קו ההגנה החדש של חיזבאללה ו"הסבת המקצוע" של כוח רדואן

אחרי הכנות רבות, בתחילת השבוע, הוציא צה"ל לפועל את המבצע החשאי והמסובך: המבוקש הבכיר עטווי עטווי נשלף באישון לילה ממיטתו בדרום לבנון. הבכיר הופתע בשנתו ונלקח לחקירה בישראל מכפרו אל-ערקוב, מקום שבו לא פעל צה"ל מתחילת הלחימה בצפון. בפעולה אחרת בלבנון, בכפר כפרא, הופתעו הכוחות לגלות מחסן עמוס: לא פחות מ-1,300 רקטות גראד (קטיושות) – "שלל" לא מבוטל שמעיד כמה גופי הטרור מצפון מחפשים להתעצם ולהיות מוכנים לפגוע בישראל.

המודיעין שנאסף בחזית אחרת לא השאיר ספק: בתוך הקירות בכפר שבדרום סוריה הוסלקו אמצעי לחימה שרק חיכו לרגע שיופנו לעבר צה"ל. המידע הוביל לפקודה: כוחות של יחידת מגלן יצאו להשמדת המבנה, שהתברר כמחסן אמצעי לחימה של ארגון הטרור אל-ג'מאעה אל-איסלאמייה בלבנון – אותו ארגון של הבכיר שנלכד בגזרה אחרת. אמצעי תקשורת, כלי נשק וגם מוקשים הושמדו שם, סמוך לאזור שבו הותקלו ונפצעו שישה לוחמים לפני פחות משלושה חודשים – עוד הוכחה לכך שהגזרה הזו רחוקה מלהיות שקטה.

את המצב שנשקף במבט קדימה מגבול הצפון היה קשה לדמיין עד לא מזמן: האיראנים יצאו מסוריה, שלטון אסד נפל – וגם חיזבאללה הוכרע, לפחות בלחימה – וגם בחיסולים שהפכו למעשה יום-יומי, ב"ציד" ממוקד. זה שינוי יסודי במציאות הביטחונית באזור הצפון, אבל עדיין התושבים לא חשים את הביטחון המקווה. בינתיים כוחות הביטחון פועלים באגרסיביות נגד כל הפרה, כדי למנוע התבססות מוקדי טרור, והמסר ברור: ישראל אינה מפחדת גם מלחימה, אם תידרש לה – גם אם בינתיים חיזבאללה נסוג ומחשב את דרכיו.

כוח הפלישה שעבר "הסבת מקצוע"

מדרום לליטני, שטח המחיה שלו בעבר, חיזבאללה מאוד חלש בימים אלה: מרבית התשתיות שלו חוסלו והוא מנסה לשקם אותן. לכפרים שבדרום לבנון חזרו מעט מאוד פעילים, רק אלה שגרים בהם, במספרים קטנים, וצה"ל מחסל אותם כמעט על בסיס יומי. חיזבאללה מתכנס לאזורים הבנויים ונתקל במדיניות של אפס הכלה.

כוח רדואן, יחידת העילית של חיזבאללה שהתאמנה במשך שנים לפלוש לישראל, עבר לאחרונה "הסבת מקצוע": המעט שנותר מהכוח, שספג וסופג מכות קשות ובכירים רבים בו חוסלו, נדחק צפונה ועובר למגננה. הכוח נשלח להגן בגבול שבין לבנון לסוריה, סמוך לביירות – כדי לשמור על הכוחות שעברו להתמקם צפונה יותר, הרחק מידה המאתרת והמחסלת של ישראל.

בישראל מזהים שחיזבאללה הלך אחורה, מצפון לנהר הליטני. ההבנה היא שהיערכותו והתפיסה הביטחונית שלו כיום שונות מכפי שהיו לפני המלחמה בצפון. תפיסת ההגנה שלו השתנתה – ה"ניצחון" מבחינתו נרשם בכל יום שבו אינו מפסיד, זו תפיסה של מלחמת התשה ארוכה. מדובר בארגון מוכה, שמנסה להתאושש, להיערך ליום שבו ירצה להיכנס למלחמה – והדרך הזו, לתפיסתו, עוברת בנסיגה. כוח רדואן, יחד עם יחידת באדר – היחידה השולטת במרחב שמצפון לליטני – יוצר את קו ההגנה העיקרי של חיזבאללה, שנועד לעכב או לשבש תמרון אפשרי של צה"ל.

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

בימים אלה חיזבאללה מוטרד מאוד מהשינוי הפוליטי הפנימי בלבנון, מהעובדה שגבול סוריה–לבנון נסגר בידי המשטר הסורי, שהוא עוין לו, וכמובן מוטרד מאוד מהיכולות של ישראל, שממשיכה לפגוע בארגון הטרור. המדיניות שקבע נעים קאסם, של הבלגה מול ישראל בעת הנוכחית, לא עוברת בשקט: פעילים מתנגדים למדיניות הזו, והחלה תסיסה בארגון – אך בישראל עדיין לא מזהים סימנים לכך שהתסיסה מובילה לניסיונות לתקוף את המדינה או לשינוי בהיערכות, לפחות עד כה. על כך יש להוסיף את הזעם והתסכול בלבנון שאין מימון לשיקום נזקי התקיפות – לא בדאחיה ולא בכפרי הדרום, ולכן ההרס שם עדיין רב, והדבר מוביל להפגנות מחאה.

נתיב הכסף שמשאיר את חיזבאללה בחיים

ארגון הטרור השיעי מנסה להיבנות מחדש ולאייש את כל התפקידים. כל המפקדות הועברו לביירות, פעם הן היו בדרום לבנון. עדיין הם לומדים את מה שקרה להם: המפקדים שם כותבים דוחות ובודקים כמה נשאר בכל יחידה, כדי להבין מה בכלל יש להם.

מה שמחזיק את הארגון עכשיו הוא ההקפדה על המשכורות – העברות כסף מאיראן דרך חלפנים בטורקיה. קשה מאוד לנטר את זה, ולמעשה זו הדרך שלהם להחזיק כרגע את האנשים. פעיל חיזבאללה מקבל כ-500 דולר בממוצע לחודש, שהם פי שניים ממה שהיה מקבל בצבא לבנון. לכל חייל בצבא לבנון יש היתר לעבוד באזרחות כדי להשלים הכנסה, אפרופו השכר הנמוך, וההצעה לעבוד בחיזבאללה מפתה לא מעט מקומיים.

מכיוון שיכולת ייצור הנשק נפגעה קשות, וגם ההברחות מסוריה נגדעות, חיזבאללה מנצל את האמל"ח שנותר בידיו. מתנהל משחק של "חתול ועכבר" בין צה"ל לפעילי הטרור שמנסים לאפסן את הנשק בשלל מקומות, ומותקפים כמעט מדי יום. במקביל הם גם מנסים לייצר כטב"מים, אם כי נרשם קושי גדול בכך, גם בהברחה של חלפים וחלקים, ועדיין הייצור מוגבל.

הצעדים שדוחקים את חיזבאללה בשטח

המדיניות של צה"ל בלבנון – אכיפה, חיסולים, תקיפות – לא מגבילה בפעולות, למעט בבירה ביירות, שם נדרשת החלטה ספציפית של הדרג המדיני כדי לתקוף. אין הדבר אומר שישראל נמנעת מהגזרה הזו: הרי היית'ם עלי טבטבאי, מי שהיה ראש הזרוע הצבאית של ארגון הטרור ומפקד כוח רדואן, חוסל בדירת מסתור בביירות – בצעד שאותת שההנהגה אינה חסינה אפילו שם.

במקביל פועלים כל העת להשמיד תשתיות ולמנוע התבססות בכפרים סמוכי הגדר וחזרה של תושבים לכפרים. לצורך כך אנחנו רואים גם פשיטות רגליות שבהן נכנסים הכוחות לתוך הכפרים, מפוצצים את הבתים של חיזבאללה ויוצאים, ולמעשה לא נותנים לתושבים לחזור לקו המגע, ובד בבד גם תוקפים באגרים ושופלים שמנסים לשקם ולשפץ את הבתים. זה גם מנוף לחץ על חיזבאללה ועל ממשלת לבנון: הרעיון הוא לגרום להחלשת חיזבאללה עד כדי פירוקו, אף שהדבר מצריך פעולות מאוד גדולות בעתיד.

דוהרים למלחמה – או לרצף מהלומות?

ואיך באמת אפשר להתקדם לעבר פירוק חיזבאללה מנשקו, במיוחד כאשר נרשמת התאוששות מסוימת מצידו מכיוון שקצב הפגיעה מצד צה"ל אינם הולם את היקף מאמצי ההשתקמות? ההבנה בישראל היא שהמשך הצעדים הנוכחיים דוחק את ארגון הטרור – אבל כדי לפרק אותו יידרשו מהלכים גדולים בהרבה.

הראשון שבהם הוא לחימה על פי תוכנית הכרעת חיזבאללה: התוכנית מתמקדת במרכזי הכובד הגדולים של ארגון הטרור השיעי. מדובר בתוכנית אופרטיבית שיודעת להכריעו. המהלך השני הוא שיטת ה"מכות": רצף של מהלומות צבאיות שתחזיר אותו אחורה בצורה ניכרת. בישראל מבינים שזה לא יכריע את ארגון הטרור אבל יסיג אותו, אם כי לא ברור כמה.

התיאום – והחולשה של צבא לבנון

אחד מהישגי המלחמה הגדולים הוא השינוי בלבנון ובפרט עליית עאון לשלטון – והחלטת ממשלתו לפרק את חיזבאללה מנשקו תחת הסיסמה "הנשק בידי המדינה". המציאות בשטח עדיין מראה שהיכולת של צבא לבנון (צל"ב) נמוכה והוא סובל מחולשה וזקוק לדחיפה בין-לאומית מצד ארצות הברית וצרפת, שפועלות לסייע למדינה כדי שתעמוד ביעדים דרך תמריצים של שיפור הכלכלה והביטחון.

צבא לבנון אוסף אמצעי לחימה מחיזבאללה, אבל אינו משמיד את הכול: חלק ממנו הוא משאיר לשימושו. תמונת המצב מראה שהוא לא מטפל בצורה מספקת במנהרות או בבונקרים של חיזבאללה, וכך גם בתשתיות בתוך הכפרים, ולכן חיל האוויר תוקף שם באופן נרחב. צה"ל מיפה את כל אתרי הבונקרים מדרום לליטני, מדובר בכמה עשרות, ומפעיל לחץ כדי שצבא לבנון שיגיע אליהם ויטפל גם בהם.

המנגנון המשותף לפיקוח עם ארצות הברית – התוכנית לפירוק חיזבאללה מנשקו, מיפוי היעדים, השליחה של צבא לבנון, כולל תיאום התקיפות שלנו – פועל, כך מתרשמים בישראל, אך צריך להמשיך לעקוב אחרי ההתפתחויות.

אחד האתגרים הכי גדולים של מפקד פיקוד הצפון האלוף רפי מילוא הוא לא רק להמשיך ליצור את המציאות הזו, אלא לטעת את תחושת הביטחון בתושבים – שיסכימו לגור קרוב לגדר ויחושו בטוחים לעבד את השדות. אחת ההחלטות שהתקבלה היא שצה"ל תמיד יעמוד לפני התושבים, ולכן החיילים עדיין יושבים בתוך המוצבים, חמישה במספר, בתוך דרום לבנון, חוצצים מול האויב ונמצאים במוכנות לכך שהמקומות האלה יהפכו מטרות עבור חיזבאללה.

כל המידע בכתבה אושר לפרסום בידי הצנזורה הצבאית