו 'אני פה, לך תביא בינתיים' והוא התחיל לתרץ, ואמר 'עזבי, אין מה להיות פה, לא רוצה כבר להיות במלון הזה'. בסוף אני נשארתי במלון לבד והוא חזר לבית שלו, אחרי שהעברנו את היום ביחד".

יום למוחרת אחותה אכלה איתם צוהריים במסעדה בקרבת המלון, והם סיפרו לה את הסיפור. ליהי מתארת שאחותה מיד חשדה. "אחרי זה כשהייתי לבד היא התקשרה אליי ואמרה לי שזה עניין קריטי, שאני חייבת לדרוש את תעודת הזהות, שזה חשוד. ואז זה באמת מה שעשיתי – אמרתי לו 'יש לך שלושה ימים להביא לי תעודת זהות או שאנחנו נפרדים'".

בתוך כל הסערה הזו, המשפחה הייתה מודאגת. עוד לפני שעבר הדדליין שהציבה, בדרך לא דרך גילתה ליהי שמי שיוצא איתה הוא לא פליקס אברמוב – אלא אצ'ילדייב, ושיש לו עבר של אלימות כלפי בנות זוג קודמות שלו. "התגלה שהוא דקר מישהי בפנים שלה. הבנו כולנו שאני נמצאת בסכנה, ושאני צריכה באופן חד-משמעי להיפרד ממנו. גם אם הוא לא היה אלים כלפיי, אני לא אהיה עם גבר שהיה אלים כלפי מישהו או מישהי אחרת".

הופתעת כשגילית על העבר האלים שלו?
"הייתי חצי בהלם וחצי לא. משהו בתוכי הרגיש לא שלם והכול התחבר לי לסיבה שרציתי לפנות לפסיכולוגית מלכתחילה. הבנתי שפחדתי להיפרד ממנו ולא ידעתי להסביר אז למה. ועכשיו אחרי שזה התגלה פתאום יש תוקף למה שכל הזמן הרגשתי".

היא נזכרת במשפט שאמרה לו כש"עשה לה מצפון" לאחר שרצתה לצאת עם חברה: "אמרתי לו שאני מרגישה כמו פרפר שהוא פשוט לאט-לאט סוגר אותו ולא נותן לי לצאת וזה מה שהרגשתי בהדרגה במערכת יחסים, שהוא לא מכבד את ה'לא' שלי". ברגע הזה, אפילו שמעולם הוא לא הרים עליה יד, החליטו ליהי ואחיותיה להתייעץ עם פורום מיכל סלה - החלטה שהייתה לה השפעה אדירה בהמשך. הרצח שלה נמנע, כנראה, גם הרבה בזכות הסיוע של הפורום.

"הדריכו אותי לא להיפרד ממנו כשאנחנו לבד, לעשות את זה במקום ציבורי, שיהיה מישהו שאני מכירה במרחק קצר שישגיח כשאנחנו עושים את השיחה הזו, ולגור בינתיים במקום אחר". ליהי עשתה כבעצתן – ודווקא הופתעה מהתגובה שלו. "אפילו עשינו לחיים, נפרדנו בטוב. נתתי לו את המפתחות לדירה שלי – שייקח ממנה את הדברים".

כשאתם נפרדים את חוששת שהוא יפגע בך?
"לא. אני עדיין תמימה, לעולם לא הייתי חושבת שיעשה לי משהו. וגם אמרתי לו בשיחה – 'אני מבקשת שלא תפגע בי'. איך יכול להיות שבן אדם שכל כך אוהב אותך יפגע בך? אני ממש הרגשתי שהוא אוהב אותי. הייתי שבורה מכמה שהוא שיקר לי, ופגועה וכועסת על הזמן שבזבזתי עליו".

מכאן הכול רץ כמו בסרט נע. מאהוב – פליקס הפך עבורה לסכנה ממשית. היא מתארת שהתחילה לקבל ממנו הודעות. "והכול באובססיה". הוא הגיע לבית הוריה וניסה לדבר איתה ואמר לה ולהם שאיך יכול להיות שהם לא מאמינים לו, טען שהכול שקרים ושמעלילים עליו דברים. כשהוריה התקשרו למשטרה, "הוא התעצבן וניסה לברוח". התברר שהוא היה כל הזמן הזה, במהלך הקשר שלהם, כשהיה בתנאים מגבילים במעצר בית. המשטרה הלכה מהמקום אחרי שהמשפחה אמרה שהכול כשורה, וגם הוא. "ואז הוא התקשר לאימא שלי ואמר שלה – 'את העלבון שעשיתם לי אני לא אשכח'. אני חשבתי כבר שבזה זה נגמר. אחותי אמרה לי 'לא, זו רק ההתחלה'".

באותו לילה הוא כבר פרץ לה לדירה, שבה היא לא ישנה מאז הפרידה. "הוא פרץ אותה עם בול עץ והשתכר שם, השכן התקשר לדווח לי", היא מתארת. "במקביל הזמנו משטרה ועצרו אותו. נתתי עדות על האירוע". בדיעבד ליהי גילתה שיומיים לאחר מכן הוא שוחרר, אחרי שהתקשרה מיוזמתה למשטרה לברר מה קורה איתו. "זה בכלל כשל שלהם כי אני בחורה שכרגע בסיכון גבוה, צריך להודיע לי את זה ולא עשו את זה".

יומיים לאחר מכן היא טסה לעשרה ימים להירגע באיטליה – וקיוותה שהכול מאחוריה. יום למוחרת, יום שישי, היא קבעה להיפגש עם חברה בחוף הים. בעודה בדרך, היא ראתה את האקס שלה אצ'ילדייב אורב לה, רכוב על אופנוע. הוא דפק לה על החלון כשהיא עמדה ברמזור - למרות שנאסר עליו ליצור איתה קשר לאחר שפרץ לה לבית.

"הייתי בלחץ, באמצע הכביש. הוא אמר לי 'אני רק רוצה לדבר'. עצרנו בשול הדרך, אמרתי לו שיראה לי שאין לו סכין והוא הראה לי שאין לו משהו בכיסים. אני מאמינה באותם רגעים שהוא לא יפגע בי. מצד שני כן יש לי פחד, אבל כשאת בלחץ את מקבלת החלטות לא נכונות", היא מסבירה. "הוא נכנס לרכב ואיך שראיתי את הנעליים שלו התחיל לדפוק לי הלב. זה היה נעליים כמו של נרקומן, בלויות ברמות מאוד קשות, ובדיעבד אני חושדת שזה כי רצה שלא יהיו סימנים שיקשרו אליו".

השיחה הייתה מתוחה. "הוא התחיל להגיד לי 'למה התלוננתי במשטרה, עשית לי כיפה אדומה', התחיל להיות תוקפני אליי, ואמר לי 'טוב, אנחנו נוסעים עכשיו לאנשהו'. אמרתי לו 'לא, אני בדרך לחברה'. הוא המשיך ללחוץ עליי, הבנתי שאני בסכנה אז אמרתי לו 'בסדר, אנחנו נחזור להיות ביחד'. הוא לא קנה את זה. מכוניות חולפות על פנינו כשאנחנו ברכב בשול הדרך, ואז הוא פתאום הוציא סכין–אולר ואיים עליי, שאו שאשב על הרצפה של האוטו והוא ינהג או ש.."

בשלב הזה ליהי מבינה שהיא צריכה לקבל החלטה והיא פותחת את החלון של האוטו. "הוא אומר לי 'אני ארצח אותך'. אני מבקשת ממנו 'אל תרצח אותי, אל תרצח אותי'. התחלתי להוציא את הרגל מהדלת ולצפור. הזהרתי אותו שאם הוא עושה את זה הוא יהיה בכלא כל החיים. זה לא עניין אותו. ניסיתי לצאת, הוא דחף אותי אליו והחזיק את הסכין" – היא עוצרת בשלב הזה ומדגימה לי: "הוא נותן צרחה ענקית של שיגעון שבחיים לא שמעתי, ככה שברור שמשהו רע עומד לקרות. באותו רגע כל מה שאני חושבת עליו זה על אימא ואבא שלי ועל איך הם יקבלו את זה שאני אמות. הם תמיד עזרו לי ועכשיו אני לבד. הכול עניין של שניות, מהרגע שאת מבינה שאת עומדת למות עד הרגע שאת מבינה שאת צריכה להילחם".

כשמה שעומד לנגד עיניה זה ההורים שלה, ליהי נוקטת תושייה יוצאת דופן ומצליחה להיחלץ מהרכב ולהתחיל לברוח, אבל הוא תופס אותה ועושה כל מה שהוא יכול כדי שהיא לא תצא מזה בחיים. "אני קופאת. הכול קורה על כביש מהיר. כשזה קורה אני לא מרגישה כלום מהאדרנלין. אבל אני לא אשכח את הבחור שראה את מה שקורה, הוא הציל אותי". כשהחל להתקרב אליהם פליקס עזב אותה וברח. "אותו בחור ועוד מישהי מתנדבת במשטרה עזרו לי ובזכותם ובזכות מי שטיפל בי אני חיה היום. הם עצרו לי את הדם".

שבועיים אחרי זה, בכוחות שלא ייאמנו, אחרי שסבלה מפציעות קשות, קרע באיברים הפנימיים ומשברים בשתי צלעותיה - היא חזרה לעבודתה כמורה בתיכון. כדי להפסיק את חרושת השמועות, היא החליטה לערוך לתלמידות שלה ולמורים שיחה, ולספר על מה שהיה. "זה היה 'לצאת מהארון' ולספר שזה מה שקרה לי. החלטתי להפוך את זה ממקום של חולשה ובושה למקום מלמד ומחזק. אני לא אשמה, אני לא עשיתי שום דבר רע".

איך את היום, שנתיים אחרי האירוע הזה?
"זה לא נעלם. זה כמו עננה שמלווה אותי, אני מרגישה עדיין חשש לחיי. גם מחשבות על מה יקרה כשהוא ישתחרר, מה יקרה עם הערעור שהגיש, ועכשיו בכלל אחרי הפוסטים האלה שהוא כתב מתוך הכלא. אני סובלת מסיוטים. בכל פעם כשמישהו משתמש בסכין אני מדמיינת מה יכול לקרות".

עורכת הדין של ליהי, ד"ר שירי אורון ממשרד אורון ושות' שמתמחה בתחום דיני משפחה וזכויות נפגעי עבירה, מוסיפה: "נפגעות אלימות מרגישות על זמן שאול. את לא יודעת מה הולך להיות. גם הפוסטים האלה, כשאת מגלה שקרה דבר כזה, את לא מבינה איפה האחריות של השב"ס, איך יכול להיות שאסיר כותב פוסטים מתוך הכלא? צריך שתהיה לזה משמעות קונקרטית מבחינתו על העתיד – שיקשו עליו לצאת לחופשות, שיגבירו עליו את הפיקוח, כי הוא מהלך עליה אימים. המסוכנות שעולה במקרה הזה, שנובעת מהעבר של מי שכמעט חיסל את חייה של ליהי, חייבת להשפיע על כלל ההחלטות לגביו. האובססיביות, התוקפנות, ההתחזות - לו רק היה מאגר של שמות של מי שכבר תקפו נשים, חיי רבות היו ניצלים וליהי לא הייתה נאלצת לעבור את הזוועה הזו.

"צריך להיות מענה הרבה יותר רחב לנפגעות אלימות, שתמיד יעדכנו אותן מה קורה, כשהוא ישוחרר בעתיד, כמו שקורה בתיקי עבירות מין. אם לא יהיו את ההכשרות הנכונות לכל אנשי המקצוע ברשויות, על האופן השיטתי שבו מתעללים מתנהלים, לא יחול שינוי ממשי והכשלים ימשיכו להתרחש".

ליהי, איזה מסר הכי חשוב לך להעביר בכתבה הזו?
"להקשיב לקול הפנימי שלך, לא להשתיק את נורות האזהרה, ותמיד לשתף. זה מה שהציל אותי בסוף, ששיתפתי את האחיות שלי והן גילו את הכול. זה היה עלול להיגמר אחרת, ואני ואת לא היינו מדברות היום. נכון, יש לי צלקות על הגוף שאני חיה איתן היום, אבל הן חלק ממני. אני לא מתביישת בהן כמו פעם. הן מזכירות לי שאני חיה פה היום, שאני חזקה, ומה זה צלקות לעומת החיים?"

תגובות

עו"ד רפאל ציק, בא כוחו של פליקס אצ'ילדייב, מסר בתגובה: "לאחר שיחות שקיימתי עם מרשי מבית המעצר, אבקש להבהיר כי הוא שוהה בתנאי מאסר קפדניים ואין לו כל גישה לאינטרנט. סביבתו היא זו שמנהלת את הדף במסגרת חופש הביטוי, בפרט כאשר מדובר באדם שנגרם לו עוול זועק לאחר שלא אפשרו לו לחזור בו מהודאתו.

"הפוסטים המדוברים אכן משקפים את האמת העובדתית שמנסים להסתיר. עיתוי פנייתה של המתלוננת לתקשורת כעת אינו מקרי, ונועד אך ורק להפעיל לחץ פסול על שופטי בית המשפט העליון לקראת הדיון בערעורו. מרשי, אדם נורמטיבי, הנדסאי, בעל תואר ראשון ושני במשפטים ואיש עסקים שניהל שלוש חברות – מעולם לא פגע במתלוננת.

"הרשעתו של מרשי מבוססת אך ורק על הודאת שווא שניתנה שלא מרצון חופשי, כתוצאה מכפייה נסיבתית וכשל חמור בייצוג המשפטי שקיבל בבוקר דיון ההוכחות, כפי שמפורט בהרחבה בערעור שהגשנו. מרשי דרש לנהל משפט הוכחות לאורך כל הדרך, וביקש לחזור בו מההסדר מיד לאחר שהודה. בתיק קיימות שלל ראיות אובייקטיביות ורפואיות המזכות אותו לחלוטין. במקום לזכות למשפט צדק, מרשי חווה עינוי דין קיצוני: הדיון בערעורו בבית המשפט העליון, שהוגש כבר בחודש פברואר 2026, נקבע רק למרץ 2027. אנו נמשיך להיאבק עד שהצדק ייצא לאור וחפותו תוכח".

מהמשטרה נמסר: "נבהיר כי הנאשם עודנו מרצה עונש מאסר בפועל. באשר לתלונה המצוינת בפנייתכם, התיק מצוי בחקירה ובמסגרתה נבחנים כלל הממצאים. באשר לאירועים הקודמים, התלונות טופלו ונחקרו בהתאם לדין, והחקירות הבשילו לכדי כתב אישום שבגינו הורשע הנאשם ונגזר עליו עונש מאסר בפועל. משטרת ישראל מתייחסת בכובד ראש לאירועי אלימות במשפחה ופועלת בנחישות להגנה על נפגעי עבירה. כל תלונה נבחנת ומטופלת בהתאם לנסיבותיה ולממצאים העולים בחקירה".

משירות בתי הסוהר נמסר: "הטענות המועלות בפנייה נוגעות לאירוע המצוי בחקירת משטרת ישראל ואלו ייבחנו בהתאם לממצאי חקירתה".