יש אירועים שנצרבים במציאות של אדם ומשפיעים על חייו - וגם בחלוף השנים, האתגרים האישיים והמקצועיים, הזיכרון שלהם כל כך ברור וחד. עבור סנ"צ מרב עמיאל זו הייתה שיחת טלפון אחת בגינת המשחקים - שפתרה תעלומת רצח של אישה לעיני ילדיה. עורכת הדין ענת פלינר נורתה למוות בדלת ביתה ברמת השרון ב-2006, ושנתיים אחר כך קיבלה עמיאל את שיחת הטלפון שפתרה את התיק - ואת מה שנאמר באותה שיחה היא זוכרת עד היום.
"אני זוכרת את הבינגו. הייתי עם שני הילדים הקטנים שלי בגינה, בדיוק התנדנדנו ואז הגיע הטלפון. על קו הטלפון היה ראש מעבדת ה-DNA של המשטרה והוא אומר לי 'מרב, את יודעת למה אני מתקשר אליך עכשיו?' אני לא יודעת מאיפה זרקתי לו את זה, אמרתי לו בחצי חיוך 'מצאו את הרוצח של ענת פלינר'. הוא היה רגע בשוק, ראש המעבדה חשב שיפתיע אותי עם הבשורה ובסוף אני זאת שהבאתי לו את הבשורה".
"אני זוכרת את זה לפרטי פרטים כאילו קרה אתמול - פלינר היתה עורכת דין, התגוררה ברמת השרון, מישהו דפק לה על הדלת ודקר אותה בירך בעורק הראשי. היא התמוטטה בפתח הבית, מתה לנגד שני הילדים הקטנים שלה שהיו בבית באותה שעה", היא משחזרת. "אני מדברת איתך על תיק שבמשך שנתיים לא היה מפוענח, זה תיק שהולך איתך לאורך הקריירה. תחשוב על זה - באחת השכונות השקטות והבורגניות בישראל, עורכת דין פותחת את הדלת ונרצחת על מפתן ביתה, ולא מדובר בסכסוך עסקי, וקשה לעכל שדבר כזה יכול לקרות, ועוד לאימא צעירה, גם אני הייתי אימא צעירה כשזה קרה, ואתה מיד משליך את זה על החיים שלך".
במשך שנתיים זהות הדוקר נותרה תעלומה, אך סנ"צ עמיאל העריכה שהפתרון נמצא מעבר לפינה: "ידעתי שה-DNA של הרוצח נמצא אצלנו ורק היינו צריכים שהוא ייפול לידינו ושתהיה התאמה ל-DNA שנמצא בשטח". וכך זה קרה: "החשוד ברצח נדגם שנתיים לאחר הרצח של ענת בחשד לגניבת אופנוע, אז לאחר האירוע הוא נכנס למאגר ה-DNA המשטרתי. מתיק רצח שהיה לא מפוענח, פתרנו את התעלומה".
"בהתחלה חשבו שאולי זה עבריין מין, אחר כך עלתה סברה שאולי זה פועל בניין שעבד שם באזור, אחר כך החוקרים הלכו לכיוון של שוד שהסתבך", היא נזכרת - ואכן התברר לימים כי הרוצח הקטין דקר אותה במהלך שוד. "מה שהביא את התפנית היה בסוף ה-DNA שהיה 'ראיית הזהב' בתיק הזה. זה היה כביכול 'משמח', אבל אי אפשר באמת לשמוח כי מדובר בתיק פלילי חמור, זה היה משהו משחרר".
"זה תיק לא מפוענח שהולך איתך לאורך הקריירה. באחת השכונות השקטות בישראל, עורכת דין פותחת את הדלת ונרצחת, קשה לעכל שדבר כזה יכול לקרות, ועוד לאימא צעירה. גם אני הייתי אז אימא צעירה ואתה מיד משליך את זה על החיים שלך"
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
הכלי שפותר תעלומות
סנ"צ מרב עמיאל, כיום ראש מעבדת ביולוגית ו-DNA במטה הארצי, לא מרבה להתראיין. למען האמת, בין שלל החקירות, הישיבות עם בכירי המשטרה, המפגשים המקצועיים והכנסים - היה קשה מאוד לתאם את הריאיון הזה. אבל כשהיא סוף סוף מוצאת את הזמן לדבר על הממלכה שלה, מעבדת ה-DNA במטה הארצי, אפשר לשמוע את גלגלי המוח שלה זזים. היא מדברת בשקיקה של בלשית שפועלת ללא לאות לפתרון התעלומה.
מספר הפרשות שהגיעו בשנים האחרונות לפענוח, הרשעה או לכל הפחות למשפט בזכות DNA - ובשל שיתוף הפעולה של המשטרה והמכון לרפואה משפטית - הולך וגובר. דוגמאות בולטות נוספת לכך הן תיק הרצח של רינת רואס ז"ל ב-2005 באשדוד, שפוענח לאחר 9 שנים כאשר הרוצח נעצר בגין קטטה ונלקחה ממנו דגימה; תפיסת דניאל נחמני ב-2014, כ-16 שנה לאחר שרצח את הנערה נועה אייל ז"ל בירושלים; ורצח ורדית בקרקנוט ב-1993, בפרשה שהסתיימה בהרשעתו של ולרי סקוביץ' לאחר כמעט 30 שנה.
"החוקרים הישראלים הם עם הרבה תעוזה, תשוקה ומחוייבות לחקר האמת - אם אני מקבלת תיק ואני רואה איזושהי סיכוי לקבל פרופיל, אני 'אתאבד' על התיק, עד שאני אמקסם את התוצאות"
גם המשפט לנאשם ברצח בני הזוג כדורי בירושלים שמתנהל בימים אלה התאפשר בזכות פענוח דגימה שנמצאה בזירה, והחשוד באונס האישה בגדרה לעיני ילדיה נתפס בזכות הטכנולוגיה הזו. גם ההתפתחות החדשה בפרשת רצח מרגריטה לוי ז"ל באילת לפני 20 שנה קשורה לממצאים מסוג הזה, שמעסיק רבות את המכון הפתולוגי והמשטרה - ויש עוד שורת מקרים רבים, שעל רובם סנ"צ עמיאל אינה יכולה לספר עדיין כל עוד התיק מתנהל.
"החוקרים הישראלים הם עם הרבה תעוזה, תשוקה ומחוייבות לחקר האמת - אם אני מקבלת תיק ואני רואה איזושהי סיכוי לקבל פרופיל, אני 'אתאבד' על התיק, עד שאני אמקסם את התוצאות" - כך היא אומרת בראיון מיוחד למגזין N12. עמיאל, בת 49, נשואה ואם לארבעה: שני בנים ושתי בנות, גרה במושב ליד ירושלים. את הדרך שלה היא החלה באקדמיה, תואר ראשון ותואר שני במעבדה מחקרית: "כמעט לא סיימתי את התואר השני, כי העבודה המחקרית על נושא מאוד קטן, שרואים בו מעט תוצאות ולא קוצרים פירות, הקשתה עליי, ולכן חיפשתי עבודה שאוכל לשלב בין הביולוגיה שאני אוהבת לבין האקשן, הערך מהעבודה - והרצון שיתקבלו תוצאות יחסית מהירות לעבודה כשרואים אותן".
וכך, ב-2004 היא הגיעה למשטרה למעבדה במטה הארצי, "אותה המעבדה שאני מנהלת היום", היא אומרת במעין סגירת מעגל. "הוסמכתי להיות מומחית בדיקות DNA, לאורך עשור זה מה שעשיתי - בדיקות, שבוע אחרי שבוע, אלפי תיקי חקירה. אחרי זה יצאתי לשורת תפקידים בחטיבת הזיהוי הפלילי שקשורים לבקרת איכות ולפני 3.5 שנים חזרתי לנהל את המעבדה".
עובדים מסביב לשעון
איך נראית העבודה המסובכת הזו ביום-יום? "בגדול אני מנהלת של 29 אנשים, אנחנו כל יום בודקים תיקי עבירה שמגיעים מכל הארץ, עובדים מסביב לשעון במטרה להגיע למעגל DNA רחב ככל האפשר כדי שנוכל לדעת מי היה שם במעמד העבירה - מי נגע? מי השאיר את החומר הביולוגי שלו בזירה?"
"כל פיצוח וכל תפנית בחקירה פלילית שמתבסס על פענוח DNA זה מבחינתי 'וואו'. עוד קלוז'ר לעוד משפחה"
במטה הארצי פועלות כיום שתי מעבדות שעוסקות ב-DNA. מעבדה אחת מקבלת מוצגי עבירה מכל מיני זירות ברחבי הארץ: זה יכול להיות פריט מהזירה של האירוע הכי שכיח או אזוטרי לכאורה, החל מתיק של ניסיון גניבת אופניים - ועד לתיקי אונס, שוד, רצח, יריות ופיגועים. מדובר במקרים שנעים בין האירועים הכי קטנים שפוגעים לאזרח בשגרת החיים ו"בבטן הרכה", ועד להתרחשויות שפותחות את מהדורות החדשות. המעבדה השנייה שפועלת במטה הארצי היא מעבדת מאגר ה-DNA: מדובר במעבדה שאוספת דגימות של חשודים מאירועים פליליים ברחבי הארץ ומאפיינת מהם פרופילים גנטיים.
"המעבדה שאני עומדת ברשותה מאפיינת פרופילים ממוצגים, הם מאפיינים פרופילים מדגימות ייחוס של אנשים ואז עושים השוואות בין הפרופילים שנמצאים במאגר ופרופילים חדשים ויכנסו למאגר", היא מסבירה.
שאלתי אם שוטרי מעבדת ה-DNA מצטרפים אל חוקרי המז"פ בזירות הפליליות, וסנ"צ עמיאל ענתה בשלילה. "אנחנו אנשי מעבדה. האנשים שעובדים במעבדת ה-DNA הם אקדמאים בעלי תארים גבוהים במדעי החיים, המומחים הם עם תארים שניים, שלישיים ואפילו יותר, אנחנו נותנים את המעטפת המקצועית לאנשי השטח - איך נכון לאסוף DNA מהזירה הפלילית? ואיך נכון להביא למעבדה רכיב DNA שמקורו בנוזל גוף? או DNA שנמצא בבגד שאותר בזירה?"
והיא מוסיפה: "כל הדברים שקשורים לתחום הביולוגי, ובכל דבר שאנחנו יכולים להראות להם ממבט של מעבדה ביולוגית - אנחנו המנחים שלהם, לעומת זאת כל מה שקשור לחקירה הפלילית בזירה הוא תחום בפני עצמו בזיהוי הפלילי. לכן אנשיי לא יוצאים לזירות. יש את מי שאוסף את הממצאים מהזירה, יש את מי שחוקר ויש אותנו שמביאים את הממצאים מחקר ה-DNA שעולה מן הזירה הפלילית".
על רקע ההתקדמויות הטכנולוגיות החדשות, היא מסבירה: "ה-DNA זה דבר שעובר בתורשה וה-DNA שלי דומה יותר ל-DNA של אחותי מאשר לשלך למשל. ככל שמאגר ה-DNA המשטרתי הלך וגדל יש לנו יותר ייצוג של משפחות ואוכלוסיות. אם קרוב שלי למשל נמצא במאגר, על סמך הדמיון הגנטי, לנסות ולחפש לא רק את האדם, אלא קרובים נוספים". ואכן, כך קרה למשל בפרשת האונס בגדרה, בתיק הרצח מאילת לפני 20 שנה, בפרשת רצח נועה אייל ועוד: ההתאמה החלקית לקרוב משפחה הובילה לבסוף לפיצוח.
"קודם כול אנחנו נאפיין פרופיל DNA - אם האיכות טובה משווים לפרופילים שכבר קיימים במאגר. אם האדם לא נמצא במאגר, נרחיב ונגדיל את צורת ואופן החיפוש במאגר - נתחיל לחפש קרובי משפחה, ואז נעשה אלימינציה: איפה היו החשודים האופציונלים מאותה משפחה בתקופת ביצוע העבירה לפני 25 שנה למשל. זה הכוח שהתווסף בשנים האחרונות - מצליחים להגיע לאנשים, על סמך קרוביהם שכבר נמצאים במאגר המשטרתי".
וזו לא ההתקדמות המשמעותית היחידה: "במהלך השנים היו כמה תהליכים שהתרחשו במקביל: ראשית הכניסו לעבודה רובוטים. אנחנו עובדים בצורה אוטומטית וכבר לא עובדים בצורה ידנית על כל תיק בצורה נפרדת, ולכן יכולים לעבוד היום במאסות יותר גדולות. השינוי גרם למהפכה אצלי במעבדה למשל - במקום לבדוק כמה מאות תיקים בשנה וכמה אלפי דגימות, אנחנו כעת על אלפי תיקים בשנה ועשרות אלפי דגימות. הדבר הזה גרם לתחום הזה להיות מאוד מאוד מבוקש. דבר שני - עם השנים המערכות הפכו להיות יותר ויותר 'רגישות': אם לפני 25 שנה היו מפיקים DNA רק במצבים שהיה כתם דם או כתם רוק או זרע ודאי, כי יש שם כמות גדולה של תאים, היום בגלל השכלול הטכנולוגי אנחנו יכולים לאפיין גם עם תאי DNA קטנים, מכל מה שיש בזירה, גם במקומות שהנגיעה בהם אקראית".
לזהות רוצח אחרי 25 שנה
ב-2006 חלה תפנית נוספת: "התחלנו להקים בישראל את מאגר ה-DNA הפלילי, בעצם התחלנו לאסוף מכל תיקי החקירה את כל דגימות ה-DNA של החשודים. אם בהתחלה היו לנו כמה עשרות ובסוף שנה כמה מאות, אז היום המאגר נושק לחצי מיליון דגימות של אנשים. כשאני מכניסה את הדגימה למאגר, יש סבירות גבוהה שאקבל התאמה ופרטים. ככל שהמאגר הזה גדול ויותר מבוסס, אני יכולה לזהות אנשים שהמשטרה ראתה אותם ולא זיהתה אותם תחילה".
"יש נושאים והתפתחויות בחקירות שעליהם אנחנו לא יכולים לדבר עם המשפחה, כי אלה תיקים מתנהלים, תיקים רגישים, מידעים חסויים"
וכך, ניתן גם לזהות חשוד ברצח גם אחרי 25 שנה - ולפתור תיקים שעד כה היו תקועים. ההתפתחויות המדעיות יוצרות יותר ויותר מצבים חריגים שבהם מגיעים לאדם, שכבר המשיך בחייו, ומודיעים לו ביום בהיר אחד: "אתה חשוד ברצח". סנ"צ עמיאל מחדדת: "התפקיד שלנו בתור משטרה הוא להגיע לחקר האמת, ואם נמצאו אשמים בסוף תהליך משפטי - גם לדאוג להרחיק אותם מהחברה שלנו כדי שלא יפגעו בעוד אנשים. זה יכול להיות אירוע שקרה אתמול וזה יכול להיות אירוע מלפני עשרות שנים. הודות ליכולות וטכניקות שאימצנו בשנים האחרונות הצלחנו לקדם את החקירה. היום בלחיצת כפתור אחת אתה יכול לעשות דברים, שבעבר לא היית יכול לעשות".
"כל פיצוח וכל תפנית בחקירה פלילית שמתבסס על פענוח DNA זה מבחינתי 'וואו'" היא אומרת. "עוד קלוז'ר לעוד משפחה, לעוד בן אדם. זה שמראה עוד משהו על העבודה שלנו, ולמה אנחנו קמים בכל בוקר, וזה נותן סיפוק גדול".
על החוסן המנטלי של אנשי המעבדה היא אומרת: "יש נושאים והתפתחויות בחקירות שעליהם אנחנו לא יכולים לדבר עם המשפחה, כי אלה תיקים מתנהלים, תיקים רגישים, מידעים חסויים". ולפעמים המידע הזה מגיע ממש עד דלת ביתה: "לא פעם אני שומעת על אנשים מהמושב שלי למשל שהיו מעורבים באירוע, ובגלל התפקיד הרגיש אני לא יכולה לדבר, זה חלק מהעבודה שלנו".
בעידן שבו הרובוטים משפרים את התהליכים, מה זה אומר לגבי טעויות או ממצאים שגויים שיכולים להתגלות? סנ"צ עמיאל מרגיעה: "ברגע שאתה עובד עם מסות ובלחץ יש חשש שיהיו טעויות אנוש. ברגע שאתה מכניס רובוטים, שקוראים כל מבחנה ומבחנה ויודעים לשייך לתיק הנכון, אתה מקטין וממזער סיכויים של טעויות אנוש, כי אתה מפחית את הנגיעה של האדם בתהליך. גם מערכת אבטחת האיכות השתפרה בהתאם".
"בהקפצות יש לך יעד מאוד ספציפי, במינימום זמן אתה צריך להביא את פרופיל ה-DNA כדי שחקירת הבזק תוכל להתקדם, ולכן הפירות שאתה קוצר הם הרבה יותר מיידים"
לא רק רצח: האסונות והזיהוי המהיר
עברו אומנם כ-13 שנה אבל עמיאל זוכרת עד היום את ההקפצה בשעת לילה מאוחרת למעבדה המשטרתית בליל 2 בדצמבר 2010: "היינו צריכים לזהות את שרידי אנשי שירות בתי הסוהר שנספו בשרפת הענק כשנסעו באוטובוס. היה עניין רב של כל המערכת להביא למשפחות כמה שיותר מהר מידע מבוסס כדי לסייע להם בשעה הקשה, וגם כדי שיוכלו לבצע קבורה של יקריהם במהירות".
"במקרה של אסף רמון ז"ל היינו צריכים לעשות זיהוי, וזה מגיע אחרי התרסקות מעבורת הקולומביה ומותו של האסטרונאוט אילן רמון. אז מהר מאוד מבין באיזה אירוע אתה נמצא. הטיפול בכל המקרה היה רגיש"
"בהקפצות האדרנלין זורם בכל הגוף, אתה עובד בעצימות מאוד גבוהה, אתה כולך במירוץ אחרי הזמן, הרבה יותר ממוקד והרבה יותר חד. רוב ההקפצות הן בלילה, בשבת ובחג, והעבודה בהקפצה היא מאוד אינטנסיבית ומהודקת. בהקפצות יש לך יעד מאוד ספציפי, במינימום זמן אתה צריך להביא את פרופיל ה-DNA כדי שחקירת הבזק תוכל להתקדם, ולכן הפירות שאתה קוצר הם הרבה יותר מיידים".
אירוע נוסף שעליו מדברת סנ"צ עמיאל בהתרגשות הוא היום שבו שהוקפצה למעבדה לאחר התרסקות מטוסו של אסף רמון ז"ל. פרח הטיס, בנו של האסטרונאוט הישראלי אילן רמון ז"ל שנהרג בהתרסקות מעבורת החלל קולומביה עם שובה לכדור הארץ, נהרג גם הוא במהלך אימון טיסה. "היינו צריכים לעשות שם זיהוי, וזה מגיע אחרי התרסקות מעבורת הקולומביה ומותו של האסטרונאוט אילן רמון, אז מהר מאוד מבין באיזה אירוע אתה נמצא. זה קורה זמן לא רב אחרי שבאחת המעבדות שלנו עמלו לשחזר את היומן של אילן רמון, אז הטיפול בכל המקרה היה רגיש".
גם כאשר מחבלים בורחים מזירת רצח או מבית כלא, עמיאל נקראת למשימה. כך למשל קרה בספטמבר 2021 כאשר ששת האסירים בהובלת זכריא זביידי ברחו מכלא גלבוע, וגם בפיגוע הקשה במעיין דני ב-2019 שבו נרצחה רנה שנרב ואביה ואחיה נפצעו. במקרים הללו לחץ הזמן גדול עוד יותר, לצד התחושות הקשות: "בכל אירוע שבו הכוח נמצא במרדף אחרי המחבלים, אנחנו במעבדת ה-DNA נכנסים למרדף אחרי הזמן, אתה יודע שהאדם נמצא בבריחה ובכל רגע יכול לבצע עוד פיגוע, אתה נכנס ל'מוד' מיוחד, מעין לחץ כזה להביא פענוחים כמה שיותר מהר, כדי לסייע לכוחות הביטחון להניח את הידיים על המחבלים".
על ההתמודדות הנפשית עם החומרים שאליהם היא נחשפת היא אומרת: "המעגל התומך הראשון שלי אלה הם אנשי המעבדה ואנשי המחלקה לזיהוי פלילי - כולנו ראינו את אותם דברים, כולנו חקרנו וכולנו הזדעזנו ביחד, וטבעי שאיתם ארגיש יותר בנוח לדבר על הדברים. אנחנו עוסקים ביום-יום בדברים רגישים ולעיתים קשים, טבעי שהדברים עולים. אני לא רוצה להשליך את כל תחלואי העולם על המשפחה שלי. זה איזשהו מאבק בין הניסיון המקצועי שצברתי, לבין הרצון לאפשר לבני המשפחה והילדים שלי לחיות את החיים שלהם. זה נושא שעולה לא מעט במעבדה בין החוקרים, וזה גם עוזר לנו לעבוד על החוסן".