"זה אותו חמאס, האיום נותר": העדויות מעזה שצריכות להדליק נורה אדומה בוהקת

"אנחנו תקועים בעזה היום. אפילו לא עברנו את השלב הראשון, ועוד לא נכנסנו לשלב השני”, מספרת למגזין N12 אימאן, תושבת עזה, שמתארת מקום שמרגיש כמו מעלית שנתקעה בין קומות והאורות בה מהבהבים. "קיווינו שוועדת הטכנוקרטים תתערב ברצועה לאחר מה שדונלד טראמפ הודיע, אבל המוסדות בעזה נכבשו בידי חמאס ושום דבר לא זז. אין שינוי אמיתי בחיים כאן. האנשים רוצים לחיות וחוששים מפני חזרה למלחמה".

מול התמונה הזו, ההבטחה הישראלית מתקלפת מהקירות. נתניהו התחייב שעזה שאחרי המלחמה לא תהיה בידי חמאס ולא בידי הרשות הפלסטינית. אולם, בפועל, מי שביקש להיפטר משני השחקנים האלה פוגש אותם שוב באותה זירה, רק בלבוש אחר. חמאס עדיין אוחז במנגנונים האזרחיים ובמשרדים הממשלתיים, משקם את הכוח הצבאי והרשות הפלסטינית חוזרת בדלת האחורית - דרך המודל של ועדת הטכנוקרטים.

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

בפועל, כניסת הטכנוקרטים לרצועה שאמורה הייתה להיות מנועה ההתנעה, נתקעה על המסלול ולא המריאה. היא עדיין יושבת בקהיר וקיימת על הנייר, אך לא נכנסה לפעול בתוך עזה, כך שאין בידיה את היכולת לאחוז בהגה. התוצאה היא מצב ביניים שלא מתקדם לשום מקום. שלב א’ לא הסתיים, הוא פשוט מופיע בתחפושת. מי שדמיין שנראה בעזה מבנה שלטוני חדש, מגלה כעת שאותם מוקדי כוח נשארו על הרגליים - חמאס לא נעלם לשום מקום וגם לא מתכוון ללכת.

"ביבי לא רוצה להתקדם עם ההסכם"

סאמר סינג'ילאווי, פעיל פלסטיני ממזרח ירושלים, שמזוהה עם מחנה האופוזיציה בפתח ומקורב למוחמד דחלאן, מצייר תמונה של ואקום שלטוני ויוזמות שנתקעות לפני שהן מגיעות לשטח. "ועדת הטכנוקרטים לא נכנסת לעזה כי אין לה שום דבר בידיים, אין להם תקציבים וזכות", הוא מספר למגזין N12, כמי שעומד בקשר עם חלק מחבריה. "עד עכשיו הם לא קיבלו מכתב רשמי עם זכויות, ישראל שולטת בהכול עד הקו הצהוב ונכנסת בכל פעם שהיא רוצה".

אז למה הטכנוקרטים בעצם ממתינים?
"הטכנוקרטים אומרים: 'תתקנו את הדברים, תכינו את הקרקע. אנחנו לא הולכים להיות טמבלים שיושבים במשרדים ולהיות צחוק של כולם כמו אבו מאזן'. הדוגמה שלו בגדה לא מתאימה בעזה. מי שרצה לסיים את חמאס ועבאס - הצליח, אבל לא הצליח להוציא את החייל הישראלי האחרון. יש ואקום וכל דבר נעשה בכאב ראש גדול".

לסיים עם חמאס זו פנטזיה, בפועל אנחנו רואים אותו ממשיך להיות בעל הבית בעזה ומי שמשקם את כוחו ולא מתכוון לוותר על הנשק.
"כל עזה בבאנקרים של ביבי והוא לא רוצה להתקדם עם ההסכם. צריך לתת לטראמפ לנהל את הדברים, הוא מזיז חצי צבא אמריקני להגן עליכם על האיום האיראני ולא סומכים עליו מול כמה מיליציות, כמה משוגעים בעזה. לחמאס לא היה אינטרס לוותר על החטופים והוא שחרר. תנו לטראמפ לעשות את העבודה בדרך שלו, אחרי שנתיים וחצי שלא עשיתם שום דבר".

"מטריית שקט": ההצעה של חמאס

עוד לפני שהוצגה התוכנית של נשיא ארה"ב טראמפ לפירוק חמאס מנשקו, ולפני שנקבעו מנגנונים או דד-ליין, בחמאס כבר סיפקו תשובה. ח'אלד משעל הבהיר השבוע כי ארגון הטרור לא מתכוון לפרק את נשקו, שיבח את מתקפת 7 באוקטובר - ודחה את עצם הדרישה לפירוז. משעל מציע הודנא של חמש עד עשר שנים - הפסקת אש ארוכה עם ערבויות בין-לאומיות. ההיגיון מוכר מהעבר: כשאני חלש אני נרגע, כשאתחזק אפעל מחדש. אחרי 7 באוקטובר, בישראל לא יכולים להתייחס למודל כזה כאל ביטוח, ורואים בו בעיקר כוונה להתחמשות מחדש תחת "מטריית שקט".

סינג’ילאווי מציג תרחיש ביניים שהוא מגדיר כריאלי יותר, שאותו מנסה לקדם המתווך האמריקני-פלסטיני בישארה בחבח: לא פירוק מלא של חמאס מנשקו, אלא מהלך מדורג שבו ארגון הטרור יידרש למסור בשלב הראשון את הנשק ההתקפי וישאיר בידיו נשק קל. לדבריו, זה הכיוון שמקדמות מצרים וטורקיה בשיחות, מתוך הבנה שאין מודל שבו נעלם בן לילה כל הנשק מרצועה שעברה שנים של לחימה. "בכל חברה יש נשק לא חוקי וארגוני פשיעה, אתם רואים את זה אצלכם בחברה הערבית, זה קיים בכל מקום", הוא טוען. "אין נקודה שבה אפשר להכריז שנאסף הכדור האחרון. אצלכם בלוד לא עושים את זה, אז איך בעזה יעשו את זה?"

הדינמיקה הזו לא נשארת רק ברמת המודלים והדיונים המדיניים. בשטח היא מתורגמת לחוסר ודאות יום-יומי. אימאן, תושבת עזה, מתארת בפנינו מערכת שלא מצליחה להתייצב לשום כיוון. "יש חילוקי דעות ברורים בין חמאס לוועדת הטכנוקרטים. הדברים אינם כפי שחשבנו. אנשים רבים רצו לעבור דרך מעבר רפיח, אך למרבה הצער, הוא לא פועל בצורה חלקה. הכניסה והיציאה דרכו קשים".

איך מרגיש הדופק של עזה בימים אלו?
"האווירה הכללית היא כמו של מלחמה: כטב"מים והפגזות של מבנים, אנחנו שומעים את קולות הפיצוצים והחיסולים נמשכים. הסוחרים החלו להשתלט על סחורות רמדאן, תוך מניפולציה של המחירים. חמאס שולט בכל השוק, ומכתיב לסוחרים אילו סחורות להציג ואת מחירן. רבים בעזה מאמינים שהמלחמה תתחדש לאחר תום הדד-ליין של טראמפ לחמאס להתפרק מנשקו".

יש חשש מכך שהמלחמה עלולה להתחדש?
"התחלנו לאגור מזון בבתים שלנו לקראת חידוש הלחימה, במיוחד לנוכח האיום של ישראל להתכונן למלחמה משום שחמאס מסרב למסור את נשקו או את מפת המנהרות. המצב לא טוב, הוא חמור. אנחנו מתוחים וחוששים. תושבי עזה צפו בפגישתו של טראמפ עם נתניהו, אנחנו מקווים להתקדמות מסוימת בעזה ושטראמפ יפעיל לחץ פומבי על נתניהו, כי כולנו יודעים בעזה היום שכל המצב מנוהל בידי ארה"ב, ושטראמפ הוא היחיד שמסוגל להפעיל לחץ על ישראל".

"לא רוצים את חמאס ולא את הרשות"

כששואלים אותה מי מחזיק בפועל את המערכת האזרחית כרגע, התשובה שלה לא משאירה הרבה מקום לספק. "חמאס מארגן מחדש את ענייניו. המשטרה שולטת במרכזים, וכוחותיה נפרסו בכל המוסדות. חמאס הורה לפעיליו ולעובדיו להיות נוכחים, מתוך הבנה שאם ועדת הטכנוקרטים תיכנס, עובדי ממשלת חמאס ייקלטו במוסדות, ובהמשך, ועדת הממשל של עזה תיקח על עצמה את התקציב לחלוקת משכורותיהם", מבהירה אימאן. "הדברים נותרו לא ברורים ואנחנו לא יודעים מה יקרה, אך ברור שחמאס לא רוצה לוותר על נשקו".

יש בכלל אמון בעזה באחת החלופות שמדברים עליהן?
"עמנו לא רוצה לא את חמאס ולא את הרשות הפלסטינית. הם ניסו אותם והם נכשלו בהבטחת שלום וחיים ראויים. המודל הטכנוקרטי אפילו לא יושם עדיין, ולכן אנחנו לא יכולים לשפוט אותו. אבל אם ארה"ב וישראל לא ימשיכו לפקח ולדרוש דין וחשבון מהממשלה הטכנוקרטית, חמאס ישתלט עליה בסתר".

גורם ביטחוני ישראלי המעורה בפרטים מתאר בשיחה עם מגזין N12 קיפאון מכוון בזירה העזתית, שנובע מסדר עדיפויות אסטרטגי רחב יותר - "בחסות איראן והקשב שהולך לאיראן, עזה בהולד", הוא מודה. "המערכת האמריקנית והישראלית עם הפנים לאיראן, וזה גורם לכך שהחלטות לא מתקבלות לעזה. עדיין יש החלטה מאוד ברורה ששיקום לא יהיה עד שתוצג תוכנית לפירוז חמאס מנשקו, וזה התנאי להכול. כל עוד האמריקנים לא עוסקים בכך ולא מציגים את התוכנית – שום דבר לא מתקדם".

לדבריו, עד שתהיה התחייבות ברורה לפירוז חמאס מנשק, ישראל נדרשת להישאר ב"קו הצהוב". הוא מזהיר כי "בזמן הזה חמאס מתעצם משילותית, מתבסס ומתעצם כלכלית מבחוץ ומהסחורות, מהמיסוי ומהשווקים. בעזה הישנה לא השתנה דבר מלפני המלחמה - חמאס זה אותו חמאס והאיום על ישראל נותר בעינו".

הפער החד בין הדיבורים למציאות

גם מחימר אבו סעדו, מרצה למדעי המדינה באוניברסיטת אל־אזהר בעזה שמתגורר כיום בקהיר ועוקב מקרוב אחר הנעשה ברצועה, משרטט בפנינו פער חד בין הדיבורים על חלופה שלטונית בעזה לבין המציאות בפועל. "חמאס והעובדים ששייכים לחמאס הם אלה ששולטים עדיין בחיי היום-יום של הפלסטינים עד עכשיו", הוא מבהיר. "נכון שמונתה ועדת טכנוקרטים לפני בערך חודש, אך הוועדה הזו עדיין נמצאת במצרים, לא חזרה לרצועת עזה ולא הצליחה להתחיל לעבוד".

"בין אם מדובר בעובדי חמאס האזרחיים בתחומי הבריאות והחינוך, ובין אם בדרג הביטחוני, המשטרה ומערכת בתי המשפט - חמאס הוא עדיין הגורם השולט ברצועת עזה", הוא ממשיך. "כמובן שצריך להביא בחשבון שיש גם עובדים של הרשות הפלסטינית שמונו לפני שנת 2007, לפני שחמאס השתלטה על עזה שעדיין נמצאים בתפקידיהם".

ועדת הטכנוקרטים הוכרזה, אבל מה קורה איתה בפועל?
"הוועדה נמצאת בישיבות רצופות בקהיר ומגבשת תוכניות נדרשות לפיתוח הרצועה, לשיקום, לבנייה מחדש ולהחלת ביטחון וסדר ברחוב הפלסטיני. כלומר, עד לרגע זה, מה שוועדת הטכנוקרטים עושה מסתכם רק בתוכניות לעתיד. חמאס מצידו מברך על חזרת הוועדה ואומר שהוא מוכן להעביר לו את כל הסמכויות והמשימות. בפועל, המצב הזה מאפשר לחמאס להמשיך לנהל את חיי היום-יום בעזה".

גם בעזה מורגש הפער בין ההצהרות בדבר החלפת שלטון חמאס לבין המציאות בשטח?
"ברור גם שיש אצל הפלסטינים תחושה ועמדה שלפיה ראש ממשלת ישראל נתניהו לא מעוניין שתוכנית הנשיא טראמפ תצליח ולא רוצה לעבור לשלב השני. הוא קושר את השלב השני בסוגיית פירוק הנשק של חמאס. לעומת זאת, לממשל האמריקני יש תפיסה שונה, שלפיה פירוק הנשק יתבצע בשלבים וייקח זמן. לכן, יש סחבת או דחייה מצד הגורמים הישראליים".

אבו סעדו קושר את הקיפאון בעזה גם להסטת הקשב האמריקני לזירה האיראנית, שלדבריו תורמת לעיכוב בקידום המודל האזרחי החדש. מכאן הוא עובר לתיאור השליטה בפועל ברצועה, חלוקת הסיוע והמצב הביטחוני מאז הפסקת האש הרשמית ומציג מציאות שבה, למרות ההכרזות על שינוי, מוקדי הכוח המרכזיים בשטח כמעט שלא התחלפו. "העיסוק הנוכחי של הממשל האמריקני בסוגיית איראן עלול להיות אחד הגורמים להאטה או לעיכוב בחזרת ועדת הטכנוקרטים ובהתחלת עבודתה בעזה", הוא מציין.

"חמאס עדיין שולט בפועל על כל דבר באזורים שנמצאים בשליטתה, שהם 47% משטח רצועת עזה, שבהם לא פועל הצבא הישראלי", הוא ממשיך. "הביטחון נמצא בידי חמאס, בישראל מדברים על כך שלחמאס עדיין יש 30 אלף מחבלים ולפי נתניהו ואחרים בישראל, יש יותר מ־20 אלף כלי נשק שעדיין נמצאים בעזה".

"חמאס רוצה להישאר בחיים"

ע’, עיתונאי מעזה ופעיל בולט נגד חמאס, שכבר נעצר, נחקר ועונה בעבר בידי מנגנוני ארגון הטרור – אומר למגזין N12 כי "רק חמאס קיים בעזה, הרשות הפלסטינית לא קיימת. חמאס עדיין שולט בשטח ונאחז בנשקו. הוא לא ימסור אותו, אלא בנסיבות מורכבות. לכן, אנחנו על סף לחימה מחודשת בעזה. הוא מכין את עצמו הן מבחינה ממשלתית והן מבחינה צבאית. הוא גם שולט במוסדות, במחסומים, בחקירות בשטח, זימונים רשמיים. אני מאוים כל הזמן במוות והם החרימו את הטלפונים שלי".

גורם פלסטיני בכיר שמעורב במתרחש בעזה, מצביע על מנגנון שמבקש להתחיל נסיעה בלי מנוע. "אין פתרון קסם בעזה, בפועל אין הפסקת אש אמיתית. לטכנוקרטים אין מקום לשבת בו, אין תקציב ואין כלום להציע. הם לא יכולים להיכנס ככה לעזה ויבואו אליהם בציפיות, הם חייבים להיות עם משהו ביד קודם".

עם זאת, לדבריו, השיח בחדרי חדרים שונה מההצהרות בפומביות. "בחדרים הסגורים חמאס מבינים שהם בבעיה וצריכים לשרוד", הוא אומר. "קטאר וטורקיה משחקות תפקיד רציני כדי לנסות לגרום להם להתגמש בעניין הנשק עם ועדת הטכנוקרטים, כי אם היא לא תצליח ויש סיכוי שלא תצליח ולא יימצא פתרון לעניין הנשק - תוכנית טראמפ תיכשל והאופציה היא המשך המלחמה".

"חמאס רוצה להישאר בחיים", מדגיש הגורם הפלסטיני הבכיר. "יש נשק בידי המיליציות ואין סיבה שחמאס ימסור את כל הנשק, גם במחיר שישראל תיכנס עוד פעם לעזה. יהיה ויכוח על זה, אבל ריאלי שתחילה הוא ימסור רק את הנשק ההתקפי".

בסופו של דבר, כל הדיבורים על חלופה שלטונית בעזה, נראים כרגע כמו החלפת שלט על דלת - כשהחדר בפנים כמעט לא השתנה. נתניהו התחייב לעזה בלי חמאס ובלי הרשות הפלסטינית. בפועל, חמאס נשאר בעל הבית בשטח, כאשר הרשות מתחילה לזחול פנימה, ברמה הקוסמטית, באמצעות מסלול עקיף דרך הוועדה הטכנוקרטית. בזמן שהקשב מופנה לאיום האיראני, בעיה חמורה לא פחות נשארת פתוחה מדרום: אותו ארגון טרור חמוש שטבח באזרחי העוטף ב-7 באוקטובר, לא פורק מנשקו ולא הוחלף שלטונית - למרות ההצהרות החוזרות ונשנות.