סיבוב הניצחון של לוחם השייטת: "הרופא אמר: 'אתה תהיה משותק לכל החיים'"

מאז שלוחם השייטת עופר ורפל נפצע אנושות, הוא חלם לעשות את מה שהכי אהב לפני הפציעה: לחזור לנעורים, לרכוב כמו אז על אופנוע. "זה היה המקום שבו פרקתי את כל האגרסיות שלי", שיתף בריאיון אמש (שישי) ב"אולפן שישי".

"זה היה מבחינתי השחרור הכי גדול, המקום הבטוח שלי, המקום ששם אני יכול לעשות מה שאני רוצה ולכבוש פסגות. חופש, פשוט חופש. ממש ככה", הסביר עופר את התחושה שאליה הוא מתגעגע.

עופר גדל במושב גבעת יואב שברמת הגולן. הוא התגייס לשייטת ושם גם נפצע במהלך פעילות מבצעית בשכם ביולי 2004. "הלכנו לחסל שני מחבלים שהיו בדרך לפיגוע בתוך מדינת ישראל. התפתחה היתקלות. אני נתקלתי במחבל ראשון. אני ועוד חבר מהצוות, הרגנו אותו, נפצענו", סיפר על הקרב.

הוא המשיך לתאר את הסיטואציה הקשה: "כשמפקד הצוות מורן ורדי, ביחד עם עוד חייל, היו בדרך לחלץ אותנו, ורדי ז"ל קיבל כדור בראש ונהרג. סיימנו את ההיתקלות כשבסוף ארבעה מחבלים הרוגים, אני פצוע אנוש, ו-ורדי, לצערנו, נהרג".

היה חשש אמיתי שתמות.
"כן".

הבשורה הקשה

עופר שרד את הפציעה האנושה, וקצת אחרי שהתעורר בבית החולים, בגיל 22, הוא שמע מהרופא את הבשורה הקשה. "דני סימון נכנס אליי, התיישב לי על המיטה, החזיק לי את היד ואמר לי, 'עופר, רציתי להגיד לך שאתה תהיה משותק לכל החיים'. עניתי לו, 'בסדר'".

אמרתי 'הנכות, אני אדע להתמודד איתה'

עופר ורפל

ככה?
"כן. נגמר האירוע. ככה עניתי לו וככה גם המשכתי בחיים".

עופר הסביר כי תחושת המוות שהרגיש, רגע לפני שנכנס לבית החולים, נתנה לו פרופורציות אחרות להתמודדות עם בשורת הרופא: "כשהתעוררתי בבית חולים חי, אז אמרתי, 'יאללה, מה זה מעניין אותי מה שקרה? אני בסדר, אני נכה, אבל אני חי. אני רואה, אני צוחק, אני יכול לאהוב, יכול לעשות כל מה שאני רוצה בחיים שלי'. שמתי את זה בצד, אמרתי 'הנכות, אני אדע להתמודד איתה'".

מאז אותו יום, עופר לא נתן לנכות לעצור אותו. הוא נסע עם חברים לטיול אחרי צבא באפריקה, גולש בשלג, באוויר, בים, והכיר את שחר, שתהפוך לאשתו ואם ילדיו. "הוא חי חיים רגילים, גם בבית אין אצלנו ויתורים על שום דבר, הוא עושה הכול", סיפרה שחר. "אני לפעמים שוכחת שיש לו כיסא גלגלים, אין שום דבר שאנחנו אומרים שאנחנו רוצים לעשות ואנחנו לא עושים אותו", הודתה.

לעופר ושחר נולדה שלישייה, שני בנים ובת, שהיום הם בני 15. במשך יותר מ-20 שנה עופר הצליח להגשים את כל החלומות שלו, מלבד אחד: לחזור לדהור כמו אז בין השדות, על שני גלגלים. "הדבר שאני הכי מתגעגע אליו בעולם זה לרכוב על אופנוע. רכבתי פעם אחרונה ב-5 ביולי 2004. יומיים אחרי זה נפצעתי".

תום קול: "אמרתי, 'זהו, אנחנו מגשימים לו את החלום'"

תום קול, יזם ובעלים של סדנת האופנועים "LOKO", לקח על עצמו את היוזמה להגשמת החלום של עופר. "בשנייה שפגשתי אותו, זה היה, מה שנקרא, התאהבות ממבט ראשון. ואמרתי, 'זהו, אנחנו מגשימים לו את החלום'", סיפר קול.

הוא ציין כי מאז 7 באוקטובר, הוא החל לעבוד עם לוחמים שלחמו בעזה: "התהליך שהאופנועים פה עוברים, זה בעצם מה שהלוחמים עוברים. לוקחים אופנוע שהוא במצב לא משהו, מפרקים אותו ומרכיבים אותו מחדש למשהו יותר טוב".

כאמור, לרכוב על אופנוע שטח בלי יכולת להזיז את הרגליים, באזור שבו עופר משותק, זה דבר כמעט בלתי נתפס. ניתן להקביל זאת לנהיגה במכונית בלי ידיים. בשטח רוכבים בעמידה, הרגליים הן חלק מבולמי הזעזועים, נותנות את שיווי המשקל ומסייעות כמשענת כדי לא ליפול בעיקול. הרגליים הן חלק בלתי נפרד מנהיגה באופנוע שטח.

עופר הסביר: "זה פשוט לעשות את הבלתי יאומן מבחינתי. זה לקחת את עצמי עכשיו 21 שנה אחורה ולהרגיש תחושות שרק אופנוען יכול להבין". בזכות כוח הרצון ועזרת החברים עופר הגשים את החלום ויותר מ-20 שנה אחרי, יצא לסיבוב ניצחון על האופנוע.