"לייזר שיוריד 40 רחפנים בדקה": כך מתכננים את המלחמה הבאה

בדצמבר 2024, עוד לפני שחזר ללבוש מדים, השמיע הרמטכ"ל אייל זמיר משפט שנשמע כמו קדימון לסרט מדע בדיוני – בינה מלאכותית תאפשר בקרוב להפעיל "להקות" של יחידות קרב מעורבות: חיילים ומערכות בלתי מאוישות, ואפילו יחידות אוטונומיות שמסוגלות לקבל החלטות עצמאיות. "בעוד עשור וחצי – או אולי מהר יותר, יובילו רובוטים מבוססי בינה מלאכותית את הלחימה ביבשה, באוויר ובים", העריך אז, בהיותו מנכ"ל משרד הביטחון.

מי שמקשיב לתחזית הזו ומהנהן הוא אלוף (במיל') סער צור – 34 שנים בצה"ל, טנקיסט, שלוש פעמים מפקד חטיבה ושלוש פעמים מפקד אוגדה. הוא הצטיין כמח"ט 401 במבצע "צוק איתן" ובהמשך כמפקד אוגדה 162. עד 9 באוקטובר 2024 שימש מפקד הגיס הצפוני ומפקד מערך התמרון בזרוע היבשה. הוא האיש שאמור לשרטט איך תילחם זרוע היבשה בעוד עשור.

שלא ברצונו, אקורד הסיום של שירותו הארוך היה צורם ומריר במיוחד. ביוני 2024 נקלע לעימות עם הרמטכ"ל הקודם הרצי הלוי, לאחר שהאחרון הודיע לו כי יסיים את תפקידו וישתחרר מצה"ל. במטכ"ל היו מי שסברו כי דווקא הוא ראוי לקידום ולתפקיד מפקד זרוע היבשה, בהיותו אלוף ותיק. "אני זה שנכשלתי? אני צריך ללכת? יש כאלה שאחראים למחדל ועדיין בתפקיד", הטיח צור בהלוי, לפי הדיווחים. אבל מבחינתו כל זה כבר שייך לעבר.

"לא מכוונים לרחפן במרחק ק"מ"

כיום צור שותף בקרן ההון-סיכון קינטיקה, המתמחה בדיפנס-טק – פיתוח ויישום של טכנולוגיות מתקדמות לצרכים ביטחוניים, התקפיים או הגנתיים. בשנה וחצי שחלפו מאז שחרורו הספיק צור גם לזקק את תפיסותיו בספר שכתב: "מיצוי הטכנולוגיה בלוחמת היבשה". התחום שנכנס אליו, הדיפנס-טק, הפך לאחד התחומים החמים ביותר בעולם ההשקעות ומשך לישראל משקיעים זרים שמכוונים במוצהר לתעשייה הביטחונית המקומית.

את הקרן הקימו יואב קנול, יוצא יחידה מובחרת בחיל האוויר, אהרון אפלבאום מקרן מיזמה ופרדריק לנדאו. יושב הראש שלה הוא אביו של אפלבאום, איץ – ממקימי פעילותה של קרן לייטספיד בישראל ודמות בולטת בעולם ההון-סיכון המקומי. בוועד המייעץ תמצאו כמה שמות אמריקניים בולטים, ובהם מזכיר הצי האמריקני ושגריר ארה"ב בנורווגיה לשעבר קנת' ברייתווייט והסנאטור הרפובליקני לשעבר נורם קולמן.

הקרן מתמקדת בסטארטאפים ישראליים בשלבים מוקדמים ואינה מכוונת ל"רחפן שטס עוד קילומטר", כפי שמגדיר זאת צור, אלא לטכנולוגיות שמביאות לקפיצה משמעותית בשדה הקרב. מה שמעניין באמת בקרן הזאת הוא לא רשימת ההשקעות, אלא המשימה של בכיריה – לשרטט איך תיראה המלחמה הבאה. על הכיוון הכללי מבחינתם אין שאלה: פחות לוחמים בשר ודם ויותר צוותים משולבים של אדם-מכונה, כשלב ביניים בדרך לצבאות של רובוטים.

"בסוף באים מחבלים עם קלאצ'ים"

"האמריקנים כבר עברו מבאטל-פילד לבאטל-ספייס", אומר צור בריאיון למגזין N12. "במילים אחרות: לא שדה קרב, אלא מרחב קרב". הים, היבשה והאוויר יישארו, אבל השינוי נכנס בממדים "הרכים": סייבר, הספקטרום האלקטרומגנטי והחלל. אוקראינה היא הדוגמה שצור חוזר אליה שוב ושוב. שם, לדבריו, מפקד החטיבה מתעסק "כל היום" בלוחמה אלקטרונית: מתי להרים חסימות כדי שהרחפנים שלך יעבדו, מתי להוריד כדי שתוכל לשגר ומיד לחסום שוב. "אם אתה לא שולט בספקטרום, ומישהו אחר שולט בו – תפסיד", הוא מבהיר. "במלחמה הבאה, לא מי שיש לו יותר טנקים ינצח אלא מי שיש לו שליטה משמעותית יותר בדברים הרכים".

זה לא אומר שהחומרה – הטנקים, המטוסים ושאר הפלטפורמות הכבדות – תיעלם מהמגרש. "בסוף באים לך מחבלים על ג'יפים עם קלאצ'ים", מזכיר צור. אבל היתרון כבר לא נקבע רק בעוצמת האש אלא ביכולת שמעניקה התוכנה: קצב לחימה גבוה יותר, איתור מהיר יותר של האויב וסגירת מעגלי אש בזמן קצר.

"אם פעם המלחמות התבססו רק על חומרה, טנקים ומטוסים, היום זו מלחמה של חומרה ותוכנה", הוא אומר, ומדגיש שהכלי עצמו עשוי להישאר זהה, אך כוח החישוב, האוטומציה וה-AI שבתוכו הם שמכריעים. "כשקצב הלחימה שלך גבוה יותר – הסיכוי שלך לנצח גבוה יותר". כאן גם נולדת תובנה שהציבור פוגש רק בחלקה: המלחמה כבר לא נמדדת רק במספר הכלים, אלא ביכולת שלהם להתחבר, לעבד ולפעול יחד. "אם מחר ישראל תעבור לטנק חדש זה לא יהיה מרכבה סימן 5, אלא מרכבה סימן 4, אבל עם כוח חישוב חזק יותר. הכלי אותו כלי, אבל היכולות שלו השתפרו".

המלחמה הטכנולוגית הראשונה

כששואלים את אלוף (במיל') צור אם אפשר להכתיר את המלחמה הזאת כמלחמה הטכנולוגית הראשונה, הוא מחזיר אותנו ל-2014. "'צוק איתן' היה המלחמה הטכנולוגית הראשונה", הוא אומר. זאת בשל הבשלת מערכת צי"ד (צבא יבשה דיגיטלי) – מערכת השליטה והבקרה הדיגיטלית של זרוע היבשה. "עד אז מפקד מחלקה שעמד בקו היה מביט ומתחיל לתאר בקשר לכוחות שלו: 'אני בקו העמדות. רואה במרחק 3 ק"מ שלושה טנקים, ליד עץ, אני אירה לימני ואתה לשמאלי'. תחשוב שאתה לוקח אותו דבר ושם את זה מול 2,000 חלונות של בתים בעזה".

"כדי למצוא במצב הזה את החלון שצריך לירות עליו, אתה צריך לדבר בקשר עשר דקות עד שכולם ייסגרו על המטרה", מדגיש צור. "הצי"ד אפשרה לנו 'לדקור' במדויק את החלון, היעד. כולם מקבלים את אותו מספר מטרה והעסק נגמר". האנקדוטה שלו מהפשיטה על בית חאנון ב-2014 מדגימה איך זה נראה בשטח: קצין המודיעין הזין במערכת עשרה בתים החשודים כממולכדים, צור ירה עשרה פגזים, שבעה מהם התפוצצו. "שם נפל לי האסימון שהמודיעין והלחימה הטכנולוגית עובדים טוב ביחד", הוא אומר.

אשליית "המלחמה הפרימיטיבית": בין עזה ללבנון

לצופה מן הצד התמרון בעזה עשוי להיראות כמו מלחמה של פעם, עמוסת בוץ ודם. המערכה בלבנון, לעומת זאת, עם מבצע פיצוץ הביפרים וחיסול צמרת חיזבאללה, מצטיירת כמלחמה של הייטק, כזאת שנשענת על עליונות טכנולוגית ומודיעינית. "זה לא ככה", מתעקש צור. "בעזה אתה יכול להיות שני מטר ממישהו שרץ להצמיד מטען לטנק, אבל זה לא הופך את המערכה לפרימיטיבית. תקיפה בפצצה של טונה במרחק של 150–200 מטר מכוחות רגליים היא משהו שמעט מאוד צבאות בעולם היו עושים", הוא מסביר. "בלבנון, לעומת זאת, ביצענו בדיוק רב, בזמן שקבענו, ובלי הרבה נפגעים. גם שם הבתים לא היו המטרה אלא התשתיות המבצעיות שבתוכם. אם יש טיל נ"ט בבית, הבית הוא תשתית מבצעית".

אבל עם כל הכבוד להפתעות הטכנולוגיות, הלחימה בצפון חשפה גם איום שצה"ל התקשה לתת לו מענה: מתקפות כטב"מים מתמשכות. חיזבאללה שיגר כלי טיס בלתי מאוישים לעבר ישראל כמעט על בסיס יומי, מתוך הבנה שמדובר באמצעי זול, זמין ולעיתים גם חמקמק יותר ממערכות ההגנה האווירית הקלסיות. למרות ניסיונות היירוט הצליחו כטב"מים רבים לחדור לתחומי המדינה. הם התפוצצו בשטחנו וגרמו לאבדות ולנזק.

בעידן שבו שדות הקרב מתמלאים נחילי רחפנים פשוטים וזולים, פתרונות יירוט יקרים וכבדים כמו אלה שנועדו לטילים ורקטות הם נחלת העבר. "מה לא עושים? לא עושים אחד מול אחד", מבהיר צור. פתרון של רחפן מול רחפן אולי "טוב להתחלה", אבל מול נחילים זה הופך למרוץ של מי קנה יותר. כאן נכנס גם פרדריק לנדאו, ממקימי הקרן, עם הפן הכלכלי. "אויב שמייצר אמצעים זולים מול מדינה שמיירטת ביוקר לא יכול להפסיד רק מבצעית, אלא גם כלכלית", הוא מבהיר.

ה"ברק המלאכותי" שיפיל רחפנים

לנדאו מספר על שתי משפחות טכנולוגיות שהקרן מסתכלת עליהן. אחת: לייזר פולסי, הפולט אנרגיה בפרצים קצרים ומהירים ולא ברצף, ולו יכולת לעבור מהר ממטרה למטרה ולהפיל "40 רחפנים בדקה". השנייה: פיתוחים שמנסים לייצר "ברק מלאכותי" באמצעות טכנולוגיות מעולם האלקטרונים. "העולם של הלייזרים רק בתחילתו", הוא אומר. "מערכת הלייזר 'אור איתן' הוא רק הסנונית הראשונה".

המכנה המשותף לפתרונות החדשים, מסביר צור, הוא מעבר מגישה של "אחד מול אחד" – מיירט לכל רקטה או כטב"ם – לגישה של one-to-many: מערכת אחת שמסוגלת להתמודד עם מספר רב של מטרות בו-זמנית. לא רק כדי להיות אפקטיביים יותר, אלא גם כדי להישאר רלוונטיים לאורך זמן מול נחילים גדולים של רחפנים זולים. לשם כך, לדברי לנדאו, מוכנים לעיתים לוותר במודע על דרישות מסוימות, טווח הפעולה למשל, כדי להוזיל את המערכת ולאפשר ייצור והפעלה בהיקפים גדולים. "העיקר שתיירט", הוא אומר. "גם אם לא בתנאים האופטימליים".

כשזמיר מדבר על "להקות של יחידות קרב מעורבות" הוא מדבר על צוות קרב משולב אדם-מכונה. בפשטות, זה אומר שהלוחם שבשטח כבר לא מפעיל רק את הכלי שהוא יושב בתוכו אלא שולט ומכוון במקביל "להקה" של רובוטים שנלחמים לצידו בזמן אמת. "זה העתיד של שדה הקרב, אבל זה כבר פה", אומר צור. "כבר היום יש כלי קרקעי בלתי מאויש שנוסע לפני הכוחות, פותח ציר ומחפש איומים".

בשלב הנוכחי מדובר בעיקר בטלאופרציה (teleoperation) – הפעלה מרחוק בידי אדם ולא באוטונומיה מלאה. כלומר, מישהו עדיין "אוחז בהגה" מאחור. אבל גם זה יגיע, ולא נצטרך לחכות הרבה. בעיני צור אין סיבה להמתין לשלמות טכנולוגית לפני שמכניסים רובוטים כאלה ללחימה: "בשדה הקרב, במקום שבו צריך להציל חיים מדי יום – מאמצים את מה שיש עכשיו, גם אם זה לא מושלם".

צור מדגיש שהדחיפה לאוטונומיה מגיעה במידה רבה דווקא מהעולם האזרחי. "יש ריצה מטורפת אזרחית של יכולות עיבוד, זיכרון וגודל", הוא אומר ומזכיר רכבים שנוסעים ללא נהג וחימושים שמגיעים ליעדם בדיוק רב ללא הכוונת אדם. "במובן הזה, רק מתבקש שזה יתורגם ליכולות אוטונומיות בשדה הקרב", הוא מדגיש. "אני חושב שיש פער בצבאות, הם לא מאמצים את האירוע הזה מספיק. אתה יכול לראות ניצנים, אתה עוד לא רואה מסות". דווקא מערכת הביטחון נשארת בינתיים מאחור. "הצבא צריך לאמץ את זה היום", אומר צור, ולהתחיל לפתח ולהפעיל את המערכות כבר במסגרת היחידה הרב-ממדית והיחידות המיוחדות.

ה-AI שלא מדברים עליו

"כולם מדברים על AI ברחפן בקצה", אומר צור, "אבל אף אחד לא מדבר על AI במפקדות". צור מסביר כי במפקדות יש "מסה של דאטה" שאי אפשר לדחוס בזמן אמת. הערכת מצב ב-11:45 נשענת על תמונת המצב של לפני שעתיים-שלוש. הבינה המלאכותית שבמפקדה יכולה לקחת את הנתונים, "לדחוס" אותם למה שהמפקד צריך ולשפר את היעילות ואת הקצב. "מלכת הקרב החדשה תהיה הבינה המלאכותית, גם בקצה וגם במפקדות", הוא אומר.

הוויכוח, לדבריו, הוא כבר לא אם הטכנולוגיה תבשיל אלא איך משלבים אותה עם שיקול הדעת האנושי. צור טוען שהחסם המרכזי לאוטונומיה איננו טכנולוגי אלא תרבותי: כמו ההבדל בין מטוס שטס כולו במצב טייס אוטומטי ובין מטוס שבו יושב טייס שמפקח על המערכת. "אם אומרים לך שיש טייס אוטומטי – אתה לא עולה; אם אומרים שיש טייס שיושב לידו ושומר על המערכת – אתה עולה".

החלל יורד לטאבלט של המפקד

כיוון נוסף שיגדיר את המלחמה הבאה הוא החלל. לדברי צור, צריך להגיע לחיבור אונליין בין הלוויינים של אגף התקשוב ואגף המודיעין ובין זרוע היבשה, כך שהמפקדים שבשדה הקרב יקבלו תמונת מצב מ-20 הדקות האחרונות. "החלל וחיבורו ליבשה הם חלק מרכזי ממה שאני רוצה", מסביר צור. "כשאמרתי למפקד זרוע היבשה שאנחנו צריכים להתעסק עם החלל הוא כמעט נפל מהכיסא. לא מדובר בלוויין של זרוע היבשה, אלא ביכולות. במלחמה החליפו שכבות מידע בטאבלטים של המפקדים אחת לשבועיים – וזה היה הכי מהיר שאפשר. אבל אם לפני שלושה ימים הייתה תקיפה במקום שאני צריך לתמרן אליו, השטח כבר לא נראה אותו דבר. אני רוצה תמונה של 20 הדקות האחרונות, כאילו מטוס עבר שם עכשיו וצילם. את זה אני כבר יודע להשיג בטלפון שלי. היכולות קיימות, צריך רק חשיבה אחרת".

בעידן שבו שדה הקרב הופך דינמי ומהיר, היתרון עובר למי שמצליח לגלות שינוי בזמן אמת ולסגור מעגל פעולה מהר יותר ובפריסה רחבה. הבעיה היא שגם מערכות התצפית המתקדמות ביותר עדיין נוטות להיות גדולות, כבדות ויקרות, ולכן אינן נפרסות במספרים שמספקים כיסוי רציף לכלל הכוחות.

אחד הסטארטאפים שהקרן השקיעה בהם מנסה לסגור בדיוק את הפער הזה: חברת LiteVision EO (לייטוויז'ן), שמפתחת דור חדש של מערכות אלקטרואופטיות זעירות שמביאות יכולות תצפית מתקדמות גם לפלטפורמות קטנות וזולות. "המערכת מספקת ראיית יום ולילה בשדה רחב של עשרות מעלות, ברזולוציה של כמה סנטימטרים לפיקסל, ובמשקל כולל של כ-2 ק"ג בלבד", מסבירה מנכ"לית החברה ד"ר תמר הררי. "מעל שכבת החישה משולבות יכולות אנליטיקה בזמן אמת שמספקות התרעות ומכוונות פעולה מיידית".

הערך המרכזי הוא סגירת הפער בשכבת גילוי המטרות וייצורן: כיסוי רחב, רציף וקרוב לשטח שמאפשר בזמן אמת להפוך מידע גולמי למטרות רלוונטיות ולהזין במהירות את מעגל ההחלטה והפעולה. כך מצטמצמים "שטחים מתים", מתקצר זמן הגילוי להכוונה וגם התגובה נעשית מדויקת ויעילה יותר. "כיסוי רחב מאפשר גם איסוף מודיעין בהיקפים ובעלויות שהיו לא אפשריים עד היום", מוסיפה הררי.

דוגמה אחרת נוגעת דווקא לצוואר הבקבוק הזוהר פחות של שדה הקרב – קצב הייצור של טנקים, טילים ופגזים. הקרן השקיעה בחברת LimitlessCNC, שמפתחת מערכת מבוססת AI המקצרת דרמטית את תכנות מכונות ה-CNC – מכונות אוטומטיות שמעבדות גושי מתכת באמצעות מחשב. כיום מדובר בתהליך מורכב שעלול להימשך שבועות בשל מחסור במומחים. המערכת של החברה מתלבשת על התוכנות הקיימות, לומדת מהידע הארגוני ומקצרת תהליכים מורכבים לשעות או ימים בודדים, כך שמכונה שייצרה בעבר עשרה רכיבים ביום יכולה לייצר 15 – ללא תלות במומחה חיצוני.

הרעיון נולד אצל המנכ"ל דוד פרייב במהלך שירות מילואים, כשנדרש לספק במהירות פתרונות ליחידות חי"ר בשטח ולייצר רכיבים בתוך שעות במפעלים מקומיים. החוויה הזו המחישה לו כמה התעשייה איטית ותלויה בידע של אנשי מקצוע שקשה למצוא. "הבנו כמה קווי הייצור נשענים על מומחים שכמעט בלתי אפשרי לאתר, ושבשעת חירום מפעלים מתקשים לייצר רכיבים קריטיים במהירות הנדרשת", הוא אומר.

"אסור לעצור, אבל גם לא להיסחף"

ואז מגיעה הבעיה הלא-סקסית של הצבא: סוללות. "גדוד חי"ר הולך היום עם מאות בטריות", אומר צור: כוונות, קשר, אמצעי ראייה. "חצי מהן הולכות לאיבוד תוך כדי תנועה". בלי פתרונות טעינה, ניהול ואגירה – כל מרחב הקרב הדיגיטלי קורס אל תוך עצמו.

עוד מקום שבו צור חושב שצה"ל נותר מאחור הוא האימונים. כמפקד מל"י (המרכז הלאומי לאימונים ביבשה) לשעבר הוא בנה מרכז אורבני ובו מאות בתים "כדי שייראה בדיוק כמו עזה של פעם", אבל רצה ללכת צעד נוסף: שחיילים ירכיבו משקפיים בסגנון "גוגל גלאס", ייכנסו לשטח בנוי ויקבלו בסימולציה אויבים שקופצים ממפתן, מטענים שמופעלים ותת-קרקע – בלי ירי חי. במקביל, הוא אומר, צריך קצינים שמבינים מה הטכנולוגיה יכולה להביא להם. הוא מספר שבהיותו מפקד אוגדה הנהיג למפקדי גדודים קורס ושמו "המפקד הרשתי", כדי ללמד אותם "לשאול את המכונה את השאלות הנכונות".

עוד איום שכבר דופק בדלת הוא הרחפנות חסינת הלוחמה האלקטרונית – רחפנים שנשענים לא רק על GPS אלא גם משתמשים ב-AI כדי לקרוא תוואי שטח ולהבין היכן הם נמצאים. העתיד, לדבריו, הוא גם "להקתיות" ו"נחילים" – מפעיל אחד ששולט בכמויות. הוא גם מבהיר כי אם אתה מייצר 10,000 רחפנים, אי אפשר לרדוף אחרי הכי יקר והכי טוב. "אתה לא יכול לייצר רחפן אחד במיליון דולר", אומר סער, "אתה כן רוצה לייצר מיליון רחפנים בדולר".

בצה"ל הוקם בתוכנית הרב-שנתית (תר"ש) הקרובה צוות "הפתעות טכנולוגיות" – ניסיון לחדש יכולות "בוטיק" שנבנו לאורך שנים ונעשה בהן שימוש ראשון ואחרון במלחמה, בסגנון "מבצע פיצוץ הביפרים" נגד חיזבאללה. אבל גם כאן מזהיר צור מפנטזיית הגאדג'ט: "אסור לעצור", הוא אומר, ומדגים באייפון: "אף אחד לא נשאר עם אייפון 8 כשהעולם רץ קדימה. מצד שני, אסור גם להיסחף רק אחרי החדש. צריך לאזן בין טכנולוגיות שמהוות מכפיל כוח ובין טכנולוגיות בסיסיות ונוצצות פחות".

ומה לגבי הלקח של 7 באוקטובר והטענות ל"התמכרות לטכנולוגיה"? צור סולד מסיסמאות. "אני לא חושב שיש טכנולוגיות שהיו מונעות את 7 באוקטובר", הוא אומר. "בטח לא כאלה שהיה אפשר להוריד לשטח וזה יעבוד. בינה מלאכותית שתחבר הרבה מידע ותיתן התראה הייתה יכולה לעזור, אבל בסופו של דבר צריך בן אדם שיסתכל על הכול ויקבל החלטה". צור מבהיר כי "הלקח איננו לחזור להילחם במקלות ובאבנים. האם טכנולוגיה מזיקה יותר משהיא ממועילה? בעיניי התשובה היא ממש-ממש לא".

את הדיון על החלל וה-AI חותם צור דווקא בסיפור קטן מהמלחמה. "היחידה הרב-ממדית עומדת בסמטאות עזה ולא מצליחה לפגוע עם צלפים במחבלים שעוברים את הציר מצד לצד. ציר של מטר וחצי עד שניים, מאוד צר. אף צלף בעולם לא מסוגל לנעול עליהם בשתי שניות ולפגוע". ואז הם עושים משהו שאינו "טכנולוגיית-על": מפעילים רחפן ליד הצלף. הרחפן מעל הכוח, מזהה ומתריע: "הוא הולך לעבור בין סמטה 2ב' ל-2ג'". הצלף כבר על הקו הנכון וברגע שהמחבל חוצה, הוא מחוסל.

וזה מה שהמלחמה הקשה והארוכה הזאת עשתה לשדה הקרב: היא נתנה דחיפה טכנולוגית לאנשים שמחפשים עוד חיבור קטן שיקצר זמן, יגדיל דיוק ויציל חיים. אבל עוד ארוכה הדרך. "אתה חייב ללכת עם הטכנולוגיה", מבהיר צור. "אתה לא יכול לקפוא במקום. אתה צריך יכולות בכל ממדי הקרב".