יונתן שלו בן ה-23 פרץ לחיינו בבום אחרי שסולק שוב ושוב מוועדת החוץ והביטחון של הכנסת והפך לקול הכי בולט נגד חוק ההשתמטות. שלו, לוחם מגלן, רק בן 23, וכבר מוביל מהפכה. למה תלה מודעות למען הגיוס בבני ברק במקום לצאת לטיול הגדול, מה אומרות הסבתות המפורסמות - ומה הסיפור של חולצת המשבצות ששברה את הרשת
אולפן שישי
פורסם:
"לא באים להתעלק, לא באים להפריע, לא באים להציק", מתדרך יונתן שלו את הפעילים של הארגון שלו, "כתף אל כתף", בכניסה לבני ברק. "אנחנו באים לתלול מודעות שזו בסוף התקשורת שהם צורכים - אין להם סמארטפונים והם לא רואים מה שקורה". החבר'ה מתחילים להדביק מודעות בדמות פשקווילים, שחלקן נתלשות מיד בידי צעירים מקומיים שמתנגדים.
"אני אוהב אותך, תהיה בדרך שלך, אנחנו תולים פה", אומר שלו לאחד הצעירים שמתנגד. כמה צעירים מתחילים לשיר: "הצבא גרוע ממוות". בזמן הפעילות כבר מתחילה התגודדות ואפילו דחיפות, ולפתע נשמע פיצוץ. "לבנה פגעה באחד מהחבר'ה פה, שלושה רימוני הלם ושתי לבנים מהגגות. לא היה לי דבר כזה במעצרים הכי קשוחים לפני המדינה", הוא מספר.
אתה באמת חושב שזה יכול להשפיע?
"זה פיזית השפיע, אני אומר לך".
כי דיברתי בצדדים עם חבר'ה צעירים חרדים מבני ברק שאומרים "הדבר הזה לא גורם לנו לרצות להתגייס אלא רק להפך". השאלה היא אם זה לא איזה גימיק שלא באמת משרת את המטרה.
"אין שום יכולת היום לפנות לבחור החרדי הצעיר הפשוט, אין את הלגיטימציה להגיע לשיח. המודעות האלה זו התקשורת שהם צורכים".
אתה יכול באמת לדבר איתם ולהקשיב להם ולהעביר את המסר?
"הייתה פה התארגנות מכוונת מראש. הם מרגישים בנוח כשהם באים בקבוצה. בוקר אחרי הם באים וקוראים את הפשקוולים, אני אומר לך מידיעה, רואים ונחשפים לזה - וזה מחלחל".
רימון הלם שנזרק במערכה הראשונה לא מבשר טובות לדרך שבה יסתיים הסיבוב הזה של יונתן וחבריו בבני ברק - אבל את מרוץ חייו של יונתן שום רימון לא באמת יכול לעצור. יונתן שלו פרץ לחיינו בבום, אחרי שנזרק מוועדת החוץ והביטחון. מאז הוא נזרק מהכנסת שוב ושוב ושוב, וגם הפך לכוכב באולפנים. "זה מביך לפעמים", הוא מודה בריאיון לאולפן שישי. "כשהתחלתי, בדיוק הייתי לפני סבב מילואים ראשון עם הצוות שלי. אני זוכר שהם צחקו, הם ראו את הסרטונים הראשונים, ישבנו ביחד באיזה בית במילואים, והם צחקו קצת".
"הם אמרו, שמע... הם קוראים לי יונש בצוות. הם אמרו לי: 'יונש, מה אתה עושה? בוא איתנו אחרי זה לפיליפינים'. לא ידעתי לאן הדבר הזה יתגלגל", הוא משחזר את תחילת דרכו הציבורית. "חשבנו מה אפשר לעשות. בסוף חבר'ה, אני הייתי בן 20 עדיין, או בן 21", מוסיף יונתן, כשלצידו חברו עידו קרן, גם הוא ממייסדי הארגון. "עידו אמר לי אותו דבר - איך בסוף חבר'ה בני 21 יכולים להשפיע על המציאות? אני אמרתי שלי נמאס מיוזמות שהן יוזמות פרווה, שהן לא באמת מקדמות שום דבר, והיה לי חשוב שהבורג של הדבר הזה יהיה צעירים, שיראו שצעירים משפיעים ולוקחים בעלות על העתיד שלהם".
פרסומת
"בעיקר הרגשנו שאף אחד לא מייצג את הקול הצעיר", מסביר עידו. "לא היה אף אחד שהשמיע את מה שאנחנו מרגישים. כולם מדברים, הפרשנים והעיתונאים וחברי הכנסת מדברים מעל הראש שלנו - בסוף אנחנו אלה שהיינו שם במלחמה. אנחנו אלה שרוצים לקבל אחריות למדינה הזאת, רצינו ליצור משהו חדש והחלטנו לעשות את זה ביחד... מי אם לא אנחנו?".
"עידו הוא ימין מאוד, ואני חושב שעידו מביא ארסנל שונה לחלוטין, וזה בסדר", אומר יונתן.
עידו ימין? כי יש לכם איזה תדמית של מרכז-שמאל כזה
עידו: "אני חושב שזה היופי שלנו, אתה יודע? אני חושב שהיופי שלנו, בארגון שלנו, זה שיש אנשים מכל הקצוות. באמת. זו לא סיסמה, זה אמיתי. היינו במשרד לפני יומיים, ישבו איתנו חצי דתיים-חצי חילונים. זה לא מעניין. בסוף הצעירים במדינת ישראל, זה לא פוגש אותם, הם פשוט רוצים שיהיה כאן טוב".
פרסומת
הארגון שנולד בבר קטן בתל אביב
מהבר הקטן הזה בתל אביב נולד ארגון "כתף אל כתף", שהוא היום ארגון הצעירים הגדול במדינה. הארגון פועל בעיקר נגד חוק ההשתמטות, ואל תתייגו אותם פוליטית. "אני נפצעתי לפני שנתיים בפיגוע, ואחרי חצי שנה של שיקום מאוד ארוך, ואז עוד תקופה של ארבעה חודשים שבהם חזרתי טיפה הביתה להתחיל שגרה, הרגשתי פשוט מנותק. מנותק מהציבור הישראלי, מנותק מעצמי, מהחברים, לא מצליח לקום בבוקר, והייתי חייב איזושהי משמעות", מספר חנניה בן שמעון, ממובילי הארגון.
לפני שנתיים חנניה בן שמעון חזר מארבעה חודשים בעזה כלוחם שריון. כשהיה עם אימו בדרכו לעבודה, נקלע לפיגוע ליד מעלה אדומים. הוא יצא מהרכב עם האקדח, חיסל את אחד המחבלים ונפצע קשה בחילופי האש. "חשוב להגיד שחנניה הוא גיבור ישראל על מלא", מדגיש עידו. "חנניה הרג את המחבל בהיתקלות".
"אחרי המלחמה ואחרי הפציעה, אמרתי אוקיי, צריך פה רוח חדשה, רוח צעירה יותר", מספר חנניה. "פתאום כשזה קפץ לי, כל החבר'ה באינסטגרם, אמרתי: 'אני חייב לשבת איתם, אני חייב להכיר את החבר'ה'". יונתן מדגיש כי "בהתחלה, כשחנניה פנה אליי והוא סיפר לי מה הוא עשה, זה לא מאותו רקע שאני מגיע ממנו, במובן שלא בהכרח מה שגדלתי בתוך הבית, ובאמת החיבור היה טבעי".
פרסומת
"אנחנו מסכימים על הרבה מאוד דברים, יש לנו בארגון גם אנשים שהם ממכינת עלי ופנו אלינו אנשים מקיבוצים", מוסיף חנניה. "יש לנו פעילים מכל הקשת שמאמינים במסרים שלנו, מאמינים במה שאנחנו אומרים". דליה בוטח, מפעילות הארגון, הגיעה מאולפנא: "אני באה מהציונות הדתית, שירתי בצבא, הייתי מש"קית ת"ש".
שחר ורון, גם הוא ממובילי הארגון, מוסיף: "אני הייתי מ"פ בגדוד 202 במלחמה האחרונה. בסוף אתה נכנס לעזה בשני טורים, הולך, מסתכל אחורה, ומבין שזאת המשפחה החדשה שלך. פלוגה בצה"ל, שאנחנו יכולים להיות מהקצוות הכי מטורפים במדינה, הולכים להילחם אחד למען השני, כי שום דבר לא חשוב יותר מביטחון המדינה".
עוד לפני המלחמה האחרונה, שחר היה גם המ"פ של יונתן במסלול ההכשרה במגלן. "אני הסתכלתי תמיד על שחר בהערצה, הוא כמעט העיף אותי מהמסלול בגלל התספורת", חושף יונתן. "חברים שלי שנהרגו היו חיילים של שחר, חבר שלי מהצוות שנרצח בפיגוע, היה חבר של חנניה - יש פה המון קשרים גם מלפני".
הקשר המשפחתי
ואם כבר משפחה, האקטיביזם זורם אצל יונתן במשפחה. שתי הסבתות שלו הן דמויות מוכרות בציבוריות הישראלית: סבתא מצד אבא היא פרופ' גבריאלה שלו, לשעבר שגרירת ישראל באו"ם. סבא שאול, שהיה מג"ד בשריון, נהרג במלחמת יום כיפור. "פעם הייתי הבת של או האימא של הילדים שלי, היום אני הסבתא של .הוא צמח לנגד עינינו, ואני חושבת שמה שחישל אותו זה המלחמה", אומרת הסבתא הגאה שלו. "גם השורשים שהוא ינק, תראה, הוא מזכיר תמיד את מורשת הסבא, שנפל במלחמת יום כיפור", היא מוסיפה. "אנחנו תמיד מזכירים, ויונתן מזכיר את זה, ואנחנו תמיד מדברים על זה שכמה שעות לפני שהוא נפל, הוא חילץ 33 אנשים מהפלוגה הירושלמית, מילואימניקים, שהוא העלה אותם על הטנק שלו".
פרסומת
מהצד של האימא, סבתא נעמי צור הייתה סגנית ראש עיריית ירושלים ואקטיביסטית סביבה. "מעבר לזה שהן סבתות שלי, הדבר שאני חושב שמאפיין את שתיהן ולקחתי משתיהן במשותף, זה האקטיביזם", מבהיר יונתן לאוזני הסבתות. "בסוף אלו שתי נשים בחיים שלי שהובילו מאבקים ציבוריים, עמדו בחזית. בפועל הן הכי מתחשבות ורגישות, ועוזרות לי לקבל את ההחלטות שהן הכי נכונות עבורי. אין כמו לנסוע לשתי הסבתות, לשתות תה או קפה ולהתייעץ".
"אני חייבת לספר, אני במקרה גרה 250 מטר מהכנסת", מספרת הסבתא נעמי.
אז שמעת את הצעקות שלו בוועדה?
"לא, להפך. הוא הגיע אליי ואמר: 'סבתא, זרקו אותי מוועדת החוץ והביטחון'".
אז מה סבתא עושה כשהנכד בא אליה ואומר לה 'זרקו אותי מוועדת החוץ והביטחון?'
"מה סבתא עושה? נותנת לו ארוחת צוהריים. זה הדבר הראשון".
במהלך אותה ארוחת צוהריים, התקשר יו"ר הוועדה יולי אדלשטיין להתנצל בפניו של יונתן. "שמתי אותו על ספיקר. אמרתי: 'סבתא, זה נראה לי מטורף, אדלשטיין מתקשר אליי'. שמתי אותו על ספיקר ואמרתי לסבתא: 'לא משנה מה, את לא מתערבת'".
פרסומת
היא הצליחה להתאפק?
יונתן: "היא הצליחה ואפילו שמחה".
נעמי: "אני מכירה אותו מגלגולים אחרים, אבל אני שמרתי על שתיקה".
הסבא חיים צור היה עיוור, וייסד בישראל את בית הספר הראשון לכלבי נחייה. הוא היה איש רדיו שהלחין עשרות שירים, אחד מהם הוא "ליל סתיו" של אריק אינשטיין ויפה ירקוני שהגיע למקום הראשון בפסטיבל הזמר והפזמון ב-1966. "חשוב להזכיר שמהצד שלנו יש פה מורשת ציונית, ספרדית ואשכנזית. הסבא רבא-רבא מצד אבא שלו, חכם דוד עמוס, הגיע לעזה ממצרים בתחילת המאה ה-20, רכש את רוב אדמות עזה ובנה את הנמל הראשון של עזה", מציינת הסבתא הגאה צור.
יונתן ויונתן - החיבור משני הקצוות
הם הכירו במגלן, יונתן ויהונתן. האחד בא מזיכרון יעקב, השני מבית שאן. אחד חילוני, השני דתי. למרות השוני, הם הפכו לחברים הכי טובים - עד שהמוות הפריד. יהונתן דויטש היה בדרך לפגוש את הארוסה שלו כאשר נרצח בפיגוע ירי בבקעה. "הספקתי עוד לדבר איתו שלושה ימים לפני שהוא נרצח", נזכר יונתן שלו. "אמרתי לו שאני מיואש, אני לא זוכר על מה, והוא אמר לי: 'אל תהיה מיואש, אסור לאבד תקווה פה'. והדבר הזה תופס אותי ותפס אותי".
כאילו איזה מסר שהוא השאיר אצלך...
"מסר שהוא הטמיע מהיום הראשון של הטירונות. אני זוכר שראיתי אותו מסתובב עם חולצה כזאת גזורה של מישהו מישיבה, והיה כתוב עליה מסר שמאוד עצבן אותי: 'אבא ואימא=משפחה'. באתי אליו ואמרתי לו: 'אחי, למה אתה מסתובב עם זה פה? תעיף את זה, זה לא מכבד'. ואז התחלנו להתווכח. הייתה שעה כזה במועדון מחוץ לפלוגה שלנו, היו שומעים אותנו רבים עד השעות המאוחרות. ואז כשהיה שקט יותר, ידעו שאנחנו הלכנו כנראה לעשות קפה בצד וללכת לישון. הצלחנו לדלג מעל המחלוקות האידיאולוגיות".
פרסומת
וזה הפך לממש חברות נפש?
"כן. אני מאוד מתגעגע אליו. יש לי הקלטה שהוא שלח לי באוגוסט 22', שהוא אומר לי: 'אחי, איזה כיף זה להגיע לשיחות עמוקות כאלה עם אחרים בגיל שלך'".
אם היית יכול לדבר איתו עוד פעם אחת. מה היית אומר לו?
"שהמדינה איבדה מנהיג. הייתי רוצה להגיד לו את זה. איבדה מנהיג".
אם הוא היה חי היום, הוא היה איתך ב"כתף אל כתף"?
"אני חושב שבסוף הייתי רותם אותו להצטרף לדרך שסללתי. כנראה הייתי סולל את זה איתו. תשמע, אני חושב שאם הוא עדיין היה בחיים, אני הייתי מצטרף אליו ולא להיפך. יכול מאוד להיות שהיינו מושכים לכיוון אחר בכלל. גם אם הוא היה כועס, בסוף היינו משלימים".
הפוליטיקה - וסערת חולצת המשבצות
מי פנה אליך מהשחקנים הפוליטיים שאנחנו מכירים?
"פנו אליי מכל הסיעות... מכנסת ישראל פנו אליי לשיחות, לא בהכרח רק על...".
לפיד? בנט? איזנקוט? גנץ?
"שוחחו איתי... שוחחתי עם רובם".
אם היום אתה מצטרף לפוליטיקה. אתה כבר יודע למי זה יהיה?
"עדיין לא, זו האמת, ראית, לקח לי זמן לחשוב".
יונתן עוד לא בפוליטיקה, אבל כבר נאלץ להתמודד עם סערה בלתי צפויה – סערת חולצת המשבצות. "העליתי תמונה לאינסטגרם", הוא מספר. "צילמו אותי לאיזה מגזין, והצטלמתי. אמרתי שאני אעלה את התמונה, היא תמונה יפה. אני מתעורר בוקר אחרי, אני רואה 350 אלף חשיפות. אני מסתכל על התגובות ואני רואה... הפכו אותי לסאחי - ההוא שלוקח את החברים שלו לפק"ל קפה עם גיטרה ומנגן להם 'סיגפו'".
פרסומת
אני מבין שאחת השאלות הכי פופולריות היום בגוגל זה "האם יונתן שלו רווק". אז קודם כול, אחת ולתמיד. בפריים-טיים של אולפן שישי - רווק או לא?
"יונתן שלו רווק".
ומחפש בנות, בנים, גם וגם?
"בנות".
יש הרבה עניין. זה כיף או שזה מביך?
"זה כיף. בטח. אני אשקר לך אם אני אגיד שלא".
צוקרברג, איינשטיין והביטלס: "כמו רכבת הרים"
"הדברים הכי מדהימים הוקמו על ידי חבר'ה שהם בני 22-20", אומרת מיכל צור שלו, אימו של יונתן, בסלון ביתם. "מאיינשטיין עד מארק צוקרברג". האבא ערן מסכים: "לפני כמה חודשים דיברנו על הביטלס. חבר'ה שהם בני 20 שינו את העולם והפכו את כל מה שידענו קודם, והעולם לא נראה אותו דבר אחר כך".
אני לא רוצה להלחיץ, אבל נראה לי שהציפיות ממך כאן מאוד גבוהות.
מיכל: "אני חושבת שהדור הזה הם התקווה שלנו".
לא יודע אם אתה כבר החלטת על פוליטיקה, אבל נראה לי שהם כבר לגמרי בקמפיין.
"החיים שלו הם ממש רכבת הרים. כלומר, כל יום שונה מהיום הקודם", משיב האב ערן. "בעוצמות שלו, הוא מוכיח מחדש כל פעם כמה הוא מצד אחד רגיש ואוהב ומקסים, ומצד שני יש בו פלדה בפנים".
האבא ההיסטוריון - והקשר לבנט
אביו של יונתן היסטוריון. אימו, אשת הייטק, שהייתה בעבר שותפה של נפתלי בנט. יחד הם עשו אקזיט גדול עם חברת אבטחת המידע "סיוטה" (Cyota).
אתם בקשר עדיין?
"אנחנו בקשר טוב מאוד. כלומר, נפתלי גם יושב בבורד (דירקטוריון) של החברה הנוכחית שלי".
באיזו רמה של חברות? חברים-חברים?
"אנחנו שותפים עסקיים וחברים, כן".
פרסומת
כשסיפרת לו על יונתן שככה תופס את הכיוון הזה?
"אני חושבת שהוא מאוד עסוק בימים האלה בדברים אחרים", היא עונה והאבא מוסיף: "אני חושב שהוא היה מתרגש מזה שיונתן הלך למגלן. זו גם היחידה שהוא שירת בה".
הצעה מבנט קיבלת?
יונתן: "לא. אני כרגע... תראה, פנו אליי הרבה מאוד גורמים פוליטיים. נפגשתי עם כולם".
בסוף, ילד בן 23 שככה שם את החיים ב'הולד'. עוצר הכול, לא לומד, לא עובד, ומתמסר לדבר הזה – זה משהו שרק ילד שמגיע מבית עמיד ומבוסס כלכלית יכול להרשות לעצמו.
"תשמע, ההורים שלי, ההצלחה שלהם – אני גאה בהם. הם מאמינים בעצמאות כלכלית. אני את ההתחלה של 'כתף אל כתף' התחלתי בכלל מחסכונות מהשירות קבע שלי ומתחילת המילואים. כן, הדבר הזה אפשר לי, לא ההצלחה הכלכלית, אלא הדרייב שיש לשניהם – החזון היזמי של אימא שלי והדרך שבה אבא שלי בוחן דברים כהיסטוריון. זה אפשר לי לסלול ולפלס את הדרך הזאת".
זה משהו שאתה מרגיש שצריך להתנצל עליו, להסביר אותו?
"ממש לא. תשמע, אני גאה בהם. אימא שלי גדלה בבית עם אבא עיוור, שההכנסות הן לא הכי גבוהות, והייתה צריכה לפלס לעצמה את הדרך ולייצר לעצמה את ההצלחה באופן עצמאי. אבא שלי גדל בלי אבא. לשניהם הייתה ילדות לא הכי אידיאלית, אבל שניהם הצליחו. באותה הדרך שבה הם סללו לעצמם. כך הם חינכו אותנו. אותי ואת האחים שלי".
מצאתם טעות לשון?