"הלקוחה חזרה נרגשת": לימור ודוד עושים מהפכת עונג במגזר הדתי

לפני כעשור, כשלימור קליינמן התנדבה כבלנית במקווה, היא גילתה משהו שהפתיע אותה על המיניות של הנשים הדתיות שפגשה שם. "דוד בעלי ואני היינו זוג צעיר", היא נזכרת באותם ימים, "הייתי בהיריון השני שלי ועברנו מירושלים לצור הדסה. היה שם מקווה טהרה ללא תקן לבלנית. אנחנו זוג שומר מצוות ודתי, ואשת הרב המליצה לי לעבור קורס בלניות ולהפעיל את המקווה"

"הייתי בת 28, לא הבלנית הקלסית", היא צוחקת. "ומשהו נגע בי מאוד בשנה הזו שהתנדבתי שם. הרגשתי שיש פער גדול בין המציאות ובין מה שלימדו אותי באולפנה בבני ברק בנושא של יחסי אישות ומשפחה. באולפנה מתארים את המצווה כמרגשת נורא, משהו שמחכים לו. שבכל טבילה את כמו כלה שיוצאת מהחופה. אבל בפועל החוויה שלי הייתה שנשים רבות רואות בזה מצווה מורכבת, מבחינתן זה לעשות וי וללכת. עוד עומס בחיים העמוסים ממילא".

עם בעלה דוד, גבאי ואיש חינוך, החליטה קליינמן להקדיש את חייה לנושא יחסי האישות. היא עברה הכשרה כיועצת מינית וכעבור כמה שנים הקימו השניים את חברת "ואהבתֶם" – אתר שמשווק "אביזרי עונג" לאוכלוסייה הדתית. באישור הרב כמובן. כעת הם אפילו משיקים קולקציית יחסי שליטה המבוססת על אמון והתמסרות.

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

"היא חזרה אליי נרגשת"

"כולנו יודעים מה זו התאהבות", מסבירה קליינמן מה גרם לה לפנות לתחום לא מדובר בחברה שבאה ממנה. "זה שלב חשוב בהתפתחות. הרי מה קורה אחרי חמש שנים? יש שחיקה, זה מפסיק לרגש באופן טבעי, ובכל זאת אנחנו לא רוצים להפסיק להתרגש ולא להשלים עם זה. אנחנו רוצים להגשים את הגוף ולהרגיש משיכה לאורך המון שנים. הרגשתי שיש נושא שאף אחד לא מדבר עליו, ואמרתי בוא נפצח את זה, נראה איך עושים את זה בדרך שמיטיבה עם הנישואים".

עשור קדימה. לימור, כיום בת 41, יועצת מינית מוסמכת ואימא לארבעה ילדים, עומדת עם בעלה דוד מאחורי מהפכה שקטה אך עוצמתית בחדרי המיטות של הציבור שומר המצוות. "הקמנו מיזם שנועד לעזור לזוגות נשואים להישאר נשואים בתשוקה לנצח", היא אומרת.

חבילות האביזרים שהם משווקים למגזר יוצאות מהמחסן הלוגיסטי של חברת ehouse שבבית טפר בתל אביב מדי יום, עטופות נייר משי ריחני. השליחים מקבלים הנחיה ברורה: הדיסקרטיות מעל לכול. אין סמלים, אין שמות מחשידים, רק קופסה תמימה שמכילה בתוכה את מה שבמשך שנים היה הטאבו הגדול ביותר של המגזר הדתי והחרדי. צוותי אריזה מיומנים מבטיחים שבתוך החלל המוקפד הזה יישארו פרטי הלקוחות חסויים לחלוטין, מרגע שההזמנה נקלטת באתר ועד שהיא נוחתת על מפתן הדלת בבני ברק, ירושלים או בהתנחלות מבודדת.

מאחורי המיזם עומדת ההבנה של קליינמן שקיים צורך גדול בקהילה הדתית. "נשים יושבות אצלי, לעיתים אימהות לשבעה ילדים, ואומרות לי שמעולם לא נהנו", היא מספרת בכאב. "הן חונכו שהגוף שלהן לא צריך להתענג. הן מגיעות עם מיתוסים שפירשו לא נכון מהמקורות – למשל, המחשבה שחייבים לקיים יחסים בליל הטבילה גם כשאין רצון. זה פשוט לא נכון. התורה אוסרת לקיים יחסים כשאין רצון והסכמה מלאים. זה נחשב לאינוס לכל דבר".

"משהו נגע בי בשנה שהייתי בלנית", היא חוזרת לרגע שהשפיע עליה כל כך. "הבנתי שליל הטבילה הפך לנטל של חזרה למגע גופני אחרי שבועיים של ריחוק, וזה פשוט היה לא מה שהבטיחו לנו". קליינמן החליטה להתחיל לכתוב ברשתות החברתיות לציבור הדתי, "לשבור את הסטיגמות", תוך כדי שהיא רוכשת השכלה כיועצת מינית מאוניברסיטת בר-אילן ומתחילה לטפל בזוגות וביחידים שהגיעו אליה. "היה חסר המון מידע, המון ידע".

היא נזכרת באישה שהגיעה לאחת הסדנאות שלה. "כבר 20 שנה שהיא הייתה נשואה, ולא הבינה על מה אני מדברת כשהזכרתי את המילה עונג. הצעתי לה אביזר ספציפי שמתאים לצרכים שלה. אחרי שבועיים היא חזרה אליי נרגשת – בגיל 40 פלוס היא גילתה לראשונה שהדבר הזה יכול להיות מהנה, שזה מותר ואפילו רצוי. הגילוי הזה משנה את כל הדינמיקה בבית".

"מגלים שזה גם כיף וגם מצווה"

כשהחלה ללוות זוגות הבינה קליינמן שארגז הכלים שלה לא שלם. "ידעתי שאביזרים יכולים לעזור, אבל לא הרגשתי בנוח לשלוח אותן לחנויות בתל אביב. החנויות היו אז מלאות פורנוגרפיה והחפצה". כשחשבה למכור את האביזרים בעצמה, התברר לה שבעלה מתנגד לכך. הוא ששימש אז גבאי בבית כנסת ואיש חינוך דתי. "הוא אמר שאנחנו לא יכולים למכור פורנוגרפיה כשהוא נותן שיעורי תורה", מספרת קליינמן. התנאי שלו היה ברור: אישור רבני. בני הזוג פנו לרב רפי אוסטרוף, יו"ר המועצה הדתית גוש עציון. "הרב הבין שזו שליחות. הוא שומע על שלום בית ועל זוגות שסובלים, והוא נתן לנו את ברכת הדרך".

"האביזרים הם החלק האחרון שהגיע, ממש בסוף. 'ואהבתם' לא נולד כעסק מכירתי, ואני גם לא מגיעה מהעולם הזה. הוא נובע מצורך שלי, כמי שליוותה זוגות בתחזוקת האינטימיות", מדגישה קליינמן. "זה היה עניין שהוא בטאבו, עם הרבה שתיקה, חוסר ידע והמון בדידות של זוגות בתוך האינטימיות – אינטימיות שעוברת שינויים רבים לאורך היחסים".

"בנישואים ארוכי טווח יש שחיקה של הגוף, והריונות", היא ממשיכה להסביר. "הזוגות היו בודדים מאוד, כי בתור אימא אני יכולה לדבר עם חברות על אתגרים בהנקה, אבל על אתגרים במיניות עם בן הזוג לא אדבר. רצינו ליצור מרחב שאפשר לקבל בו ידע, להרגיש נורמלי ולמצוא פתרונות. ללמוד איך אפשר לתחזק את הדבר הזה גם בתוך מונוגמיה של שנים. החלום והשאיפה לחיות באושר דורשים תחזוקה וכלים, ואנחנו רצינו להנגיש אותם".

"ליוויתי זוגות בייעוץ מיני וראיתי שחסרה להם הדרכה על אנטומיה ופיזיולוגיה של גוף הגבר והאישה. הרי הגוף שלנו שונה לגמרי, וכשהם נפגשים יש ביניהם פער בנושא", מוסיפה קליינמן. "בשנים הראשונות יש להם משיכה בריאה של תחילת הקשר, אבל אחר כך אפשר להבין למה זה נעלם. אנשים משתנים".

"הנושא הזה היה לא מדובר בכלל במגזר שלנו, ובאופן כללי חינוך מיני לא קיים בכלל. היו גם זוגות עם אתגרים של כאבים והם לא ידעו לאיזה איש מקצוע לפנות בכלל. זוגות היו נשארים בודדים וסובלים. במקרים מסוימים אנחנו מוכרים שמנים לעיסוי או נר שהופך לשמן עיסוי חם, וזה עוזר מאוד", היא אומרת ומספרת על חלק מהמוצרים שנמכרים ב"ואהבתם".

לדבריה, לא רק נשים צעירות מגיעות אליהם. "הגיעו אליי זוג דוסים מקסימים בני 55. הם היו עשור בטיפול אצל מטפל דתי, אבל כזה שלא עסק במיניות. כשדיברנו על זה הם נדהמו ושאלו: 'מותר?' מרגע שנתתי להם את ה'היתר' והסברתי להם מה לעשות, הם גילו את עצמם מחדש בגיל שבו רבים כבר מרימים ידיים".

"איזו התרגשות לגלות בגיל 50 פלוס שהדבר הזה גם כיף וגם שזו מצווה", היא אומרת. "גבר חותם בכתובה שהוא מחויב לספק לאישה את שארה, את כסותה ואת עונתה. אנשים לא יודעים כמה היהדות שמה דגש על שמחה בתוך מיניות".

אומנם "ואהבתם" הוא עסק כלכלי, אך קליינמן מדגישה שמה שמוביל אותם הוא אחד הערכים החשובים ביותר ביהדות – שלום בית. "זה ערך שמוטמע היטב בעולם הדתי: לעשות כל מה שצריך כדי לגרום לנישואים להיות טובים, כמו תקשורת זוגית ומינית טובה יותר. אם זוגות היו יודעים שיש כלים שיעזרו להם, הם היו משקיעים בזה. כדי שמיניות תתקיים בתשוקה צריכים להיות שני סוגי התעלות – של הגוף, ושל הנפש – שבה מרגישים את הקרבה, את החשק והמשיכה".

"הרבה זוגות מגיעים לייעוץ מיני כי הגברים רוצים יותר והנשים רוצות פחות", היא משתפת. "הם מעלים את עניין התדירות ושואלים מה עושים. אז אני עונה להם שזה עניין של איכות. אם הוא היה מרוצה, הוא היה שבע ולא דורש הרבה. אם היא הייתה נהנית, היא הייתה רוצה יותר".

"אמרו שזה זר לעולם שלנו"

לאחרונה, אחרי שכבר עשו מהפכה בתחום, השיקו בני הזוג קליינמן ליין חדש של מוצרים מעולם השליטה המינית (BDSM). "כשזה עלה לראשונה, היו מי שאמרו שזה לא ראוי, שזה זר לעולם שלנו", היא מודה. "אנשים חקרו בגוגל וראו דברים מפחידים שלא קשורים אלינו. אבל הרבנים שיושבים איתנו מבינים שזה כלי לשלום בית. אנחנו לא קוראים לזה בראשי התיבות באנגלית וגם לא 'שליטה', אלא 'אמון והתמסרות'.

"היהדות לא מקבלת ביזוי, אבל הגבלת תנועה או כיסוי העיניים מחדדים חושים אחרים ומשרתים את מצוות העונג. זה עוזר לנשים ללמוד לשחרר את השליטה אחרי חיים שלמים שהן רק 'מחזיקות' ומובילות את הבית. אם אישה קושרת כיסוי עיניים, אז חוש הראייה מתבטל וחושים אחרים מתחדדים. זה מגביר את החושים, ומשחקי העונג משרתים את מצוות העונג. ואנחנו פה לעשות מצוות".

"המצאנו שפה חדשה של מיניות"

דוד, בעלה של לימור, מביא אל "ואהבתם" זווית משלו. במשך עשור לערך נתן בפלוגת המילואים שלו שיעורים בנושא מיניות. "אני פוסט-טראומטי מ-7 באוקטובר", הוא מספר על שירותו ביחידה שאחראית לאיסוף הגופות, ומאבחן שוני גדול בתפיסת המיניות של החיילים מתחילת המלחמה.

"עשר שנים הייתי עושה להם שיעורי מיניות. אבל מאז 7 באוקטובר זה השתנה לגמרי", הוא מאבחן. "החבר'ה עשו כל כך הרבה ימי מילואים, וזה משפיע על השגרה הזוגית. אני רואה בעיניים את מה שחווים המון זוגות היום. אני גם חווה את סוג השאלות והאתגרים. השהייה שבוע אחרי שבוע בצבא שינתה את היחס לגוף האדם. אף אחד לא תכנן לעשות כל כך הרבה ימי מילואים, וזה משפיע על השגרה ועל הזוגיות. אני רואה את זה בעיניים, כי גם אני חווה את זה", הוא משתף.

"בשמחת תורה, כשראינו שיש זמן בין המשימות, ביקשו ממני להעביר שיעור על מיניות", הוא מספר. "כשהמלחמה התארכה ביקשו סדרה בהמשכים, גם על חינוך למיניות ואיך מחנכים ילדים לנושא. אבל בזמן שהחיילים נכנסים לעזה ויוצאים ממנה ראיתי אותם מסתובבים ומרוכזים פחות מכפי שהיו בהתחלה אחרי שהתמודדו עם מראות קשים מאוד בשטח. היה מי שאמר לי שדווקא בזכות השיעורים הוא הצליח לעשות מעין ריסטארט, ושהיחס שלו לגוף האדם קיבל זווית אחרת".

את השינוי הגדול ביותר הוא מזהה דווקא בשפה. "גברים מדברים על מיניות בגסות רבה", הוא אומר. "הדבר הכי גדול שעשינו ב'ואהבתם' הוא שהמצאנו שפה חדשה של מיניות. בשיעורים לא אמרתי פעם אחת מילה גסה, וכך הם מבינים שאפשר לדבר על מיניות גם ממקום אחר". "ב'ואהבתם' אנחנו לא מדברים על המיניות שלי ושל לימור. לימור בחרה בכך כדי לשמור על הצניעות", הוא מוסיף.

"הגיעו פניות מהחסידויות הכי סגורות"

השיווק של "ואהבתם" הוא משימה מורכבת בפני עצמה. "פייסבוק חוסמת כל מה שקשור למיניות", מספרת לימור. "אנחנו פועלים דרך בלוג עשיר באתר, באמצעות ניוזלטר שמגיע ל-30 אלף איש, ובעיקר דרך ירחון מודפס שאנחנו מחלקים במקוואות. זה מגיע ישר לידיים של הנשים ובדיוק ברגע שהן פנויות לזה".

היא מוסיפה שמבחינתה ההפתעה הגדולה הייתה הקהל שצורך את המוצרים. "הגיעו פניות מהחסידויות הכי סגורות כמו סאטמר וגור. אבל לא רק דתיים – גם חילונים רבים קונים אצלנו. הם אומרים שנעים להם יותר לרכוש במקום שמתייחס לגוף בכבוד ובקדושה, בלי הזילות של חנויות מין רגילות".