נתניהו היה רוצה להשלים את הקדנציה, אבל יש בעיה אחת

זה די מדהים, אבל גם בעומקה של השנה הרביעית לכהונת נתניהו השישית, האדם היחיד שיקבע מתי יתקיימו הבחירות הוא בנימין נתניהו. הנטייה הטבעית שלו היא ללכת עד הסוף – הוא רוצה את ההישג התודעתי של השלמת הכהונה אחרי המלחמה. זה זמן נוסף בשלטון שהוא מאמין שיידע לנצל לטובתו, וכך גם ישאיר את חלון ההזדמנות לטיפול בבקשת החנינה שלו פתוח.

אבל רצה הגורל וסוף הכהונה הזו של נתניהו יוצא בחודש אוקטובר, על כל הסמליות שבכך. הכהונה שלנצח תעמוד בסימן 7 באוקטובר (טבח 7 באוקטובר, לא "אירועי 7 באוקטובר") תסתיים סמוך לאירועי הזיכרון לנרצחים – לא בדיוק האווירה שאיתה היה רוצה נתניהו לראות את ההמונים נוהרים לקלפיות.

זו הסיבה שנתניהו כנראה ייאלץ להקדים את הבחירות לסוף חודש יוני, אבל הוא יעשה זאת רק בתנאי אחד – אם יהיה לו הישג משמעותי ביד. הסקרים כרגע פשוט לא טובים מספיק. תקיפה מוצלחת באיראן תהיה עבורו טריגר מצוין. נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ יגיע לאזור בסוף אפריל, אירועי יום העצמאות יהפכו לשידורי תעמולה לנתניהו והקמפיין כבר יכתוב את עצמו.

ומכאן שבניגוד למה שהעריכו בכנסת, נראה שחוק הפטור מגיוס דווקא לא יהיה מה שיוביל לפירוק הממשלה. בקרוב תחליט ש"ס אם להעביר אותו ללא תמיכת הייעוץ המשפטי או לוותר. את האשמה בכל מקרה אינה מפנה לנתניהו. נהפוך הוא – שרי ש"ס נחושים ביותר למצוא דרך לחזור לתפקידי השרים עוד לפני הבחירות. החשש הכי גדול שלהם הוא שנקלע לסבבי בחירות והם יישארו במדבר במשך חודשים ארוכים. לכן הם שוקלים לעשות הנשמה מלאכותית לחוק – להצביע עליו בוועדה ולנצל זאת כדי לחזור לממשלה, או לאשר אותו בשלוש קריאות אף שברור שייפסל בבג"ץ. גם נתניהו סבור שאם נגזר עליו לאשר את החוק, מוטב לעשות זאת בהקדם האפשרי ואחר כך לשנות את סדר היום.

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

ומה קורה בגוש מתנגדי נתניהו? בדיוק ההפך. המתח הולך וגובר ואין מבוגר אחראי שישים לזה סוף. מי שהיה אמור להיות הדבק שיחבר בין כל חלקי הפאזל הוא גדי איזנקוט. הוא זה שיזם פורום של נציגי המפלגות שנועד לעבוד יחד ולהכין את הגוש לבחירות. אלא שאיזנקוט החל להתחזק בסקרים, ובזמן האחרון הפך לאיום בעצמו, מי שהמומנטום אצלו לא ממהר להתחבר לאף אחד. בסקר האחרון הוא ניצב יחד עם יאיר גולן כמפלגה השלישית בגודלה עם 11 מנדטים. יאיר לפיד, שקיבל 7 מנדטים בלבד, הגיע למסקנה שאי אפשר לחכות עוד והחל לירות לכל עבר בניסיון לעצור את הדימום.

הבעיה היא שראשי המחנה אינם מבינים כמה הרסניים הקרבות האלה. הם רואים שגם בגוש נתניהו יש לא מעט חיכוכים ולכן אינם מתרגשים. אלא שאין כאן סימטריה. דבק הוא הדבר האחרון שחסר בגוש נתניהו. הקרבות שם הם כמעט בגדר שיתוף פעולה שנועד לבדל את המפלגות זו מזו לקראת הבחירות. כשזה נוגע להישרדות בשלטון, כולם מתיישרים. גוש מתנגדי נתניהו חייב להבין שחובת ההוכחה עליו בכל מה שנוגע לעבודת צוות גדולה יותר, מכיוון שממשלתם נפלה אחרי שנה אחת בלבד. אם לא יתעשתו בהקדם, האזהרה של לפיד מפני הפסד תהפוך למציאות, ולפיד יוכל להאשים גם את עצמו.

ולחברי הליכוד יש עוד משימה להשלים לפני הבחירות – לדאוג לעצמם, בדחיפות, לשיפור דרמטי בתנאים ובשכר אחרי שכבר נהנו מזינוק של אלפי שקלים רק לפני כמה שבועות. חוק שנידון בימים אלה בוועדת הכנסת לקראת קריאה ראשונה נועד לעשות זאת, מתחבא מאחורי שנאת הבייס לשופטים. מטרת החוק המוצהרת היא להשוות את תנאי השכר של הבכירים בשלוש הרשויות השונות – בפועל היא נועדה להעלות דרמטית את שכר ראש הממשלה, השרים וחברי הכנסת ולפגוע בשופטים (ובדיינים).

אבל חברי הכנסת לא באמת משווים את התנאים. הם עושים "קטיף ברנני" (cherry picking): את הטבות השופטים הם מכניסים לחוק, כך שיחולו גם על חברי הכנסת או יבוטלו, אבל אלה של חברי הכנסת יוגדרו "תנאי עבודה" וכך ימשיכו רק חברי הכנסת ליהנות מהן. שוד לאור יום.

מעבר לכך שמבנה ההעסקה שונה לחלוטין, זה אינטרס לאומי ששופט יהיה מקצוע מכובד, ששכרו בצידו, ושמי שאוחז בו לא יתפתה לקבל שוחד. מי שרוצה להעלות את שכר נבחרי הציבור ואת שכרו של ראש הממשלה, מוזמן לעשות זאת גם בלי לפגוע אנושות במערכת המשפט. מדהים כמה זמן וכוח משקיעה הקואליציה הזו בדאגה לעצמה, לסמכויותיה ולתנאיה. חבל שלא השקיעו את אותו מאמץ בדאגה לכך שהנטו של המצביעים שלהם הוא זה שיעלה.