"לכודים בחדר השינה": הבלשים של זירות נפילת טילים

לוחמי חטיבת החילוץ של פיקוד העורף זכו השבוע לצ'ופר. טוב, בהנחה שעבודת פינוי חול ובלוקים תחת גשם שוטף יכולה להיחשב כצ'ופר. בסיס ההדרכה של הפיקוד אומנם מאפשר ללוחמים ליהנות מכל מה שנחוץ להם כדי לעבור את מסלול ההכשרה ולהפוך למחלצים מן המניין, כולל אתרי הרס שנבנו (או אולי בעצם נהרסו) עבורם - אבל, כפי שאומרים, אין טוב מהדבר האמיתי, בוודאי כשעין אחת פקוחה לעבר איראן, חצי שנה בלבד אחרי שאותם לוחמים מימשו את ייעודם כמחלצים במסגרת מבצע "עם כלביא" - וכשבכל רגע עלולה לרעוד האדמה, כפי שקרה ממש הבוקר (חמישי).

הפעם לא טיל מאיראן סיפק להם אתר הרס, אלא דווקא קדחת הבנייה ותנופת היזמות בגוש דן. מי היה מאמין שדווקא המרדף התל-אביבי אחרי הממ"ד והחניה יהפוך למגרש המשחקים המועדף על הצבא. פרויקט תמ"א 38 טיפוסי הפך ברגע אחד מזירת נדל"ן יוקרתית לסימולטור, שאליו נשלחו הלוחמים להתאמן על רטוב. בחסות מזג האוויר, הפעם זה גם היה רטוב במיוחד. אפשר רק לדמיין מה עבר בראש של הנהגים שנסעו בדרכם לעבודה בבוקר יום שלישי השבוע ברחוב מרכזי בתל אביב כשסד"כ של שתי פלוגות שלמות, על ציודם, מדיהם ונשקיהם חלפו לידם בפקק.

מדובר באימון צבאי לכל דבר ועניין, כולל תדריכים ממושכים ומפקדים שמדרבנים את החיילים שלהם, ומפקדים אחרים שמתוסכלים מהחיילים שלהם, ואפילו מספרי ברזל. שום דבר זר למי שאי-פעם לקח חלק בפעילות צבאית. מאחר והלוחמים - במקרה שלנו, חניכי קורס מ"כים וחניכי ההשלמה החילית של קורס הקצינים של החטיבה - מורגלים באימון "יבש", צריך בתור התחלה לתאם ציפיות. הפעם הם מתמודדים עם שלל אטרקציות חדשות כמו בלוני גז למשל, או דודי שמש וכבלי חשמל, מהסוג שיכול להוות סיכון בכל זירת הרס. חלק גדול מהתדריכים מתמקדים בפן הזה, הבטיחותי.

ה"קורבנות" כבר פוזרו ברחבי אתר ההרס

האימון יוצא לדרך בשעת בוקר מוקדמת במרכז תל אביב, סמוך לבית ספר יסודי. בשלב הזה 46 "קורבנות" שוכבים בתוך תל ההריסות, אבל את זה החיילים עוד לא יודעים. המפקדים שלהם, שהגו את התרגיל, כן. הם גם השתילו את ה"קורבנות" - בובות בד אנושיות בגודל אמיתי - במבנה שבוע קודם, לא הרבה אחרי שהתפנו דייריו ועוד בטרם נהרס. חלק מהתרגולת הוא ערפל הקרב הזה, המתוכנן והמחושב היטב, שמאפשר לדמות מצב אמת כמה שיותר קרוב למציאות. לפי תרחיש המוקדם שנבנה בשעה 6:00, כשכמעט כל הדיירים עוד בבתים, נשמעה אזעקה. כמה דקות אחר כך התרחשה הפגיעה הישירה בבניין. מכיוון שזה בניין ישן מאוד, ללא מקלט, הגיעו כל הדיירים אל גרם המדרגות.

"בגלל זה שמנו את רוב הבובות שם. וגם שמנו במקומות אחרים - ולצערנו זה יכול לקרות, למשל אם מדובר באזרח שלא שמע כי הוא ישן מאוד חזק, או אזרח שלוקח את הדברים יותר בהשתהות", מספרת סא"ל י', המג"דית. "ולכן רוב הבובות בגרמי המדרגות, אבל גם בתוך החדרים. בתרגיל כאן הבניין קרס מפגיעת טיל קרקע-קרקע שגרם לקריסה מאוד משמעותית, מה שיצר פה שפוכת אדירה של פסולת בניין".

"הראשונים שהגיעו לאירוע זה מד"א ומשטרת ישראל. אנחנו הגענו לאחר שלושים דקות, כי אנחנו נמצאים בכוננות תמיד בכל הארץ, אבל הנסיעה לוקחת זמן", היא מסבירה. "הדבר הראשון שאנחנו עושים זה חוברים לגורמים ומנסים להבין מה קרה וכמה פונו כבר מתוך המבנה. אנחנו מבקשים מהעירייה גם את ה'גרמושקה', כלומר איך בנוי המבנה, ומבקשים מהם כמה שיותר מידע על האוכלוסייה לפי הארנונה, מים, חשמל וקבוצות וואטסאפ".

הרמז ביומן שהתגלה בין ההריסות

בשלב הראשוני הזה, כשרב יותר הנסתר על הגלוי, חשוב יותר מכול לאתר מחולצים מבין ההריסות אך חשוב לא פחות לאתר חפצים. למעשה מתנהל מהלך כפול: במקביל להצלת הלכודים ואיתורם, נעשה חיפוש מתמיד גם אחרי חפצים. כאן נגמרת עבודת הכפיים ומתחילה עבודת הבלשות. הלוחמים הופכים לסוג של חוקרי זירה בסדרת פשע, רק בלי החליפות והתאורה המחמיאה. כל יומן ורוד או חולצה זרוקה הם רמז בדרך לפתרון המשוואה: מי היה פה, ולאן הוא נעלם כשהתקרה החליטה לרדת קומה.

"מצאתי כאן יומן. לפי מה שנראה זה של איזו בחורה, כנראה משוחררת אחרי טיול", מספרת חיילת שהגיעה לחמ"ל ואיתה קרעי דפים שבבירור היו לא מזמן יומן גדוש שפעם שימש נערה. "יש פה הרבה פגישות והרצאות, כתוב על יום הולדת 21 ועל טיול גדול", מספרת החיילת בעודה מעלעלת בין הדפים, מנסה להסיק מהם משהו.

במה זה עוזר לך עכשיו למעלה בהריסות פה?
"קודם כול אני יודעת שפה היו אנשים בני עשרים. זה אומר שאני יכולה אולי להתקשר אפילו לחברות תעופה לברר אם יש כרטיסים. מופיע לי כאן אפילו תאריכים של טיולים שהיא סגרה. לא יודעת, נראה מה אני יכולה לעשות".

איך את יודעת אם פריט שמצאת שימושי לך או לא?
"מצאנו פה דגלי מדינה, ואמרתי לחיילים להמשיך לחפש באזור של החדר ואז הם מצאו גם דגלים של גולני. אז אפשר ליצור קשר עם הצבא, להבין פחות או יותר מי הבן אדם שגר פה. האזורים, כל דבר. אפשר להסיק עוד-ועוד מידע".

בזמן אמת, כמה יש לך בכלל פנאי להתחיל לחשוב ולנתח מה שאת קוראת פה ביומן הזה?
"זה לא לנתח, זה לקחת את הדברים המרכזיים, הממורקרים, להסתכל על תאריכים, להבין מה יותר קרוב אליי, להבין אילו פגישות נקבעו לאותו שבוע ולנסות להתקשר".

עבודת הבלשות בשטח

איסוף המידע הזה נעשה כאמור ממש במקביל ל"חילוץ" עצמו: הפעולה מתנהלת בצוותים קטנים, כאשר בדיוק כמו בלחימה כל חוליית מחלצים בנויה מחיילים שעברו הכשרה לבצע כל תפקיד, אך בתרגיל הזה שובצו על ידי המפקדים לתפקידים נקודתיים. מתברר שאותה חיילת היא "לוחמת מאתרת". התפקיד של "לוחם מאתר", כפי שמסבירה אחת הקצינות, הוא "להבין מי מהמשפחות פה היו בחו"ל, מי יצאו לטיול עם הכלב בחוץ והם לא נמצאים פה".

עבור החיילת שאיתה שוחחנו, ממחזור נובמבר 24', זו לא הפעם הראשונה באתר הרס שכזה. את מסלול ההכשרה שלה סיימה בדיוק כשישראל נכנסה למבצע "עם כלביא", וכבר את יומה הראשון כלוחמת מוכשרת בגדוד החילוץ וההצלה העבירה באתר הרס מפגיעה ישירה בבאר שבע. "המוח היה עדיין היה טרי מכל החומר שלמדנו. עשינו את מה שלימדו אותנו כל כך הרבה זמן וראינו את התוצאות בשטח".

היא קוטעת את הריאיון כי הבחינה בעוד פרט מידע ביומן שעורר את חשדה. "רשום פה 'עוד מאה ימים שחרור', איך זה רלוונטי לך?", היא שואלת את המפקדת שאליה היא מעבירה את המידע ותפקידה בכוח הוא מה שנקרא "מודיעין אוכלוסייה" - להצליב את המידע הזה עם מה שכבר נאסף מהחיילים האחרים וגם עם המידע שסופק על ידי הגופים הרשמיים כדי לעבות עוד יותר את תמונת המצב.

רס"ן ד', אחד משני מפקדי הפלוגות שפועלות באתר, מסביר שגל ההרס במקרה הספציפי הזה מכונה "שפוכת". והוא מאוד אופייני לבניינים ישנים שבעת הריסתם פשוט הופכים לערמה ענקית של חול ואבנים. בשונה מסוגי הרס אחרים שעליהם הם מתורגלים לעבוד, שהעיקרי בהם זכה לכינוי "פנקייק", שבוודאי נשמע טעים יותר מ"שפוכת" - עד שמביאים בחשבון שמדובר בכינוי למצב שבו שכבת רצפה ומעליה שכבת תקרה ועוד רצפה, וחוזר חלילה, שנדחסו ושניתן להבחין בהם כשכבות נפרדות שנערמות זו על גבי זו.

המשמעות של שפוכת היא שבניגוד לאתרים אחרים, כאן אין לא קונגואים ולא מסורי דיסק. אתי חפירה ולכל היותר מספרי פלדה ובעיקר דליים - אלו הכלים שעומדים לרשות החיילים-מחלצים. "עבודת כפיים, זה מה שהם יעשו פה יום ולילה, בלי הפסקה", מסביר ד' המ"פ. "אין פה איזו התלבטות אם אני מרים את האלמנט הזה או את האלמנט הזה. לגבי ציוד יש לנו כמובן הכול, אנחנו ערוכים, אבל ספציפית באירוע הזה אנחנו מבינים שלא נדרש פה כלי מורכב חוץ מידיים, אתים, סלים ובהצלחה".

"מוכן לחלץ אותו בעצמי, למרות הסכנה"

כשיקרה לא עלינו אירוע אמת שכזה, יהיה זה ד' שמתוקף תפקידו יגיע לפני כולם, ברכב פרטי, לפני שהכוחות יוקפצו. זה אומר שעם אפס המידע שפחות או יותר עומד לרשותו, הוא זה שאמור לגבש תוכנית פעולה מהר ככול הניתן כך שכשפקודיו יתייצבו בשטח כבר יוכל להעביר להם פקודות מסודרות.

"בחמש הדקות הראשונות שאני מגיע לאירוע שכזה, אני קודם כול מבין רגע את המתווה. אני מנסה להבין שנייה מה בדיוק קרה, איזה סוג קריסה: האם זו קריסה שיהיו בה אלמנטים מרחפים, האם זה שפוכת או 'פנקייק'? לפי השעה שקרתה בה הקריסה, אני מבין שכנראה אנשים היו במבנים ואני צריך כמה שיותר כוח-אדם מבחינת ציוד, כמה שיותר ציוד שרלוונטי לחפירות. השעה, סוג המבנה, האוכלוסייה שגרה במבנה - זה גם קריטי. יש אוכלוסיות שלצערנו לא יספיקו אולי להגיע למרחב מוגן. במיוחד במבנים ישנים כאלה שבהם המרחב המוגן הוא לרוב איזה גרם מדרגות או נמצא בקומת הקרקע והם לא יספיקו. ובמבנים האלה אנחנו יודעים שיש אוכלוסיות טיפה יותר מבוגרות. הצעירים שביניהם כנראה יותר יספיקו. בחמש הדקות הראשונות אני כבר מבין איזה סד"כ אני צריך לשלוח לכאן ואילו אמצעים.

"אני עולה על האתר ביחד עם המהנדס שלי וביחד עם גורם רפואה. המהנדס מאבחן לי את כל הקריסה, נותן לי המון טיפים והמלצות לאיך ונכון לחלק את הכוח. וכל זה עניין של דקות בודדות. אנחנו עושים סיווג של זירת האירוע, מנסים להבין אם יש לכודים שגלויים לנו לעין. אם יש לכודים גלויים לעין, צריך לעלות על האתר. כמובן שתמיד ישנה הסכנה של מה קורה אם לא נותקו עדיין תשתיות - הרי הכבאות מנתקים תשתיות. אבל אם אני רואה בן אדם מולי פצוע, אז עם כל הכבוד לתשתיות, אני מוכן לשים את עצמי שם ולחלץ אותו, למרות הסכנה".

השקים של זק"א והצעקות "איפה הדוקטור?"

רוב החיילים כאן לא צברו פז"ם מספיק כדי לקחת חלק ברגע השיא של החטיבה, כשנדרשה ביוני האחרון לפצל את עצמה בין שללי מוקדי ההרס שהתרחשו בעקבות המתקפה האיראנית. המפקדים שלהם, דווקא כן. "דברים ספציפיים לא השתנו (בעקבות "עם כלביא")", מסביר אחד הקצינים שאיתו שוחחנו. "זה רק מעלה את רמת המקצועיות וההבנה שלי על איך נראה האיום, ואיך נראה אתר ההרס והחלוקה שלו בין מרחבים ענקיים למשל בבאר שבע, ובמקביל גם באזור הצפון, בחיפה, כל מה שקשור לפריסת הכוחות".

בינתיים החיילים של ד' נותנים עבודה. חולצת ספורט שחורה במידה אקסטרה לארג', או מה שנשאר ממנה, מחולצת מבין ההריסות. "זה אומר שהיה פה בן אדם שהוא כנראה מבוגר ואני מעבירה את זה למש"קי אוכלוסייה, והם יודעים לטפל בזה, הם יודעים להתאים את זה לאנשים שהיו פה", מסבירה החיילת שמצאה את החולצה.

"ככה אנחנו יודעים שאנחנו נמצאים בתוך חדר שינה", מסבירה המפקדת שלה. "אולי יש פה איזה ארון בגדים וככה אנחנו יכולים גם אולי להבין את מבנה הדירה. אם אני יודעת שאני נמצאת כנראה בחדר השינה שלהם, אז אני מצליבה עם סיפור הרקע. אם אני יודעת שהאירוע קרה בזמן שאנשים היו אמורים להיות ישנים בחדר השינה שלהם, ככה זה יעזור לי להבין שאולי אני יכולה לחפש יותר קרוב". תנועת המידע היא דו-כיוונית ובדיוק מגיע מידע על שני "לכודים" שנמצאים בחדר השינה הזה.

דקות בודדות לתוך התרגיל ובובות ראשונות כבר מתגלות, חלקן קרועות לגזרים ומוכרזות כחללים. בובות אחרות שנמצאות משחררות מהחיילים קריאת "דוקטור? איפה הדוקטור?" שנצרחת לאוויר החלל במלוא ברצינות. את ה"גופות" שכבר מצאו דואגים לשנע ולהביא לחפ"ק, שם אנשי זק"א - שגם להם היה חלק בתרגיל (כמו גם לאנשי מד"א) - מכניסים לתוך שקים, לא לפני שאיש זק"א רושם היכן בדיוק אותרה ה"גופה", על ידי איזה צוות ואפילו את צבע הבובה. מידע לא קריטי בעליל, מבהיר איש זק"א, אך "רושמים כל מה שאפשר".

המשפחות ש"נבראו" והפכו לנעדרות

המידע מבתי הספר באזור על התלמידים שגרים בבניין טרם הגיע, מה שכן התקבל הוא הגרמושקה - תוכנית הבניין, שאותה העירייה הספיקה כבר לספק. אחת ממפקדי החוליות ניגשת ומבקשת לזרז את נציג העירייה לגבי שמות הילדים. הדגש הוא לנסות ולבנות מקרה אמיתי ככל הניתן, עד כדי כך שאפילו קלטנו באחת מפינות החפ"ק שיחה בין אחד הקצינים לבין איש זק"א על מצב ה"פצועים" שפונו לאיכילוב.

ה"אזרחיות" מקריאות, בנחת יחסית, מתוך דף תדריך מנוילן את המידע שבתרחיש אמת ייאמר בתוך לחץ, המולה ורעש ברמה בלתי נסבלת. רמת הפירוט על הנעשה בבניין מגיעה כמעט לרמת מי עוד לא שילם ועד בית, כשלכל אחד מה"דיירים" נבנתה ביוגרפיה של ממש. אחת החיילות, בתפקיד של דיירת הבניין שלא הייתה בבית למרבה המזל, עולה לתשאול טלפוני מספרת שהיא וארוסה היו באילת ו"אנחנו בדיוק מטיילים עכשיו בחוף של מוש. אל דאגה" - והכול כאמור פרי מוחם הקודח של תסריטאי פיקוד העורף.

בין הדיירים משפחות חמיאס, שקד, דניאל - מדגם חלקי בלבד של משפחות שלמות שלא היו ולא נבראו אלא בדפי התדריך שבידי החיילות שבהכנה המקדימה קיבלו תפקיד של אזרחיות ושאותן הן מגלמות כעת. החיילים המתרגלים - שצפויים להפוך בקרוב למפקדי כיתות ומפקדי מחלקות שיובילו חוליות הצלה כאלו בזמן אמת - ניגשים אליהם ומתשאלים אותם כדי להבין את מי הם מחלצים.

"האיום הוא ירי טילים, צריכים להיות מוכנים"

"אני בוחר את התרחיש לפי האיום הרלוונטי", מסביר קצין שהיה מעורב בבניית התרגיל. "וכרגע אנחנו ביחידה החלטנו שכרגע האיום הוא ירי טילים. אנחנו עדים למה שמתרחש בתקשורת, אז החלטנו שזה יהיה התרחיש, ועל פי זה גם הכנו את התרגיל עצמו. כרגע זה האיומים של ירי טילים על מדינת ישראל, ואנחנו צריכים להיות מוכנים לכך. אם יתקפו, לא יתקפו - את זה נשאיר לאנשים האחרים".

הפעם הוחלט, כאמור, לבחון תרחיש של פגיעה ישירה של טיל בליסטי, אך תרחישי הייחוס שעל הפרק נעים על סקאלה רחבה - מרעידת אדמה ועד פלישת חייזרים או אפוקליפסת זומבים. טוב, השניים האחרונים אולי קצת פחות ריאליים, בינתיים. אבל אחרי שנתיים של מלחמה אולי כדאי להיות פתוחים גם לאפשרויות חדשות.

סגן נ', אחת הקצינות האחראיות לתכנון התרגיל, מספרת שהדרך לתסריט הבדיוני מתחילה בשני נתונים אמיתיים לחלוטין וגם שרירותיים למדי. סדר הכוחות העומד לרשותה והאתר הנתון. "אני חוקרת את השטח לפני. יש הרבה אזורים בארץ שמאופיינים במגדר מסוים או שפה מסוימת שמדברים בהם. לצורך העניין יש לנו סיפור שלם על אוכלוסייה דוברת צרפתית שגרה בבניין בירושלים ששם עשינו תרגיל. ואז צריך מתורגמן. אבל התסריט לא קובע להם מה לעשות. הוא קובע להם מצב, והם מתיישרים לפיו. הם יכולים להביא לי מתורגמן בצרפתית או לנסות להבין בגוגל טרנסלייט. התפקיד שלהם הוא לפצח את הסיפור ולהבין מה קרה פה".

בוחנים אותם גם על זה?
"הם אמורים להציל חיים. נקודה. אני יודעת לייעל אותם בסוף ואני נותנת להם משוב בסוף כל אקט כזה על מה הם היו יכולים לעשות בצורה יותר יעילה".

התמונות צולמו בפרויקט אשכול עמינדב 24 ויצחק שדה 69, תל אביב. צילום: רמי חכם

לפניות לכתב: yoghevk@n12.tv