איתות לאיראן – וגם לישראל: מאחורי הברית הסונית החדשה במזרח התיכון

"איראן הפסידה", אומר ד"ר ערש עזיזי, חוקר איראן ומרצה באוניברסיטת ייל, בריאיון מיוחד למגזין N12. "הגוש המוסלמי החדש והעוצמתי בהובלת סעודיה, פקיסטן וטורקיה, לצד מדינות נוספות, ילך בדרך שעומדת בניגוד מוחלט לאיראן כפי שהיא הגדירה את עצמה", הוא ממשיך. האמירה הנחרצת הזו מתמצתת את הסיפור הגדול שמתחיל להתהוות במזרח התיכון: מול הציר השיעי שאיראן בנתה במשך שנים, הולך ומתגבש ציר סוני חדש שמבקש להציב מולו מוקד כוח מתחרה.

במשך שנים איראן בנתה את "ציר ההתנגדות" - חיזבאללה בלבנון, החות'ים בתימן והמיליציות השיעיות בעיראק. הציר הזה העניק לטהראן יכולת להפעיל כוח הרחק מגבולותיה, להרתיע את יריבותיה ולהכתיב פעם אחר פעם את כללי המשחק באזור. אלא שכעת, נראה שמתחיל לעלות מול עינינו כוח אחר, שמבקש להיות כוח נגד לטהראן - סעודיה עם הכסף וההשפעה, טורקיה בעלת אחד הצבאות החזקים באזור ותעשייה ביטחונית שצומחת במהירות, ופקיסטן עם צבא גדול וארסנל גרעיני.

"הסכם מכה", שנחתם בשבוע שעבר ומחבר בין סעודיה, טורקיה ופקיסטן בברית הגנה משותפת, מצייר לפחות על הנייר את קווי המתאר של הציר הסוני, כשגם מדינות נוספות עשויות להשתלב במרחב שנבנה סביבו. "מדובר בהתפתחות משמעותית שלא צריך לזלזל בה", מדגישה ד"ר גליה לינדנשטראוס, חוקרת בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), שמתמחה במדיניות החוץ של טורקיה. עם זאת, היא מזהירה מפני הפרזה בהערכת הברית החדשה: "זה לא נאט"ו מוסלמי ולא מתקרב לזה. לא צריך לתת לזה משמעות התקפית של מחר בבוקר, או לקפוץ ישר לתרחיש שבו סעודיה, פקיסטן וטורקיה נלחמות יחד. אנחנו רחוקים משם".

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

הספקנות כלפי הברית, והמסר לישראל

ובכל זאת, עצם הנכונות של שלוש המדינות להתחייב זו להגנתה של זו מסמנת מבחינתה שינוי שישראל אינה יכולה להתעלם ממנו.

את מאמינה שזו ברית שתעמוד במבחן הצבאי?
"צריך להיות סקפטיים לגבי מימוש סעיף הגנה הדדית וקשה לדמיין תרחיש כזה מתיישן ברמה מדאיגה, אבל עצם זה שהם הגיעו לחתום על זה - זה בהחלט מרשים".

עד כמה ההסכם הזה מהווה מסר לאיראן?
"ההסכם הזה הוא מסר בראש ובראשונה לאיראן. השחקניות האזוריות אומרות לה: 'לא תוכלי להשתולל פה, יש כוחות שבולמים אותך'. אבל לא צריך להתעלם מכך שיש כאן גם מסר לישראל, אנחנו צריכים לראות בזה התפתחות מדאיגה. גם אם זה רק ציר מדיני בלי אספקט צבאי מפותח - זה ציר שמשמיע עמדות אנטי ישראליות. כמובן שאם ישראל תשנה את מדיניותה ותחתור לנתיב מדיני עם הפלסטינים, זה יכול להרגיע חלק מהחששות ולמתן את הציר הזה, ויש עוד שחקניות שדואגות ממה שקורה".

הספקנות כלפי הברית החדשה הזו מקבלת ביטוי חריף עוד יותר דווקא מתוך סעודיה. העיתונאי הסעודי עבד אל-עזיז אל-ח'מיס מטיל ספק לא רק במימוש סעיף ההגנה ההדדית, אלא ביכולתה של הברית כולה להפוך ממפגן עוצמה מדיני למחויבות צבאית של ממש. "הברית הזו שברירית ולא מעשית", הוא מבהיר. "זו בעיקר ברית של תעמולה פוליטית, יותר מאשר ברית צבאית-הגנתית".

לדברי אל-ח'מיס, הנושא הזה כבר עמד למבחן במידה מסוימת: "לסעודיה היה הסכם הגנה עם פקיסטן עוד לפני המלחמה. המלחמה הגיעה, סעודיה הותקפה ופקיסטן לא עשתה דבר כדי להגן עליה או לסייע לה".

אבל גם אם הוא מטיל ספק בכוחה הצבאי של הברית, אל-ח'מיס נחרץ לגבי זהות הנמען שלה. "לפי העיתוי שלה, היא מכוונת נגד איראן. המטרה היא לאותת לאיראן שעליה לחדול מפעולותיה נגד סעודיה", הוא מסביר. אולם, לטענתו, בשלב הזה מדובר בעיקר במנוף לחץ: "זה בעיקר לחץ פוליטי, יותר מאשר פעולה ממשית".

"חזית דיפלומטית נגד איראן"

גם אם היכולת הצבאית של הברית עדיין מוטלת בספק, נראה שעל דבר אחד קיימת הסכמה נרחבת: המסר נשלח קודם כול לטהראן. מבחינת ד"ר ערש עזיזי, שמתגורר בארה"ב מאז שעזב את טהראן בשנת 2008 ומתמחה בהיסטוריה של יחסי איראן-ישראל, עצם ההתאגדות של שלוש המעצמות האזוריות נועדה להציב גבול לשאיפות האיראניות. "סעודיה מבקשת להבהיר לטהראן שהיא לא תסכים לעבור בשתיקה על מצב שבו היא מותקפת", הוא טוען. "הקשרים ההדוקים שלה עם טורקיה ופקיסטן יוכלו לעמוד לרשותה ולסייע לה, כאשר היא תתייצב מול הניסיון של איראן לשנות את הסדר האזורי הקיים".

אבל מה יקרה ברגע שבו המסר הזה יעמוד למבחן, ואיראן באמת תתקוף את אחת ממדינות הברית?
"טורקיה כבר הצהירה שהברית הזו תהיה ממש כמו נאט"ו, כלומר שאם אחת המדינות תותקף, המדינות האחרות יבואו להגנתה. בפועל, סביר להניח שזה לא יעבוד בצורה חלקה כל כך".

לדברי ד"ר עזיזי, המשמעות אינה בהכרח שטורקיה ופקיסטן ייצאו מיד למלחמה לצד סעודיה. "יהיה תיאום משמעותי בין המדינות, וכנראה גם הפעלה של ההסכם במקרה הצורך. זה לא אומר שהן יצטרפו מיד למלחמה, אבל הן כנראה יגבשו לפחות חזית דיפלומטית נגד איראן ויקיימו ביניהן תיאום ביטחוני".

אך השינוי המהותי יותר עשוי להתרחש דווקא במקום שבו איראן רגילה לפעול מבלי להיכנס לעימות ישיר - באמצעות שלוחיה. ד"ר עזיזי מעריך כי אם החות'ים בתימן או המיליציות הפרו-איראניות בעיראק יתקפו שוב את סעודיה - "הם יוכלו לצפות מעתה לעמוד מול ברית מתואמת של שלוש המדינות האלה". לדבריו, פעולה משותפת נגד השלוחים "תהיה פשוטה יותר מבחינת חברות הברית מאשר עימות ישיר עם איראן".

"זו ברית שמכוונת נגד ישראל"

כאן בדיוק מתחילה מחלוקת עמוקה יותר: לא רק בשאלה עד כמה הברית הזו חזקה, אלא גם בשאלה נגד מי היא בכלל נבנתה. הפרשן והסופר המצרי הגולה מוחמד סעד ח'יראללה שמתגורר בשוודיה ומתמחה במזרח התיכון ובאיסלאם, מציג תמונה אחרת.

אתה בעצם טוען שאנחנו מסתכלים על הכתובת הלא נכונה, ושהברית הזו אינה מכוונת נגד איראן?
"לא. ההסכם הזה אינו מכוון נגד איראן, אלא דווקא נגד ישראל. מה שנאמר על כך שמדובר בהסכם הגנתי הוא בעיניי רק דברי כיסוי, מסך עשן שנועד לטשטש את המטרה האמיתית".

ח'יראללה מפנה להתבטאויות שנשמעות בתקופה האחרונה בשלוש המדינות, וטוען כי על ישראל להתייחס אליהן כחלק ממגמה רחבה יותר. "אני רוצה שמי שעוקב אחר הנושא יבחן את העמדות וההתבטאויות הסעודיות, הפקיסטניות והטורקיות בתקופה האחרונה, ואת השיח העוין שמופנה כלפי ישראל. בעיניי, זה עניין ברור מאוד: זו ברית שמכוונת נגד מדינת ישראל".

אז ישראל צריכה להתחיל להסתכל על הברית של סעודיה, טורקיה ופקיסטן כאתגר אסטרטגי?
"אם ישראל לא תתייחס לזה כאל אתגר ולא תבחן את הדברים מנקודת המבט הזו, אז יש בעיה גדולה מאוד במדינת ישראל. ישראל חייבת לנקוט משנה זהירות לנוכח מה שקורה ולנוכח מה שהברית הזאת מייצגת. אם היא לא תעשה את זה, יש לכם בעיה גדולה מאוד".

שינוי במאזן הכוחות האזורי

כך או כך, עצם החיבור בין שלוש המדינות כבר מסמן שינוי במאזן הכוחות האזורי. סעודיה מביאה את העוצמה הכלכלית והמדינית, טורקיה את כוחה הצבאי ואת התעשייה הביטחונית המתפתחת, ופקיסטן את היכולת הגרעינית. כל אחת מגיעה עם אינטרסים אחרים, אבל יחד הן מבקשות לייצר מוקד כוח חדש באזור, כזה שבטהראן וגם בירושלים נדרשים להביא בחשבון.

אלא שהשאלה הגדולה נותרה פתוחה: מה יקרה ברגע שבו הברית תידרש לעבור מהצהרות למעשים? בפעם הבאה שאיראן, ישירות או באמצעות שלוחותיה, תתקוף אחת משלוש המדינות, יתברר אם "הסכם מכה" אכן הוליד ציר סוני שמסוגל לעמוד מול הציר האיראני, או שמא העוצמה הגדולה שהוצגה במכה תישאר בעיקר על הנייר.