שאלת המפתח שתכריע אם הערבים ינהרו לקלפיות גם הפעם

בשונה מסבבי בחירות קודמים, המפלגות הערביות לא יחכו הפעם לרגע האחרון והמגעים לסדר בתוך הבית כבר החלו. הדרישה הציבורית בחברה הערבית לקראת הבחירות הבאות מובהקת - בכל הסקרים הפנימיים של המפלגות מעל 85% מהציבור הערבי דורש רשימה אחת משותפת שתכלול בתוכה את ארבעת המרכיבים: רע"מ, חד"ש, תע"ל ובל"ד.

דרישה זו לא בהכרח נובעת מהיגיון פוליטי או רעיוני מוסדר, אלא מתוך הצורך של המיעוט הערבי בישראל להתלכד אל מול האיומים שהם חווים בשנתיים האחרונות, מאז פרוץ המלחמה: מעצרי שווא, גזענות גואה, פיטורים ותופעות רבות אחרות. כולם בלי יוצא מן הכלל מרגישים את זה באופן יום-יומי, מרופאים בבתי חולים ועד עובדים במפעלים. התחושה הזאת מחזקת את הצורך בתגובה קולקטיבית כלשהי. לפי תפיסה זו, אין תשובה הולמת יותר מרשימה ערבית מאוחדת בכנסת.

הפילוג שנוצר בין המפלגות הערביות בבחירות האחרונות נתפס במידה רבה, ובצדק יש להגיד, כצעד שהמליך את בנימין נתניהו להיות שוב ראש ממשלה. כזכור, הפיצול בבחירות 2022 בתוך הרשימה המשותפת, שפוצלה כבר קודם לכן על ידי רע"מ, הביא למצב ששלוש רשימות ערביות התחרו זו בזו. אחת מהן, בל"ד, לא עברה את אחוז החסימה והורידה לטמיון יותר מ-140 אלף קולות.

בנוסף לכך, התחרות הקשה בין המפלגות הערביות גרמה לשיא שלילי בהצבעה למפלגות הלא-ערביות בתוך החברה הערבית, דבר שפגע באלפי הקולות הערביים שמגיעים למרצ בכל מערכת בחירות. כך, גם מפלגת השמאל שמסתמכת במידה מה על הציבור הערבי לא עברה את אחוז החסימה. האירוע הזה העניק את הניצחון לגוש נתניהו בבחירות הקודמות, והשאר היסטוריה.

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

כדי להימנע מתרחיש זהה, גופים רבים בחברה הערבית דחקו בראשי המפלגות הערביות לפתוח בשיח ישיר ולפעול להקמת הרשימה המשותפת מחדש. הבולטים מבין הגופים האלה הם ראשי רשויות ערביות שסבלו בשנתיים האחרונות מקיצוצים בתקציבים, שהובילו שר האוצר בצלאל סמוטריץ' והשרה לשוויון חברתי מאי גולן.

מבפנים, האיש שעובד נמרצות לקירוב הלבבות ולפתיחת הערוצים מחדש אחרי כל הסכסוכים בשנים האחרונות היה הוותיק בחברי הכנסת הערבים - אחמד טיבי. טיבי מצטייר כמי שמעוניין הכי הרבה בחיבור הזה ברשימה משותפת. "זו תהיה תשובה ערבית הולמת לציר של בן גביר-נתניהו-סמוטריץ", אומר טיבי בשיחות עם פעילים, אבל בנוסף מסתמן שבהיעדר הסכמה בין המפלגות על מנסור עבאס כיו"ר, ולאחר פרישתו של איימן עודה כמי שעמד כל הזמן בראש הרשימה המשותפת, טיבי יכול להיות הפתרון הפחות גרוע עבור כולם.

אבל כשכל זה מגיע לפרקטיקה, המצב נראה מסובך יותר. ראשי ארבע המפלגות, שנפגשו לאחרונה יותר מפעם לאחר 5 שנים של נתק מוחלט, מצאו שהפערים בגישות לא קטנים ויש שיגידו אף קשים לגישור. ברע"מ של מנסור עבאס עדיין דבקים ברצון שלהם להיות חלק מכל קואליציה בישראל בעתיד, במטרה לשפר את מצבה של החברה הערבית בסוגיות האזרחיות, מבלי להתייחס לאתגרים הלאומיים הקיימים.

בחד"ש לא מתלהבים מכל כניסה לקואליציה, אך מוכנים ללכת עד הסוף עם כל המלצה שתביא גורם אחר מלבד בנימין נתניהו להרכיב את הממשלה הבאה. בתע"ל מרחב התמרון יותר רחב, כך שהם מוכנים לשקול כל הצעה לגופה, כל עוד המטרה היא הפלתו של נתניהו. אבל בבל"ד, לדבריהם, "לא מעוניינים בשום שיתוף פעולה עם המפלגות שתמכו בג'נוסייד בעזה". עם פערים כאלה, קשה לדמיין מצב של רשימה אחת.

ישנה אפשרות נוספת והיא להקים רשימה טכנית שתאפשר חופש פעולה לכלל המפלגות. זו אופציה שנמצאת על השולחן בימים אלה, אבל גם היא לא זוכה להצלחה יתרה, נכון לרגע זה. תרחיש סביר יותר יהיה חזרה למצב הבחירות ב-2021: שלוש מפלגות עם מצע דומה במידה רבה - חד"ש, תע"ל ובל"ד, מול רע"מ. זה תסריט מועדף על רע"מ, אך לא על שאר המפלגות שחוששות שתסריט כזה יוביל להורדת אחוז ההצבעה בחברה הערבית בגלל הקמפיינים האגרסיביים שיהיו בין המפלגות. זה יכול לפגוע גם במפלגות, וגם בסיכויי הגוש המתנגד לממשלת נתניהו השביעית.

ברע"מ מעדיפים לרוץ לבד. הם בטוחים שבבחירות הבאות יגדילו את הייצוג שלהם, והם ינסו להימנע מחיבור עם שאר המפלגות הערביות ובמיוחד עם בל"ד, שמבחינתם מהלך כזה עלול להכתים אותם כמפלגה קיצונית שלא יכולה להיות שותפה לקואליציה עתידית עם המפלגות הציוניות. למרות שרוב ראשי גוש המרכז-שמאל טוענים שלא יישבו בממשלה אחת עם רע"מ, בסביבתו של מנסור עבאס משוכנעים שתסריט ממשלת השינוי יכול לחזור על עצמו: "אם המספרים לא יסתדרו שוב, הם יבואו אלינו", כך הם טוענים.

גורם בכיר באופוזיציה יודע לספר שמנסור עבאס קיים לאחרונה שיחות עם ראשי המחנה המתנגד לנתניהו. הוא שמע מהם שהריצה של רע"מ כרשימה נפרדת משאר המפלגות הערביות תקל על ראשי מחנה המרכז-שמאל להשתמש בה במקרה שלא יושג רוב נוח להקמת ממשלה חלופית לממשלת נתניהו-סמוטריץ'-בן גביר, אחרי הבחירות הבאות.

נכון לרגע זה, ניתן לזהות בסקרים הפנימיים של המפלגות מגמות חיוביות שמצביעות על שיעור השתתפות גבוהה יחסית בבחירות הבאות. העלייה בנכונות להצביע בבחירות בשלב כה מוקדם ועוד לפני ההכרזה על בחירות היא בגלל הכעס הרב על מדיניות השר בן גביר בסוגיות הפשיעה והריסת הבתים בחברה הערבית, ולא פחות מכך בגלל המלחמה בעזה שפוגעת באזרחים הערבים פעמיים - כאזרחי מדינת ישראל שנמצאת במלחמה וכאלו שמזדהים גם עם סבלם של העזתים. כך או כך, גם הפעם אם הערבים ינהרו לקלפיות, הם עשויים להיות אלה שימנעו מנתניהו להקים את ממשלתו הבאה, אך בתרחיש שבו חוסר ההסכמות בין המפלגות יוביל לפיצול ושידור חוזר מהבחירות הקודמות, המפלגות הערביות יעניקו שוב את הניצחון לנתניהו, והפעם בגדול.