עירום, ביזאר ומיליונים – גם בגיל 85: למה הכוכבות נוהרות לאונליפאנס?

דונה מילס בת 85. במשך כמעט עשור היא גילמה את אבי קנינגהם ב"נוטס לנדינג", מאופרות הסבון המצליחות של שנות ה-80, והייתה מכוכבות הטלוויזיה המזוהות של התקופה. יותר מארבעה עשורים אחר כך, ביולי השנה, היא פתחה חשבון אונליפאנס – פלטפורמה שמזוהה יותר מכול עם מכירת תוכן בעל אופי מיני.

אם עצם הרעיון של אישה בת 85 באונליפאנס נשמע כמו קוריוז, ההצלחה של מילס הופכת אותו למשהו אחר. לדברי אנדי בכמן, מנכ"ל Creators Inc שמייצגת אותה, בתוך כחודש היא כבר הכניסה "סכומים של שש ספרות". מילס אינה מפרסמת עירום, ומספרת שהמנויים שלה רוצים בעיקר לראות צדדים אחרים בחייה: את הבית שלה, אותה בלי איפור ואת שגרת היום שלה. "הם פשוט רוצים להיות חברים שלי", אמרה בריאיון. אחד מהם, למשל, ביקש ממנה שתצטלם דורכת יחפה על ענבים – בקשה שיכולה להישמע תמימה עד שנזכרים בעולם הפטישים המשגשג ברשת. ומילס הסכימה.

אפשר היה להתייחס לסיפור שלה כאל אנקדוטה בתרבות האינטרנט, אלמלא בשנים האחרונות הצטרפו לאונליפאנס עוד ועוד נשים שהפנים שלהן מוכרות היטב מהקולנוע ומהטלוויזיה. כרמן אלקטרה פתחה חשבון כבר ב-2022, דראה דה-מתאו, אדריאנה מ"הסופרנוס", הצטרפה ב-2023, וג'סי קייב, שגילמה את לבנדר בראון בסרטי "הארי פוטר", הגיעה לפלטפורמה המפוקפקת ב-2025. בחודשים האחרונים התארכה הרשימה עם שאנון אליזבת' מ"אמריקן פאי" וג'יימי פרסלי מ"קוראים לי ארל". חלקן מפרסמות תוכן מיני מפורש יותר, אחרות לא מתפשטות בכלל, והמניעים שהן מציגות שונים מאוד זה מזה. ובכל זאת, הצטברות השמות מעלה שאלה: מה גורם לנשים שכבר זכו לתהילה ולקריירה בהוליווד לפתוח בשלב מאוחר יותר בחייהן חשבון בפלטפורמה למבוגרים שמזוהה עם תעשיית המין?

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

רוצה להיות "הבוסית של עצמה"

אצל שאנון אליזבת' קשה להפריד את ההווה מהאופן שבו התפרסמה. אליזבת', כיום בת 53, הפכה לכוכבת כמעט בן לילה ב-1999 בזכות "אמריקן פאי". נדיה, הדמות שגילמה, הייתה במידה רבה הפנטזיה המינית של הסרט, וסצנת העירום המפורסמת שלה הפכה את אליזבת' לאחד מסמלי הסקס המזוהים של סוף שנות ה-90 ותחילת שנות האלפיים. יותר מרבע מאה אחר כך היא פתחה חשבון אונליפאנס, ובשבעת הימים הראשונים בלבד הכניסה יותר מ-1.2 מיליון דולר, לפי וראייטי.

יש אירוניה מסוימת בחיבור בין שתי התקופות האלה בקריירה שלה. הסצנה שהפכה את אליזבת' למפורסמת הציגה את נדיה מתפשטת בחדרו של ג'ים בזמן שהיא מצולמת ומשודרת לאחרים ללא ידיעתה. 26 שנה מאוחר יותר, אליזבת' היא זו שבוחרת מה לצלם, למי להראות וכמה לגבות. היא עצמה תיארה את המעבר לאונליפאנס בדיוק במונחים האלה. "ביליתי את כל הקריירה שלי בהוליווד, שם אנשים אחרים שלטו בנרטיב ובתוצאה של הקריירה שלי", אמרה לקראת פתיחת החשבון. כעת, לדבריה, היא רוצה ליצור בתנאים שלה ולהראות גם צד סקסי יותר שלה, הפעם מבחירה.

זה מוטיב חוזר באופן שבו כמה מאותן כוכבות עבר מדברות על אונליפאנס. כרמן אלקטרה, שהמיניות הייתה חלק עיקרי מהדימוי הציבורי שלה במשך עשרות שנים והצטלמה בעבר כמה פעמים לפלייבוי, הסבירה עם הצטרפותה לפלטפורמה שהיא רוצה להיות "הבוסית של עצמה" בכל הנוגע לתוכן שלה. גם ג'יימי פרסלי, שפתחה חשבון במאי האחרון בגיל 48, דיברה על האפשרות "ליצור מה שאני רוצה, בדרך שאני רוצה". במקרה שלה חשוב גם לציין שהמעבר לאונליפאנס לא היה אחרי היעלמות מוחלטת מהמסך: בשנים האחרונות היא המשיכה לעבוד בטלוויזיה ובקולנוע, בין היתר ב"משפחת קונר" וב"אלזבת'".

"אונליפאנס הציל את החיים שלי"

אצל אחרות, האפשרויות שעמדו על הפרק היו מצומצמות בהרבה. כשדראה דה-מתאו, השחקנית שזכתה בפרס האמי על תפקידה ב"הסופרנוס", פתחה חשבון ב-2023, היא הייתה במשבר כלכלי. לדבריה, היו לה אז עשרה דולרים בחשבון הבנק והבית שלה עמד בפני עיקול. מאז היא סיפרה שהצליחה להכניס את סכום החוב בתוך 75 דקות ולשמור על הבית. "אונליפאנס הציל את החיים שלי", אמרה. ההסבר שלה לבחירה היה פרקטי בהרבה מהשיח על יצירתיות ועצמאות. היא סיפרה שילדיה אמרו לה: "ג'יי לו והקרדשיאנס תמיד בביקיני ברשת, למה לא את?" אז היא החליטה שאם אנשים ממילא מצטלמים בתחתונים ומנסים להיראות סקסיים באינסטגרם, אז היא יכולה לעשות אותו דבר ולקבל על זה כסף.

גם ג'סי קייב הגיעה לאונליפאנס כשהכסף היה חלק מרכזי בהחלטה. קייב, אם לארבעה, סיפרה שנקלעה לחובות ושהקושי למצוא עבודות משחק הביא אותה לסף "ייאוש מוחלט". היא חשבה שתפתח חשבון לכמה חודשים, תרוויח כ-5,000 פאונד ותסגור אותו. בפועל, לדבריה, היא הכניסה כ-15 אלף פאונד ביום הראשון, ובהמשך סיפרה שבשנה אחת באונליפאנס הרוויחה יותר משהרוויחה לאורך כל קריירת המשחק שלה. קייב גם קבעה לעצמה גבול ברור: היא לא מפרסמת עירום. התוכן שלה מתמקד בשערה הארוך – הזוי ככל שיישמע – יש לזה קהל.

הפער בין הסיפורים האלה מסבך את אחת המילים שחוזרות שוב ושוב בדיון סביב אונליפאנס: העצמה. אין ספק שהמודל מאפשר ליוצרת שליטה גדולה יותר מזו שהייתה לנשים במשך שנים בתעשיות שבנו עסקים עצומים סביב הגוף שלהן. היא מי שמחליטה מה לצלם, מתי, עבור מי ובאיזה מחיר, ושומרת על רוב ההכנסה. אבל שליטה בתנאי העסקה אינה בהכרח אותו הדבר כמו חופש מוחלט לבחור אם להיכנס להעסקה הספציפית הזאת. יש הבדל בין פרסלי, שממשיכה לקבל תפקידים ובכל זאת בוחרת להוסיף את הפרק של אונליפאנס לקריירה שלה, ובין דה-מתאו, שהגיעה לשם כשהבית שלה היה בסכנה. שתיהן יכולות לקבל את ההחלטה בעצמן, ובכל זאת קשה לייחס לשתי ההחלטות בדיוק את אותה משמעות.

לממש את הפנטזיה על אדריאנה מ"הסופרנוס"

לגיל יש מקום מרכזי בסיפור הזה. הוליווד מנהלת כבר עשרות שנים מערכת יחסים מורכבת עם נשים שמתבגרות, והפער אינו רק תחושה של שחקניות. מחקר של מכון ג'ינה דייוויס למגדר במדיה שבחן סרטים מצליחים בארצות הברית, בבריטניה, בצרפת ובגרמניה מצא שנשים היו רק 25.3% מהדמויות מעל גיל 50. מחקר נוסף של המכון, שפורסם ב-2025 ובחן סרטים לאורך 16 שנים, מצא שדמויות נשים בנות 40 ומעלה קיבלו בסבירות כפולה מגברים בני אותו גיל עלילה שעוסקת בהזדקנות הגופנית שלהן. הן גם היו מזוהות פחות עם קריירה: 53% מהנשים מגיל 40 הוצגו כבעלות מקצוע, לעומת 72% מהגברים.

יש כאן פרדוקס בולט במיוחד במקרה של נשים שהמראה שלהן מעולם לא היה פרט מקרי בקריירה. שאנון אליזבת' וכרמן אלקטרה לא היו רק שחקניות מפורסמות – הן היו סמלי סקס, והגוף והנחשקוּת שלהן היו חלק מהאופן שבו שיווקה אותן תעשיית הבידור כשהיו צעירות. הוליווד, המגזינים והצלמים הרוויחו במשך שנים מהדימוי הזה. אונליפאנס לא מבטל את העובדה שגם עכשיו יש מי שמוכן לשלם כדי לראות את הגוף שלהן; במובן מסוים הוא מוכיח כמה הערך הכלכלי שלו נשמר. מה שהשתנה הוא מי מנהלת את העסקה ומי מקבלת את רוב הכסף.

גם התהילה הישנה עצמה היא נכס. מיליוני אנשים כבר מכירים את שאנון אליזבת', דור שלם ראה את כרמן אלקטרה ב"משמר המפרץ", ומעריצי "הסופרנוס" לא צריכים הסבר לגבי זהותה של דראה דה-מתאו. בניגוד ליוצרת אנונימית שצריכה לבנות קהל מאפס, הן מגיעות לאונליפאנס אחרי שנים של היכרות מוקדמת של הקהל, זיכרונות ולעיתים גם פנטזיות. דה-מתאו אמרה בעצמה שהמנויים שלה הם ברובם מעריצי "הסופרנוס". במקרה שלה ושל אליזבת', אונליפאנס מאפשר למעשה להפוך את ההון התרבותי שצברו לפני שני עשורים ויותר להכנסה ישירה בהווה.

האפשרות להיות נחשקת בכל גיל

אלא שלא כל מה שהן מקבלות מהפלטפורמה ניתן למדוד בכסף. קייב דיברה גם על ההנאה מתשומת הלב שקיבלה אחרי ארבע לידות ובתקופה שבה הרגישה פחות "נראית". זהו חלק מעט פחות מדובר בסיפור: האפשרות להרגיש נחשקת. תעשיית בידור שמעניקה חשיבות עצומה למראה של נשים צעירות גם שולחת להן מסר ברור לגבי מה שקורה לערך הזה עם הגיל. אונליפאנס מספק תשובה אחרת, ולעיתים כמעט מספרית, לשאלה אם מישהו עדיין רוצה להסתכל: מנויים, הודעות, בקשות אישיות וכסף.

אולי משום כך דונה מילס היא הרבה יותר מקוריוז. המחקר של מכון ג'ינה דייוויס מצא שדמויות מתחת לגיל 50 מופיעות בסצנות סקס בשיעור גבוה פי שלושה משל דמויות מבוגרות יותר. התרבות הפופולרית עדיין מתקשה להציג אנשים מבוגרים, ובמיוחד נשים מבוגרות, כבעלי מיניות פעילה. על הרקע הזה, אישה בת 85 שמחליטה שיש לה עניין להצטלם עבור קהל שרוצה לראות אותה – ואפילו נהנית מכך – מערערת משהו גם אצלנו. העובדה שהרעיון נשמע בתחילה מוזר כל כך מספרת לא רק משהו על אונליפאנס, אלא גם על הגיל שבו אנחנו רגילים לחשוב שאישה אמורה להפסיק לרצות שירצו אותה, שאישה מפסיקה להיות נחשקת.

קשה להכניס את גל כוכבות העבר באונליפאנס לסיפור פשוט של ניצול או העצמה. מבחינת חלקן הפלטפורמה הגיעה כשהאפשרויות האחרות הצטמצמו, מבחינת אחרות היא מתקיימת לצד קריירה פעילה, ויש מי שמדברות בפשטות על כסף, על חופש או על ההנאה מתשומת הלב. אפשר גם לשאול שאלה שאין דרך אמיתית לענות עליה: האם אישה שנכנסה לאונליפאנס בגלל חובות או מחסור בעבודה הייתה בוחרת למכור תוכן מיני אילו הייתה לה דרך אחרת להרוויח את אותו הסכום? העובדה שהשאלה הזאת נשארת פתוחה לא מבטלת את השליטה שהפלטפורמה מעניקה לה. היא רק מזכירה שגם בחירה חופשית נעשית בתוך מציאות כלכלית ותרבותית.

אונליפאנס לא פתר את מערכת היחסים המסובכת שבין נשים, לכסף, לגוף ולמיניות. הוא כן שינה חלק מכללי המשחק. נשים שהוליווד הפכה בעבר לסמלי סקס יכולות עכשיו להחליט בעצמן אם הן רוצות להמשיך להשתמש בדימוי הזה, מה בדיוק הן מוכנות להראות וכמה זה יעלה. ובמקביל, ההצלחה שלהן שם חושפת אמת אחרת: הנחשקות, שהייתה חלק מהתהילה שלהן, לא נעלמה בהכרח כשהן התבגרו. אולי השאלה המעניינת ביותר היא לא אם אונליפאנס הופך את העסקה הזאת לטובה או לרעה, אלא אם העובדה שהן מחזיקות עכשיו במצלמה, בגבולות ובהכנסות הופכת אותה לפחות חד-צדדית.