מדוע למרות הכוח הצבאי הענק, האיומים והלחץ - איראן כמעט ולא משנה את עמדתה ולא מוכנה לפשרות? פרויקט מיוחד: כך האתוס של הדיקטטורה השיעית האכזרית והקיצונית דוחף את ח'אמנאי להתבצר בעמדתו - ואיך משתלב ספרו של היטלר בתפיסה שמקרבת את העימות הצבאית?
המהדורה המרכזית
פורסם: | עודכן:
בכל סיפור ראוי, ואולי אפילו מגילה, יש שאלה שמוצגת בפתיחה ומלווה את המחזה לכל אורכו. במקרה האיראני היה זה סטיב וויטקוף שהציף את הקושייה שמתמצתת את הסיפור כולו: "הנשיא סקרן למה תחת הלחץ הזה, עם כמות הכוח הימי שיש לנו באזור שלהם, איראן לא באה אלינו ואמרה 'אנחנו מודים שאנחנו לא רוצים נשק (גרעיני), וזה מה שאנחנו מוכנים לעשות', אבל בכל זאת קשה להביא אותם למקום הזה".
"מלחמת תרבויות" אפשר לכנות את התהייה הזו של וויטקוף, והשתוממותו מובנת: כיצד מצליח לפרש אמריקני או מערבי בכלל את התנהגות איראן, שנדמית לעתים כמטורפת לנוכח הפטיש האמריקני שמאיים להכות ברפובליקה האיסלאמית: כיצד ייתכן שאיראן לא מרימה ידיים או מתגמשת? כיצד שלטון האייתוללות לא מנסה להראות נכונות לפשרה ולוויתורים במטרה להציל את עורו מול כוח אדיר, חזק ממנו לאין שיעור, שמאיים לערוף את ראשו?
כדי להבין את התשובה צריך לדעת היסטוריה, פרסית - או פשוט דיקטטורית. "ח'אמנאי, כמו כל דיקטטור, לא רוצה שיחשבו שהוא בן אדם פשרן, שהוא מוכן תחת לחץ להתקפל מול האמריקנים", טוען החוקר ד"ר מאיר ג'בדנפר. "הוא גם מפחד שאם הוא יתפשר עכשיו, מחר האמריקנים יבקשו עוד דברים".
ופרופ' מאיר ליטבק, ראש המרכז ללימודים איראניים באוניברסיטת תל אביב, מדגיש: "נראה שהוא מגיע למסקנה שעדיף לו לעמוד מול האמריקנים ולספוג תבוסה צבאית, אבל הוא מאמין שהמשטר ישרוד (את התבוסה). לעומת זאת אם הוא ייכנע כניעה משפילה לאמריקאים, המשטר עלול לקרוס - דיקטטורים לא יכולים לספוג השפלה".
פרסומת
"גם הוא רואה שהעם האיראני מסתכל עליו. אם באיראן יחשבו שהוא פשרן, אז יחשבו שמחר גם יתפשר על דברים חשובים בתוך המדינה", אומר ד"ר ג'בדנפר, ופרופ' ליטבק מסביר את דפוס המחשבה: "אני אוותר להם על הגרעין, מחר הם ידברו איתי על זכויות אדם, מוחרתיים על זכויות נשים, כאשר כל פעם ימצאו תירוץ אחר למה איראן לא בסדר ומדוע צריך ללחוץ את איראן עד שהמשטר יקרוס".
לפי בני סבטי, חוקר איראן במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), "האיראנים מאוד-מאוד חשדנים, הם כל הזמן חושבים שהצד השני משקר להם והמו"מ דווקא עם הצד השני נועד יום אחד להפתיע אותם ולהנחית עליהם מכה".
קחו לדוגמה את לוח המודעות הגדול בעולם, כיכר פלסטין בטהראן. הוא אומנם ויזואלי ולא אודיאלי כמו "קול הרעם בקהיר" של ערב מלחמת ששת הימים, אבל רציונל דומה: להטיל אימה ופחד על המערב, על ישראל וארצות הברית, ובדרך לחזק את רוח העם היושב בטהראן. אבל לנוכח היתרון הצבאי האדיר של מעצמת העל הגדולה בעולם ושל מעצמה מזרח-תיכונית קטנה יותר, אפשר לשאול - האם האיראנים מחמיצים משהו, או אולי דווקא אנחנו?
פרסומת
לפי פרופ' ליטבק, "ח'אמנאי לא מאמין לאמריקנים באף מילה. הוא מרגיש שהם רימו אותו לפחות פעמיים. הוא חתם איתם על הסכם הגרעין: איראן מבחינתו קיימה את ההסכם, האמריקנים פרשו מההסכם, אז רימו אותו פעם אחת. בפעם השנייה הוא ניהל מו"מ עם האמריקנים ביוני 2025 - ואז באמצע המשא ומתן מבחינתו פתאום ישראל תקפה אותו, כנראה ברשות אמריקנית".
וסבטי מסביר: "המו"מ בתרבות האיראנית הוא בעצם סוג של שקר כדי דווקא להסתיר את ההתכוננות לקרב הבא, קצת כמו שהיינו קוראים להודנא בתקופת חמאס. לכן ככל שנותנים להם זמן, אפילו יום אחד בתוך המו"מ השקרי הזה, זה בעצם הפסד למערב ולישראל ורווח לאיראן".
פרסומת
"הוא לא חושב שהאמריקנים יכולים להפיל את המשטר שלו מהאוויר", מעריך ג'בדנפר. "הוא לא ימשוך מלחמה יותר משבועיים, הוא לא אוהב מלחמות ארוכות - אני שומע את זה פעם אחר פעם אחר פעם אצל הפרשנים של המשטר. אם האיראנים יבינו שהוא מוכן להמשיך עם מבצע צבאי או מלחמה יותר מחודש, אני חושב שאז יש סיכוי שאנחנו נראה משהו מהמשטר".
"באיראן אפשר לדבר היום על שלוש אסכולות", מציין ליטבק. "הזרם המרכזי, שזה ח'אמאני והתומכים בקו שלו, מוכן להגיע להסכם בתנאים של איראן. כלומר 'אנחנו לא נגיע לפצצה כרגע, או בעתיד הנראה לעין, אבל כן נשמר אפשרות של העשרת גרעין על גבול מסוים'. האגף הרדיקלי יותר אומר: 'הטעות הגדולה ביותר שלנו היא שלא הייתה לנו פצצה, ולו הייתה לנו פצצה, היום אף אחד לא היה מעז לפגוע בנו', והם גם אלה שקראו לח'אמנאי - 'בוא תבטל את פסק ההלכה שלך שאוסר על פצצה, בוא נלך לפצצה'. הם מוכנים לעימות מול האמריקנים. זרם נוסף, שמייצג אותו הנשיא המסכן והחלש פזשכיאן, אומר 'אנחנו חייבים להגיע להסכם עם האמריקנים כי זה הדבר היחיד שיכול להציל את הכלכלה האיראנית מקריסה מוחלטת'".
אז האם מדובר רק בריאל פוליטיק שנועד לשמר את השלטון, או אולי משהו עמוק יותר? אנטישמיות איראנית שיעית שטבועה עמוק ב-DNA של המשטר הזה, ואולי אפילו הולכת הרבה יותר אחורה.
"הרבה מאוד מהדוקטרינה האיראנית מושתתת על ספרו של היטלר 'מיין קאמפף' וגם על 'הפרוטוקולים של זקני ציון', וכל הנושא הזה של ההשתלטות היהודים על העולם", מפרט סבטי. "מבחינתם, כל מה שקרה להם בשנים האחרונות מבחינתם זה דווקא הגנה מפני אותה ציונות שבאה להשתלט על איראן - זה סוג של הצדקה שקשה מאוד למחוק אותה מתוך המוחות של המשטר האיראני".
פרסומת
ערב פורים ההיסטוריה עשויה לחזור על עצמה: שוב עימות בין היהודים לפרסים, שוב תפיסות אנטישמיות שמובילות את איראן כבר 47 שנים. אפשר רק לקוות שגם הפעם ידינו תהיה על העליונה. "הרבה פעמים הם לא מבינים שבסופו של מו"מ, כשהם לא מוכנים להתגמש, הם מופתעים - בסוף הם אלה שמפסידים", מסכם סבטי באופטימיות.
מצאתם טעות לשון?