לוחם צה"ל תכנן להשליך את עצמו לתוך לוע הר געש פעיל

"הוא שלח מכתב עם 16 עמודים על המערכת שלא ראתה אותו, וסיפר מה גרם לו לרצות לעשות את הדבר הזה", מספר חגי עזרן, עדיין בסערת רגשות מאותו מסמך - מכתב התאבדות מצעיר שהגיע, למרבה המזל, כבר נרגיע, לידיים הנכונות ביותר. "הוא ביקש שלא יפרסמו את המכתב הזה, שזה לא יפגע במשפחה. אבל הוא רצה שבזכות המכתב הזה ובזכות הדרך היצירתית שבה הוא רצה להתאבד יזכרו אותו ויסייעו לאחרים במצבו". זה לא היה מכתב מלא רגש של אדם שמחפש להיפרד מקרוביו, הוא מספר, אלא מגילה ארוכה עם זעקה ותקווה לשינוי.

מה שהיה עוד יותר יוצא דופן במכתב הזה היה המקום שממנו נשלח - למרגלות הר געש בסיציליה. האיש מאחוריו הוא לוחם שנפצע קשה במלחמה האחרונה, פיזית אך בעיקר נפשית. עזרן מספר שמדובר בעולה חדש מצרפת שחי כאן שנתיים בלבד ללא משפחתו המורחבת, שמתקשה לתמוך בו מרחוק אל מול המערכות כאן בישראל. בייאושו, פנה הלוחם לפתרון הנורא מכולם. כה נואש היה שהחליט להשליך את עצמו לתוך לוע הר הגעש הפעיל, בתקווה שלא יוותר ממנו כל זכר בעולם.

"הוא בחר בכוונה הר געש שקרוב מאוד לשדה תעופה, במרחק שמאפשר הליכה לשם, וטיפס עד סביבות 2,000 מטר, אבל התקשה בטיפוס בגלל הפציעה שהוא סחב מהמלחמה - הוא בקושי הצליח לנשום", מספר עזרן ומדגיש שרק השפעות הפציעה הפיזית מנעו מהצעיר לבצע את רצונו. לא רק הפציעה הפיזית, למרבה האירוניה, הצילה אותו: אותו חייל לשעבר שלח את מכתב ההתאבדות לשלושה אנשים שונים - אשתו, הפסיכיאטר שמטפל בו והמפקדת שלו.

"נתנו לו מה שאף אחד אחר לא יכול"

המפקדת, למרבה המזל, נמנית על צוות המתנדבים של המיזם "הלומבולנס" - שהחל לפעול בחודשים האחרונים במטרה להעניק סיוע להלומי קרב. עזרן נכנס באותו רגע לאירוע ויצר קשר עם שלל הגורמים הרלוונטיים. זמן לא רב אחרי שחזר הצעיר לחדרו במלון באיטליה, חברו אל אותו חייל גם שוטרי המשטרה המקומית וגם אחיו, שבסיועם של אנשי מיזם "הלומבולנס" הוטסו לשם מצרפת. גם משרד החוץ, מספר עזרן, הצטרף לטיפול במקרה.

"במקרה המכתב הגיעה למתנדבת שלנו. אני מאמין שאם זה לא היה כך, הוא היה בסוף מתאבד", עזרן משוכנע. כל הדרמה הזו התרחשה רק שבוע לפני שקיימנו את הריאיון הזה. יום קודם לכן הוא פגש את אותו לוחם - על קרקע יציבה, כאן בארץ: לאחר הפגישה הוא הופנה לגורמי מקצוע, שיעניקו לו סיוע מתאים יותר למצבו. "אנחנו נתנו מה שאף אחד אחר לא יכול לתת לו - חבירה לאנשים שמאמינים לו, שרוצים לעזור לו, ומתחייבים לא לעזוב אותו", מוסיף עזרן. "הצלחתי להפעיל את כל מי שאני יכול, הוא ראה שזה קורה וזו רשת ביטחון שהחזירה אותו לפה, והיום הוא יושב בבית ומבין את הסיטואציה הלא פשוטה שהוא נמצא בה, אבל לפחות הוא מבין אותה".

"הלוחם יצא להתאוורר בקפריסין וכתב 'הצילו'"

"לא הגענו למצב שטיפלנו במישהו והוא התאבד, זה לא קרה", משתף עזרן. "הגיע מצב שליווינו אנשים חדשים שרכשנו את האמון שלהם. ותוך כדי בקשת עזרה ושיחה, ואחרי שניסיון ההתאבדות לא צלח, החזרה של אותם אנשים למערכת היא הרבה יותר חמה. יש להם את ה'סייף זון' שליווה אותם באקט, כי יש שני מלאכים - יש 'מלאך' אחד שכל הזמן אומר 'תעשה את זה, נגמר האירוע', המלאך שאומר 'לא' לא נמצא והוא מגיע בשנייה לפני".

"הדבר הזה, ההלומבולנס, היה לי בראש במשך שנים, כי אני עושה את זה על בסיס יומי", הוא מספר. "נגיד שיש הלומת קרב שבוכה לי שהיא עברה דירה ואף אחד לא רואה אותה ונוטפים לה מים, ואני אומר שבבוקר, לא משנה מה, אני יוצא והולך ומסדר לה את הבית, לעזור לה, כי אני יודע מה יקרה לה אם חס וחלילה היא תשב ביום שישי בערב עם הילדים בוכים ואין לה כלום - היא או תתאבד איתם ביחד או ש... אני יכול לא לאכול או לשתות יום שלם מתוך שליחות, רק ללוות מישהו כזה כדי שיהיה לו טוב. בשביל האחר אני אפעיל חמ"ל שלם, כמו זה שהפעלתי כדי למצוא מישהו ליד הר הגעש".

"יום אחד קיבלתי קריאה בהלומבולנס על הלום קרב בשוק פה בירושלים, שרץ וצועק 'מחבלים, מחבלים'", מספר שמואל הראל, שותפו של עזרן ולמעשה הרוח החיה מאחורי הפרויקט. "הוא היה עם נשק, כי בדיוק יצא מלבנון, בחור צעיר מאוד, ואבא שלו התקשר אלינו. דיברתי עם חגי כי הוא היה בירושלים, והוא נסע לשם וליווה אותו באופן מאוד אוהב. האירוע הזה יכול היה להיגמר באשפוז פסיכיאטרי, בלקיחת הנשק, בהחלטה להוציא אותו מהצבא. אני נותן לנו פה את הקרדיט שהצלחנו להרגיע אותו. כי ממה שאנחנו יודעים, וגם ממה שהספרות המקצועית אומרת, להחזיר אותו חזרה לסיטואציה השירותית יכול לפתור את הבעיה טוב יותר מאשר לקחת את הנשק ולהכניס לאשפוז. צריך לקרקע אותו ולטפל בזה במסגרת הצבאית, במסגרת שהוא רגיל אליה. עובדה שהבחור הזה עדיין עושה מילואים".

באחד הבקרים הגיעה קריאה דחופה ב-5:20 בבוקר, מקפריסין: "לוחם שברח מהארץ להתאוורר כותב לנו 'הצילו', חגי ענה לו והשיחה הרגיעה אותו", משחזר הראל. "זה קהל יעד שאנחנו מכוונים אליו - לוחמים שבורחים לחו"ל כי נמאס להם, כי הם רוצים אוויר. אנחנו רוצים שהם יידעו שבכל שעה שהם מתעוררים הם יכולים לכתוב לנו".

"רק אז חלחלה ההבנה שאני הלום קרב"

הלומבולנס מוגדר כ"שירות סיוע רגשי ראשוני בזמן אמת" עבור משרתי כוחות הביטחון בהווה ובעבר, והוא מופעל 24/7 בידי מתנדבים כדי לספק מענה מיידי ולהציל חיים בעת הצורך. השירות מציע למעשה מעין כפתור מצוקה ושניתן להגיע אליו מכל מקום, גם מציע פתרונות להרגעה. השם נולד במאהל המחאה שפעל במשך חודשים מול הכנסת. כשהתחילו להגיע לשם, בזרם איטי שהלך וגבר הלומי קרב. ובהמשך גם קרובי משפחתם ואפילו אנשי משטרה וכוחות ההצלה שהבינו ששם יוכלו לקבל סיוע יקר מפז שלא ניתן לקבל כמותו בכל מקום אחר. בהמשך התבסס גם השם.

המארגנים, שחוו ועדיין חווים חלק מאותם קשיים, מדגישים שוב ושוב שהשירות הוא לא תחליף לטיפול מקצועי או רפואי - אך הם משמשים לא פעם כפתרון הראשון שאותו פוגש האדם במצוקה. הראל טוען שהמוקד טיפל בכאלף קריאות שהגיעו מאז שהחל לפעול, במרץ האחרון - בשיחות טלפון, התכתבויות וואטסאפ ודרך האתר.

"אני הייתי במילואים בכיסופים עד יוני 2024, עם כיתת הכוננות שם, אחר כך כבר נכנסתי לתוך עזה", מספר הראל. "שם חטפתי RPG, זו הפציעה הראשונה שלי, הפיזית. אחר כך, בלבנון, שברתי את כף הרגל, ועדיין נשארתי להילחם עם הרגל השבורה. וכשאני מסיים בנובמבר-דצמבר 2024 את השירות, אני מגיע הביתה לבית שלא הייתי בו יותר משנה. אני לא כל כך מבין מה קורה. יש איזשהו פער מאוד גדול ביני לבין אשתי שמפצירה בי ללכת לטיפול. כשהלכתי לטפל בעצמי הבנתי שאני צריך לדבר עם עורכי דין. רק אז חלחלה ההבנה שאני הלום קרב. דיברתי עם כמה, והבנתי שהם מפשיטים את עורי ומחפשים עוד דברים. ואז החלטתי שאני לא הולך לתהליך הזה עם עורך דין".

"בשלב הזה אני כבר בלילות לא נרדם מהטנטון באוזן או מהכאבים. הייתי יועץ ארגוני אז אני מנצל את הלילות נטולי השינה כדי לחקור. למדתי את תקנות הנכים וכל מיני חוקים שקשורים לנושא וניגשתי לוועדה לבד. עברתי את הוועדה, למרות שאמרו לי שאני חייב עורך דין. קיבלתי סך הכול פיזי ונפשי 78% נכות". ההישג הלא-מובן-מאליו הזה הפך די מהרה את הראל, כך הוא מעיד, למי שאנשים פונים אליו כדי להתייעץ בעצמם לקראת המפגש המלחיץ עם הוועדה הרפואית שתקבע את גורלם. "זה היה כבר יותר מדי בשבילי אז פיתחתי אפליקציה שנקראת 'שיקום אפ', יצרתי סוכן AI שלמד את כל החוקים, כל התקנות והדברים, ועוזר להכווין אותך בדיוק שלב אחר שלב מה אתה צריך". הראל, שבשלב הזה כבר נעשה לדמות מוכרת בעולם הלומי הקרב וזכויותיהם, הגיע לכנסת. במסגרת הדיונים שהתנהלו בוועדות לקראת ההכרה במעמד הלומי הקרב, הוא פגש את שני שותפיו להקמת "הלומבולנס": את עזרן ואת מיכה כץ, שמנהל איתו כיום את הפרויקט אך לא יכול היה להשתתף בפגישתנו.

"רק הלום קרב יכול לעבור איתו את זה"

כמו הראל, גם עזרן וכץ הם בעצמם הלומי קרב. במקרה של עזרן, זה קרה כבר לפני למעלה מעשרים שנה, בעקבות פעילות שהשתתף בה באינתיפאדה השנייה. את סיפורו הבאנו בהרחבה לפני כשנה בכתבה שעסקה במחאת הלומי הקרב מול הכנסת, שגם בה היה מעורב. לאחרונה, עם פיזור הכנסת, השיגה המחאה את מטרתה העיקרית: לראשונה, עוגן בחוק מעמדם של הלומי הקרב. מתוך המחאה ההיא צמחה גם היוזמה להלומבולנס.

"אנחנו לא באים בקטע טיפולי", מבהיר עזרן. "כל המערכות באות ואומרות 'אנחנו נטפל במצבי חירום, ואנחנו ואנחנו ואנחנו'. אבל בפועל כשהם נכנסים לאירוע, הם לא נכנסים טוב, וגם אי אפשר לקרוא להם, כי הבחור ההוא מאיטליה, למשל, לא התקשר לנט"ל. להלום קרב יש פחד לפנות למערכת ולכן אנחנו נכנסו בעצמנו לתמונה. אתה גם לא יודע באיזה שלב בחיים הוא נמצא - אם הוא עכשיו סיים צבא, בדרך ללימודים, או באמצע לימודים. ואולי כל החיים שלו מושלמים, אבל יש לו התקפים בלילה שמפרקים אותו והוא מתבייש לדבר על זה? ואם זה המצב, אז הוא לא יפנה לשום גורם מקצועי שיכול לפגוע בו בעבודה, למשל. או במצב שבו כל פנייה בשתיים בלילה יכולה להעיר את כל הבניין והשכנים כי מגיעות ניידות ויש אמבולנס למטה, וזו בושה".

"פה נכנס המערך החברי - אמרתי לעצמי שכל כך הרבה אנשים משתפים אותי כבר שלוש-ארבע שנים בדברים כל כך אינטימיים, ואני מצליח להגיע אליהם בנקודות שהם החליטו כבר להתאבד, והם אמרו מיוזמתם 'רגע, אנחנו לפחות נגיד לו שיבוא, שיקשיב'. ואז החיבור הזה, שרק הלום קרב יכול לתת לו את 40 הדקות האלה ולעבור אותן ביחד, הוא דבר ייחודי. לכן יצרנו את הפרויקט הזה, בגלל שאחרי שלוש שנים של מלחמה הבנו שיש פער - האנשים שלא מתקשרים היו מתקשרים אם זה היה לחבר".

כשהעזרה הגיעה דווקא מכיוון עולם הפשע

"אתן לך דוגמה שקורית אצל המון", מוסיף הראל. "יש את המוקד הטלפוני של אגף השיקום. כשנפצעתי הייתי כל הזמן מקיש, מחייג, מנתק, מחייג, מנתק - 'רגע, מה אני אגיד להם? הם גוף טיפולי', אני אמור להסביר להם על איזו בעיה שיש לי, אבל אני בכלל לא מרגיש בעיה. מה כן? אני מרגיש חרדה, עומס, אני מרגיש קושי מאוד גדול. אבל בסוף, עם הטלפון ביד, אני לא יודע מה אני אגיד להם. אז אני לא מתקשר אליהם, והבעיה במקום להיות מטופלת רק הולכת וגדלה".

"בהלומבולנס אתה לא אמור לדבר איתי על בעיה, אלא על מה שבא לך. אתה מדבר איתי, או מתכתב דרך הוואטסאפ, על זה שאתה עכשיו בתור לקניות בסופר, או על זה שאתה עכשיו במונית בדרך לרופא. ואז אם במהלך השיחה מבינים שמעבר לקו נוצר מצב שמצריך התערבות גבוהה יותר, אז אנחנו גם מכווינים אותו. היה לנו את זה לפני כמה שבועות - זה היה הלום במצב קיצון שהצריך את מד"א, אבל הוא ביקש שאנחנו נלווה אותו בזמן הזה, ומתנדבת שלנו ליוותה אותו טלפונית, עד שהוא הגיע עם האמבולנס לבית החולים היא איתו בטלפון".

במקרה אחר שבו טיפלו, ביום העצמאות האחרון, צעיר מהדרום דיבר על רצון להתאבד - ורצה לדבר רק עם חגי. לפתע לתמונה נכנסה דמות נוספת, פחות שגרתית - אדם מוכר מאוד בעולם הפשע, שבמקרה מיודד עם משפחתו של אותו הבחור. "אני מדבר איתו בטלפון ומסביר לו מי אני, כשהוא מבין את האירוע הוא אומר לי, 'עכשיו אני מוציא רכב, ושם אותו בכל נקודה בארץ, רק תגיד לי איפה'. אני מספר לו שניידת כבר בדרך לאירוע ומסביר לו כמה השוטרים האלה טובים ושאנחנו מלווים אותם". עזרן חשש מהרגע שבו השוטרים, שרק ביקשו למנוע אובדנות, יפגשו את אותו עבריין - אבל בחסות ההלומבולנס המפגש בין שני צדי עולם הפשע לא רק עבר בשלום יחסי, אלא גם השיג את מטרתו. עזרן מספר שאותו עבריין בכיר היה אפילו זה שקיבל את פני השוטרים וסייע להם. אותו בחור לא ביצע את שתכנן, ועדיין איתנו גם היום: "אם תתפוס את הבן אדם ותיתן לו מרחב בטוח שבו הוא יכול לפרוק, לשתף ולהמשיך הלאה, זה לא יגיע למצב שהוא ייקח את הכדורים כי לא היה לו את מי לשתף", מנמק עזרן.

הרבה פעמים ההתערבות שלכם בכלל מונעת את ההגעה של הגורמים הרשמיים?
עזרן: "כן, זו המטרה - לפעמים הבן אדם מבין אחרי שיחה איתנו שמה שקרה יירגע, ואז יש אפשרות ללכת למיון ולפתור את העניין עם אבחנה נכונה, ואנחנו גם נלווה בזה".

"אני אתן לך דוגמה", משלים אותו הראל. "חברה של מישהו דיברה איתו, הבינה שהוא הולך להתאבד, הזמינה לו משטרה הביתה. הם הגיעו ודפקו בדלת, הבחור שמע רעשים, קפץ מהחלון וברח. כשהמשטרה שמעה שמישהו ברח, היא רדפה אחריו. ואז האימא מגיעה הביתה, רואה שוטרים עם נשק שלוף על הילד שלה. זה אירוע מיותר לגמרי, כי אנשים שומעים על כדורים או על התאבדות ונכנסים לפאניקה - גם ההלומים עצמם, וגם אלו שבסביבה שלהם. אבל בסוף רוב האירועים שלנו הם פשוטים יחסית. אנשים פונים אלינו כי 'אני לא מצליח להירדם', או כי 'אני לחוץ לפני ועדה'. גם הייתה אפילו מישהי שהתקשרה ואמרה לי 'מאוד רציתי להתאבד, אבל אמרתי שאני קודם אתקשר אליכם'. והיא סיפרה את הסיפור האישי ואת ההיסטוריה שלה ומה היא עברה - היא רצתה לפרוק איזושהי מחשבה שיש לה בלי איזו כוונה מוחשית או תוכנית פעולה, והיא המשיכה בחייה".

"השיחה הרגיעה אותו, הוא חייך וצחק"

למה הלומבולנס מצליח להגיע למקומות שהמערכת הרשמית לא מגיעה אליהם, כמו סף הר הגעש באיטליה? "באגף השיקום אמרו לי שהם לא יכולים מבחינה ביטחונית לפעול בחו"ל - 'אנחנו לא יכולים לשלוח אמבולנס או משטרה במדינה אחרת', אין להם קו שאפשר להתקשר אליו מחו"ל", משיב הראל. "אבל אנחנו יכולים לפעול כי אנחנו לא גוף רשמי, אנחנו גוף חברי, ואנחנו יודעים להפעיל בתי חב"ד וכל מיני קשרים אחרים - כל מיני נקודות שמאפשרות להגיע לחייל הזה שאין לו למי לפנות, והוא בשלוש בבוקר ילך ויסתובב במקסיקו או בפנמה או בבליז הפוך ומחפש את עצמו או שותה אלכוהול".

באחד המקרים האלה, הוא נזכר, צעיר ישראלי נתקל בחו"ל בבעיה בירוקרטית, שבגללה "המקום שהוא שהה בו זרק אותו בלילה, כי הוא לא קיבל את התקצוב הנכון. אז הוא החליט ללכת לשדה תעופה, זה סוג של התקף. אחרי שני לילות ללא שינה עם כל כך הרבה מטען, ואחרי שזרקו אותו ממקום שמטפל בו הוא הגיע למקום שבכלל לא מבינים מה הוא רוצה. הוא אמר לי 'אני לא יכול אפילו לכתוב, אני חייב שיחה'. דיברנו והוא לא היה יכול אפילו לנשום, הוא היה כל כך עצוב וכל כך מדוכא מזה שהוא פשוט לא רצה לחזור".

השיפור, הוא משחזר, קרה כמעט בן רגע: "השיחה הזאת הרגיעה אותו, ואז הוא הכיר אותי, והוא התחיל לצחוק ולחייך, וגם עשיתי פעולות להרגיע אותו - אמרתי לו 'בוא נתקשר לאימא, בוא נסגור כרטיס טיסה לחזור', לפחות שזה ייתן לו תקווה. ואז הוא אומר לי 'וואי, זה רעיון טוב, כי אם אני אדע מתי אני חוזר, לפחות זה ירגיע אותי ואת אימא'".

"לא נולד האדם שיבין את זה מבחוץ"

אתה, בתור הלום ותיק, בתור בן אדם שחי את הדבר הזה כבר יותר מ-20 שנה, איזה יתרון יש לך לעומת אנשי טיפול שמתמחים ב-PTSD, אבל הם לא חוו את זה בעצמם? מה אתה, בתור מי שכן חווה את זה על בשרו, על נפשו, איזה יתרון יש לך?
עזרן: "אני ישבתי במשך שש שנים לבד. המערכת התנתקה ממני ואני התנתקתי מהמערכת, מהעולם - אחים, אחיות, משפחה, טלפון, הכול, ממש התנתקתי כי המערכת התנתקה ממני. ואז התחלתי ללמוד, להבין ולחוות על הבשר שלי מה כל אחד והתפקיד שלו, בעולם שלא מצליח לעזור לי ולא מצליח לראות אותי. אם אני מתלונן כל כך הרבה שאני מקיא, שאני עם סחרחורות וכאבי תופת בגוף, וכולם נותנים לי טיפול לתסמין - זאת אומרת שהבעיות שלנו הן תסמינים, סיפור קטן מבחינת המערכת".

"המערכת היא מאוד מסורבלת, אנשי המקצוע לא מבינים עד הסוף או לא מבינים בכלל לפי דעתי את האירוע", הוא מאשים. "לדבריו, "היום מטפלים בנו כאילו אנחנו נפגעי תאונת דרכים. הלום קרב שנפגע מפוסט-טראומה הוא לא נפגע מאירוע מקרי, הוא חוזר במציאות אחרת לגמרי, למשפחה שבכלל לא מבינה מה האירוע. בן אדם שנפגע מתאונת דרכים הוא לא 'פיגוע' לבית, הוא לא יתאבד בגלל זה, הילדים שלו לא יתאבדו בגלל זה, והמשפחה שלו לא תיעצר בגלל זה".

"בגלל שאנחנו חיים במציאות כל כך קשוחה, אנשים לא יצליחו לראות שמדובר בהלום קרב ויש פה בסך הכול טריגר, שזה לא אירוע של אלימות 'סתם'. הגורמים המקצועיים היום מטפלים בנו לא נכון. בגלל שהמערכת רואה בנו כנפגעי טראומה, פוסט-טראומה. היא לא רואה את תגובת הקרב. הטריגרים של תגובת קרב הם אלימות, סמים, אלכוהול. אני יכול לרדת לרזולוציה שהם לא יכולים - 'תראו שנייה מה קרה, מי זה הבן אדם? ולמה הוא פעל?', ואני אומר לכם מניסיון אישי שזה הטריגר. אני כותב כל לילה את כל הטריגרים ואת כל הדברים שיכולים לגרום לך להתקשר, וכל לילה זו סיטואציה אחרת וכמעט לא חזרתי על אותו דבר".

"כאן בארץ זה לא כמו בארה"ב - כל פצוע, כל הרוג, כל מראה של תינוק זה כאילו התינוק שלך או התינוק של השכן שלך. לכן המלחמה הזאת, עוד לא נולד הבן אדם שהבין מבחוץ מה קרה ויכול להצביע על הנקודה וגם לא עברו כל כך הרבה שנים כדי לגלות את הסימפטומים. היום עמותות גדולות קוראות לי ולמיכה כדי שנסביר להם מה עמותה צריכה, הם באים לשמוע קודם כול מאיתנו, שיש לנו כל כך הרבה תסכול ופז"ם, ואז הם יכולים להתחבר עם גופי המקצוע, כי הם מבינים שהם לא באירוע".

"ישבתי כל הלילה ופיתחתי את האפליקציה" חוזר הראל לסיפור הקמתו של המיזם פורץ הדרך הזה. "שלחתי את זה לעוד כל מיני אנשים לראות מי זורם איתי, עשינו המון-המון בדיקות, ראיתי שהאפליקציה זה לא מספיק, אז יצרתי גם קו טלפוני שאפשר להתקשר אליו אנונימית. את רוב הדברים הכנתי בעזרת בינה מלאכותית". בהמשך הציע לעזרן לנהל את מערך המתנדבים, שבראשו עמד עד לאחרונה.

"אנחנו מקבלים בממוצע שלוש עד חמש קריאות ביום", משתף הראל ומחדד: "מיצוי זכויות הוא חלק מהצלת הנפשות שלנו. כי המתנדבים שלנו יודעים לתת מענה גם למיצוי זכויות. היה מקרה שחגי למשל הלך לבן אדם שלקח כדורים בשביל להתאבד, כי הוא קיבל איזה מכתב מאיזו ועדה והוא לא הבין אותו טוב. אנחנו לא גוף טיפולי, אנחנו כן גוף שאמור לתווך כדי שתגיע לטיפול, כי יש המון שלא רוצים טיפול, בגלל שהם איבדו אמון במערכת".

מאז שיחתנו עזרן יצא מהפרויקט, והראל וכץ כיום מנסים להרחיב את הפעילות ולשתף פעולה עם גופים כמו נט"ל וער"ן, וליצור הכשרות מעמיקות למתנדבים: "נכשיר כמה שיותר אנשים מהציבור שיוכלו לתת גם עזרה ראשונה נפשית מיידית לאנשים". הם גם חולמים על "אמבולנס מחוזי" - היום שבו בכל מחוז יהיה רכב כוננות של איש מקצוע ומתנדב, שיוכלו להגיע בזמן קצר יחסית לכל אירוע ולתת מענה ראשוני

"אני יוצא מנקודת הנחה שכל מי שפונה לקו הזה הוא מוכר, בתהליך הכרה, והוא מקבל טיפול, ועדיין הוא לא פונה למטפל שלו לקבל עזרה, ואז הוא מתאבד", מודה עזרן בכאב. "התחלנו את זה לפני שנה עם 40 מתאבדים, ואנחנו היום על 110… אני זוכר שעמדתי בכנסת ודיברתי על 50 ומשהו מתאבדים, ויש עוד כמה וכמה ניסיונות שאני והמערכת עצרנו - איפה היינו אם זה לא היה קורה? היינו היום על 200-300, ואז הייתם מתעוררים?"

קו המענה הטלפוני של הלומבולנס: 02-6466466. לפרטים נוספים וליצירת קשר לחצו כאן

אובדנות היא תופעה הניתנת למניעה. אם אדם בסביבתכם נמצא במשבר ועלול להיות אובדני, אל תהססו - דברו איתו, עודדו אותו לפנות לעזרה מקצועית והדגישו את חשיבות הפנייה

לסיוע במצבי מצוקה:

ער"ן - עזרה ראשונה נפשית - 1201

סה"ר - סיוע והקשבה ברשת - Sahar.org.il

"בשביל החיים" - סיוע למשפחות שיקיריהן התאבדו: 03-7487771, www.path-to-life.org

לפניות לכתב: yoghevk@n12.tv