"אמרתי לרופא, 'אל תגיד לי שגם לי יש סרטן'. הוא ענה 'מצטער'": התאומות אובחנו עם אותה מחלה

"היינו אותה ביצית ואותו זרע, גרעין אחד שהתפצל". המשפט הזה שנזרק לחלל האוויר בטבעיות מפי חן שילת, מסכם אולי בצורה הטובה ביותר את חייהן שלה ושל התאומה שלה מוני (אמונתיה) שילת-קסלסי. הן בנות 34, עוד רגע 35, הצעירות במשפחה בת תשעה אחים. שתיהן גרות ביפו, לא רחוק זו מזו. במשך שנים היו צוות בלתי ניתן להפרדה: בגיל 27 הקימו את "עדנה", מתחם אירועים וסדנאות ביפו שהפך למוסד, הגישו את הפודקאסט המצליח "פחד גבהים" וניהלו חיים יצירתיים ומלאים. אבל לפני שנתיים בא הסנכרון לידי ביטוי גם בתחומים שמחים פחות בחייהן: שתיהן גילו שיש להן סרטן שד בדיוק באותו מקום – בזו אחרי זו.

מוני, שנשואה לאודי, היא מאמנת הוליסטית שמלווה אנשים שמתמודדים עם משברים, טראומה, חרדה ודיכאון. חן גרושה זה ארבע שנים, היא מנהלת בכירה בתחום הנדל"ן והתוכן. "אני קטנה מחן בשתי דקות", מספרת מוני. "אנחנו דתל"שיות. גדלנו במעלה אדומים וההורים שלנו הם דמויות די מוכרות בציבור הדתי-לאומי. אבא שלנו ראש ישיבת מעלה אדומים ואימא שלנו הקימה, יזמה וניהלה 20 שנה את פורום תקנה למניעת פגיעות מיניות בציבור הדתי-לאומי".

בשנת 2023 התחולל המפץ הגדול בחיי האחיות. חן החלה להרגיש לא טוב. "דיברתי עם אחי בטלפון ופשוט מיששתי לעצמי באופן אינסטינקטיבי את החזה, והרגשתי שם גוש קטן", היא משחזרת. "הייתה לי תחושה ממש לא טובה. הלכתי לכירורג. הוא חשב שזה שפיר, אבל אמרתי לו שיכתוב לי הפניה דחופה לאולטרסאונד". כבר כשהחלה את הבדיקות, צוות הרפואה שפגשה המחיש לה את העתיד לבוא. "טכנאית האולטרסאונד הייתה מזועזעת כל כך שהיא התחילה לגמגם. היא ראתה את הגוש ונבהלה".

כעבור כמה דקות, כשיצאה מהבדיקה, שמעה חן שיחה שהתנהלה בין אנשי הצוות. "שמעתי אותה צועקת על הבנות במשרד, 'למה אתן נותנות לי להיות עם הצעירות האלה לבד?' בדיעבד הייתי צריכה להבין". שבועיים אחר כך היא חזרה כדי לקבל את התוצאות, ואחותה מוני לצדה. "נכנסנו לרופאה, ובגלל שהיא הכירה את מוני מבדיקה קודמת הן התחילו לדבר", נזכרת חן. "אמרתי לה, 'אולי נוותר רגע על המינגלינג, תגידי לי אם יש לי סרטן ואז נמשיך'. היא ישר ענתה, באגביות: 'כן, יש לך סרטן'. ככה. היינו שתינו בהלם".

"היינו באימה, לא רק בהלם", מחדדת מוני. "גילו לחן את הסרטן חודשיים לפני החתונה שלי, אז כבר זה היה סיוט. שתינו התעקשנו שיבדקו אותנו, ורק בזכות זה גילינו", היא מבהירה. החודשים שלאחר מכן היו רכבת הרים של רגשות. חן החלה בסדרת בדיקות אינטנסיבית, MRI, PET-CT ושימור פוריות כפול בתוך חודש אחד. "החודש הזה של חוסר הוודאות הוא גיהינום עלי אדמות, אימת מוות", מתארת חן.

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

המחלה, החתונה - והאבחון הנוסף

בזמן שחן התחילה טיפולי כימותרפיה קשים ניסתה אחותה מוני לתמרן בין ההכנות לחתונה ובין הדאגה לאחותה וניהול העסק המשותף. "בתקופה הזו הייתי בטירוף", מספרת מוני, שבאותו הזמן לא ידעה שגם היא ככל הנראה כבר חולה. "אני מחזיקה את 'עדנה' לבד, אני עוד חודשיים מתחתנת, אחותי התאומה מתחילה כימו, הרגשתי שאני מתמוטטת. החלטתי לחכות עם הבדיקה לאחרי החתונה". בחתונה של מוני חן כבר הייתה בעיצומם של הטיפולים. למזלה במהלך האירוע היא הרגישה טוב יחסית. "החוויה בחתונה הייתה לי קשה, פחדתי להיות בעמדת ה'מסכנה והאומללה' שמרחמים עליה, כי אני גם גרושה וגם חולת סרטן", היא מספרת. "אבל למזלי הרגשתי טוב, רקדתי, גם אם לכמה דקות, ולבשתי שמלה של ויוי בלאיש, שזה היה בשבילי העולם".

אחרי החתונה קבעו מוני ובן זוגה את ירח הדבש לסוף תקופת הטיפולים של אחותה. בזמן הזה היא ביצעה בדיקת MRI ואולטרסאונד באופן עצמאי. "בבדיקה ראו איזה גוש קטן, אבל אחרי שהיה לי גוש שפיר הרבה שנים, לא התרגשתי", היא מספרת. "בכלל לא העליתי על דעתי את האופציה שגם אני חולה. חשבתי לעצמי, מה הסיכוי?" עם זאת, חודשיים אחרי החתונה החליט רופא המשפחה שלה "לקחת יוזמה", היא מספרת בציניות. "הוא התקשר אלי ושאל אם קיבלתי תשובות. 'אל תגיד לי שגם לי יש סרטן', אמרתי לו. הוא ענה שהוא מצטער".

את רגע הבשורה הקשה מתארת מוני כ"גל של חום בכל הגוף", ומבהירה כי לא היה לה האומץ לבשר לבני המשפחה. "לא העזתי לספר לחן, כי זה היה היום הראשון שהיא הרגישה טיפה הקלה. לא יכולתי לעשות את זה שוב להורים שלי המסכנים, ופחדתי לספר לבעלי כי אימא שלו נפטרה מסרטן השד כשהוא היה בן 18 וזו הטראומה של החיים שלו. הרגשתי שאני לא יכולה לעשות את זה לאף אחד, אז בסופו של דבר הלכתי לרופא לבד". לבן הזוג אודי היא סיפרה באותו ערב, לאחותה חן אחרי שלושה ימים. להורים – רק אחרי שבוע.

"אני ממש שמחתי", אומרת חן בהפגנתיות שאותי קצת הפתיעה. "כן, לכלבה הייתה הקלה", צוחקת מוני בסרקסטיות. "זה משהו שצריך להסביר רגע בעדינות", מחדדת חן בטון מעט יותר רציני. "הייתי נורא עצובה בשבילה ובשביל מה שהיא הולכת לעבור, אבל כתאומה, הבדידות בסרטן היא בדידות איומה. אין באמת מי שיבין ויחלוק איתך בעול הרגשי, וכשמוני אמרה שגם לה יש סרטן הרגשתי סוף-סוף שאני לא לבד".

באופן מפתיע, העובדה שאחותה הייתה חולה לפניה הקלה במעט גם על מוני. "זה שידעתי איך זה נראה ומה זה אומר הוריד לי חצי מהפחד", היא מסבירה. "הגוש שלנו היה באותו מקום, באותו השד, כמעט באותו הגודל. אומנם כשבן אדם חולה הוא מגביר את הסיכויים שהתאום שלו יחלה ב-30%, אבל הטיימינג שלנו הוא חריג", היא מדגישה. "הגנטיקאים בשיבא אמרו שצריך לעשות סביבנו מחקר", ציינה חן בחצי צחוק.

"זה ככה מאז שהיינו תינוקות"

את הטיפולים עברה מוני באותה מרפאה שטופלה בה אחותה חן. "כבר הכרתי את הרופאים", אומרת מוני. "היינו יחד בבית החולים", מוסיפה חן. "מוני הלכה לכימו ואני להקרנות. גם את הניתוחים שלנו עברנו ברוטציה". אף שמדובר בסרטן השד, לא בוצעה כריתה מלאה. "חשוב לי להדגיש שהציצי שלנו אמיתי", מבהירה מוני בנחרצות קומית. שבוע אחרי שגילתה מוני שגם היא חולה, היא נסעה עם בן זוגה לספר להוריה. "איך שנכנסנו בדלת, אימא שלי אמרה, 'מה? מתחילים סבב נוסף?' שאלתי אותה איך היא יודעת, והיא אמרה שמהרגע שחן חלתה היא אמרה לאבא שלי שיביא בחשבון שיש סיכוי גבוה שגם אני אחלה. מאז שהיינו תינוקות, כשאחת חלתה, השנייה הייתה חולה בעקבותיה".

למרות גילוי המחלה החליטו מוני ובן זוגה לנסוע לירח הדבש שתכננו. "אחרי יומיים בנאפולי הגיע 7 באוקטובר, ואת שאר החופשה העברנו בחדר במלון", היא מספרת. "גם כשחזרנו לארץ ועברתי את הניתוח הייתי צריכה בזמן שאני מטושטשת לרוץ באזעקות". במקביל לטיפולים שעברו שתי האחיות הן גם המשיכו להחזיק את העסק המשותף "עדנה", עד שנמכר לפני כחצי שנה.

"זה שהעסק הצליח בכלל להתקיים לאורך השנה הזאת – זה היה נס", אומרת מוני. "זה קרה רק בזכות העובדים שלנו, שבאמת נפל עליהם המון", היא מבהירה. חן מוסיפה: "גם כשהיינו בעסק היינו נרדמות באיזה חדר על הספה. כשמוני התחילה את הטיפולים ואני התאוששתי מהכימו הלכתי לטפל בעסק והייתי חלשה כל כך, שהייתי שוכבת על הספה בחדר עם המחשב הנייד עליי ואומרת לעובדים להגיע אליי כשאני בשכיבה".

הדבר הכי משמעותי ששתי האחיות מתארות הוא "פחד המוות" שבא עם המחלה. "עד שלא פוגשים את זה לא מבינים את זה", מסבירה מוני. "זה פחד שנמצא לך ב-DNA, ההבנה שזה באמת יכול להיגמר. וזה פחד שאני לא יודעת אם הוא יעזוב אותי". חן נזכרת ברגע קטן בטיפולים, שעזר לה הרבה יותר מהמצופה: "בכימו הייתי כל כך מסכנה והתקשרה אליי חברה לספר לי בבכי שקרה לה משהו עם בן הזוג שלה. זה היה כל כך משמעותי, כי כולם נתנו לי ספייס ונתנו לי זמן להירפא ואני הרגשתי ש'הלו, אני עדיין כאן ויש לי עדיין מה לתרום לעולם'. כשמישהו נמצא במצוקה, הדבר הכי טוב שאפשר לתת לו זה פשוט להיות איתו ולעזור לו להרגיש נורמלי".

המיזם שנולד מתוך הצורך

מתוך המקום האישי שלהן ייסדו התאומות את "אחיות לכימו", פעילות התנדבותית שבה נשים (מחלימות או לא) יתמכו בנשים חולות באזור מגוריהן בזמן הטיפולים. כל מתנדבת לפי יכולתה, וכל מטופלת לפי רצונה. "בחודשים שהייתי בכימו ובהתאוששות עשינו סבב תורנויות, והיו איתי אנשים 24/7", מספרת חן. "זה היה במקום שאלך לגור אצל ההורים לתקופה הזאת, שזה אולי המהלך היותר טבעי. אבל אמרתי לעצמי שאני לא מסוגלת, אני מספיק מסכנה. תנו לי את החיים שלי ותנו לי להרגיש נורמלית ככל האפשר". החברים במשמרות, היא מספרת, לא רק ארחו לה חברה – אלא גם בישלו לה וניקו את הבית. "ממש עשו לי בייביסיטר", היא משתפת.

מוני מספרת שכמעט בלתי אפשרי לעבור את המחלה ואת הטיפולים ללא התמיכה. "יש לנו משאבים, יש לנו תמיכה, יש לנו רשת ביטחון, ובכל זאת הרגשתי שאני לא מבינה איך אני מנהלת האירוע הזה", היא משתפת. "כל הזמן חשבתי מה עושות הנשים שאין להן כזה גיבוי. גם בית החולים, עם כמה שהוא מקצועי, הוא לא מחזיק לך את האירוע. הוא מנהל לך את הפרוטוקול, אבל עדיין יש כל החיים סביב זה, שזה חתיכת דבר מטורף". חן מסכימה: "אני הרגשתי שבלי הנשים הקרובות אליי, לא הייתי שורדת את זה".

ההצלחה של "אחיות לכימו" הגיעה בלי שהן ציפו לה. "העליתי פוסט לפייסבוק רק כדי לעשות וי, אבל לא קלטתי מה זה הולך לעשות", אומרת חן. "יש לנו כבר קבוצת וואטסאפ עם 300 מתנדבות ויש לנו כבר 12 מטופלות שאנחנו מלוות". על מנת להשתתף בפרויקט, כמתנדבת או כמטופלת, יש למלא טופס. "יש שני טפסים נפרדים וצריך למלא בהם פרטים מינימליים, בלי חפירות", מבטיחה חן. "גם המתנדבות ממלאות פרטים יבשים, והן יכולות לציין אם יש להן איזה כישורים מיוחדים שיכולים להיות רלוונטיים", היא מסבירה. "יש בקבוצה בנות שהן מטפלות, אחיות, רופאות ועוד. אנחנו לוקחות את ההפניה, כותבות בקבוצת הוואטסאפ ויוצרות שידוך על בסיס קרבה".

הפרויקט עוד בחיתוליו, אבל התגובות שהתאומות מקבלות כבר מחממות את הלב. "אני ומוני לא ארגון ולא עמותה, אנחנו לא עובדות בשכר, אנחנו בעצם באמת מתנהגות בתוך הפעילות הזאת כמו אחיות", מסבירה חן. "זה לא משהו פורמלי או מאורגן מעבר לשידוך עצמו. אנחנו רק עושות את השידוך, ולפעמים נוצרים קשרים אישיים בין הנשים, והן יוצרות יחד משהו לאורך זמן יותר", מוסיפה מוני ומקריאה מהטלפון שלה דוגמה: "'איזה מיזם מהמם, שקד כבר הייתה אצלי, היא מושלמת, אני איעזר בה בימים הקשים', 'איזה מרגש המיזם הזה - אין על נשים בעולם, מחכה להתחזק ולתרום גם'. "הייתה בבוקר עוד מישהי שחיברנו אליה מתנדבת שהיא פסיכולוגית לתמיכה טלפונית", היא מוסיפה.

בהתחלה התכוונו חן ומוני לכלול במיזם רק נשים שחלו בעצמן, אבל לאור הביקוש הרב שנוצר הן החליטו לפתוח את השורות. "אני לא מרגישה שאנחנו סוחבות את הפרויקט הזה על הכתפיים, ברגע שאתה יודע שמשהו צריך לקרות, העולם מתגייס לעזרתך", הן מסכמות. המסר שאותו רוצות שתי האחיות להעביר לציבור הוא כמובן "לכו להיבדק". הן מסבירות: "אל תתעלמו מהאינטואיציה שלכן. גילוי מוקדם הציל את החיים שלנו. אם מגלים את זה בזמן, אפשר לחיות חיים ארוכים ובריאים". היום, כשהן מתעסקות ב"צרות של אנשים רגילים" כמו מישהו ששבר את הלב או בעיות בעבודה, הן יודעות שהן ניצחו. "זו פריווילגיה", אומרת חן בחיוך. "זה סימן שאנחנו בריאות".

להצטרפות לקבוצת הוואטסאפ של "אחיות לכימו" לחצו כאן.
טופס בקשת ליווי למטופלות