9 האחים נפגעו מינית, הרבנים לחצו להשתיק: "משטרה? מיותר"

"הלוואי שהייתי חוזרת אחורה בזמן ולא מספרת", אומרת לי שולמית (שם בדוי). היא וכל שמונת אחיה – בנים ובנות כאחד – נפגעו מינית בידי בן המשפחה הקרוב שלהם, אביעד גרוסי. עבירות המין החמורות כוללות מעשי אונס ומעשים מגונים בילדים: בחלקם כבר פגע כשהיו בני 7. במשך תשע שנים היו מעשיו סוד. חלק מהילדים ידעו שגרוסי פוגע באחיהם, אחרים לא. אבל ברגע אחד, כמה חודשים לפני החתונה שלה, והיא אז בת 21, לא יכלה שולמית לשתוק עוד. היא לא ידעה שהיא עומדת לפתוח תיבת פנדורה שתהפוך את חייהם של כל בני המשפחה, תקרע אותם ותטלטל אותם מקצה לקצה, עד כדי סכנה לחייהם.

כמה עולמות התנפצו ברגע ששולמית שחררה את הנצרה, וסיפרה את הסוד להוריה – עולמות שממשיכים להתנפץ עד היום. "אימא, אביעד פגע בי מינית", היא אמרה לה, ומאז, בתהליך של כמה שבועות, החלו הסודות להתגלות. כל ילד בתורו ניגש לאחד ההורים ואמר להם: "גם בי הוא פגע".

מה שהחל מבחינת שולמית כפחד מלהינשא וממגע של בעלה לעתיד, גדל לממדים עצומים של סיוט מתמשך – של סוד שכבר לא היה אפשר להשאיר בבטן יותר, ולמחיר שלא שיערה שהיא ובני משפחתה ייאלצו לשלם. על בני המשפחה – חרדים ממרכז הארץ, מהעדה הספרדית – הופעלו לחצים כבדים שלא יפנו למשטרה, אלא יסגרו את זה בפנים, בתוך הקהילה, וישמרו על קשר שתיקה.

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

עצת הרב המוכר: "למחול. משטרה? מיותר"

שולמית סיפרה לאביה על הפגיעות המיניות שעברה מצד בן המשפחה הקרוב גרוסי – אונס, ניסיון לאונס ומעשה מגונה – שהתחילו כשהייתה בת 10 ונמשכו עד גיל 13. אחריה סיפרו גם שאר הילדים על המעשים שהוא ביצע בהם. גרוסי עצמו, נדגיש, הודה לימים באונס של ארבעה מהילדים, כולם בני אותה משפחה, ובניסיונות אינוס. הוא גם הודה שבכל תשעת ילדי המשפחה ביצע מעשים מגונים בעת שהיו קטינים, מעשים שכללו מין אוראלי, נגיעה באיברים האינטימיים ומישושם, כאשר היו בנות ובני 7. אפילו ילד אחד לא חמק מהאימה. באחד המעשים היותר מבחילים שהודה בהם הוא גרם לאחד הילדים במשפחה, שהיה אז בן 14, לצפות בו – בגרוסי – מקיים יחסי מין עם אדם אחר, בתמורה לכך שייתן לילד כסף, מה שאכן נעשה.

אביה של שולמית פנה, בהיותו אדם מאמין, לעצת הרבנים לאחר שזו סיפרה לו על המעשים המזעזעים. "ניגשנו לרב מפורסם מאוד, צדיק גדול מאוד שאנחנו מכירים, בעל מוסדות", מספר האב יוסף (שם בדוי) ל-N12, שסירב שנחשוף את שם הרב מפאת כבודו – אך בחר לשתף אותנו בשיחה עימו שהקליט. באותה שיחה סיפר לרב כי שולמית עומדת להתחתן, ושקרוב המשפחה פגע מינית בה ובאחיה, ובשל כך היא מפחדת להינשא. הוא התייעץ איתו אם עליה לספר על כך לחתן.

בהקלטה נשמע יוסף שואל את הרב: "מה נעשה לגבי אותו בחור שפגע?"

הרב: "למחול".

יוסף: "מה עם לגשת להגיש תלונה במשטרה, הרב? הבת שלי בוכה, אשתי בוכה".

הרב: "עונה לך – זה מיותר. יש דיין, שיפסוק".

הרב הדיין: "ברוך ה' לא עברתם טראומה גדולה"

הרב הפנה אותו לרב אחר – דיין (לא במוסד ממלכתי – י"י). יוסף הקשיב בעצתו וטלפן אליו, בזמן שאת השיחה שמעה גם הבת שולמית. גם איתו התייעץ האב וניסה להבין אם הבת צריכה לספר לארוסה על הפגיעות המיניות מצד בן המשפחה, תוך שהוא מפרט לו שהוא פגע מינית גם בשאר הילדים. אותו רב אמר דברים מפורשים הרבה יותר לשניים, אמירות שהופכות את הבטן כששומעים אותן בהקלטה שקיבלנו:

"לא לקחת ללב ולא לכעוס עליו, באמת מסכן, חולה, זה חולי גמור, זה חוסר של הורמונים במוח, חוסר של ברזל, יש תרופות שעוזרות לזה", נשמע הרב אומר ליוסף ולבתו, ששומעת את השיחה, לאחר שהוא מוודא איתם ששולמית בתולה. "קודם כול זה להודות לקדוש ברוך הוא שזה הסתיים בדבר הזה. הטיפול הוא בהרבה יותר קל, זה גם עד גיל 16, זה מעשה של ילדים ואפשר... נכון שזו פגיעה מינית וזה מאוד-מאוד יכול להשפיע בנפש, אבל הריפוי הוא בהרבה יותר קל". הוא מוסיף: "לא עברתם, ברוך ה', איך שאומרים, טראומה גדולה... זה עוד בגילים שהנפש מתרפאת לבד".

הרב מייעץ להם שלא לספר לארוס, כל עוד היא מקבלת טיפול ותוכל לקיים איתו "יחסי אישות" כשיינשאו: "הבתולים שלמים. היא בתולה, בסדר, קודם כול זה כבר מצב טוב. אם היא לא נבעלה, לא צריכים לספר את זה, אבל בתנאי אחד: שאתם תיקחו אותה לפסיכולוגית, שלפסיכולוגית היא תספר הכול והפסיכולוגית תגיד אם זה יפגע בחתן".

בכלל, במשך כל השיחה נשמע שמה שחשוב לרב הוא אם הארוס עתיד להיפגע מכך ששולמית נפגעה מינית, ולא עצם זה שהיא נפגעה, או איך זה משפיע עליה ועל נפשה כאדם – או בכלל מה מצבם של שאר הילדים שנפגעו. "מה שהכי חשוב, כפי שהסברתי, שהחתן לא יסבול מזה במשך שנות חייו", הוא אומר לשניים ומוסיף: "אם חס וחלילה הדבר הזה לא יתרפא (החשש ממגע עם החתן העתידי – י"י), אז בוודאי שחייבים לומר את זה, כי אחרת זה במילים אחרות להפיל בן אדם בפח". במקום אחר בשיחה הוא שואל: "האם היא מבינה שהיא תצטרך לספק לו את זה ושהיא צריכה להגיע ליעד הזה?" שולמית, שמשתתפת בשיחה, משיבה לו בחיוב.

יוסף אומר לאותו דיין שהרב שהפנה אותו אליו המליץ שלא יתלוננו במשטרה. על כך משיב הדיין שכל עוד אותו בן משפחה – גרוסי – התחתן מאז המעשים ולא חזר עליהם בשנים האחרונות – אין צורך להתלונן עליו. "אם מדובר בפושע, אדם שהוא פושע, שהוא מסתובב ברחוב והוא פוגע בעוד אנשים, חד-משמעית חייבים לפנות למשטרה. אבל אם מדובר באדם שהתחתן ולא ידוע לנו שום דברים מהשנים האחרונות, זאת אומרת הוא עצר מזה, אז הוא הפיק את הלקח. כנראה שמה שהוא עשה זה מחוסר, שברוך ה' הוא מקבל אותו עכשיו, כשהוא התחתן". הוא כן מדגיש בשיחה שאם ידוע למשפחה שהוא ממשיך במעשיו, עליהם לפנות למשטרה: "זה כמו רוצח שמסתובב, אבל אם אנחנו לא יודעים שהוא ממשיך בזה, אז חד-משמעית ניתן לזה" – כלומר, נניח לזה.

לאחר מכן מנסה הרב "לעודד" את המשפחה ואומר שכל מה שהילדה עברה היה מסיבה מסוימת. "כל ילד וכל אדם צריך לעבור מסלול מסוים, והבת באמת הייתה צריכה לעבור מסלול, זה חלק מהמסלול שלה. היא באמצע המסלול הזה, היא צריכה לקחת מזה משהו טוב לחיים שלה. אז איך שאומרים – נכון שהוא יקבל על זה עונש גדול בשמיים, אבל באמת-באמת כל אחד זה המסלול שלו", אומר הרב לשניים.

"כשאתם הולכים עד הסוף – אתם הורסים את המשפחה"

מרגע שנחשפה האמת נפלו השמיים על בני המשפחה. לא רק שהיו צריכים להתמודד עם המשמעויות ועם ההבנה שבן המשפחה האהוב והנערץ, זה ששירת בגולני, פגע מינית במשך תשע שנים בכל ילדי אותה משפחה, ושהדבר הוסתר במשך כל השנים האלה בסוד, המשפחה הייתה צריכה להתמודד גם עם תגובת המשפחה המורחבת.

"אני ראיתי שאין לי בכלל עם מי לדבר שם" מספרת גאולה (שם בדוי) ל-N12, כשהלכה לספר להם מה ביצע אותו בן משפחה קרוב. "אני בכיתי המון שם, הם אמרו לי, ''לא להרוס את המשפחה'. אמרתי שאנחנו חייבים לדווח למשטרה, והם פשוט כל הזמן הגנו עליו. ראיתי שהם רוצים לטאטא הכול מתחת לשטיח ושאין לנו אוזן קשבת, אז פשוט יצאתי משם החוצה ואמרתי לבעלי – זהו, אנחנו נמשיך עם שלנו", אומרת גאולה.

בתוך כל סערת הרגשות ניסו שני ההורים להבין מה לעשות: האם להתלונן למשטרה, האם לספר לחתן של שולמית, לאן לפנות, איך מתחילים בכלל? באותם רגעים, כשהסיפור רק התפוצץ וטלטל את כל בני המשפחה, גם המורחבת – קיבל יוסף שיחה מאח של גרוסי, גלעד, שביקש להרגיע את הרוחות – מבועת מהאפשרות שהסיפור ייצא החוצה והמשפחה המורחבת תתפרק כולה, ומצד שני מנסה להבין אם כסף זה מה שיסגור את הסיפור.

"זה רק הולך לסבך אותה עוד יותר"

במהלך השיחה מתייחס גלעד לאפשרות שהילדים שנפגעו מינית יפנו לקבל טיפול נפשי. "אני מכיר את החוק, ברגע שמתחילים הטיפולים האלה עכשיו וברגע שבו אתה יודע, בסוף דברים יוצאים החוצה. בסוף זה איכשהו יגיע לאנשהו, אז בסופו של דבר מה שיקרה אני כבר רואה את זה קורה – אביעד יישב בכלא בין 15 ל-20 שנה, וזה פשוט מסיים לו את החיים", מסביר גלעד ליוסף. "מה שאתם עושים כשאתם הולכים עד הסוף בצורה הזאת, אתם הורסים את המשפחה", הוא מוסיף – בעוד יוסף מבהיר לו שכרגע הם עוד לא הלכו למשטרה, ולכן הם לא הלכו עד הסוף.

במהלך השיחה דנים יוסף וגלעד בעלות הטיפולים הנפשיים לילדים. "מה אתה רוצה, שאביעד ישלם סכום של 4,000 שקל בשבוע?" שואל גלעד. הוא מזהיר אותו ממה יקרה אם שולמית תפנה למשטרה: "מה אתה חושב כאילו, שאם עכשיו היא תבוא ותתלונן על אביעד ותעשה את זה, אתה חושב שהיא תתחתן בקרוב? אתה באמת חושב שזה יתפור לה את זה? אני יכול להבטיח לך שזה רק הולך לסבך אותה עוד יותר".

גלעד אף מסביר לו כי אם המשפחה המורחבת תתמוך כלכלית במישהו – זה ככל הנראה יהיה באביעד: "זה נורא לשבור את הכלים, רק שלהחזיר את זה חזרה זה בלתי אפשרי, זה one way. אני מבין שאם אני צריך לעזור כאן כלכלית למישהו, כנראה זה יהיה לאביעד. זה מכניס לברוך את כולם". הוא מוסיף: "זה יגמור את אביעד. כמה כסף זה על טיפולים? 300? 400? 500 אלף שקל? מיליון שקל? 200 מיליון שקל? כמה כסף זה?" יוסף משיב: "לא יודע, אני אבדוק את זה" וגלעד עונה: "או-קיי, אז אתה גם ככה הולך להרוס לאביעד את החיים. אין בעיה, תעשה את זה".

הוא אומר כי הוא עצמו מוכן לשאת בעלות הכספית בנוגע לשולמית: "היא רוצה פיצויים על הדבר הזה? תגיד לי כמה כסף זה, תגיד לי אם צריך... אם צריך אני אמכור את הבית שלי ואני אתן לה כסף, אבל אני לא רוצה שאחי יישב בכלא, אני לא רוצה לאבד את המשפחה שלי, אני לא רוצה לאבד אתכם".

האח יצא להגנה: "לא התכוון לפגוע בהם"

בשלב מסוים בשיחה גלעד כבר ממרר בבכי. "אנחנו נמצאים כרגע באיזושהי נקודה ששברה פה עכשיו את כל המשפחה. המשפחה השבורה, זה לא רק אתם, זה כולנו. אתה חושב שלא מביך אותי לדעת שהיו דברים כאלה? זה אחי הקטן שהתנהג בצורה שבה הוא מתנהג, אבל הוא מביע חרטה, הוא היה ילד, הוא לא התכוון לפגוע בהם, יכול להיות שלא הבין את המשמעות של הדברים. הוא עשה טעות וביקש סליחה. אז למה לחפש להעניש אותו על זה?" במהלך השיחה אומר גלעד שיוסף ומשפחתו יכולים לבחור מה שהם רוצים לעשות, גם להתלונן במשטרה, אבל שיידע: "כולנו בסירה הזו, הסירה הזו יכולה או לטבוע או להגיע לחוף מבטחים. אני רוצה לעשות הכול כדי שלא תטבע", ומבקש ממנו בין הדמעות: "אני מקווה שתמצא מקום בלב שלך גם לסלוח לאביעד. אני מקווה שתמצא את המקום לסלוח לו, הוא לא בן אדם רע, הוא בן אדם טוב".

השיחה בין השניים מטלטלת. כששומעים אותה קשה שלא לזעוק: איך יכול להיות שהאח מגונן כל כך על אחיו, שהתגלה בסופו של דבר כפדופיל שתקף מינית את בני משפחתו הקטינים והורשע על כך? ומצד שני הפחד נשמע היטב בקולו, החשש מכך שהמשפחה כולה תתפרק.

החשש של אחיו של אביעד "התגשם". גם בשיחה איתנו, שבה ביקשנו את תגובתו לדברים, הוא הבהיר שהמשפחה התפרקה, שכל כתבה כזו גומרת אותם נפשית, שאחיו הרס את החיים של כל בני המשפחה ושהוא מייחל לכך שיבוא יום ושהמשפחה המורחבת תוכל להתאחד מחדש. עם זאת הוא מבקש להדגיש שגם בשיחה ההיא אמר שביכולת המשפחה לפנות למשטרה, ושחשוב לו לציין שהם לא ידעו אז את התמונה במלואה, מבחינת היקף המעשים של אחיו.

תיבת הפנדורה שפתחה שולמית חשפה סודות ומשקעים משפחתיים מן העבר. מאז – יוסף וגאולה אינם עומדים בקשר עם המשפחה. לטענתם, הם מדירים אותם ואפילו מקללים אותם כשהם נתקלים בהם ברחוב. גלעד טוען כי האמת הפוכה. כך או כך – המשפחה בנתק מאז, ובפועל המשפחה המורחבת בחרה בצד של התוקף, אביעד גרוסי – ובימים אלה מחפשת עבורו עורך דין חדש שייצג אותו בערעור שהגיש על גזר הדין שקיבל – 22 שנה מאחורי סורג ובריח. הוא עצמו מתכוון לערער גם על הכרעת הדין, אף שהודה בהסדר טיעון שפגע מינית בכל תשעת הקטינים, בני אותה משפחה, קרובי משפחתו.

"השתיק אותם שנים ואיים עליהם לא לספר"

בעקבות הגילוי של שולמית שגרוסי פגע בה מינית – חתונתה עם הארוס שלה, שעימו הייתה במערכת יחסים במשך שנה, בוטלה. "דיברנו על חתונה והבנתי שיחסי מין אני לא יכולה לקיים, נפגעתי בצורה רצינית, אין מצב שאני עושה את זה". כשהתפוצץ הסיפור, היא מספרת למגזין N12, "הוא נפרד ממני. זה הרס לי חתונה". מאז סיפרה את הסוד הגדול, היא בלבטים – האם עשתה את המעשה הנכון? "אנחנו חיים בתוך סיוט".

אומנם הסיוט התחיל עוד הרבה לפני שהתגלתה האמת – אבל נראה שמאז יצאה לאור, הפכו החיים לתופת של ממש. ארבעה מהילדים עזבו את מסגרות הלימודים ואינם מצליחים לחזור לשגרת החיים. כל בני המשפחה מטופלים פסיכיאטרית. חלק מהילדים ניסו לשלוח יד בנפשם. אחד מהם מאושפז בבית חולים פסיכיאטרי. גם שולמית ניסתה לשלוח יד בנפשה, וסיפרה על כך לשופטת במכתב שהגישה לה במסגרת הטיעונים לעונש.

"אם זו הייתה נגיד ילדה אחת במשפחה, אפשר להתמודד עם זה", אומרת שולמית. "אבל אם כל המשפחה עברה את זה... אתה לא רוצה שזה יהיה כזה רחב. זה סיוט. לא קל לראות את אח שלך מטופל באברבנאל. ביום אחד אח שלך אומר שהוא רוצה להתאבד, כל יום מישהו אחר. היו פעמים שגם אימא, היו פעמים שראיתי את אבא שלי מתעלף בסלון". למרות זאת, היא אומרת פתאום, "אם מישהי תבוא ותשאל אותי אם לספר או לא לספר, אני אגיד לה: תספרי. אבל זה קשה. זה ממש קשה".

כשהחל ההליך המשפטי, באמצע הדרך, אזרו חלק מהילדים אומץ להעיד במשטרה על דברים שלפני כן לא היו מסוגלים. בעקבות גילויים חדשים, על טענות שהעלתה אחת הילדות בנוגע למעשים סדיסטיים מצידו של גרוסי, קרסה האם גאולה נפשית. "התחלתי לגמגם, לא הצלחתי לאכול, הרגשתי שאני קורסת. באותו רגע זה פשוט נחת בתוך הגוף והגוף לא מסוגל להתמודד. לא יכולתי לשמוע עוד כבר". גאולה מסבירה מה גרם לה דווקא אז להתמוטט, כבר אחרי שהבינה שכל הילדים נפגעו מינית, ואחרי שכבר הוגש כתב האישום: "אתה כמו בשדה קרב, ויש לך כל היורים מסביב, אז אתה בא ונלחם, ואז פתאום אחרי הקרב – אתה רואה את גודל האסון. היינו כל הזמן בהישרדות, לקחת כל ילד לטיפול, להבין כמה כל אחד מהילדים סבל וכמה שהסבל שלהם נורא, וכמה שהוא השתיק אותם כל השנים ואיים עליהם שלא לספר. אז הקריסה באה".

גאולה מספרת שמה שהיא הפנימה פתאום – הוא גודל משבר האמון. "איבדתי אמון בקרובים ביותר. כי הם בגדו, והם לא תמכו. אם היו, אולי היינו מרגישות מוגנות". בתחילת המאבק עוד היא הצליחה לתפקד וללכת לעבודה, אך בהמשך היא הפסיקה לעבוד. היא ויוסף מתקיימים רק מקצבאות המדינה שהם מקבלים לשם טיפול בילדיהם, ומחצי המשרה שיוסף עובד בה. הוא נאלץ להוריד את אחוזי המשרה שלו כדי לטפל בילדים, והללו עוברים מטיפול אחד למשנהו, טיפול זוגי, טיפול בכל ילד.

בן ה-12 שנפגע מינית: "העתיד שלי – חור שחור"

לאה (שם בדוי), כיום בת 18, סבלה במשך תקופה ארוכה מהתעלפויות לא מוסברות. גאולה ניסתה לקחת אותה כמה פעמים לרופא והם לא הצליחו להבין למה, בלי שום סיבה נראית לעין, לאה מתעלפת. גם כשהגיעה להעיד במשטרה, היא התעלפה והתקשתה לספר על שעברה. אחרי שכבר הוגש כתב האישום נגד גרוסי היא אזרה אומץ להעיד על עוד מעשים שלטענתה ביצע, אך אלה בסופו של דבר לא נכנסו לכתב האישום שהוא הודה בו (הוא הורשע בנוגע אליה בשתי עבירות של מעשים מגונים בעודה קטינה, כשהייתה בכיתה ב' ובכיתה ה').

"היינו בטיול עם המשפחה בצפון והתחילו לי טריגרים, ואז התעלפתי", מספרת לאה ל-N12 איך התחילה לאבד את הכרתה בפתאומיות. היא שמחה שהאמת יצאה לאור, ואומרת זאת בפה מלא – בניגוד לשולמית, שחשה אמביוולנטית בנוגע לכך: "אני שמחה, שמרתי את זה בלב וזה לא טוב. זה גורם להרבה בעיות. כשסיפרתי לאבא ולאימא על מה שקרה, ירד לי כובד מהגוף שלי. אני מודה לה שהיא סיפרה. אם היא לא הייתה מספרת, אני לא הייתי מספרת".

כיום לאה מפחדת לצאת מהבית. יש לה חלומות – להיות ספרית, קונדיטורית וגם זמרת – אבל היא לא רוצה לצאת מהבית בשביל זה. "נוח לי כאן, אני לא רוצה לצאת". הבית, אגב, הוא אותו בית שבו התבצעו הפגיעות המיניות, הבית שבו גרוסי שמר עליהם ועשה עליהם בייביסיטר; הבית שממנו לקח את הבנים הקטנים לבית כנסת, וגם שם ביצע בהם את זממו. לדבריהם, הם חווים מבני המשפחה המורחבת התנכלות כשהם נתקלים בהם ברחוב.

אריאל (שם בדוי), כיום בן 12, שגרוסי ביצע בו מעשה מגונה כשהיה בן 7, מספר למה חשוב לו להתראיין. "הוא עשה דברים שילדים לא צריכים לקבל. אני מרגיש שלא היה מגיע לי הדבר הזה. אבל אני לא רוצה שזה ייפול גם על ילד אחר בארץ שלנו, שילד אחר יסבול. אפילו שאני רואה את האחים שלי סובלים לפעמים, אז אני אנסה להיות כמה שיותר לצידם, ואפילו שאני ילד קטן, רק בעוד שבועיים יש לי בר מצווה".

אריאל מספר שהוא כבר לא לומד בבית הספר שלמד בו: הוא עבר לבית ספר אחר, וגם משם נאלץ לפרוש, וכיום הוא לומד במסגרת באברבנאל. "אין לי חברים", הוא אומר לי. הוא מתקשה לראות עתיד טוב יותר: "אני לא יודע איך אהיה בכלל אבא. אני לא יודעת מה יהיה העתיד שלי בכלל. ואני לא יודעת איך תהיה לי עבודה. העתיד שלי נראה כמו חור שחור".

זה קשה שאתה אומר את זה.
"אני מחזיק את עצמי בזכות ההורים שלי, שהם באים ועושים לי טיפולים, ובזכות האחים, אנחנו עדיין ביחד, וכל אחד עוזר לשני", הוא משיב לי.

במסגרת הסדר הטיעון נאלץ גרוסי גם לפצות את המשפחה ב-250 אלף שקל. ההורים בונים על הכסף הזה כדי לטפל נפשית בילדים, וזה לא מספיק להם כדי לעבור דירה. "אם היינו יכולים לצאת מהשכונה הזו, ברור שהיינו רוצים", אומר יוסף. לקראת פרסום הכתבה פתחה המשפחה בקמפיין מימון המונים, בתקווה שהכסף שייתרם יעזור לה להחזיק את הראש מעל למים – ולעבור למקום אחר, להתחיל דף חדש.

"הנפגע הוא זה שצריך לעבור מקום כדי לחיות"

את בית המשפחה הזו, שכל יום עבורה הוא מלחמה, כמו שמספרת שולמית, ממלאות חיות מחמד. חתולים וחתולות מקפצים מבן משפחה אחד לאחר במהלך הריאיון שלנו. הילדים וההורים מלטפים אותם, מעניקים קצת נחמה וחום במהלך השיחה הקשה שלנו, וגם מקבלים בחזרה מהיצורים הפרוותיים.

לא רק החיות מאירות את הבית, אלא גם האחווה בין המשפחה. לאה אומרת: "אימא ואבא נותנים לי את התקווה. הם תמיד יהיו שם". מאז פתחה את אותה התיבה, שולמית מתאמנת באומנויות לחימה. היא גייסה גם חלק מאחיותיה לאימונים, ואפילו זכתה בתחרות עולמית בתחום. "רציתי ללמוד להגן על עצמי, הרגשתי לא מוגנת, חסרת ביטחון, אחרי שסיפרתי", אומרת שולמית. למרות התחושות המעורבות לגבי המחיר שגבה הסוד שסיפרה ממנה וממשפחתה, היא אומרת: "חשוב לי לספר. בשביל בנות אחרות, שהן יראו שזה בסופו של דבר שווה את זה. זה נורא, אבל אפשר לעבור את זה. יש תקווה. וחשוב לי שהשם שלו יפורסם, כי אני בטוחה שעוד ילדים נפגעו".

המשפחה אסירת תודה לשתי עמותות שמלוות אותן לאורך כל הדרך, ומבחינתן הן שהצילו את נפשותיהם, ואפשרו להורים לגבות במאה אחוז את הילדים, גם כשהם עצמם כמעט קרסו. אחת מהן, עמותת "המרכז הישראלי למוגנות", שהקים הרב אשר מלמד, נותנת מעטפת משפחתית מלאה למי שנפגעו מינית בתוך המשפחה. הרב מלמד, שלמד בעצמו בישיבת פוניבז', הבין בהיותו רב משטרתי לשעבר שיש צורך להעניק מעטפת מיוחדת למי שנפגעו מינית בחברה החרדית.

"המחיר שנפגע עבירה משלם בחברה החרדית הוא בבחינת גזר דין מוות חברתי", הוא אומר ל-N12, "כי ברגע שבת משפחה מתלוננת – הלך עליהם. למה? כי הציבור החרדי רואה בממסד 'ציוני'", הוא מסביר, "אין להם שום אמון במשפט הכללי. אז הם מאמינים שאסור לדבר על זה בפרהסיה. ברגע שדבר כזה יוצא החוצה – כל המשפחה מוכתמת, מחוסלת, מבחינת השידוכים, מבחינת לימודי התורה. מבחינת העבודה. הנפגע הוא מי שצריך לעבור מקום כדי לחיות".

"אם יוסף (אבי המשפחה, שם בדוי), היה מקשיב לרבנים – המשפחה הזו הייתה גמורה לכל החיים מבחינת בריאות הנפש. ההתמודדות האישית גוברת על ההתמודדות החברתית, כי טראומה מינית היא הכי קשה עלי אדמות, צריך לפתור את הבעיה הזו – ולא, החיים שלהם (של הילדים שנפגעו מינית – י"י) היו נרקבים". לדברי הרב מלמד, מה שהכי חשוב הוא להשפיע על הרבנים – כדי לחולל שינוי בחברה החרדית. "זה בא ממקום של בורות. הם לא מבינים את ההשלכות של פגיעות מיניות. לכן אנחנו עושים בעמותה הכשרות לרבנים, כדי להעלות את המודעות ולשנות את השיח. רק דרכם זה ייפתר". עם הזמן, נציין, הרחיבה העמותה את פעילותה לטפל באוכלוסיות נוספות בחברה, שיש בהן פגיעה בתוך המשפחה.

המרכז הישראלי למוגנות מלווה את המשפחה גם מבחינה משפטית, עם עו"ד רעות אבירי, שייצגה אותם כנפגעי עבירה, לצד עורכת הדין דיה בן אסא זיגלמן מפרקליטות מחוז תל אביב – שהגישה את כתב האישום נגד גרוסי, והצליחה להביא לידי הסדר טיעון שבו הודה גרוסי בעבירות מין חמורות בכל תשעת בני משפחתו בעת שהיו קטינים, ונגזר עליו עונש ברף החמור של עבירות המין. במסגרת העמותה מטפלת בבני המשפחה המטפלת יעל צ'רנוביצקי, שמלווה אותם מהרגע הראשון והיא זו שהמליצה להם להתלונן במשטרה.

לצד זאת מלוּוה המשפחה גם בידי אל"י – האגודה להגנת הילד מפני התעללות פיזית, מינית ורגשית –המסייעת בטיפולים הנפשיים של הילדים. שתי עמותות אלה, מבחינת יוסף וגאולה – הצילו את משפחתם. "חשוב מאוד ללכת ולטפל בזה. חשוב מאוד שלא להיות לבד, יש אנשים נפלאים שיכולים לבוא ולעזור, נפלאים", אומרת גאולה ומשאירה פתח תקווה שאפשר לצאת מזה. אפשר לצאת מהתופת.

הסיפור של בני המשפחה הזו משרטט באופן מצמרר את המחיר שנאלצות לשלם משפחות מהחברה החרדית כאשר הפגיעה המינית מגיעה מתוך המשפחה; עם אילו לחצים תצטרך משפחה כזאת להתמודד כאשר תבקש לשבור את קשר השתיקה; ואם בכלל הנפש יכולה לשרוד מציאות כזו – כשהפגיעה מתרחשת במקום שבו אמור הקורבן להרגיש מוגן יותר מכול: בבית, בבית הכנסת. דווקא שם הוא חווה פעם אחר פעם פגיעות מיניות בידי בשר מבשרו, בן משפחתו. ואחרי שהאמת נחשפת במלוא כיעורה, תגובות המשפחה, החברה והרבנים מערערות כולן את האמונה, באלוהים – ובאדם.

לסיוע למסע השיקום של תשעת האחים לחצו כאן

תגובות

פנינו לתגובה מהסנגור שייצג את גרוסי בהליך, עוה"ד אפרים דמרי, אך הלה אמר כי אינו מייצג אותו כעת בערעור שהגיש גרוסי לעליון. פנינו למשפחה, אך זו לא רצתה להגיב בשמו. בימים אלה הם מחפשים עורך דין אחר שייצג אותו.

מטעם הרב המוכר, שכיום סובל ממצב רפואי קשה, נמסר כי אינו זוכר את השיחה וכי הוא מתפלא על הדברים, שהוא מגנה ומפציר לדווח למשטרה בכל מקרה של אלימות מינית, ושזוהי דרכו. הוא ביקש מאיתנו שנמסור לאבי המשפחה שייפגש עימו ושישמח ליצור איתו קשר.

הרב השני, שדווקא ביקש להיחשף בשמו אך המשפחה לא רצתה בכך, אמר לנו בתגובה על הטענות כי למיטב זיכרונו הוא נשאל בשיחה אם חובה לפי דין התורה לספר לארוס או לא לספר לו על הפגיעה המינית, ומדוע בירר אם "נבעלה": "אם אדם לוקח בחורה שהיא למעשה באה מבית חרדי לחלוטין, היא אמורה להיות שמורה והוא לוקח אותה על דעת זה שהיא שמורה, אז חייבים לספר, אחרת זה מקח טעות, כך כתוב בשו"ת מנחת שלמה. כי הוא בא על דעת לקבל בחורה שהיא לא בעולה". לדבריו, אם הבחורה "הכירה גברים", אז "הבחור עצמו, מבחינת הלכות משפטים, כיוון שהוא עכשיו קונה רכב, שהרכב הזה לדוגמה היה שנה על הכביש יכול להיות שנסעו בו ביער, יכול להיות שהרכב הזה עבר איזו תאונה, הוא צריך לבדוק. כל עוד הוא לא שאל, לא חייבים להגיד לו, זה מה שאמרתי".

אתה מבין שאישה היא לא רכב והיא לא מוסך. מדובר בנפש של אדם.
"אתם לא מקשיבים עד הסוף".

אני מקשיבה, אתה פשוט ממשיל את מצבה של אותה ילדה למצב של רכב, אתה מבין את הבעייתיות?
"ממש לא, אתם לא מקשיבים. אני מבין מה קשה לכם, אני מבין היטב ואני אומר חד-משמעית: אני מכניס את דעתי כל היכן שאני יכול להכניס ולהגיד להם לפנות למשטרה, וזה אני מכניס ואני עושה את זה. אבל החוכמה היא לא להסיט את השיחה עם בן אדם לדבר שהוא לא תכנן. אני אומר להם (למשפחה – י"י) קודם כול נקודתית את הבעיה ההלכתית של הלכות מקח טעות, כל עוד הוא (הארוס – י"י) לא שואל, לא חייבים להגיד לו, בתנאי שהבחורה התנקתה לגמרי נפשית מהטראומה שעברה, ולכן יש צורך להפנות לגוף טיפולי שיבחן אותה".

לדברי אותו רב, המשפחה לא שאלה אותו על המשטרה, אף כי כאמור בשיחה שומעים בבירור שהוא מתייחס לכך שאין צורך לפנות למשטרה כל עוד בן המשפחה הקרוב הפסיק את מעשיו בשנים האחרונות. "לגבי המשטרה, הם לא שאלו אותי על משטרה, שיהיה ברור, אני אומר לכם ב-100% הם לא שאלו, אני מאוד נחרץ בזה ואני בעצמי פתחתי תלונות במשטרה כדי להרחיק אנשים מסוכנים". בנוגע לעובדה שעימתנו אותו עם כך שאמר שגרוסי בסך הכול צריך תרופה, הוא השיב: "אין כזה דבר, אני טוען שתרופה לא מועילה". לקראת סוף השיחה איתנו הוא ביקש להדגיש: "חשוב לי שתבהירו את המסר, שלפי רבנים – אסור להסתיר ולחפות, זה פשע גמור, זה כמו רוצח שמסתובב ברחוב".