"אילת היא נקודת תורפה שלא מדברים עליה. כל תגבור שתצטרך לשם ייקח שעות"

בשבועות שאחרי המלחמה עם איראן, עיר הנופש הדרומית של ישראל חזרה להיות מה שהיא אוהבת. רצועת המלונות המפורסמת שוב התמלאה, הפעם לא בחיילים אמריקנים אלא בנופשים ישראלים. החופים חזרו להיות עמוסים, הטיילת חזרה לחיים ואלפים נמלטו אל הלגונות השקטות של אילת בחיפוש אחר כמה ימים של הפוגה. השקט כמעט צרם באוזניים, מכיוון שאפילו המבקרים הלא-רצויים מתימן הפסיקו לזמזם בשמיים. אבל בוקר אחד הזכיר לנופשים - אם מישהו מהם בכלל היה זקוק לתזכורת - שאילת אולי מרגישה כמו אי של שפיות, אבל היא עדיין חלק מאזור מלחמה.

יעקב קיסוס עמד על המזח, מתחת למלון הסלע האדום, כששמע אזעקה מבסיס חיל הים והבחין בסירת צרעה מזנקת מהבסיס במהירות חריגה. "ברגע שראיתי את היציאה שלה בזינוק מטורף, הבנתי שמשהו לא רגיל קורה", הוא משחזר. הוא למד במגמה הימית באילת, הפליג במועדון השיט העירוני - שם חלק סירות עם גדי איזנקוט - ובהמשך שירת יותר משני עשורים במילואים בחיל הים. כבר 36 שנה הוא מפעיל מרכז שיט להפלגות ואטרקציות ימיות הצמוד לבסיס חיל הים בעיר, כך שאת המפרץ הוא מכיר כמעט כמו את כף ידו.

דקות אחר כך כבר היה ברור לאן זינקה הצרעה. אופנוע ים שדהר מכיוון ירדן חתך באלכסון לעבר חוף קצא"א וניסה לחדור לשטח ישראל. דבור של חיל הים צמצם לעברו בזמן שהלוחמים שעל סיפונו פתחו באש במקלעים, ובמקביל הוזנק כוח מג"ב לחוף ונערך לאפשרות שהמחבל יצליח להגיע ליבשה. אזרחים שיצאו להליכת בוקר עצרו וצפו בדרמה שהתחוללה לנגד עיניהם.

בזמן שהדבור ירה לעבר אופנוע הים, הצרעה ניצלה את יתרון המהירות שלה, חסמה את נתיב המילוט והכריחה את הרוכב לחתוך דרומה, במקביל לחוף. מפקדת הצרעה הפעילה את המקלע הקדמי, והאש אילצה את האופנוע לבצע פנייה חדה ולהימלט בחזרה לחוף הירדני. הוא כבר הספיק לחדור כשני ק"מ לתוך המים הטריטוריאליים של ישראל, לפני שנמלט בחזרה ונעצר בידי ספינת שיטור ירדנית שיצאה מנמל עקבה. "מה שהכי חשוב זה שהוא לא הצליח להגיע לחוף", אומר קיסוס. כפי שפורסם לראשונה בחדשות 12, במערכת הביטחון מעריכים כי ייתכן שאופנוע הים כלל לא היה מאויש, אלא הופעל מרחוק כחלק מניסיון לבחון את ערנות מערכות ההגנה הישראליות.

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

קיסוס לא התרגש במיוחד מהמהומה התקשורתית וגם התושבים לא יצאו מגדרם. "אתה צריך להכיר את האילתים, הם נורא אדישים", הוא אומר. "תן להם ללכת לים, תן להם משקה, קצת ספורט וקצת לבלות בערב - אחלה עיר. בדרך כלל אין פה פאניקה ואין חשש בכלל".

אלא שכמה שבועות לאחר מכן התפרסם ב"הארץ" דיווח של ג'וש בריינר, שלפיו ראש השב"כ דוד זיני העריך בדיונים פנימיים כי "7 באוקטובר הבא יהיה באילת". ההתרעה החריגה עוררה הדים רבים ולא מעט סימני שאלה. ההשוואה למתקפת הטרור הקטלנית בתולדות המדינה מטלטלת בפני עצמה, על אחת כמה וכמה כשהיא מתייחסת לעיר נופש שמבודדת גיאוגרפית משאר חלקי הארץ.

"לחפש את המקומות שהמערכת מזניחה"

לפי הדיווח, זיני הורה להעמיד גבוה בסדר העדיפויות אפשרות של מתקפה על אילת. התרחיש ששרטט כולל פלישה קרקעית מתוזמנת, בעיקר דרך ירדן ואולי גם מהים, בסיוע כמה ארגוני טרור ובהם החות'ים. הוא אף הגיע לביקור חשאי בעיר עם בכירים בשירות ונפגש עם גורמי הביטחון המקומיים. השינוי שהוא מבקש לקדם מתחיל מנקודת פתיחה נמוכה.

למוחרת הפרסום מיהר הארגון להבהיר כי אין מידע או התרעה קונקרטית על כוונה לפגוע בעיר או לפשוט עליה, אלא שמדובר ב"תכנון מבצעי יסודי ולמידת האיומים". בשב"כ לא התייחסו לציטוט עצמו אך הדגישו כי "במסגרת תהליך הכניסה לתפקיד ולמידת האיומים השונים קיים ראש השב"כ סיור באילת, אשר חלקו התקיים בשיתוף הצבא, ובחן היערכויות שונות. נדגיש כי אין מידע או התרעה קונקרטית".

גם בתוך מערכת הביטחון הושמעה ביקורת, ומקור ביטחוני צוטט באומרו כי "אף אחד לא יודע על איזה מודיעין הוא נשען". "גם אני אמרתי בהתחלה: מה, הוא התחלק על השכל? זה מה שמעניין אותו עכשיו?", מודה שלום בן חנן, לשעבר ראש אגף בשב"כ וכיום עמית מחקר במכון למדיניות נגד טרור באוניברסיטת רייכמן. אלא שלאחר שבדק את הדברים בשירות, הגיע למסקנה אחרת: "אני בטוח שהעיסוק באילת לא בא על חשבון זירות אחרות. ככה ניסו להציג את זה, אבל זה קשקוש. זיני זיהה נקודת תורפה שלא מדברים עליה. מי שרואה נכוחה צריך לחפש דווקא את המקומות שהמערכת מקדישה להם פחות תשומת לב ולעיתים אפילו מזניחה".

לדבריו, כדי להבין את משמעות האזהרה צריך להפריד בין שני דברים שקל מאוד לערבב ביניהם: מידע מודיעיני על כוונה ממשית, וניתוח של הזירה בעיניו של האויב. "תמיד כששואלים לגבי שינוי בתפיסה, צריך לשאול אם זה מגיע ממודיעין עדכני ומדויק, או מניתוח הזירה שבא ואומר: יש לנו בעיות, אנחנו לא מחכים למודיעין".

ככל הידוע, למערכת הביטחון לא הגיעה ידיעה שלפיה ארגון טרור מסוים החליט "להתלבש" על אילת. החשש נובע מחולשות שכל אויב בעל זוג עיניים יכול לזהות: עיר מרוחקת, מוקפת גבולות, שקשה להזרים אליה במהירות כוחות גדולים. "אילת הייתה, נשארה ותישאר הנקודה הרחוקה ביותר בישראל", אומר בן חנן. "כל תגבור שתצטרך לשם, כל מקרה חירום, ייקח שעות". במלחמה רב-זירתית, כאשר הצבא נדרש לעזה, ללבנון, ליהודה ושומרון ולאיראן, המרחק הזה הופך מחיסרון גיאוגרפי לפגיעות מבצעית.

משתלטים על מלון ומשחררים חטופים

המענה המיידי לתרחיש הזה הוא יחידת לוט"ר אילת, יחידת השתלטות מובחרת במילואים תחת אוגדה 80, החולשת על הגבול עם מצרים. היא נועדה לטפל באירועים מורכבים, ובהם חדירת מחבלים, חטיפת אוטובוס והתבצרות עם בני ערובה במלון או במבנה ציבורי. מפקד היחידה בשנה האחרונה הוא סא"ל ה', לוחם ומפקד ששירת 20 שנה בשייטת 13 והגיע עד לתפקיד מפקד פלגה. הוא עבר להתגורר באילת עם אשתו, המשרתת גם היא בזירת ים סוף, ועם בתם.

"היחידה הוקמה בגלל הריחוק הגיאוגרפי", מסביר ה'. "לימ"מ וליחידות אחרות שאמורות להגיע לאירועים מורכבים לוקח זמן, ומישהו צריך לתת מענה איכותי, מהיר ומדויק בזמן המיידי. לשם כך היחידה הוקמה ולשם כך היא מתאמנת". בעיר שבנויה על תיירות ורחוקה ממרכז הארץ, זמן התגובה הוא קריטי וכזה שיקבע את תוצאות האירוע. "אם אנחנו מגיעים לאירוע, נשתדל לגמור אותו ולסיים אותו כמו שצריך, כמה שיותר מהר. אנחנו ערוכים להתמודד עם אירועים מורכבים".

היחידה מורכבת מאנשי מילואים ששירתו כלוחמים בסדיר. ביום-יום הם מורים, הנדסאים, עובדי מלונות ונהגי מוניות, אבל מספיקה קריאה אחת ובתוך זמן קצר הם עולים על מדים והופכים ללוחמי יחידת עילית שמוזנקת לחסל מחבלים או לשחרר בני ערובה. לאחר המיון הם עוברים קורס ייעודי בן כחודש, ובהמשך הכשרות נוספות שמכינות אותם ללחימה במלונות, באוטובוסים או בטיילת. "הייעוד שלנו הוא קודם כול מרחב הערבה ואילת", אומר ה'. "אנחנו מתאמנים בתדירות גבוהה מאוד, לא משהו שאיש מילואים רגיל עושה בדרך כלל".

תחת היחידה פועלות גם פלגות בערבה ובפתחת ניצנה, והיא נערכת גם למצב שבו תידרש להילחם זמן ממושך ללא סיוע מבחוץ. "זה יכול להיות אירוע אחד גדול, שני אירועים גדולים או כמה זירות במקביל", אומר ה'. "נצטרך לדעת לתת מענה לכל אחד מהאירועים שיקרו".

הלקח הזה כבר נכתב בדם. באוגוסט 2011 חדרו מחבלים מסיני וביצעו מתקפת טרור משולבת בכביש 12, כ-26 קילומטרים מאילת. הם ירו על אוטובוסים וכלי רכב ושיגרו טיל נ"ט. שמונה ישראלים נהרגו ו-20 נפצעו. בעקבות הפיגוע הוקם מכשול בגבול מצרים, אך הגבול המזרחי נותר ברובו פתוח.

"הירדנים, למרות שאין איתם גדר גבול, עושים פעילות סיכול משמעותית מאוד כדי למנוע חדירה ופיגועים מהשטח שלהם לישראל", מציין בן חנן. "הם עושים מאמצים כבירים ולא רוצים בכלל להתעסק עם אפשרות שפיגוע יגיע מירדן. אבל אתה לא רוצה לסמוך על הדברים האלה. זה לא מה שמחזיק בסופו של דבר".

שלום עם גבולות

חבל אילות מקיף את אילת ונמתח לאורך יישובים קטנים ומבודדים, שחלקם נמצאים קילומטרים בודדים מירדן. שטחים חקלאיים מגיעים כמעט עד קו הגבול, ובחלקים נרחבים אין מכשול רציף. הברחות נשק וסמים, לעיתים באמצעות רחפנים, כבר הפכו לעניין שבשגרה. החשש הוא שהנתיב הפלילי המוכר יהפוך ביום פקודה לנתיב של חוליות טרור.

"ההתרעה הכללית מספיק חזקה כדי שנדע שאנחנו חייבים להיות מודעים לה ומוכנים לה", אומר ראש המועצה, ד"ר חנן גינת. מבחינתו האיום העיקרי איננו פלישה של צבא ירדן, אלא חדירה של שלוחות איראניות או חוליות פרוקסי שינצלו את המרחב העצום. המועצה דורשת לחזק את סיווג היישובים ואת מחלקות ההגנה וכיתות הכוננות. ההיגיון פשוט ואכזרי: אם יתרחש במקביל אירוע גדול באילת, הכוח הצבאי לא בהכרח יגיע בזמן ליישובים בערבה.

המועצה כבר מימנה בעצמה מצלמות ואמצעים טכנולוגיים לכיסוי שטחים מתים. "אנחנו גם מביאים בחשבון שמה שאנחנו יודעים, האויב יודע", אומר גינת. לדבריו, מתוך כמאה קילומטרים בגזרתו, בכחמישים אין גדר. משרד הביטחון החל לקדם מכשול בגבול המזרחי במסגרת תוכנית המוערכת בכ-5.5 מיליארד שקל, אך העבודות מתחילות בצפון, באזור עמק המעיינות ובית שאן. לערבה הדרומית, נאמר לראשי המועצות, הן לא צפויות להגיע בתקופה הקרובה. "ראינו ב-7 באוקטובר שגדר לא עוצרת הכול", הוא מדגיש. לכן הדרישה היא לשלב מכשול, תצפיות וכוח מקומי שיוכל להילחם לבדו בשעות הראשונות.

גבי קדוש, ראש עיריית אילת לשעבר, זוכר מציאות אחרת. "כשחתמנו על הסכם השלום זו הייתה תקופה של חלום ושל אמון. אפילו חתכנו את הגדרות, הייתה אווירה אחרת", הוא אומר. "הייתי מאושר כשנסעתי עם רבין לוושינגטון לחתימה על הסכם השלום, אבל אני לא יכול לומר שאני מרגיש היום כפי שהרגשתי אז". מבחינתו, דברי זיני היו "קריאת השכמה שחייבים לקחת ברצינות במאה אחוז".

"עיר מעורבת בהתהוות"

הגבול איננו הדבר היחיד שמושך את תשומת ליבם של גורמי הביטחון. בשב"כ התעניינו גם בגידול במספר הערבים הישראלים שעוברים להתגורר באילת. במשטרה לא מזהים בשלב זה איום ביטחוני הנובע מהמגמה, אך מוטרדים מתופעה אחרת: כניסתם של ארגוני פשיעה לעיר ורכישת נכסים בידיהם. עם זאת, עד כה לא נרשמה באילת עלייה חריגה בפשיעה.

לפני כמה חודשים אמר מפקד מרחב אילת במשטרה, ניצב-משנה אלון כלפון, כי גם המטה לביטחון לאומי מזהה עלייה במספר התושבים הערבים בעיר. "המל"ל קבע כי אילת היא עיר מעורבת בהתהוות. יש פה המון-המון ערבים", אמר כלפון בריאיון למקומון. לפי דיווח נוסף ב"הארץ", גם זיני התייחס למגמה ואמר בישיבת קבינט לפני כמה חודשים כי "יש ניסיון השתלטות של ערבים על אילת".

גם כאן נדרש משנה זהירות: עצם המעבר של אזרחים ערבים לעיר איננו התרעה ביטחונית. "אני לא רוצה סתם להאשים את האוכלוסייה הערבית ההולכת וגדלה, כי יכול להיות שכולם אזרחים מצוינים", מדגיש בן חנן. לדבריו, החשש הוא שהשינוי בהרכב האוכלוסייה יקל על גורמים עוינים לפעול בעיר מבלי לבלוט ולעורר חשד. "כשיש לך אוכלוסייה ערבית הולכת וגדלה, יותר קל גם לאנשים זרים להיטמע בה. נניח שיגיע שוהה בלתי חוקי מיו"ש ויחליט לעשות פיגוע דווקא באילת - כנראה שיהיה לו קל יותר להיטמע בעיר".

לכך מצטרף לקח "שומר החומות", אז הפכו הפרעות בערים המעורבות לזירה ביטחונית בפני עצמה. "אם אחרי 'שומר החומות' כולם הבינו שצריך להסתכל על רמלה, לוד ויפו בצורה אחרת, אז אם אילת הופכת לעיר מעורבת - היא צריכה להצטרף לרשימה", אומר בן חנן. עם זאת, הוא מבהיר כי מדובר בניתוח של נקודות התורפה בעיר, ולא במידע מודיעיני על מתקפה מתוכננת: "הדברים האלה לא מבוססים, לפחות לפי מיטב הבנתי, על זה שמישהו הביא עכשיו ידיעה מודיעינית שחמאס החליט להתמקד באילת".

ראש העירייה לשעבר קדוש מעלה דאגה נוספת: העובדים הירדנים המועסקים במלונות. "במלון אתה לא יכול לדעת מה עלול לקרות. מערכת הביטחון בודקת את העבר שלהם, אבל ההיסטוריה כבר הוכיחה שלא תמיד זה מספיק", הוא אומר. לדבריו, גם הפיקוח על תנועתם לא תמיד נשמר: "הם לא אמורים להסתובב בעיר כאוות נפשם, אלא להישאר באזור העבודה שלהם - וגם זה לא תמיד קורה. הם מסתובבים בעיר". גם כאן לא הוצג מידע על איום קונקרטי, אלא חשש כללי הנובע מגישתם למלונות העמוסים ומן ההיכרות שלהם עם המתרחש בתוכם.

בין חרדה לחופשה

אילת איננה יעד ככל היעדים. ביולי-אוגוסט שוהים בה בממוצע כ-140 אלף בני אדם ביום - כ-65 אלף תושבים ולצידם רבבות נופשים. בעיר כ-12 אלף חדרי מלון ועוד כ-4,000 יחידות להשכרה יומית. פגיעה בה תהיה לא רק אסון אנושי, אלא מכה מוראלית וכלכלית במקום שתלוי כמעט לחלוטין בתחושת הביטחון. "אפילו פיגוע נקודתי עלול לפגוע בשמה הטוב של אילת", אומר קדוש. "לתיירות דרושים רוגע ותחושת ביטחון".

העירייה משדרת מסרים מרגיעים: אין התרעה מיידית, והעיר וכוחות הביטחון ערוכים לכל תרחיש. חדירה מהים אמורה לפגוש ספינות מהירות, לוחמים, חיישנים המזהים כלי שיט ואף צוללנים. אחרי אירוע אופנוע הים קיימה פלגה 915 תרגיל שדימה חדירת מחבלים באופנועים מהגבול המזרחי. בשמיים, אחרי שבע פגיעות כטב"מים וטיל איראני אחד במהלך המלחמה, איש כבר אינו מתייחס לתימן כאל נקודה רחוקה במפה.

ובכל זאת, אילת ממשיכה להתנהל על פי חוקי אילת. המלונות מלאים, האטרקציות פועלות, ואם נשמעת אזעקה הנופשים נכנסים למרחב המוגן וחוזרים כעבור זמן קצר לים. קיסוס לא שמע על ביטולים בעקבות האופנוע או לאחר דברי זיני. "רוב התיירות היא ישראלית, והם לא מפחדים מכלום", הוא אומר. "גם כשהיו פה טילים ואזעקות מכטב"מים, אנשים נכנסו לממ"דים ואחרי זה חזרו לים. לא ראיתי ביטולים בעקבות אופנוע הים, ולא שמעתי מחבריי המלונאים על ביטולים בעקבות האזהרות".

קדוש שומע מנגינה אחרת. "אני לא נמצא במקום שאומר לתושבים: תירגעו, הכול בסדר", הוא אומר. "אתה מגיע לאילת, מדבר עם התושבים ונכנס לרשתות החברתיות - וזה הנושא שמעסיק אותם. יש דאגה, והשאלה שכולם שואלים היא מה יהיה".

בעיריית אילת בחרו שלא להתראיין לכתבה, אך מסרו כי "באילת נשמרת השגרה, והעיר מלאה כבכל קיץ".

הפרטים המופיעים בכתבה אושרו לפרסום בידי הצנזורה הצבאית.