"סינוואר היה שם וברח מאיתנו במנהרה, הבכירים שהיו איתו חוסלו"
שנתיים הם עוברים מציר לציר ומפיר לפיר, ולא רק בעזה: "כל מי שחוצה גדר לוקח על עצמו סיכון". מפקדים ולוחמים בחיל ההנדסה עוצרים לסכם שנתיים של קרבות, היתקלויות ומבצעים: "ראינו את המפקדים הבכירים של חמאס בורחים". הרגע שבו הושבה הדסקית של אורון שאול מ"כיכר פלסטין", ההפתעות שגילו בבתים ברחבי עזה והרצון להמשיך בלחימה למען החברים שנפלו: "ההקרבה הייתה גדולה"
מגזין N12
פורסם: | עודכן:
"מספיק לראות על המפה איך נראתה עזה לפני ואחרי", מציין סגן-אלוף י', מפקד גדוד ההנדסה 601 בחטיבה 401, כשהוא מסכם שנתיים של לחימה ברצועת עזה. "החיילים עשו את המשימה שלהם והרגישו מאוד משמעותיים, אבל הם לא מבינים באיזה סדר גודל הם תרמו למדינה – יכולות ההנדסה גרמו לחמאס לצאת משיווי משקל".
הם אלה שפורצים את הדרך לכוחות בעזה, וגם בלבנון ובסוריה. מתחילת המלחמה, כבר יותר משנתיים, הם – לוחמי ההנדסה הקרבית – עומדים מאחורי מאות פעולות של השמדת תשתיות ופגיעה באויב. "השמדנו מעל הקרקע ומתחת לפני קרקע בזכות הרבה מאוד יכולות חבלה", מסביר הקצין בגאווה לא מוסווית. "כוחות ההנדסה לקחו תא שטח ושינו אותו מקצה לקצה, ומה שהכי כאב לחמאס זה שפגענו קשות בתשתיות הטרור שלו".
להישגים בשטח אבות רבים, אבל סא"ל י' בטוח: "ההנדסה הקרבית שינתה את כללי המשחק במלחמה. אלה אנשים שנתקלים בבעיה – ומוצאים פתרון. אנחנו לא רק חבלנים טובים אלא גם פותרי הבעיות של צה"ל, והיה לנו בשנתיים האלה הכול מהכול".
"נדהמנו לגלות בכל בית תשתית טרור"
"נתקלנו בכמות בלתי נתפסת של נשק שהוחבא בתוך האוכלוסייה האזרחית ברחבי עזה", משחזר סא"ל י'. "אנחנו נכנסים לשכונה עם הערכה לגבי בית אחד שיש בו אמל"ח, וכשאנחנו מגיעים למרחב – מגלים שכל בית ובית עמוס באמל"ח, בסמלים של חמאס ובמעברי לחימה בין הבתים. השנאה כלפי ישראל ניכרת ברצועת עזה בכל בית, הפתיע אותי לגלות את הממדים".
כשאני שואלת אותו מה הייתה נקודת המפנה, הוא לא מהסס: "המבצע בשכונת תל א-סולטאן (ברפיח שבדרום הרצועה, בקיץ 2024) – זאת הייתה הפעם הראשונה שהתקבלה ההחלטה להשמיד גדוד שלם של חמאס מקצה לקצה. ככל שהתקדמנו בתוך השכונה, ככה נדהמנו לגלות שבכל בית יש תשתית טרור".
פרסומת
לדבריו, "הטיהור של מרחב ג'באליה הוא הפעולה הצבאית שתרמה לעסקת החטופים השנייה. הגענו למרכז הפיקוד והשליטה של חמאס, לכל המקומות שבהם היו מחבלים וחיסלנו אותם. הצלחנו להתחבר לכל קצוות התת-קרקע בתל א-סולטאן. ככל שהתקרבנו, ככה האויב ברח לנקודה אחרת".
"סינוואר היה שם, הצליח לברוח – וחוסל"
"כשהתקרבנו אליהם במנהרות התת-קרקעיות – ראינו את המפקדים הבכירים של חמאס בורחים", נזכר י' ומספר: "בכל מקום שמפקדי חמאס הרגישו שהם בסיכון, ישר הם ברחו ושלחו את הזוטרים לחזית כדי להגן על עצמם וניסו להיטמע באוכלוסייה. ברגע שהגענו למנהרות בתל א-סולטאן – בכירי חמאס ניסו לברוח לח'אן יונס".
וכשהוא מדבר על בכירים שנמלטו, הוא מתכוון לבכירים ביותר באותה העת. "שבוע אחרי שיצאנו מתל א-סולטאן התברר שמנהיג חמאס יחיא סינוואר היה במנוסה מכוחות צה"ל. בשכונה הזאת היו בכירי הגדוד, ובדיעבד גילינו שגם סינוואר היה שם, בזמן שלחמנו בתא השטח, והצליח לברוח. הוא חוסל ממש שבוע לאחר מכן. באותם ימים כל המפקדים הבכירים סביב סינוואר חוסלו".
פרסומת
הקרבות היו עזים ומורכבים, ובחלק מההיתקלויות נפגעו לוחמי ההנדסה. "המחבלים ניסו לפוצץ עלינו מטענים, לברוח בתוך תוואי התת-קרקע, ואנחנו ניהלנו אחריהם מרדף עיקש. הייתה שם עבודה טובה מאוד של גדוד ההנדסה, ומאז היא שינתה את תפיסת ההפעלה של צה"ל".
"האירוע הקשה הזה ליווה אותנו"
בטווח זמנים קצר ידע הגדוד את אחד מרגעי השמחה – אך מיד לאחריו חווה יגון ואכזבה מרה. "במהלך הקרב הזה מצאנו, איתרנו וחילצנו את החטוף פרחאן אל-קאדי (ב-27 באוגוסט 2024). זמן קצר לאחר מכן נרצחו בדם קר שישה חטופים בידי המחבלים שנסוגו. הם פשוט רצחו אותם וברחו. אחרי יומיים הרגנו את המחבלים שהחזיקו בששת החטופים. זה היה אירוע קשה מאוד, אירוע שהשפיע עלינו עמוקות כגדוד".
פרסומת
"במקומות שבהם היו חטופים לא לקחנו סיכונים בכלל – זה היה הכלל הראשון במעלה מבחינתנו, ועדיין רצח ששת החטופים קרה, בגלל חמאס ולא בגלל שום דבר אחר", מתאר הקצין. "האירוע הקשה הזה ליווה אותנו. המודיעין היה חסר ורק בדיעבד התגלה שיש חטופים בתת-קרקע במרחב".
במהלך המלחמה נפלו בקרבות 19 לוחמים מגדוד 601. "לכל אחד יש סיפור שונה ומיוחד, משפחות מדהימות עומדות מאחוריהם. נשארנו בקשר עם המשפחות של הנופלים, והן חיזקו אותנו ממש. המשכנו בלחימה עבור השבת החטופים ועבור אלו שנפלו", הוא מספר. "הלוחמים קיבלו עוד ייעוד – לעמוד במשימה עבור הנופלים. היינו צריכים להכיל את הקושי, הלוחמים היו להוטים למלא את המשימה, גם למען החברים שלהם שנפלו. בין הנופלים של הגדוד יש דתיים, יש דתל"שים, יש קיבוצניקים ומושבניקים, יש דרוזים, דרומיים וצפוניים. העוצמה של הלכידות והרעות ואחוות הלוחמים – זה מה שהביא לניצחון במלחמה. המשימה היא מעל הכול ואנחנו עושים אותה יחד".
"מי שחוצה גדר לוקח סיכון"
כל מבצע של פיצוץ הנדסי דורש תכנון קפדני. ב-8 בינואר 2024 הסתיים אחד המבצעים האלה באסון. אותה תקרית קשה נצרבה בתודעת הציבור, ואחד מעשרות הפצועים בה הוא הזמר עידן עמדי. טנק פגע בשוגג בעמוד חשמל, והעמוד הפעיל את מערכת החבלה שתוכננה להרוס מנהרה תת-קרקעית בעזה. הפיצוץ התרחש חצי שעה לפני המתוכנן, שישה לוחמי צה"ל נהרגו ועשרות נפצעו בדרגות שונות.
פרסומת
"בזמן האירוע של השמדת המנהרות הייתי ממש ליד הנקודה של הפיצוץ. לצערי איבדנו שישה חברים, שישה אחים לנשק באותו אירוע", מספר רב-סרן ל', בן 26 מחיפה, כיום ראש מדור הצמ"ה (ציוד מכני הנדסי) בזרוע היבשה. "כל מי שחוצה גדר לוקח על עצמו סיכון מסוים, שעלול לקרות משהו", הוא מבהיר. "אנחנו נכנסים לשטח האויב. הייתי שם כשהתרחש האסון של פיצוץ חומר הנפץ, אבל בסופו של דבר המשימה שלנו הושלמה".
רס"ן ל' מציין כי מעבדת הנשק הגדולה ביותר ברצועת עזה הושמדה במבצע הזה. "בזכותו צמצמנו ירי תלול-מסלול (רקטות) כלפי שטח מדינת ישראל. אחרי הפיצוץ הלא מתוכנן, כשהוכרז אירוע רב-נפגעים, זאת הנקודה שבה ראיתי את העוצמה של האנשים שלנו ושל הצבא". ל' מוסיף: "חווינו אירוע מצער, שבו נפצעו ונהרגו אנשים מכוחותינו, אבל כולם נרתמו לטובת פינוי הפצועים וההרוגים בתוך תא שטח מאתגר ומכוער. טיפלנו בפצועים שעות ארוכות לאורך הלילה, כדי להביא אותם לבתי החולים ואת החללים לקבורה בישראל".
"חוקרים כל מנהרה עד תום"
"זו מלחמה של הנדסה, עם יכולות חבלה בכמויות שלא השתמשו בהן מעולם. השמדת תשתיות נרחבת גם בעזה וגם בלבנון", אומר רס"ן ל' בגאווה. "נדהמנו לגלות איך כמעט בכל בית בעזה יש תשתיות אויב: אמצעי לחימה ומנהרות תת-קרקעיות".
פרסומת
כראש מדור צמ"ה, רס"ן ל' מתייחס לכמויות חומר הנפץ שהיו בשימוש במלחמה. "זה סדר גודל חדש לגמרי, בגלל השטח הנרחב שאנחנו פועלים בו לעומת מלחמות קודמות – גם בעזה וגם בלבנון אופי המלחמה הוא הנדסי. צריך פה את האנשים שלנו ואת היכולות שלנו בכל נקודה. למדנו הרבה דברים בזמן המלחמה, זה נושא שמתפתח ומצריך למידה מתמדת. אנחנו ניגשים לכל מנהרה וחוקרים אותה עד תום כדי להבין מה יש בה".
"הובלנו את הכוחות בראש הטור"
"הייתי מעורב בפעולה של השבת חטופים חללים לקבורה ישראלית. זאת הייתה תחושת סיפוק אדירה", משתף רס"ן ל'. "לוחמי ההנדסה הקרבית מלווים את הכוחות מרגע מעבר הגבול, פורצים את המכשול, ויש הרבה אחריות על הכתפיים שלנו להצלחת מעבר הכוחות, וגם להוביל אותם בתוך השטח", הוא מסביר. "בתחילת המלחמה הובלנו את הכוחות בראש הטור, בשטח לא מוכר, ונפלה עלינו האחריות להיות הכי מקצועיים שיש. כדי להיות ראשון צריך לאזור אומץ, לכן לוחמי הצמ"ה הם האנשים בעלי אומץ הלב הכי גדול שיש".
אירוע משמעותי נוסף שהשתתפו בו לוחמי ההנדסה הוא שחרור "כיכר פלסטין" מהפסל המבזה שהציב שם חמאס: נגמ"ש ישראלי שיוצאת ממנו יד האוחזת בדסקית של אורון שאול ז"ל. אנדרטת הנגמ"ש שימשה את ארגון הטרור העזתי להאדרת אירוע ההיתקלות והחטיפה ממבצע "צוק איתן" ב-2014. "אני זוכר שכאשר הורדנו את הדסקית של אורון שאול, זה היה הרגע שהבנתי שאין משהו שצה"ל לא יכול לעשות. אנדרטת הנגמ"ש בכיכר פלסטין בסג'עייה נועדה להאדיר חטיפת חיילים, זה פסל שחמאס התהדר בו, ולנו הייתה הזכות להרוס את הפסל הזה ולהשיב לישראל את הדסקית של אורון שאול".
פרסומת
"אין זכות להתלונן כשיש חטופים"
"יש רגעים מאתגרים מאוד בשטח, אבל אין לנו זכות להתלונן כל עוד יש חטופים בעזה והמשימה שלנו היא להחזיר אותם הביתה", אומר רס"ן ל'. "זה נמצא אצל כל חייל בראש. גם כשלפעמים קשה ומאתגר, צריך את הסגירה הזו – ואז מתרוממים חזרה וממשיכים קדימה".
מעבר לכך מבהיר הקצין: "אנחנו תמיד צריכים להיות בהיערכות, להכין את השטח ואת החיילים בצורה הכי טובה". לדבריו, "יש השפעה ישירה של המלחמה על ההכשרה. ההכשרות השתפרו מאז תחילת המלחמה, בעיקר מבחינת הידע של המפקדים. לוחמים שחוו את הלחימה על בשרם מגיעים להכשיר את הדור הבא".
"לא ידענו מה אנחנו הולכים לפגוש"
סגן ירדן, בן 22, הוא מפקד פלוגת צמ"ה סדירה. "בתפקידים האחרונים שלי הייתי מפקד מחלקת צמ"ה וקצין אג"ם בגדוד הנדסה", הוא מספר. "הייתי בעזה, בלבנון ובסוריה. שום דבר לא היה מוכר, וכשנכנסתי לסוריה בפעם הראשונה לא ידענו מה אנחנו הולכים לפגוש".
פרסומת
הוא מוסיף: "המלחמה רווייה באירועים. אנחנו מוצאים את עצמנו ראשונים, מובילים את הכוח, בנקודות הקריטיות שמאפשרות לכל הצבא להתקדם. כמי שנמצא בראש הכוח – אתה גם הראשון שחווה דברים על בשרך. רצף של הרבה אירועים שאתה חווה יום-יום, שעה-שעה. אנחנו נחושים להמשיך לבצע את המשימה שלנו בצורה טובה".
"בחודש דצמבר 2023, באחת הפעילויות שעשינו, הגענו לתוך מארב נ"ט של מחבלים ברצועת עזה", הוא משחזר. "בשלב הזה השטח היה רווי באויב, והמחבלים התחילו לירות לכיוון הכוחות שלנו. חלק מהטנקים נפגעו, אבל כל החבר'ה המשיכו להילחם. לרגע לא היה כאן מישהו שעצר וירד מהקצב. עמדנו במשימה שלנו, עמדנו בזמנים. באותו יום ראיתי את המקצועיות, את האומץ של לוחמי ההנדסה ושל כל הלוחמים שנמצאים מאז בעזה כמעט שנתיים".
"בהתרעננות ראיתי את החטופים חוזרים"
"הרגע הכי מרגש שהיה לי בכל תקופת הלחימה היה אחרי חודשיים רצופים בתמרון", מספר סגן ירדן. "כל החטיבה יצאו להתרעננות בזמן הפסקת האש הראשונה, אני יוצא החוצה ומתחיל לדבר עם אנשים ולשמוע לראשונה על מה שקורה. אני מתחיל לראות תמונות של חטופים שבים ארצה בזמן הפסקת האש. זה היה הרגע הכי מרגש שהיה לי בלחימה", הוא מבהיר.
פרסומת
"לקבל הודעה מאבא שלי שאומר שהפסקת האש ההיא הזו קרתה בזכות העבודה של צה"ל בפנים – גם ההפסקה הזמנית הזו בשביל לשחרר חטופים שישובו ארצה, לראות את התמונות שלהם חוזרים – זה הזכיר לנו טוב מאוד למה אנחנו נמצאים שם בבוץ, בגשם ובחול. כל הקשיים האלה מתגמדים מול תחושת הסיפוק כשראיתי את החטופים חוזרים הביתה".
"הלוחמים, מפעילי הצמ"ה, מפעילי הבאגרים, מפקדים וקצינים – אלה אנשים פשוטים, מן המניין, שהבינו את גודל השעה וחיפשו כל הזמן מה אפשר לעשות. מגיע להם שיעריכו אותם על העשייה שלהם. ההקרבה הייתה גדולה מאוד", מסכם המג"ד.
כל הפרטים בכתבה הותרו לפרסום בידי הצנזורה הצבאית
מצאתם טעות לשון?