השעה קרוב ל-6:00 בבוקר, 17 באוקטובר 1973. אור ראשון עולה וצובע את תעלת סואץ ואת הטנקים הראשונים שחוצים אותה במהלך שיסמן את נקודת המפנה של המלחמה שתפסה את ישראל שאננה ולא מוכנה. בין הלוחמים שחצו ראשונים את התעלה בסירות והגיעו אל "אפריקה", מצרים, היה אילן כפיר – אז חובש פלוגתי (חופ"ל) בצנחנים. בידיו מצלמת 8 מ"מ שמתעדת בצבע רגעים היסטוריים של מלחמת יום הכיפורים.
כפיר, אז עיתונאי בן 29 בשירות מילואים בבקעה, מוקפץ לחזית הדרום. בדרך הוא מספיק לעבור בביתו שברמת השרון, לקחת את המצלמה, לקפוץ לחנות בתל אביב כדי להצטייד בסרטי צילום, וממשיך לסיני. "לא תיארתי לעצמי שאהיה מהיחידים עם מסרטה בדרום באותם ימים", הוא אומר. "אני סקרן, עיתונאי, אז צילמתי".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
הציפורים מצייצות
המצלמה של כפיר ליוותה מהצד המצרי של התעלה את הטנקים הישראליים שחוצים אותה על "תמסחים", מעין רפסודות שלמוחרת הוחלפו בגשר דוברות – והוא תיעד גם את סירות הגומי שמעבירות חיילים. בצד המצרי של הגדה הציפורים מצייצות.
הטנקים של ישראל טיפסו על סוללות העפר והמשיכו למטה. לוחמי ההנדסה ליוו אותם צעד-צעד בניסיון למנוע מהם לעלות על מוקשים. "השמש עולה ואני מרגיש את ההיסטוריה", חוזר כפיר אל התחושות.
שעות לפני תחושת ההיסטוריה, הייתה האווירה קשה הרבה יותר. "אבי מפקד הפלוגה חזר מתדריך אצל מפקד החטיבה", משחזר כפיר את היממה שקדמה לצליחה. "הוא אמר לנו, 'הלילה חוצים את התעלה'. התחושה של כולנו הייתה של התאבדות. היה לנו ברור שיחכה לנו כוח מצרי. כולם ישבו וכתבו מכתבים הביתה. גם אני פחדתי, אבל ראיתי בזה אתגר ויעד. חשבתי שאני בר מזל במשימה הכי חשובה של צה"ל".
מצלמה ופתק
לפני הצליחה כפיר אורז את המסרטה, שכבר תיעדה שעות של מלחמה, ובמסגרת ההיערכות למשימה שממנה כנראה לא חוזרים צירף פתק: "סרט נדיר, מי שימצא אותו רשאי לפרסם אותו".
מעליהם תופסת המצלמה תמרוני מטוסים שהצנחנים על הקרקע חשבו בטעות למטוסים לוביים ופתחו לעברם באש. הטייסים אותתו בכנפיים שמדובר בכוחותינו – והאש ננצרה. בהמשך מתועד במצלמה קרב אוויר של ממש: מיגים מצריים בוערים במעופם, צונחים אל הקרקע ומתרסקים עליה.
יממה עברה עד שהמצרים הבינו שצה"ל כבר עמוק בשטח שלהם. בשלב הזה זכה האזור שאליו נכנסו הכוחות, שכונה "חצר הצליחה", לכינוי חדש ומצמרר – "חצר המוות". אש תופת מצרית ניתזה על הכוחות מהקרקע ומהאוויר וגרמה לנפגעים רבים.
סרטים שרופים
המצלמה של כפיר מתעדת גם את שרידי מעוז "מצמד", מקווי המוצבים הקדמיים של צה"ל, שנפל בשלבים הראשונים של המלחמה בידי המצרים: מגדלי תצפית שקרסו אל מי התעלה, גדרות שנרמסו וזחל"מים (זחליים למחצה) שהושמדו.
את רוב הסרטים שמר כפיר, היום סופר וביוגרף, לעצמו ולפורומים מצומצמים של חברים ומפגשי לוחמים. חלקם נשחקו ונשרפו מרוב שימוש. בספרו החדש שראה אור ממש לאחרונה, "מתחריר 41 לאקפולקו", הוא מתאר את 18 הימים הראשונים למלחמה, ובהם את הצליחה שהשתתף בה.
בסוף הקטע המובא כאן בתיעוד נראה כפיר עצמו מטפל בחייל מצרי פצוע, מפגש שהתרחש יום או יומיים לאחר צליחת התעלה. "כשהתחלנו את הסריקות בשטח גיליתי אותו", הוא מספר. "היו לו שתי בקשות – מים וסיגריות. נתתי לו מים והשגתי לו סיגריות. בהתחלה היה לו מבט של פחד ומאוחר יותר הוא התחלף במבט של תודה".
בחרת במודע מה לצלם ומה לא?
"מרגע שזרחה השמש על תעלת סואץ לא הפסקתי להסריט. אבל ב-18 באוקטובר תקפו אותנו שני מסוקים מצריים. הם זרקו עלינו חביות נפאלם (חומר נוזלי דליק) כדי לפוצץ את גשר הצליחה. ואני, במקום להסריט, יריתי לעבר המסוקים כמו כולם, למרות שזה ירי לא יעיל. מי שפגע במסוקים לבסוף היה מטוס של צה"ל. זו החמצה לא נורמלית שלי. הייתי צריך לצלם את הדבר הזה במקום לירות".
רוצים גם אתם לשתף בזיכרונות אישיים ממלחמת יום הכיפורים? כתבו ל"יומן מלחמה – יומן הזיכרונות המשותף" – פרויקט מיוחד לציון 50 שנה למלחמה. יותר מאלף סיפורים כבר מאוגדים ביומן