"המוות של נטע שינה אותי. הוא מכריח אותי להתמודד עם החיים"

אירן שביט תמיד אמרה את הדברים הכי קשים בכנות נדירה ובישירות בלתי מתפשרת. פגשנו אותה כמה ימים אחרי השבת הארורה. אירן והארוס שלה, נטע אפשטיין ז"ל, היו בדירה שלו בשכונת ה"דור צעיר" בקיבוץ כפר עזה, כשהמחבלים פרצו פנימה. המחבלים זרקו שני רימונים שלא התפוצצו, אבל השלישי התגלגל לכיוון אירן. נטע קפץ עליו, הציל אותה - ונהרג. "אני מאמינה שהוא לא מת אם אני מדברת עליו, כי זה סימן שהוא חי עוד יום אחד", היא אומרת. "הוא הגיבור שלי והוא הציל אותי".

המחבלים לא ראו את אירן שהתחבאה בפינה מאחורי נטע ושרדה. "הלב שלי נשבר. נשבר", סיפרה בריאיון באוקטובר 2023. "הוא עשה מעל ומעבר ואני אפילו לא ניסיתי להציל אותו. עכשיו מה? מה אני עושה עכשיו עם החיים שלי? הוא היה החצי שלי. הלב שלי פעם בשבילו".

היא השתנתה בשנתיים שעברו מאז האסון. רק עכשיו היא מתחילה להתרגל לעצמה בתוך המציאות החדשה. "המוות שלו שינה אותי", היא מספרת היום. "המוות שלו מכריח אותי להתמודד עם החיים, כי הוא לא פה כדי להגן עליי יותר, ליטרלי. ואני מקווה שהוא גאה". היא מוסיפה כי "הייתי תחת הכנפיים של נטע, מתחת לצל שלו. אני מרגישה שמ-7 באוקטובר, הבית שלי התמוטט, ולא יכולתי להיות מפונה תחושתית, כי נטע מת. ואני מגיעה למסקנות שאני הבית של עצמי, ואני זאת שאוהבת את עצמי ואני מרימה את עצמי".

הסיפור של אירן ונטע ז"ל:

• אירן שביט מספרת בדמעות על אהובה - שזינק על רימון כדי להציל את חייה

• "נטע היה הטוב בינינו. אם הייתי יכולה, הייתי מתחלפת איתו"

"מעניין אם היה מתאהב בי היום"

"זה מפחיד", מוסיפה אירן. "לאט-לאט אני יותר ויותר הגרסה שהוא לא התאהב בה. אני לא יודעת אם הוא היה מתאהב בגרסה החדשה שלי היום. אני הייתי השקטה והרגועה והעדינה ופוליטיקלי-קורקט, והיום לא. אני יכולה למות מחר, אז היום יהיה היום הכי טוב שאני יכולה לעשות. ומעניין אם הוא היה מתאהב גם בגרסה הזאת".

מה שינית ביום-יום שלך?
"אני לא מפחדת לעשות טעויות. ובאמת כולם... לא אכפת לי מהם. לא בקטע אגוצנטרי, בקטע של: 'או-קיי, אתה לא אוהב אותי, נדיר לך. מה אכפת לי?'. כאילו, אני אוהבת את עצמי".

ביום ההולדת ה-23 של אירן, עם עוד קעקוע של נטע על האצבע, היא מבקרת בבית העלמין בקיבוץ עינת. "לבוא לפה ולראות את השם שלו, ואת העובדה שההורים שלו בחרו לכתוב: 'נרצח בביתו כשהגן על אהובתו', זה זעזע אותי בגילוי מצבה. אני הייתי כאילו... לא היה לי אוויר. אבל אני לא יכולה להתכחש".

"אני רואה את עצמי כבר בימי הזיכרון פה עם הילדים הקטנים שלי, שהם גדלים על נטע, כולם יודעים מי זה נטע", היא אומרת מעל קברו. "נטע שהציל את אימא, זה מה שהם ידעו. והוא יביא לי אותם. הוא יבחר לי אותם בקפידה ויביא לי למטה".

"את נטע כולם אהבו"

אירן עברה מאזור המרכז לגור עם נטע בעוטף כמה חודשים לפני 7 באוקטובר. הם גרו כמה בתים מגלי וזיוי ברמן שעדיין נמקים בעזה. כשביקשו ממנה לנאום בכיכר החטופים, היא באה בשבילם. "את השכנים שלי לא הכרתי בקשר שהם חסרים לי ביום-יום", היא מספרת.

את לא ממש מכירה אותם?
"הם גדולים ממני בכמה שנים. וקיבוצניקים סנובים. אני אאוטסיידרית".

לא דיברו איתך?
"לא דיברו איתי כל כך".

אבל את נטע אהבו, מה?
"את נטע כולם אהבו. בגלל זה הם אוהבים אותי, אבל... זה יכל להיות אני. זה לא שהם דילגו על הבית שלי. הם נכנסו לבית שלי, הם רצחו בבית שלי, והם לא ראו אותי. אם הייתי חטופה, הייתי איתם".

סיפור האהבה המפעים של נטע ואירן – על הסוף הטרגי שלו והאישיות הכובשת שלה, הפכו את אירן לדמות מעוררת השראה. "הרבה בנות זוג שכולות שולחות לי באינסטגרם שהן לא רוצות לחיות, שהן לא רואות מטרה לחיים עכשיו בלעדיו. ואני נותנת להן תקווה".

אז מה את אומרת להן?
"שאני מבינה אותן, החיים חרא. וגם לי היו ימים שראיתי חוסר תקווה באמת, אבל אם אני לא אחיה את החיים הכי טובים, חמאס הרגו אותי גם ונטע מת לשווא. אז אני אעשה אותו הכי גאה בעולם, ואני אחיה את החיים ואם אני אמות מחר, אני אגיד: 'בסדר, הכול טוב'. כמו שעידן עמדי אמר ש'לא מפחיד למות, יותר מפחיד לא לחיות'".

"מפחדת שאם אמשיך, אשכח ממנו"

את צעירה נורא, החיים פרוסים לפנייך. צריך גם מתישהו להמשיך הלאה. "נכון, נכון", היא אומרת. "אני ממש מרגישה את זה. שבא לי, בא לי את השותף שלי, בא לי את האהבה שלי, בא לי להתפרק על מישהו, ואני מפחדת", היא מבהירה. "אני מפחדת שאם אני באמת אמשיך, אני אשכח ממנו. והיום אם שואלים אותי אם אני בזוגיות, אני אומרת לא. שזה צעד. עד אז זה היה כזה: 'אה... זה מורכב. כן. כן, אני בזוגיות'. והיום אני מצליחה להגיד שאני לא בזוגיות, כי הבדידות מנצחת. אני באמת בודדה".

יצאת לדייט?
"לא. מלא כותבים לי שרוצים להיות זה שיחבק אותי ויעטוף אותי. אני כזה: 'לא, אני רוצה ש... שתבחר אותי על מי שאני, ולא על אהבה שייצגתי בטלוויזיה'. כאילו כולם אומרים: 'כזו אהבה אני רוצה'. אבל אף אחד לא אמר: 'אותה אני רוצה'".

הקשר של אירן עם איילת, אימא של נטע, רק התחזק אחרי האסון. "בדיוק סיפרתי שאם וכשיהיה לי בן זוג, את הראשונה שתדעי. בדמעות. אני אבוא אלייך בוכה".

את תשמחי?
"בטח".

מה הזמן עושה?
"הגעגוע רק הולך ומתגבר", אומרת איילת אפשטיין, אימו של נטע ז"ל. "מצד שני אנחנו בתוך העשייה, אנחנו בתוך החיים. לומדים לחיות עם זה".

מה זה אומר 'לומדים לחיות עם זה?'
"כמו פצוע שהוא עם... נקטעה לו יד ויש לו כאבי פנטום, הוא לומד לתפעל יד עם פרותזה או בכלל את כל הסיטואציה, אבל הכאב שם".

"אני יודעת שנטע לא יחזור"

אירן מספרת שהעצב אצלה, מגיע דווקא ברגעים השמחים. "אני מרגישה שבשנה האחרונה חייתי כמו שלא חייתי כל ה-22 שנה שלפניה. איך אני מעזה? הכאב הוא חור שחור בלב, אבל הלב והחיים שלי גדלים. החור השחור נשאר באותו גודל".

"כשאני רואה את אירן שמחה ומאושרת וחיה, אני רואה גם את נטע", אומרת האם איילת. "וזה בו-זמנית גם קשה וגם משמח. וזה ככה כנראה יהיה כל החיים".

לאט-לאט ובצעדים קטנים ויותר בטוחים, יוצאת אירן שביט, לצד הכאב הגדול, לחיים חדשים. "יש פה תקווה באוויר שהם יחזרו, ואני יודעת ששלי לא יחזור. אז זה כואב, אבל הם צריכים לחזור. אם לא שלי - אז שלהם".