פרידה קצת אחרת ממתי כספי, שהלך השבוע לעולמו: במשך שנים ארוכות כספי חיפש את אותו פצוע קשה ממלחמת יום כיפור, שהעריץ את שיריו וסיפר כיצד ניצל בזכות אחד מהם. במשך שנים ארוכות מתי לא ידע שהפצוע הוא חברנו אמנון אברמוביץ'. הערב, אחרי מותו של כספי, אמנון הסכים לספר את גרסתו שלו: "הבנתי שהוא מדבר עליי"
אולפן שישי
פורסם:
"הופעתי לפני פצועים בבית חולים בבאר שבע, פצועים קשה משרפה", סיפר בעבר מתי כספי ז"ל על הבמה. "בתום ההופעה ביקש לראות אותי חייל וניגשתי אליו, הוא היה מכוסה במעין אוהל כזה שבפנים כנראה היו משחות וכל מיני נוזלים, והוא אמר לי שאני הצלתי את חייו. שאלתי: 'איך?', הוא אמר: 'שכבתי בטנק הבוער על הגב, וראיתי למעלה את הצריח אפוף בלהבות. בהבזק של שנייה, נזכרתי בשיר שלך 'כשאלוהים אמר בפעם הראשונה' וזה נתן לי את הכוחות האחרונים, והצלחתי פשוט לצאת דרך הלהבות ולעוף מהטנק'".
השירים של מתי כספי, שהלך השבוע לעולמו, נגעו באנשים בדרכים שהוא עצמו כנראה מעולם לא העלה בדעתו. מאחורי המוזיקה מסתתר קשר מפתיע בין הקול של מתי - לבין האיש שיושב בדרך כלל בעמדת הפרשן, אמנון אברמוביץ'.
"הכרתי את מתי כספי בסוף 1976, תחילת 77', הוא התגורר בשכונת נאות אפקה. הייתי רואה אותו ברחוב. אז הייתי אלמוני, ליתר דיוק, גופה אלמונית. נפגשנו בחנות מכולת, והוא אמר למוכר: 'אני רוצה לחם'. המוכר שאל אותו: 'לחם שלם או פרוס?'. היה לו הומור כמו קרח יבש כזה, הוא אמר: 'סכין יש לי בבית'. צחקתי, ואז פניתי אליו ואמרתי לו: 'הייתי לאחרונה בהופעה שלך בהרצליה, באולם קטנטן - ישבנו על פופים ואתה פתחת ואמרת 'שלום, אני מתי כספי, אתם קהל קטן וטוב שאתם קהל קטן'. אמרתי לו שהוריי מכירים את הוריו משום שהם עלו באותה עלייה".
"הוא היה פצוע קשה, אני חושב שהוא מת"
"מתי אמר לי: 'אני יכול לשאול אותך שאלה?', הסתכל עליי ופניו החתומות תדיר הסגירו זעזוע קל. הוא אמר: 'זה מיום כיפור?' אמרתי: 'כן'. הוא אמר: 'באיזה בית חולים היית?' אמרתי לו: 'אני עדיין בא ויוצא בתל השומר, אבל חצי שנה ראשונה הייתי בבית חולים בבאר שבע'. ואז הוא, מתי, מספר לי סיפור על חייל בבאר שבע - 'היה חייל בבאר שבע, פצוע מאוד קשה, אני חושב שהוא מת, וכולם סיפרו לי שהוא הכיר את השירים שלי בעל פה ומכל זמר או זמרת שהיו מגיעים, הוא ביקש מהם לשיר את השירים של מתי כספי'".
פרסומת
"אני מבין שהוא מדבר עליי, הוא לא יודע שהוא מדבר עליי. זה היה נכון, בין הזמרים והזמרות שהופיעו הייתה תלמידת תיכון, שלימים נודעה כיהודית רביץ, וזמר שאני אוהב את זמרתו, בעז שרעבי. הייתי אומר להם: 'תשירו לי את השירים של מתי כספי'. אז הם אמרו: 'אנחנו יכולים לנגן, אבל לא מכירים את המילים'. אמרתי: 'את המילים תשאירו לי'". ורביץ סיפרה לימים: "לא את הכול ידעתי לנגן, זו הייתה סיטואציה שאני בכלל לא הייתי העניין, אלא היה עניין לעודד את הבן אדם".
היה רגע כזה שיהודית רביץ ניגנה ואתה שרת?
"אני השלמתי את המילים".
איזה שיר?
"כשאלוהים אמר יהי אור".
פרסומת
"זה הפך לפרט ביוגרפי"
מכל השירים - ויש המון שירים, קליטים יותר ומנחמים יותר, למה דווקא השיר הזה?
"קודם כל אני לא כופה את טעמי על איש. בעיניי זה אחד השירים הגדולים בתולדות השירה העברית החדשה או השירה הישראלית. אני לא מתמצא במוזיקה, בטקסט אני מתיימר להתמצא. השירים של מתי כספי - 'כשאלוהים מרחם על ילדי הגן', לא על המבוגרים שלפעמים יצטרכו לזחול על ארבע בחול הלוהט אל תחנת האיסוף כשהם שותתי דם, זה פרט ביוגרפי; ו'כשאלוהים אמר בפעם הראשונה יהי אור' הוא התכוון שלא יהיה לו חשוך. זה לוקח את כל סיפור הבריאה ומכניס אותו לפרופורציות. הוא לא חשב על בני אדם, בני אדם התחילו לחשוב על עצמם ולרקום מזימות. הוא כולה התכוון שלא יהיה לו חשוך".
אז בשיחה הזאת במכולת אתה מבין שהוא (מתי) מדבר עליך, ואתה לא מספר לו?
"לא".
למה?
"אין צורך".
מה זה "אין צורך?"
"תשמע, זו ביישנות ותחושת אי נוחות ומבוכה, והרצון שלי לא לעשות מעצמי את הסיפור".
לא דגדג לך להגיד "אני הבחור מבית החולים שאתה מדבר עליו"?
"ממש לא. נפרדנו כך".
"קשה לשמור סוד, וזה סיפור מעולה"
שניהם יצאו מהמכולת ההיא והמשיכו הלאה, כל אחד אל נתיב חייו. בזמן שאמנון שמר את הזיכרון לעצמו ולא ביקש לסגור מעגל, המפגש עם אותו חייל פצוע סירב להרפות ממתי. הסוד הקטן נשאר תלוי באוויר במשך עשרות שנים, עד שיום אחד השאלה הזו יצאה מהמכולת אל הרדיו.
פרסומת
במשך הרבה שנים את היית שותפה פה לסוד.
נורית קנטי: "נכון, קשה לשמור סוד, וזה סיפור מעולה. הייתי עורכת בגלי צה"ל, השתתפתי ב-2013 בהופעה לסיכום פרויקט 40 שנה למלחמת יום כיפור, ומתי כספי סיפר את הסיפור הזה". ומתי אמר בשידור: "אם אותו חייל שומע אותי עכשיו בשידור, הוא מוזמן להתקשר לגלי צה"ל ולנסות להיפגש איתי. אני מאוד סקרן לראות איך אני נראה בעיניו". למשמע הסיפור מגיב אברמוביץ': "קודם כול שמחתי ששמי לא הוזכר".
קנטי: "אני יושבת שם עם אוזניים של עורכת, ואומרת: 'אני חייבת לרתום את התוכנית כדי לעזור למצוא את החייל הזה'. אחרי כמה דקות מגיע טלפון, אני עונה ומישהו אומר לי: 'החייל שלכם זה אמנון אברמוביץ''. אני אומרת: 'מי אתה?'. שום דבר, הוא לא מוכן להגיד, אומר 'עזבי, אני לא מוכן להזדהות'. אני מתקשרת לאמנון".
"אל תזכירו את שמי"
אברמוביץ': "התקשרה אליי נורית קנטי ואמרה לי: 'למתי כספי יש סיפור על חייל מבאר שבע, אמרו לנו שזה אתה'".
קנטי: "אמנון מאשר שזה הוא, אבל לא מסכים לעלות לשידור".
פרסומת
אמנון: "אמרתי לה 'לא בא בחשבון', והיא אמרה 'חבל'. אמרתי לה 'יש לי עוד בקשה, אל תזכירו את שמי'. היא אומרת 'חבל, אבל אני מכבדת'".
קנטי: "הוא היה מאוד ברור בבקשה הזאת. ידעתי שהוא לא משתף הרבה ומספר הרבה על המלחמה, אז כיבדתי. ביקשתי ממנו רק לספר למתי".
אמנון: "אמרתי לה: 'כן, אבל רק אחרי השידור, שאני לא אשתרבב פנימה'".
למה שלא יידעו שזה אתה?
אברמוביץ': "אין צורך".
קנטי: "באישורו של אמנון, העברנו לו את המסר שזה הוא ופה נחתם הסיפור מבחינתנו".
"האולם געש ממחיאות כפיים ואני בכיתי"
אברמוביץ': "בסוף 2019 קיבלתי וואטסאפ מידידה, העיתונאית ענת טלשיר: 'אני כותבת לך את זה עם דמעות בעיניים. מתי כספי הופיע בהיכל התרבות, סיפר את סיפורו על חייל מבאר שבע, התחיל להשמיע את השיר 'כשאלוהים אמר בפעם הראשונה', הפסיק, ואמר שזה אמנון אברמוביץ'. האולם געש ממחיאות כפיים ואני בכיתי'".
אז בפעם הראשונה הוא מציין את שמך.
"כן".
מול קהל, אתה רצית להשאיר את זה נורא פרטי.
"לא הייתי שם. הוא סיפר את הסיפור על פי סיפורו שלו. אתה מכיר את השיר שלו 'ציפורים קיבלו אוויר וגוף'? אז גם הזיכרונות אצל כולנו מקבלים עם השנים אוויר וגוף, זוהי הערת אזהרה'".
פרסומת
פגישה איתו כבר לא תהיה. יש החמצה? הסיפור הזה שליווה אותך כל כך הרבה שנים, לא רצית לעשות סגירת מעגל?
"תראה, מה רע במעגלים פתוחים?"
אם יכולת לפגוש אותו, מה היית אומר לו?
"הייתי אומר לו: 'מתי, הלחנים שלך נתנו תנופה אדירה, מדויקת ונכונה לשירים הנכונים, וזה מה שעשה אותך מי שאתה - מקורי, ייחודי, חד-פעמי וסוג לעצמו'".
תחקיר: נוי ברכה
מצאתם טעות לשון?