האוצר שהתגלה בגולן: "זה הרבה כסף, בטח בשביל קיבוצניק"

על האדמה של עמק הבכא התרחש אחד מקרבות הבלימה ההרואיים של צה"ל במלחמת יום הכיפורים. הפעם, הדרמה מתרחשת מתחת לפני הקרקע, והקרב שונה לגמרי. זה סיפור על פטרייה צרפתית נדירה שגדלה עכשיו בשדות הבזלת של רמת הגולן. פטרייה מסתורית ויקרה במיוחד. "היא חמקמקה בצורה יוצאת דופן", אומר טל, ממקימי הפרויקט לגידול פטריות כמהין ברמת הגולן. "זה משהו מעורפל כזה, אמורפי, לא מוגדר", מוסיף השף ישראל אהרוני.

נמרוד טבנקין, מנכ"ל אילסר הסטארט-אפ לגידול כמהין, נושא אתו שם משפחה מאוד מחייב. הוא הנין של יצחק טבנקין, מהאבות המייסדים של התנועה הקיבוצית. ובכל זאת, אחרי הצבא, הוא עוזב את המשק. "עשיתי קריירה של הרבה שנים בהיי-טק במרכז, בתל אביב, בהרצליה", הוא מספר תוך כדי נסיעה ברמת הגולן. "אבל תמיד היה לנו בלב שאנחנו נחזור לגור כאן. אלו החיים שאני רוצה לחיות". וכשהנין חוזר מתל אביב לעין זיוון, הוא מחפש ממה להתפרנס. על כמהין הוא אפילו לא חשב, זה לא משהו שהגישו בחדר האוכל. "היום אני נהנה מאוד ממנת כמהין טובה, אבל אני מעדיף לאכול שווארמה", הוא מבהיר.

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

יום אחד נמרוד מקבל טלפון מעוזב קיבוץ אחר, יואל, שראה באמריקה פטרייה נדירה ויקרה - וחשב שאולי אפשר לגדל אותה ברמת הגולן. "מה שתפס לי את האוזן, זה שעשו את זה על אדמה געשית. ואמרנו, אדמה געשית גם לנו יש", מוסיף נמרוד. פטריית הכמהין השחורה מאזור פריגור בצרפת שייכת לאצולה של הפטריות, לצד הכמהין האיטלקית הלבנה של אלבה. היא נמכרת באלפי אירו לקילו, אנשים נוסעים מכל העולם כדי לטעום אותה.

הניסוי שכשל והמומחה מניו זילנד

"הפטרייה הזאת היא למעשה פטרייה נכחדת", מספר נמרוד. "לפני 200 שנה הוציאו רק מפריגור, המולדת הטבעית של הפטרייה, 200 טון של פטריות. לפני שנתיים הוציאו 10 טון מצרפת כולה, וזה מביא לעודף מאוד גדול של ביקוש על היצע". בצרפת היא גדלה בטבע, והחוקר עזרא שבי ניסה כבר לגדל אותה בישראל לפני 30 שנה. "ב-1993 שתלנו את השתילים הראשונים", הוא אומר. "ואז מתפללים לאלוהים שיהיה הכול בסדר. מדי פעם מצאנו אחת או שתיים, לפעמים היו אולי חמש".

הניסוי ההוא כשל, אבל יואל גבעול, איש הייטק ובן קיבוץ עין זיוון, החליט שבעזרת מומחה ניו-זילנדי הוא ינסה שוב. כך פרויקט פטריית הכמהין העברית יוצא שוב לדרך בהשקעה פרטית.

כמה?
"רבע מיליון דולר".

כשאתה משקיע רבע מיליון דולר, מה אתה יודע על סיכויי ההצלחה של זה?
"תראה, מה אתה עושה עם רבע מיליון דולר? קונה חצי דירה בבת ים? האפסייד של זה הוא אפס. פה לרבע מיליון דולר יש אפסייד מאוד גדול".

מה אנשים אמרו כשהם שמעו שהשקעת בכמהין ברמת הגולן?
"זו לא הפעם הראשונה שאמרו שאני מטורף. אני רגיל לזה".

היחסים בין הפטרייה לעץ

הדרך הארוכה לפטריית כמהין מושלמת מתחילה במעבדות של החברה ברמת הגולן. השתילים שגדלים שם, התפתחו מבלוטים של עץ אלון צרפתי, שאל השורשים שלו הפטרייה שלנו אוהבת להיצמד. 65% מהצמחים על פני כדור הארץ לא מתקיימים ללא פטריה על מערכת השורשים שלהם. בבסיס מערכת היחסים בין העץ לבין הפטרייה, עומדים אינטרסים. הפטרייה מפרקת עבור העץ מינרלים מהקרקע, מה שהוא לא ידע לעשות, והעץ בתמורה נותן לפטרייה מזון. "המשך התהליך בעצם קורה פה", אומר לנו במעבדה של החברה, יוסף אייזנברג מנהל המחקר באילסר. "יהיה פה סדר גודל של 20 אלף שתילים, והם מוכנים לנטיעה באביב המוקדם".

יוסף, כמו רבים מאנשי החברה הזאת, לא גדל על התרבות הצרפתית. הוא בכלל ירושלמי מבית של הציונות הדתית החרד"לית. "לא בית עם כמהין, יותר קרוב לעוף שצריך להיות קצת חרוך, מרק עוף צח", הוא מעיד. נטלי אפל מהמעבדה של אילסר, גדלה במושב אודם, והיא אחראית לוודא שהחיבור בין האלון לפטרייה הצליח. החשש העיקרי הוא שגידול אחר ולא הפטרייה הצרפתית יתחברו לשורשי האלון, ואז לא ייוולד כמהין.

הכמהין הוא הפרי שגדל מהחיבור הזה. השלב הבא הוא לשתול את העצים באדמה. אבל נותרה עוד בעיה - הפרי גדל מתחת לקרקע. כאן נכנסים לתמונה הכלבים. "אנחנו כל השנה מאמנים אותם להימשך לריח של הפטרייה, לסמן אותו, ולעשות את זה בכיף", מספר מאלף הכלבים. "אנחנו משתמשים בכלבי צייד, עם יצר צייד מאוד גבוה, וכל פעם שהוא מאתר פטרייה הוא מקבל פרס".

בפטריית הכמהין מנגנון יוצא דופן. היא גדלה מתחת לאדמה והיא רוצה, כמו כל דבר בטבע, להתרבות. אז היא מפיצה ריח חריף, כזה שחזירי בר מזהים מרחוק. הם חופרים, אוכלים, וכשיעשו אחר כך את הצרכים שלהם, הפטרייה תוכל למצוא בית חדש. הכלבים מאומנים לעשות את מה שעושים החזירים, לזהות את הריח.

"נכנסתי למיטה לשבועיים, וקמתי לגייס כסף"

את הפטרייה הראשונה שנמצאה כאן מתחת לקרקע, הם לא ישכחו לעולם. זה קרה ארבע שנים אחרי שנטעו את המטע הראשון. "אני רק זוכר את התחושה שאני מתקשר לנמרוד עם דופק... שאני בכלל לא מעכל את מה שקורה", משחזר טל מנצש, ממייסדי אילסר והשותף של נמרוד. "אני מגמגם לו בטלפון ש... שבעצם יש פטריה ראשונה, גוף פרי ראשון ברמת הגולן אחרי כל המאמצים. נשכבתי שם על הבוץ, עצמתי את העיניים, והייתי באורות פנימיים". נמרוד מספר: "זה לא היה כמו איזה סרט הוליוודי. זה היה בדיוק הפוך. אני זוכר שהתחושה הראשונה שלי הייתה תדהמה, חרדה מאוד גדולה. נכנסתי למיטה לשבועיים, קמתי והתחלנו לגייס כסף".

כמה גייסת?
"בערך 12 מיליון דולר. זה הרבה מאוד כסף, בטח בשביל קיבוצניק מעין זיוון".

כ-14 אלף שקלים לקילו

עם ההצלחות התחילו עוד ועוד חקלאים להצטרף לסטארט-אפ הזה. עוד ועוד אזורים חקלאיים ברמה הפכו למטעי כמהין. אבל הכול עדיין בערבון מוגבל. אחרי הציד, שלל הכמהין חוזר למעבדה. כל פטרייה מקבלת יחס אישי, ועכשיו הן עוברות לשלב השמאות - הערכת השווי. מחיר הכמהין ללקוח בישראל הוא בערך 14 אלף שקלים לקילו. באירופה היא קצת יותר זולה.

אז למה האנשים מוכנים לשלם כל כך הרבה עבור פטרייה? ולמה הטעם הזה נחשב למיוחד כל כך? "קודם כול, פשוט הריח. זה ריח שהוא לא דומה לשום דבר", מסביר השף ישראל אהרוני. "הרי, בסיכומו של דבר, זה לא מנה של טעם, כמו מנה של ריח. משהו בריח של זה עושה איזה סחרור חושים שקשה לי להסביר לך". אהרוני סבור שהכמהין הישראלי, לאחרונה, מתקרב לרמה הצרפתית.

התחנה הבאה היא מסעדת a של השף יובל בן נריה. כאן מגישים פילה בקר עם כמהין, וגם דג צלוי עם כמהין רמת הגולן. "אני מלווה את הפרויקט המדהים הזה עשור", מספר השף. "לקח לי שנים להסביר לכל השפים פה, שהכמהין פה לא שונה. והיום הכמהין פה לא נופל משום כמהין שחורות בעולם, וכל אחד שיגיד אחרת הוא מטומטם".

המנגנון עדיין מסתורי

15 שנים עברו מאז שהפרויקט יצא לדרך. מה שהתחיל בעמק הבכא, מתפרס היום על 1,300 דונם, 100 אלף אלונים נשתלו כבר באדמה הזאת. "אם הכול יהיה לפי התוכניות, אז חמש שנים מעכשיו רמת הגולן תהיה אחת מיצואני הכמהין הצרפתית השחורה הגדולים בעולם", מצהיר נמרוד. "ענף הכמהין ברמת הגולן, מתפרנסים ממנו עשרות יישובים ומאות משפחות".

השנה הנוכחית נראית בינתיים מבטיחה, אבל קשה להתחייב כי המנגנון עדיין מסתורי. קשה להבטיח שהפטריות יצאו בזמן ובאופן קבוע, ושאפשר יהיה להרוויח מזה כסף. מתחת לאדמה, בעולם הנסתר של הפטריות, משהו קרה. מה בדיוק? את זה נמרוד וטל עדיין מנסים להבין. זאת משוואה צרפתית עם נעלם, אבל הם הכי קרובים שהיו אי פעם. "ככל שאנחנו מתקדמים, אנחנו הולכים אחורה. אנחנו מבינים עד כמה אנחנו לא מבינים", אומר טל. "אני אף פעם לא ידעתי עד הסוף מה קורה שם מתחת לקרקע, אבל אנחנו כבר כמעט יודעים מספיק", מוסיף נמרוד.

תחקיר: נוי ברכה