בלעדי ל"עובדה" | מתן אנגרסט: "ידעתי, אם מגלים עליי עוד דברים - זה הסוף שלי"

הם קראו לו "היהלום". הנכס הכי יקר שמוחזק בידי חמאס, אוצר של סודות שרק הוא יודע: "בחקירות הבאמת קשות שעברתי יש דברים שהם בגדר ה-'תמות ואל תספר'", מתאר מתן אנגרסט בריאיון ראשון ובלעדי. הוא חזר מהשבי באוקטובר האחרון, אחרי 738 ימים, ועכשיו כבר יכול לספר על "מלכי האריות" - צוות הטנק הסודי שבו לחם במוצב נחל עוז. בפעם הראשונה אנגרסט חושף בפני איל גונן את הסיפור הלא ייאמן איתו חזר מהתופת של עזה.

"מתן אתה צריך להיות חד. שלא יהיו אירועי חטיפות"

הקופסה השחורה של טנק פרץ שרדה את היום הארוך ההוא. קולות רשת הקשר חושפים ארבעה גיבורים שלא הפסיקו להילחם באותה השבת אפילו דקה: את מפקד הצוות סרן דניאל פרץ, את איתי חן התותחן, את תומר ליבוביץ הטען, ואת מתן - הלוחם היחיד ששרד.

הוא נזכר באותו בוקר שבת ב-7.10, כשזינק עם חבריו על סרבלים לטנק. "הדבר הראשון שאני רואה זו טויוטה לבנה, עם לוחית רישוי ירוקה-לבנה", הוא מתאר. "אני משפשף את העיניים. איך הוא נכנס? פתאום אתה שומע גם יריות של נשק ואתה אומר לעצמך, 'יכול להיות שנכנסו לארץ?'".

הגיבורים של מוצב נחל עוז - מפת הקרב

טנק פרץ מתחיל לדהור מחוץ למוצב ולדרוס את המחבלים שהולכים ומתקרבים לעברו. ארבעת חברי הצוות מתקדמים לכיוון הגבול אל עמדת הירי שמשקיפה על סג'עייה. "זמן לא ארוך אחרי זה אומרים לנו בקשר להגיע חזרה למוצב נחל עוז, שיש שם איזה אירוע בחמ"ל תצפיות. אני עובר עם הטנק ליד המקום שאני ישן בו, ששיחקתי בו שש-בש עם תומר (ליבוביץ) יום לפני".

בשלב מסוים המפקד דניאל פרץ מחליט לצאת מהמוצב. "מסוג של מגננה", מתאר אנגרסט, "לצאת גם לסוג של תקיפה". זו תהיה הפעם הראשונה שבה השריון ייסדק.

המראה שנגלה לו בש"ג לא באמת משאיר מקום לספק מה קרה שם לפני זמן קצר - קרב גבורה שהוביל מ"פ גולני שילה הר-אבן, בניסיון לטהר את המוצב. הוא וחמשת לוחמיו נהרגו. "לנתק את הרגש חבר'ה", נשמע פרץ בקולות הקשר. "הוא עושה לנו כזה, 'חבר'ה, המטרה שלנו, שלא יהיה אירוע חטיפה'. אני לא יודע איך הוא אמר את הדבר הזה, איך הוא חזה את העתיד. אירוע חטיפה?".

הוא מקבל מפרץ את המשימה האחרונה שלו: "מתן אתה צריך להיות חד. מה שינסו לעשות זה להוציא את מי שבחמ"ל ולחטוף".

"מישהו נפגע? פרץ! פרץ! פרץ!"

השעה קצת אחרי 8:30 בבוקר. הטנק שוב בדרכו אל הגדר הפרוצה, חוזר לעמדת התצפית, רק כדי לגלות שגל חדש של מחבלים עושה את דרכו פנימה. "אני עושה לפרץ כזה: 'תסתכל, הם נכנסים לכיוון הארץ, הם באים לכיוון שלנו'".

זו דילמה קשה. את הגל הגדול הזה קשה יהיה לעצור רק בירי מרחוק. כל הארבעה מבינים את זה, אבל רק אחד צריך לקבל החלטה, האם לסכן את הטנק בפגיעת נ"ט ולהיכנס היישר לשטח האש שורץ המחבלים. "פרץ עושה לי, 'יאללה, נהג אחורה מהר'. 'נוסעים אליהם?' אני שואל אותו", המפקד משיב בחיוב. כוח פרץ, שאליו הסתפח ללחימה נמ"ר עם שלושה חיילי גולני, יוצא עכשיו לקרב הבלימה האחרון.

"באותו רגע אנחנו כצוות מתחילים להבין שזה או אנחנו או הם. אחרי הפגז שאיתי שחרר, אני רואה מחבלים עפים באוויר מההדף, מרחק של 50 מטר ממני. תוך כדי שאני רואה את המראות האלה, אני נוהג ועובר לי 'איך? איך אני משמיד את כולם?'. זה... כמות מטורפת. ידעתי שבכל רגע הסיפור הזה יכול להסתיים".

כמה שהוא לא מנסה, קשה לו לדלות מתוך ערפילי הזיכרון את כל מה שקרה ברגעים ההם. אבל הקופסה השחורה של הטנק זוכרת. בתוכה נשמר סרטון של שתי דקות בדיוק, תמונה מטושטשת בשחור לבן כפי שנקלטה בכוונת התותח. שתי הדקות האחרונות של צוות פרץ, מסתיימות בזעקה: "מישהו נפגע? פרץ! פרץ! פרץ!".

"בחקירות הבאמת קשות שעברתי יש דברים שהם בגדר ה-'תמות ואל תספר'"

"אני מתעורר בעזה באיזה בית ואני לא מצליח לפתוח את העיניים. לא יכול להזיז את היד. היד שרופה. איך שאני פותח את העיניים ישבו מולי שמונה אנשים, ומתחילים בסבב. 'מאיפה נחטפת? איפה אתה משרת?', מדברים איתי בערבית ואני לא מבין".

את מה שמתן עדיין לא מעכל, החוטפים כבר מבינים היטב: יש להם ביד חטוף מסוג אחר. לוחם שנחטף מתוך הקרבות. "מישהו בא אליי עם שני כבלים, שם לי על הפצע ואני מרגיש שאני מתחשמל. צורח מכאבים. ואז הוא עושה לי את זה עוד פעם", הוא מספר. במשך שבועות מתן במצב סיעודי, לגמרי לבד. בקושי זז. לפניו עוד עשרות חקירות.

זה היה הסוד הגדול של מתן: בתוך טנק המלא"ר שממנו נחטף, היו מערכות מסווגות ביותר. מחבלי חמאס כנראה ידעו את זה, אבל לא ידעו הכול. והוא - היחיד ששרד מהטנק הסודי - מבין היטב את האתגר שעומד לפניו. "בחקירות הקשות באמת שעברתי היו דברים מהסוג של הסיווג הביטחוני. הם כל הזמן שאלו אותי 'הנהג הורג? גם לו יש נשק?' כל הזמן אמרתי להם, 'הנהג כמו נהג רכב, אין הבדל'. הם שאלו 'אתה לא יודע איך התותחן יורה?'".

מחקירה לחקירה יכולות התמרון שלו משתכללות, ומחבלי חמאס, הם רק מגבירים את הלחץ. "היו עינויים שהגיעו לקצה. חישמולים - טראומה שתלך איתי. החקירה הכי ארוכה הייתה בערך שמונה שעות ברצף שאני יושב וצריך לספר דברים שאני יודע שהם בגדר ה-'תמות ואל תספר'".

אחרי חצי שנה מתן מגלה דרך הרדיו של שוביו מה עלה בגורל שלושת חבריו לטנק שנפלו באותו קרב: המפקד דניאל, איתי ותומר. "אתה מבין שזהו. הסתגרתי בחדר לבד. רק חשבתי עליהם ועל כל החוויות שלנו לפני".

שבועות ארוכים הוא מוחזק לבדו, מעל הקרקע וגם מתחתיה, עד שסוף סוף מתן רואה קצת אור בקצה - הוא פוגש עוד חטופים ישראלים. "הייתי תקופה ארוכה עם גלי ברמן והתחברתי אליו מאוד", הוא משתף.

אבל אפילו בתוך השגרה המעט מנחמת, מתן מוצא את עצמו שוב ושוב לבדו, מופרד משאר החטופים ומוחזר לחדר החקירות. "הייתי אומר לו, 'גלי, אני מפחד. אני לא יודע מה יעשו לי. איך אני נרדם בלילה', הוא ניסה לנחם אותי. אם מגלים עליי עוד דברים, זה הסוף שלי".

"אתם 4 - יוצאים מחר"

השחרור מהשבי, הוא מתאר, בא בהפתעה. "הוציאו אותי ואת גלי עם כיסויי עיניים. מורידים לנו אותם, ופתאום אנחנו רואים את אלון אהל ואת גיא גלבוע דלאל. הגיע אחד מהבכירים והצביע עלינו: 'אתם 4 - יוצאים מחר'". אחרי 738 ימים מתן אנגרסט חזר הביתה. "השתנו החיים. קמים בבוקר ומחפשים את ההמשך, מה הלאה. לכולם זה מצטייר כאילו נגמר המאבק וחוזרים לחיות כרגיל. זה מאפס למאה, אבל באיזשהו מקום גם ממאה לאפס. הצלקת תמיד תישאר".

עם הצלקת הוא מנסה בין השאר להתמודד במתחם האלמנט החמישי - מרחב לטיפולי גוף ונפש באילת, לשם הגיע יחד עם חבריו ל-3 ימים של עיבוד משותף.

מתן יוצא כעת לדרך ארוכה של שיקום. לצורך כך, נפתח עבורו גיוס המונים. לתרומה ניתן לחפש בגוגל: "להושיט יד למתן אנגרסט" או בלינק הזה.