אוזני כלב וצילומים חושפניים: הצד האפל של הטרנד ההיסטרי

שורות אלה נכתבו כשטרנד החייאת התמונות מ-2016 עדיין איתנו, אך יפורסמו כשברשת כבר יחפשו את האתגר הוויראלי הבא. ובכל זאת, נדמה שיש משהו כמעט עיקש באנחת הרווחה הקולקטיבית הזו שגורמת לנו לחזור לשנה שהחלה לפני עשור בדיוק.

לכאורה, יש להתרפקות סיבות טובות. 2016 הייתה שנה עם פסקול מעולה: ריהאנה וביונסה הוציאו את Anti ו-Lemonade, האלבומים הטובים ביותר של שתיהן (זה גם היה האלבום האחרון עד כה של רירי). "דברים מוזרים", שסיימה את דרכה מוקדם יותר החודש, רק נחתה על המסך של נטפליקס ועוד הייתה סדרת מדע בדיוני קטנה שזוכה להצלחה אורגנית מפה לאוזן. בספורט, ריו דה ז'ניירו אירחה את המשחקים האולימפיים וכאילו נולדה מחדש, אנדי מארי הבריטי הדהים כשהדיח מפסגת הטניס את נובאק ג'וקוביץ ודורג במקום הראשון בעולם, ולסטר סיטי עשתה את הלא ייאמן כשזכתה באליפות הפרמייר ליג באנגליה.

זו הייתה שנה שבה אינסטגרם וסנאפצ'אט, האפליקציה שלקחה את השיחה בתמונות צעד אחד קדימה, היו פשוטות יותר (זוכרים את פילטר הכלבלב מוציא לשון?). שנה שבה הרשתות אכן היו חברתיות והתמונות היו יותר אותנטיות, בלי אלגוריתמים חונקים וללא צירוף האותיות AI שמטשטש את הגבול בין אמיתי למזויף וגורם לנו היום להטיל ספק בכל מה שמופיע על המסכים שלנו.

גם הסלבס מתגעגעים. זו הייתה שנה שבה הדוגמנית ואשת העסקים הצעירה קיילי ג'נר כיכבה על שערי המגזינים הכי נחשבים וקידמה את ליין השפתונים החדש שלה, שהפך אותה לימים למיליארדרית. שנה שבה היוצרת לנה דנהאם צילמה את העונה הראשונה של הסדרה המדוברת "בנות", שסללה את הדרך לגל של כותבות ותסריטאים. ג'נר ודנהאם עקבו אחרי חוקי הטרנד והעלו לחשבונות האינסטגרם שלהן רצף של תמונות מאותה שנה. האחרונה אפילו קבעה בחגיגיות: "איזו תקופה לחיות בה".

לנה דנהאם: "2016, איזה תקופה לחיות בה":

גם היילי ביבר מתגעגעת ל-2016: "הייתם צריכים להיות שם":

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

זו גם הייתה השנה של גל גדות, שבה היא נחשפה לראשונה בתפקיד חייה כוונדר וומן. גם גדות ביקשה להיזכר השבוע באותה שנה באינסטגרם וכתבה: "הייתם צריכים להיות שם… 2016, היית מדהימה". עד כמה העולם מתגעגע ל-2016? Lush Life, להיט הפריצה של הזמרת השוודית זארה לארסון, שהיה לאחד הלהיטים הגדולים של 2016, זינק בימים האחרונים לצמרת מצעד 50 השירים המואזנים של ספוטיפיי בעולם. זו גם הייתה השנה שבה הזוג המלכותי לשעבר הארי ומייגן נפגשו בפעם הראשונה ו... בעצם, לא משנה.

מייגן והארי רוקדים: "כש-2026 מרגישה בדיוק כמו 2016"

ריס וית'רספון מעלה זיכרונות עם כוכבות "שקרים קטנים גדולים" בצילומים מ-2016:

רגע של תקווה בפוליטיקה המלוכלכת

דמות מפתח בשיח אז והיום היא טיילור סוויפט, שגם בזמנו הובילה את שיחת היום בתרבות הפופ והרכילות בעקבות ההסלמה בסכסוך בינה לקניה ווסט וקים קרדשיאן, שרשם שיאים עסיסיים. אולי זה יפתיע אתכם, אבל אפילו בפוליטיקה המלוכלכת היה אז, לפחות לזמן קצר, רגע של תקווה: נשיאה אמריקנית ראשונה נשמעה פתאום כמו משהו ממשי. בנאום התמיכה שלה בהילרי קלינטון, גם ליידי גאגא לא האמינה שתזכה לראות אישה שמוכתרת לנשיאת ארצות הברית.

קים קרדשיאן חוזרת ללוקים של 2016, ומקנחת בתמונות פרובוקטיביות מהימים ההם

נאום התמיכה של ליידי גאגא בהילרי קלינטון:

זאת ועוד, "פוקימון גו", משחק הסמארטרפונים ששיגע את העולם, הקים לתחייה ב-2016 את המפלצות החמודות מסדרת האנימציה המצליחה של שנות ה-90, ובאמריקה ניצלו זאת כדי לעודד את הבוחרים ללכת לקלפיות. במבט לאחור, נראה כאילו העולם מתקדם בכיוון הנכון ואולי בגלל זה קל להתגעגע.

"זה אף פעם לא באמת קורה"

אבל כאן בדיוק טמונה ההונאה העצמית. 2016 לא הייתה שנה טובה. יש שיגידו איומה. זו הייתה השנה שבה אירע הטבח במועדון של קהילת הלהט"ב באורלנדו שבפלורידה - אירוע הירי ההמוני הקטלני ביותר בתולדות ארצות הברית עם כ-50 הרוגים. זו הייתה השנה שבה נפרדנו מדייוויד בואי, פרינס, לאונרד כהן וענקי תרבות אחרים שמתו בזה אחר זה, כאילו מישהו מכבה את האורות על דור שלם.

זו הייתה השנה שבה הברקזיט, יציאת בריטניה מהאיחוד האירופי, הכה את היבשת בהלם ובתדהמה. שנה שבה מערכת הבחירות בארצות הברית קרעה את החברה האמריקנית מבפנים, הקיטוב הפוליטי הפך למבנה, ועידן טראמפ החל. בדיעבד, הרבה מהתופעות שאנחנו חיים וחווים היום, כמו "פייק ניוז" ו"מכונת הרעל", הראו ניצנים אז. 2016 לא הייתה "רגע אחרון של שפיות" כפי שמנסים לשכתב אותה היום, אלא בסך הכול קדימון להמשך.

הנוסטלגיה, כך לפי חוקרי תרבות ומדיה, לא עובדת כמו ציר היסטורי אלא פועלת עלינו כמו מונטאז'. היא לוקחת את מה שנעים לזכור, ומשאירה מחוץ לפריים את מה שמפריע לנרטיב. ייתכן שאנחנו לא מתגעגעים למה שהיה, אלא למה שהרגשנו כשעוד לא ידענו מה עומד להתרגש עלינו. ב-2016 הרשתות החברתיות באמת היו פשוטות יותר. פייסבוק ואינסטגרם היו פחות עמוסות ונשלטות מסחרית ואלגוריתמית, וראינו בעיקר את מי שבחרנו לעקוב אחריו. טיקטוק עוד לא הייתה חלק מהתחרות התמידית על תשומת לב, וגם הלחץ לייצר תוכן חד, קצר ומיידי עוד לא היה דומיננטי כל כך. גם סדר היום החדשותי היה פחות אלים לנפש, ואפילו לא היינו מחוברים כל הזמן בתוך לופ של דום-סקרולינג. זה לא אומר שהמציאות הייתה טובה או חיובית יותר.

"נוסטלגיה היא תמיד דבר מסובך", אמרה פרופ' ג'סיקה מדוקס, מרצה בחוג ללימודי תקשורת ותרבות באוניברסיטת ג'ורג'יה, בריאיון לרשת CNN. "אנחנו חושבים שאם נחזור לצרוך משהו מהעבר, נוכל לחזור גם להרגשה שהייתה לנו אז. זה אף פעם לא באמת קורה".

הטרנד לא פסח כמובן על הפיד הישראלי. איזו עוד חברה כמו זו הישראלית משתוקקת לשגרה פשוטה ומשעממת, לימים שבהם משבר אחד לא רודף את השני, והציבור לא מתנהל במצב חירום וחוסר ודאות מתמשך, כשברקע מדברים שוב על היערכות לתקיפה נוספת באיראן? נועה קירל השתעשעה כשכתבה: "2016 שלי הייתה שנה של חיפוש עצמי בעולמות האופנה".

נועה קירל: "2016 שלי הייתה שנה של חיפוש עצמי בעולמות האופנה"

גם מרגי חוזר ל-2016:

בצעד מתריס נגד הטרנד, מדוקס עצמה שיתפה את עוקביה כי את שנת 2016 היא העבירה עם יד מגובסת אחרי פציעה קשה, פרק בחייה שהיא מעדיפה להשאיר מאחור. התגובה המפולגת לטרנד עצמו היא לא עניין של מה בכך. הרשת הפכה בעשור האחרון למקום רועש, מבולגן וזועם, עד כדי כך שגם תמונה תמימה מ-2016 עלולה לעורר תגובות עוקצניות. "שום דבר כבר לא יכול לקרות באינטרנט בלי להפוך מיד לעניין של 'שני צדדים'", אומרת מדוקס. "שום דבר כבר לא יכול פשוט 'להיות'. אני חושבת שכמות הביקורת שראיתי סביב הטרנד הזה היא, בעיניי, בדיוק הסיבה שהוא נולד מלכתחילה".

הזמרת מארינה מקסימיליאן למשל, ניצלה את ההזדמנות כדי לנפץ את הטרנד החיובי ונזכרה בשנים שבהן ניסתה לרדת במשקל ובהשלכות הקשות שהיו לכך על הנפש שלה. "החלטתי לקחת אחת ולתמיד את השקר שמכרו לי מילדות - 'אם תהיי רזה, תהיי מאושרת'. הלכתי על זה ולקחתי את עצמי ליעד הרחוק והנכסף כדי לגלות אם מה שמספרים נכון. ניחוש אחד - צודקת, זה לא נכון", כתבה לצד תמונה מ-2013.

מארינה מקסימיליאן: "אנצל את הטרנד למשהו קצת אחר"

הגל הנוסטלגי הקודם סחף את הרשת רק בחודש שעבר

זו לא הפעם הראשונה שהרשת מתכנסת סביב געגוע קולקטיבי למה שהיה ואיננו. רק בחודש שעבר גילו מחדש בני ובנות דור ה-Z את בילי ג'ואל ו"פליטווד מק", כאשר מאשאפ ויראלי בטיקטוק, ששילב בין השירים Piano Man של ג'ואל ל-Silver Springs של הלהקה, צבר מאות אלפי סרטונים שהפכו לפסקול של גל חדש של נוסטלגיה. במסגרת הטרנד, הסאונד ליווה סרטונים שבהם גולשים משתפים עצות המבוססות על ניסיון חייהם, בנוסחה שחוזרת על עצמה: "בשנות ה-20 שלך יהיו… חשוב מאוד ש…”. הבחירה דווקא בשני להיטי הסבנטיז האלה גם היא לא מקרית. הם נושאים איתם מטען רגשי של תקופה שנתפסת היום רחוקה, איטית ופחות צינית. ובדיוק כמו בטרנד של 2016, גם כאן הגעגוע אינו רק לסאונד, אלא לעולם שנדמה שנסגר מאחורינו.

נועם קלינשטיין בטרנד ה"חשוב מאוד שלא תקשיבי להם":

ואולי כל הטרנדים האלה, מ-2016 ועד בילי ג'ואל ו"פליטווד מק", לא אומרים שום דבר על העבר אלא מספרים על ההווה ועל חיים בתוך רצף אירועים גלובליים שלא משאירים הרבה מרווח לנשימה. זו פחות שאלה איזו שנה הייתה טובה יותר, אלא למה נהיה כל כך קשה לדמיין עתיד ואנשים מעדיפים פשוט לגלול אחורה.