"התינוקת הזאת היא הניצחון שלי, שלנו": אלקנה בוחבוט נולד מחדש | תיעוד מיוחד

רק לפני שנה קשה היה לדמיין את התמונה הזאת. בערב יום כיפור שעבר, אלקנה עוד היה עמוק במנהרה בעזה. לסיפור השבי של רבקה ואלקנה יש הפי-אנד. פחות משנה אחרי, המשפחה הזו היא לא פחות מנס עם בית חדש, יישוב חדש, תינוקת חדשה. "יש את הרגע של האושר, של שמחה, אבל זה בא עם הרבה קושי", אומרת רבקה בוחבוט, כשהתינוקת החדשה בידיה. "אחת מהתגובות ממישהי שהיא מאוד קרובה אליי, היא אומרת: 'אחרי כל מה שעברת זה כלום'. אבל אחרי כל מה שעברנו יש סוג של פוסט-טראומה, אפילו דברים מאוד קטנים יכולים לתת לנו 'פיצוץ' של 'איך אני מתמודדת'. אבל לאט-לאט אנחנו ממשיכים".

"יש עכשיו משפחה חדשה בבית", היא מבהירה. "היא קובעת לי את היום, היא קובעת לי את הערב, והכול עובר. עשינו את זה", היא מתגאה. אלקנה אומר שעבורו לידת התינוקת החדשה היא נס. "אני בכלל לא חלמתי על דבר כזה, לא חשבתי שזה יבוא כל כך מהר. זה כאילו ממש נס, זה נס הניסים", הוא מבהיר. "אני עוד עסוק בנס של היציאה ושל כל הדבר הזה, ופתאום היא באה לי... זה מטורף".

בני הזוג מגדירים את ההיריון הזה ולידת התינוקת כחלק מתהליך השיקום שלהם. "כל דבר שקורה זה לטובה, וההיריון הזה זה השיקום שלי", מכריזה רבקה. "חד-משמעית", מסכים אלקנה. "היא של עם ישראל, הילדה הזו. ככה אני חושב". רבקה אמרה עוד משלב מוקדם מאוד שהיא מתכננת שיהיו עוד ילדים בבית, עוד לפני שאלקנה חזר מהשבי. "הייתי קמה כל בוקר, קודם כול, ראם כל הזמן אמר לי: 'אני רוצה עוד אחים'".

ואצלך שם, זה משהו שבכלל חשבת עליו?
אלקנה: "זה אכל אותי שם, כן. אכל אותי כל הקטע הזה שלראם אין אח או אחות".

מתי הייתה השיחה הראשונה שלכם על זה?
"כשהשתחררתי, ששאלתי את הרופא אם אני יכול... אנחנו יכולים להתחיל לעבוד על זה. אבל בגלל המצב הבריאותי שלי, אמרו לי שזה לא אמור, אין קשר, אז זה שימח אותי מאוד".

ההיריון היפה של רבקה והלידה קורים כשאלקנה עוד לא משוחרר שנה מהשבי, אבל בינתיים ראם חוגג יום הולדת - כשאבא סוף סוף לידו, והוא עדיין לא מאמין. כשיובל המבולבל, שהגיע לחגיגת יום ההולדת, שואל את ראם מה המשאלה החדשה שלו אחרי שאבא חזר, הוא עדיין עונה: "שאבא יחזור", אבל לאחר מכן הוא פשוט עונה "תודה".

על מה תודה?
ראם: "שהחזירו את אבא שלי".

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

כל יום מביא אתגר אחר

אלקנה ורבקה הכירו כשהיא הגיעה לישראל לטיול מקולומביה. היא התאהבה במדינה ובעיקר באלקנה. ב-7 באוקטובר הוא היה אחד ממפיקי הנובה, הוא נחטף לאחר שנשאר בשטח כדי לסייע בפינוי הפצועים. אלקנה הוחזק 738 ימים בשבי, רוב הזמן במנהרות בתנאי הזנחה קשים. הוא עבר התעללויות איומות. יחד איתו היו באותה מנהרה אוהד בן-עמי, יוסף חיים אוחנה, שגב כלפון, מקסים הרקין ובר קופרשטיין.

פה בארץ נאבקו על חזרתו, בהתחלה בשקט רחוק מהמצלמות ואחר כך מעל כל במה. רבקה, הבן ראם שהיה אז רק בן שלוש, ורוחמה, האימא שלו, קרעה לכולם את הלב בכל פעם שדיברה באולפנים. "ראם עולה לכיתה א', שזה טירוף", אומר אלקנה. "הפחד היה שאם אני נשאר שם עוד שנה, שזה כלום, הריי אתה כבר שנתיים שם, אתה אומר: 'גלעד שליט היה שם 5-6 שנים, עכשיו המלחמה ממשיכה'... אז אני אומר לעצמי שם אין מצב. בורא עולם עשה הכול כדי שאני אצא ויהיה לי את הזכות לקחת את הילד שלי לבית ספר, רק לכיתה א'".

"יש מין סערה של ערבוב כזה, שאנחנו כזה לא מוצאים את עצמנו בתקופה הזו", משתף אלקנה. "יש לנו הרבה דברים ביחד, גם אישיים, משפחתיים. עצב, שמחה, עצב, שמחה, זה כאילו... הרולטה הזו לא נגמרת". אלקנה מתכוון כאן גם לרוחמה, אימא שלו, שנאבקת על הבריאות שלה. שנתיים של ילד בשבי הביאו הרבה מאוד כאב והתמודדות שלא נעלמה כשאלקנה חזר.

"בואו רגע נתנתק באמת ונתמקד במשהו טוב, במשהו מאחד, במשהו שכולם רוצים, וזה השקט הזה", אומר אלקנה. "זה מה שאנחנו רוצים. אנחנו רוצים שרגע המדינה תשתחרר, בואו ננשום אוויר, בואו נגיד ניהנה מהדברים הטובים".

המשקל שם, אי אפשר להתעלם ממנו. אנשים טובים מעם ישראל מנסים לפנק אותם, אבל כל יום מביא איתו אתגר אחר. "לפעמים אנחנו יוצאים לאירוע, באים אנשים ומחבקים: 'כמה התפללנו' וזה ממש מחמם את הלב", אומרת רבקה. "אבל אז בעלי אומר לי: 'תסתכלי על כולם, אני חושב שאף אחד באמת לא יבין מה אני חוויתי'".

אלקנה מסביר: "חלק מהטראומה שלי היום, שהיא אחת הקשות, שמזמינים אותי למקומות מסוימים שהכול שם טוב ויפה, אבל אני מרגיש ריק. כאילו, את יושבת עם איזו חליפה נחמדה, מגישים לך איזה קוקטייל נחמד, אבל אני יודע שתכלס, אם לא הייתי נחטף, לא יודע אם האנשים האלה היו מסתכלים עליי בכלל". הוא מוסיף: "אני לא הייתי רוצה שכולם ידעו מה הפוסט-טראומה שלי ומה אני עובר, כי יש הרבה. זה לא משהו שהוא סוד או... אנחנו בכל זאת, בסופו של דבר, אנחנו בשיקום".

זאת הולכת להיות הפעם הראשונה שאתה ב-7 באוקטובר בארץ.
"נכון, לכל ה-20 האחרונים שחזרו, זאת השנה הראשונה שאנחנו הולכים להיות פה ב-7 באוקטובר".

זה מלחיץ אותך?
"מאוד. אני לא יודע מה קורה פה. היו כאלה אפילו שבחרו לנסוע לחו"ל, ברור שקשה פה, אני מבין את זה. זה היה יום מאוד קשה. אני יכול להגיד לך שאנחנו... זה היה אחד הימים הקשים שלנו".

הזיכרונות מעזה וה"ג'וקר"

כחלק מההתמודדות עם הפוסט-טראומה, אלקנה הבין שהוא צריך לדבר על מה שעבר, והוא יצר הרצאה שכוללת גם סרטון AI מצמרר שמשחזר את ימי השבי - כולל את דמותו של השובה האכזר שלו - הג'וקר. "כשאני מדמיין לו את ג'וקר, השובה הזה, ה-AI ידע לעשות אותו כל כך אותו דבר שזה תוקף. זה כמה ימים לא שחרר אותי", מספר אלקנה. "ג'וקר הוא היה קודם כול בן אדם שמה שהפחיד אותי בו זה דווקא שלוות הנפש שלו. זו דמות שהשפיעה והיא משפיעה עליי לכל החיים".

בעצם אתה ביקשת ממישהו, שזו בקשה אולי לא הגיונית, ליצור את המחבל, את השובה, את הדבר הכי נורא בחיים שלך. ביקשת לראות אותו בחזרה.
"חד-משמעית. זה הדבר שהיה הכי קשה לי לעשות. כל יום אתה רואה: 'חיסלו את זה, חיסלו את ההוא'. ואני עוד לא שמעתי את ההוא שחיסלו לי".

אתה מחכה לזה?
"אני לא יודע אם אני מחכה לזה או לא מחכה לזה, אבל תשמעי, זה לא מעניין אותי. אני אישית מעדיף שהוא יחיה ויסבול".

אבל זה מעסיק אותך?
"ברור. הדמות הזו, בסופו של דבר, מגיעה אליי ביום, בלילה".

"חיכיתי לרגע הזה"

אחרי השיקום הארוך, בני הזוג בוחבוט שוב מגיעים לבית החולים – אבל הפעם לקראת הלידה. "אנחנו בטיפולים, בשיקומים. אני את הבית חולים הזה רואה כבר איזה חמש פעמים בשבוע כמעט. אתמול הייתי בתל השומר ויום ראשון עוד פעם. זה השיקום שלי. קודם כול, לייצר חיים זה לא מובן מאליו, זו זכות ענקית, זו מתנה משמיים. ובטח לאחד כמוני שראה את המוות כל כך הרבה פעמים, זה מטורף".

לאחר הלידה אלקנה מסכם. "היא מטורפת, האישה הזו מטורפת בכל רמ"ח איבריה", הוא מתגאה באשתו. "לידה טבעית, ממש כאילו... אני מדבר עליה ואני גאה בה ברמה הכי מטורפת שיש. אחרי מה שהיא עברה ואחרי כל זה... זה מטורף, היא בחורה מטורפת, ואני אומר את זה פה מול המצלמה, מול כל המדינה, מול כל העולם: אני שרוף עלייך רבקה, אשתי, את מלכה, מלכה".

אלקנה אומר שעכשיו הם מתחילים מחדש. מקום חדש, חיים חדשים, ילדה חדשה. "וגם אימא. אימא שנלחמת וממשיכה להילחם אם זה על החיים שלה, והיא ההשראה שלנו", מבהיר אלקנה. "בדיוק לפני שהיא ככה נוסעת להבריא את עצמה ולחזור אליי בריאה ושלמה, אז ככה היא קיבלה את הפוש-מתנה הזו. ובעזרת השם, אני מאמין ואני מאוד רוצה שהכול יהיה בסדר, מגיע לה. היא אישה מאוד מיוחדת. אני מוקף בשתי נשים מאוד מיוחדות – אחת זו אימא שלי, והשנייה זו רבקה אשתי. מה שקרה פה עכשיו זה בשבילי... זה הניצחון הכי גדול שלי על החיים. אני לא חלמתי שאני אהיה אבא עוד פעם, בחיים לא חלמתי את זה".

"היום אני יכול להגיד את זה מול כולם, כי הייתי בשקט תשעה חודשים. היום אני יכול להגיד לכולם שחיכיתי לרגע הזה שכולם, וכל העולם ייראה את זה", מוסיף אלקנה. "הילדה הזאת היא בעצם מסמלת את הניצחון, את התקווה ואת האחדות. ואני אשמח שהאויבים שלנו יראו את זה, כי הם לא רצו שזה יקרה והם תמיד דאגו להגיד לי שזה לא יקרה לי. והינה אני פה עם הילדה שלי, ובעזרת השם גם עוד אחד. היום הזה זו פסגת האושר שלי וזה הניצחון הענק שלי".

לתרומה לקמפיין לשיקום אלקנה ומשפחתו לחצו כאן