בין איראן ללבנון: עם הלוחמות והלוחמים בבירת חיזבאללה

"אנחנו נכנסים עכשיו לגזרה, גזרת מרון א-ראס", מתדרך אותנו רס"ן א', מ"פ בחטיבת האש. "נסיעה קצרה עד התצפית של מוצב חדש שנבנה מעל בינת ג'ביל. לפני יומיים הייתה פה היתקלות. יש פה אויב. השטח מטוהר, אבל אי אפשר להגיד ב-100%, בסוף יש פה גם חוליות מתחת לאדמה שנתקעו פה, זה תרחיש אחד שעלול לקרות. תרחיש שני - רחפנים. אנחנו עקרונית בהפסקת אש, אבל אין לדעת". תכף נעבור את הגבול, אבל לפני כן יש למ"פ משימה חשובה: לדבר עם המשפחה.

בכנסת עסקו לפני שבוע באישור חוקי ההשתמטות מצה"ל, אז נסענו הכי רחוק משם - אל תוך לבנון, לבלות לילה עם הלוחמים והלוחמות, אלו שנושאים בנטל ההגנה על מדינת ישראל.

"אני בת 32, נשואה, גרה בקריית אונו, בגדוד כבר שנה", מציגה את עצמה סא"ל ח', מג"דית בחטיבת האש.

תמיד שואלים מה האישה אומרת, אז יש לנו הזדמנות לשאול מה בעלך אומר?
סא"ל ח': "קודם כול בעלי גאה בי ושמח. היה רוצה שאגיע קצת יותר הביתה, אבל מבין את החשיבות. לשמחתי, מספיק שנים ביחד כדי להבין שהוא התחתן עם איזו מטורללת".

ועד כמה הוא דואג?
סא"ל ח': "הוא דואג. גם ההורים שלי דואגים, נראה לי שהם יופתעו לגלות שאני פה".

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

כמה זמן אתם פה? אני שואל את הפלוגה. "חודשיים", הם עונים. "יש הרבה פעמים שהכוחות צריכים אותנו באמצע הלילה, ואפשר לירות מאה פגזים בלילה", מספרת סמל מ', לוחמת בחטיבת האש. "זה מספק ברמות. אתה יודע שאתה עוזר למי שמתמרן באותו זמן". וסגן ב', סמ"פית בחטיבת האש, מוסיפה: "המקצועיות היא פשוט מטורפת, וזה באמת מדהים לראות איך האנשים האלה עומדים ימים שלמים וסוחבים המון משקלים, בשביל שמי שמלפנים יוכל להיכנס לשטח המתמרן אחרי שירדה שם כמות אש נכבדת. זו עבודה מטורפת - להיות פה, להיות חלק מהקרב וגם לסייע לו".

"רוצה שילדיי יגדלו למקום טוב יותר"

אלוף משנה דניאל קרויזמן, מפקד חטיבת האש של חיל התותחנים, בן 39 מחולון, נשוי ואב לשלושה בנים. מאז 7 באוקטובר כמעט ולא היה בבית. "בשלוש השנים האחרונות אני פחות מרגיש מה זה להיות נשוי ואבא לשלושה ילדים. בצער אני אומר את זה, אבל אנחנו עושים את זה ממקום שאני רוצה שהם יגדלו למקום טוב יותר. בסוף יש גיבורה אמיתית אחת, שזאת אשתי, שמג'נגלת על הכול, מצליחה לעשות הכול. לא יודע איך היא עושה את זה".

"יש אויב, אבל במרחבים שבהם אנחנו נמצאים, במרחב הביטחוני, אנחנו בשליטה מבצעית מוחלטת", הוא אומר. "עכשיו אנחנו עולים למרון א-ראס - שטח שולט עיקרי, שלפני 7 באוקטובר שלט על כל מה שקורה פה בבקעת אביבים. במרחב הביטחוני הזה אנחנו בונים עכשיו קו מוצבים שיהיה שנים קדימה, כמה שנצטרך. הכול בסוף בשביל שהתושבים ירגישו בביטחון".

בתצפית קצרה הוא מצביע למטה: "אפשר לראות פה את הקסבה של בינת ג'ביל הרוסה לחלוטין, כי כל הקסבה הייתה איתור תשתית טרור אחת גדולה".

יש פה את מגרש הכדורגל שבו נשא נסראללה נאום.
אל"ם קרויזמן: "כן, ב-2006 הוא נשא את נאום קורי העכביש המפורסם שלו".

היישוב שהפך ל"בירת חיזבאללה"

לאן שלא מסתכלים - הרס מוחלט. קצת קשה להאמין שבינת ג'ביל הייתה לפני קום המדינה עיירה עם קשרי מסחר ענפים עם אנשי הגליל. היום היא מפורסמת יותר בגלל הקרבות הקשים במלחמת לבנון השנייה. יישוב של עשרות אלפי תושבים שהפך לבירת חיזבאללה בדרום לבנון, יישוב שכולו שנאה לישראל. חיילים סיפרו לנו שבכמה בתים מצאו את "מיין קאמפף" של היטלר. בתי מידות נאים, לעיתים עם בריכות, שהפכו לבתי טרור - ועכשיו כמעט כולם על הרצפה.

"המרחב הזה היה האב-טרור מטורף שפשוט חיכה להתנפץ עלינו", אומר האל"ם. "אתה נכנס לבית שצופה על ואדי מדהים, בשיא הגובה, וילה ענקית, ובעשר השניות הראשונות אתה אומר - בוא'נה, אני רוצה לגור פה. אבל אחרי דקה וחצי אתה מוצא בבית איזה פיר של תת-קרקע או נשק, ומבין שמי שיושב פה לא רוצה להיות איתנו בשכנות טובה. בגלל זה אנחנו נמצאים כמה שיותר קדימה, כדי לדחוק אותו מהמרחב הזה, שלא יוכל לאיים על תושבי הצפון בפעם השנייה".

בהמשך הוא מצביע ואומר: "יש פה עכשיו שתי סוללות, 12 קני ארטילריה שנמצאים בעומק לבנון. כל המרחב מרושת" - ומראה את הרשתות שצה"ל פורס במוצב.

וזה עוזר נגד הרחפן?
אל"ם קרויזמן: "זה המיגון. הלואו-טק מנצח את ההייטק. הדבר הזה - הרחפן לא מצליח לחדור אותו".

"אנחנו פרוסים פה בעומק לבנון, לירות לטובת הכוחות המתמרנים בפנים", מסבירה המג"דית סא"ל ח'. "לפני הפסקת האש ירינו אלפי פגזים פה כל לילה לטובת הכוחות בפנים, ופועלים בצורה מצוינת".

עדיין, בכל זאת, לא טריוויאלי לראות נשים לוחמות, אני רואה את הצמה הג'ינג'ית שלך (סמל מ').
סגן ב': "זה הכי טריוויאלי שיש. בנות משולבות בלוחמה כבר יותר מעשור, וזה רק מתפתח עם הזמן. ובנות מסוגלות להמון דברים".

הביקור שהצית שערורייה

לפני חודש ביקרו בסוללה שבה אנחנו נמצאים ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון ישראל כ"ץ. הם נפגשו עם הלוחמים כאן במוצב, אבל באופן שהוא שערורייה - הלוחמות לא הוזמנו. להפך: הן התבקשו להישאר סגורות בחדרים, כדי שחלילה לא ישהו באותו חלל עם לוחמי חטיבת החשמונאים החרדים, שהובאו בכלל ממוצב אחר. בתמונות שהופצו מהביקור נראים נתניהו וכ"ץ מחייכים, מוקפים בלוחמים. הצמה הג'ינג'ית הזו לא הייתה שם.
"אני לא מרגישה פחות או יותר מאף אחד פה", אומרת סגן ב'. "לפני זה הייתי קצינת שיתוף ארטילרי בגדוד שריון בחטיבה 401, ששם אין בנות בכלל. הייתי לגמרי לבד עם בנים, עם שריונרים, רובם גם ביינישים (בני ישיבות). כל אחד ידע לשלב את אורח החיים שלו עם האחר. אני ידעתי לכבד אותם, הם ידעו לכבד אותי - וזה עבד מושלם".

"הן לוחמות איתנו לכל דבר", אומר סמל א', מפקד צוות בחטיבת האש. "הן מוסיפות פה רמה מטורפת של חוסן, שלהרבה מהלוחמים אין, ואינטליגנציה. לא היינו מצליחים במשימה הזאת בלעדיהן". וסא"ל ח' מוסיפה: "הלוחמים והלוחמות שלי עושים את אותה עבודה".

ואיך זה עובד, בנים ובנות ביחד?
סמל מ': "ישנים בנפרד, ובסוף חיים ביחד, ויש שוויון. עושים הכול שווה בשווה. זה מרגיש ממש משמעותי". והמג"דית מסבירה: "יש לנו פה את מגורי הבנות, והבנים נשארים למעלה. יש פה מטבח, ומכינים בו הכול מהכול".

תקלה מבצעית חמורה

בעמדת השמירה בלילה אנחנו פוגשים שני לוחמים צעירים, אחד מפתח תקווה, אחד מרמת השרון - "כמעט שנתיים בצבא", הם משיבים ומסבירים שהתגייסו אחרי 7 באוקטובר, ש"תפס" אותם בי"ב.

אתם תופסים את עצמכם לפעמים אומרים לעצמכם - אני פה בתוך לבנון, שומר על הבית?
סמ"ר א'': "שמע, זו שליחות בסופו של דבר. להגן על הבית, לשמור מרחוק. בסוף זו זכות". חברו לשמירה, סמ"ר ט', מספר שאחיו התאום הג'ובניק משרת בתקשוב ליד הבית: "אני ארבע-חמש שעות נסיעה והוא נמצא רבע שעה מהבית".

לצד ההישגים המשמעותיים של הגיבורים האלו והחיים הרבים שהצילו, הייתה לתותחנים גם תקלה מבצעית חמורה: במרץ 2026 ירי ארטילרי לכיוון לבנון נפל בטעות במשגב עם והרג את "פושקו" - עופר מוסקוביץ' ז"ל.

"אנחנו, שחרטנו על דגלנו להגן על התושבים - בסוף פגענו בתושבינו", אומר מפקד החטיבה. "והאחריות היא עלינו, ואנחנו צריכים לתקן את זה. אחריותנו כמפקדים היא לקבל אחריות, להסתכל קדימה ולראות איך הדבר הזה לא קורה בשנית". המח"ט קרויזמן מסיים בימים אלה את התפקיד. בעודנו מדברים, הוא מקבל סרטון מהבית: הבן הקטן, בר, כבר מתרגל תס"ח לקראת טקס הסיום.

בן כמה הבן הקטן שלך?
"שלוש. נולד חצי שנה לפני 7 באוקטובר. את כמות הימים שהוא ראה אותי מאז 7 באוקטובר אני יכול לספור - אולי חודש. אני לא מתנצל על שום דבר מהבחירות שעשיתי בשירות שלי, אבל חשוב לי שהילדים שלי ירגישו שהמדינה רואה בהם משהו אחר, כי הם חלק ממה שאני עושה פה. חשוב לי להגיד שמשפחות הקבע, שלא תמיד רואים אותן, זו אוכלוסייה שמדינת ישראל צריכה להרים, כי הם עושים עבודה - ביולי-אוגוסט שומרים על כשירות הכלים, בלי סככות, במרחבים פותחים, והם באים כל בוקר לעבוד מחדש עם תחושת ערכיות והם לא נהיים עשירים משירות בצה"ל אבל הם מלאים בערכים ובצדקת הדרך".

"תרים 20 כאלה ב-7 דקות"

"ועכשיו נבחן את היכולות שלך בלהרים פגז", הוא אומר לי בשטח.

כמה זה שוקל, המתוק הזה?
"42 קילו".

כבד.
"עכשיו תרים 20 כאלה בשבע דקות. זה אירוע מורכב".

אבל לא כל אחד ולא כל אחת מסוגלים להרים דבר כזה.
"נכון. בצוותי התומ"ת (תותח מתנייע) יש רק לוחמים. לוחמות לא נמצאות בצוותי התומ"ת מסיבות רפואיות, כי משקל כזה יפגע בהן. הן עושות את התפקיד היותר מורכב - להפעיל את הראש, לא רק את הידיים. הן נמצאות במפקדת פיקוד הירי הקדמי שלנו, שבו הן מקבלות את המטרה מהמתמרן ומחשבות במחשבים לאן צריך לירות".

אלו ימים מתוחים, הלחימה מול איראן יכולה להתחיל שוב.
אל"ם קרויזמן: "יש לנו שני תפקידים עכשיו. תפקיד ראשון - להיות מוכנים לסיוע קרוב לכוחותינו אם הם נתקלים. המשימה השנייה - לאגור כמה שיותר מטרות, שברגע שמישהו יתבלבל בצד השני, אנחנו נכה בו מאוד-מאוד-מאוד חזק. כל יום אנחנו מוסיפים עוד מטרות ורואים איפה האויב נערך. ועוד לקח שלמדנו מ-7 באוקטובר - להסתכל על היכולות של האויב, ולא על הכוונות שלו".

השבוע החל מה שמוגדר "הפיילוט", שבמסגרתו צבא לבנון נכנס לחלק מהאזורים שצה"ל פעל בהם. גם הגנרל עאון, נשיא לבנון, נפגש עם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לפגישה היסטורית, וטראמפ לא פסל שם אפשרות שידבר עם חיזבאללה ישירות. אבל נדמה שאיש כאן לא חושב שזה יוביל לנסיגה מלאה לקו הגבול.

אתה יודע להגיד עד מתי תישארו כאן?
אל"ם קרויזמן: "אנחנו נישאר פה כמה שצריך. חודשים, שנים. אם צריך - שנים".

זו רצועת ביטחון, איך קוראים לדבר הזה?
אל"ם קרויזמן: "מרחב ביטחוני שבו אנחנו נמצאים ונישאר פה כמה שצריך, אנחנו מעבירים לפה עוד יכולות".

ואם עכשיו הג'ינג'י אומר "צריך לצאת, נגמר"...
אל"ם קרויזמן: "אני לא מתעסק בג'ינג'ים, אני מתעסק בצה"ל ומה שהדרג המדיני יגיד שצריך לעשות נעשה".

תגיד לי, יום אחד נגמור עם הסיפור הזה של לבנון? אני מספיק זקן וגם אתה כבר לא ילד כדי לזכור את המקום הזה שלא מפסיק...
אל"ם קרויזמן: "אני באמת חושב שלבנון תמיד תלווה אותנו בצורה כזו או אחרת, ולפעמים זה יהיה בעצימות נמוכה".

רגע לפני שאנחנו חוצים את הגבול בחזרה למקום מבטחים, קשה שלא לחשוב על המרחק העצום בין מה שקרה בכנסת לבין מה שפגשנו כאן. המסירות, הגבורה, האומץ והדבקות במטרה של המח"ט קרויזמן, של סגן אלוף ח' ושל כל יתר הלוחמות והלוחמים - בסדיר, בקבע, במילואים. אלו שאנחנו כולנו חייבים להם כל כך הרבה. "הסיור בלבנון נגמר, תודה רבה שבאתם, תמסרו ד"ש בתל אביב, אנחנו פה כמה שנצטרך", אומר המח"ט. "בסוף המשימה היא להגן על מדינת ישראל. אין לנו משהו אחר יותר טוב לעשות כרגע".

תחקיר: מאי פכט