"נרדמו בשמירה": הקרע בתוך גוש השינוי שמשחק לידי נתניהו

עשרה שבועות לבחירות, ונדמה שהמפה הפוליטית מעולם לא הייתה צפופה וחסרת סדר כפי שנראתה השבוע. בזמן שרוב תשומת הלב הופנתה ל"שברירי המפלגות" בגוש המרכז-ימין התחוללו אירועים דומים, אך לא פחות חשובים, דווקא בגוש הנגדי.

"ימין אמיתי. גיוס אמיתי". עם הסלוגן הזה בחר גלעד ארדן להשיק השבוע את מפלגתו "האחדות". המפלגה, שהקים ארדן יחד עם חברו לשעבר בליכוד יולי אדלשטיין, מנסה למתג את עצמה כמפלגת ימין שמטרתה לכפות על שני הגושים להקים ממשלה ציונית רחבה, ללא המפלגות הערביות. כך לפחות הכריז ארדן לאחר שחברת מפלגתו עליזה בלוך הצהירה בהופעתה התקשורתית הראשונה כי יש מקום לנציגות ערבית בממשלה הבאה.

תחת אותו רעיון, פחות או יותר, רצות בגוש המרכז-ימין שלוש מפלגות: "האחדות" של גלעד ארדן, "בית ציוני - המילואימניקים" בראשות חילי טרופר ויועז הנדל, ו"כחול לבן" בראשות בני גנץ. שלושתן מנסות לשכנע את קהל הבוחרים שלא יאפשרו לאף צד להקים ממשלה צרה - עם הערבים משמאל או עם החרדים מימין. אלא שנכון לרגע זה, שלוש המפלגות אינן עוברות את אחוז החסימה ומסכנות יחד מאות אלפי קולות. במצב כזה, גוש מתנגדי נתניהו קרוב מאי-פעם ל-61 מנדטים ללא תמיכת המפלגות הערביות. גדי איזנקוט, נפתלי בנט, אביגדור ליברמן ושאר מנהיגי "גוש השינוי" יכולים לכאורה להיות רגועים, ואפילו לשאוף ליותר עם נתונים כאלה.

אלא שהשבוע התרחש אירוע דרמטי דווקא בגזרת המפלגות הערביות, שעשוי להפוך את המשחק למסוכן מאוד עבור הגוש. הברית שהייתה כמעט מובטחת בין חד"ש, תע"ל ובל"ד לריצה ברשימה משותפת משולשת, ללא רע"ם של מנסור עבאס שתרוץ בנפרד, נקלעה למשבר של ממש.

חודשיים לאחר ששלוש המפלגות הכריזו שהן מתקדמות לקראת הקמת רשימה משותפת, המגעים בין חד"ש, תע"ל ובל"ד הגיעו לפיצוץ. לאחר שלא הצליחו להגיע להסכמות ביניהן, פנו הצדדים ל"וועדת הפיוס", שהתכנסה כדי לגשר על הפערים ולהציע נוסחה להקמת הרשימה המשותפת ללא רע"ם. ההצעה שהגישה הוועדה התקבלה בברכה על ידי חד"ש ובל"ד, אך תע"ל בראשות אחמד טיבי דחתה אותה והודיעה באופן מיידי על הפסקת המגעים.

טיבי מחה על כך שתע"ל קיבלה רק שני מקומות בעשירייה הראשונה - המקום השני והתשיעי - כאשר גם המקום התשיעי כלל אינו מובטח, והאשים את חד"ש ובל"ד בכך שדחקו אותו לפינה בשיתוף פעולה עם ועדת הפיוס, המורכבת מדמויות משפיעות וממכובדים בחברה הערבית. ברגע הראשון היה אפשר לחשוב שטיבי פשוט מקשיח עמדות, כפי שהוא יודע לעשות כמעט בכל משא ומתן ערב בחירות כדי לשפר את הייצוג של מפלגתו. אלא שמהר מאוד התברר שהמשבר עמוק יותר: השותפות שלו עם חד"ש, שנמשכת מאז 2015, הפכה בתוך ימים ליריבות מרה שהגיעה עד להאשמות הדדיות חסרות תקדים בתקשורת הערבית.

גורמים בתע"ל אומרים שאם חד"ש ובל"ד לא יקבלו את דרישות המפלגה לייצוג הולם ברשימה, עומדות בפניה אפשרויות אחרות. וכאן נכנסת לתמונה מפלגה שהוקמה רק לאחרונה ומנהלת בשבועות האחרונים קמפיין שטח אינטנסיבי בחברה הערבית - "מקום לכולנו". מדובר במפלגה ערבית-יהודית המבוססת בעיקר על הנהגה ופעילים שפרשו מתנועת "עומדים ביחד" כדי להקים את המסגרת הפוליטית החדשה. בימים האחרונים מנהלים אנשיה מגעים עם תע"ל של טיבי, ואף טוענים כי קיימת היתכנות לריצה משותפת אם הצדדים יגיעו להסכמות.

חשוב לציין ש"מקום לכולנו" רחוקה כיום מאחוז החסימה בסקרים שנערכו בחברה הערבית, וגם בסקרים המחמיאים לה ביותר היא מגיעה, בהערכת יתר, לכמנדט וחצי. אלא שבהנהגת המפלגה משוכנעים שחיבורים נכונים וברית עם מפלגה קיימת כמו תע"ל יכולים לשנות את התמונה ולעבור את אחוז החסימה.

כך או כך, במערכת הפוליטית הערבית יש מי שמזהיר שחומרת ההתפתחויות האחרונות מזכירה יותר מכול את התסריט ההרסני של "גוש השינוי" בבחירות האחרונות. אז הייתה זו בל"ד, שהתפצלה ברגע האחרון מחד"ש ותע"ל, רצה לבדה ושרפה קרוב ל-140 אלף קולות. במקביל, מרצ בראשות זהבה גלאון לא התאחדה עם מפלגת העבודה בראשות מרב מיכאלי ושרפה כ-150 אלף קולות נוספים. התוצאה ידועה: מחנה נתניהו ניצח בבחירות והקים ממשלה עם רוב יציב של 64 מנדטים, שהלך וגדל בהמשך.

תסריט דומה בהחלט יכול להתממש גם הפעם אם הסכסוכים בתוך המפלגות הערביות יימשכו, במיוחד כשנכון לרגע זה אין שום אופק לפתרון או לפשרה במשבר שהולך ומחריף בין הנהגת חד"ש לבין טיבי. אם ניסיונות הפשרה יגיעו למבוי סתום ותע"ל תיאלץ לרוץ בנפרד, גם חיבור עם "מקום לכולנו" לא בהכרח יציל אותה. רוב התחזיות מצביעות על כך שתחרות בין שתי רשימות - תע"ל ו"מקום לכולנו" מצד אחד, וחד"ש ובל"ד מצד שני - תפגע דרמטית בסיכויים של שתיהן לעבור את אחוז החסימה. בתרחיש כזה עשויה להישאר בכנסת רק רשימה ערבית אחת: רע"ם, שמקבלת בינתיים חמישה מנדטים באופן עקבי בסקרים. הנהנה העיקרי ממצב כזה יהיה מחנה נתניהו, בעוד המחנה הנגדי יתרחק עוד יותר מ-61 המנדטים הדרושים להקמת ממשלה.

ובינתיים, בזמן שכל האירועים האלה מתחוללים בתוך האופוזיציה, ניכר שראשיה אינם מודעים מספיק לסכנה במקרה הטוב, ובמקרה הפחות טוב, יש מי שסבור שמאזן הגושים לא ייפגע באופן דרמטי גם אם שתי רשימות ערביות לא יעברו את אחוז החסימה. אלא שהניסיון ממערכות הבחירות הקודמות מלמד שחישובים מוקדמים של חלוקת המנדטים לפי שיטת בדר-עופר לא תמיד מתיישבים עם התוצאה שמתקבלת כשפותחים את הקלפיות. לגוש השינוי לא כדאי להמר על הפרשנות המקילה הזאת בהתמודדות שנחשבת לאחת החשובות בתולדות מדינת ישראל.

ראשי המחנה איזנקוט, בנט וליברמן עדיין לא הכריעו מי יוביל את הגוש בהתמודדות נגד נתניהו, אבל לא פחות חשובה השאלה מי מנהל את הגוש פנימה. ההתייחסות של ראשי האופוזיציה לזירת המפלגות הערביות כאל זירה נפרדת, שאינה בתחום אחריותם, יכולה להיות הטעות שתכריע את גורלו של "גוש השינוי" בבחירות הבאות. "בזמן שנתניהו עובד קשה כדי לשמר כל קול בתוך המחנה שלו, יש מי שנרדם בשמירה ועושה מעשה בנט-לפיד בבחירות האחרונות", אומר אחד מראשי המפלגות הערביות, ומזהיר בעיקר את איזנקוט משאננות: "כך הפסדנו את הבחירות הקודמות, וכך עלולים להפסיד שוב, אם לא יתעוררו כדי להציל את הגוש".

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן