ההפתעה, ההזנחה וההזדמנות: ממשלת נתניהו, גיליון ציונים

לפני כשבוע ממשלת ישראל השלימה מאה ימים מאז הקמתה. בעוד כשבועיים מדינת ישראל תחגוג את יום העצמאות ה-75. זהו עיתוי מתבקש להעריך את ביצועי הממשלה עד כה ולהצביע על האתגרים הצפויים לה בקרוב. גיליון ההערכה של הממשלה הנוכחית מבוסס על מתווה הערכה זהה שפורסם לפני כשנה לממשלת בנט-לפיד. גיליון הציונים כולל עשרה פרמטרים מרכזיים בתחום הביטחון הלאומי. כל ציון מבטא ניסיון להעריך את תרומת הממשלה לחיזוק מדינת ישראל ואת מידת הצלחתה בקידום האינטרסים הישראלים בסביבה מאתגרת, שאינה נטולה גם הזדמנויות.

ממשלת נתניהו השישית הינה דוגמה ייחודית לממשלה אשר גרמה במו ידיה פגיעה אנושה לנכסים ולאינטרסים חיוניים של מדינת ישראל, חוללה קרע עמוק בעם והחריפה במהירות את האיומים האסטרטגיים הניצבים לפתחנו. נזקים אלו נטלו מהממשלה את היכולת לקדם את יעדי העל שהגדיר ראש הממשלה נתניהו בעת הקמת הממשלה: למנוע מאיראן נשק גרעיני, להרחיב את מעגל השלום ולנרמל היחסים עם סעודיה, לפעול להורדת יוקר המחיה ולשפר הביטחון האישי.

מצפן "טובת המדינה" – ממלכתיות

ציון: בלתי מספיק

רה"מ נתניהו הצהיר בנאומו בבנייני האומה לאחר הבחירות, כי יקים ממשלה שתדאג לכל אזרחי ישראל ושידיו תהיינה על ההגה. אולם כבר במשא ומתן הקואליציוני התברר שהדרישות המגזריות של שותפיו אינן הולכות יד ביד עם אחריות תקציבית ועם מנהל תקין. בהמשך, הממשלה המנופחת, שכדי להשביע את תיאבון חבריה בוצעו פירוק, פיצול והרכבה מיותרים של משרדי ממשלה מתפקדים ומינויים לא ראויים לתפקידים בכירים, הפוגעים במישרין בכושר התפקוד של הרשות המבצעת, לא כל שכן בדמותה הממלכתית. ממשלת נתניהו פעלה מיומה הראשון באופן שמעצים ומלבה את השסעים בעם ישראל וקידמה באופן דורסני בליץ חקיקה שנויה מאוד במחלוקת אשר עורר ביקורת רבה בציבור, כולל בקרב מצביעיה. זאת, ללא דיאלוג וניסיון כן להגיע לקונצנזוס על התיקונים הנדרשים במערכת המשפט. שרי ממשלה עוסקים בהוקעת תומכי המחאה כאנרכיסטים וטרוריסטים, ובביקורת הרסנית על שומרי הסף,  משטרת ישראל ואף על חיילי צה"ל ומפקדיו.

עבודת מטה וקבלת החלטות

ציון: מספיק בקושי

נדמה כי בתחום הביטחוני ראש הממשלה ושר הביטחון עדיין נשענים על תהליך סדור של עבודת מטה וקבלת החלטות, על בסיס היערכות והכנה של גורמי המקצוע הרלוונטיים. עם זאת, הקבינט הביטחוני-מדיני איננו מתפקד. ראש הממשלה אינו סומך על חלק מחבריו, וחושש כי הם יבקרו את התנהלותו מבפנים מסיבות פוליטיות וישבשו את תהליך קבלת ההחלטות. על רקע זה, ועל אף ריבוי האתגרים הביטחוניים, הוא נמנע לאורך זמן מלכנס את הקבינט, ורובן המוחלט של ההחלטות  מתקבל בפורום מצומצם, ללא ידיעת הקבינט. ניתן אולי להבין את ראש הממשלה, שלא מתייעץ עם קבינט המורכב משרים חסרי ידע ובניסיון ביטחוני, מדליפים ומונעים משיקולים פוליטיים. אולם, זהו הקבינט שנתניהו הקים במו ידיו. בכך הוא מציב לישראל שתי ברירות גרועות: קבלת החלטות גורליות בפורום מצומצם מאוד, תוך נטרול הקבינט, או קבלת החלטות בקבינט שאפילו ראש הממשלה אינו סומך עליו.

בנוסף, ההתנהלות של שרים בממשלה, כולל בכירים, חורגת מהמדיניות המוצהרת שלה – ומצביעה על חוסר תיאום והיעדר מדיניות קוהרנטית. דוגמאות לכך הן התנגדות שרי הציונות הדתית להסכמות אליהן הגיע ראש המל"ל (בשם ראש הממשלה) בפסגה בירדן לשיכוך המתחים בזירה הפלסטינית, התבטאויות השר סמוטריץ' בנושא הפלסטיני כולל תמיכה ב"מחיקת חווארה" ואף צילום עם מפה של ישראל הכוללת את ממלכת ירדן בפורום בינלאומי מדיניות פרועה זאת של שרי הימין הקיצוני סותרות את המדיניות הרשמית של הממשלה ופוגעות באינטרסים הביטחוניים של ישראל.

"ההחלטה לפטר את שר הביטחון לאחר שזה ביצע את תפקידו והצביע על האיומים והסכנות לביטחון המדינה מבחוץ ומבפנים, הייתה תוצר של תהליך קבלת החלטות נמהר ופגום"

הפתעת הממשלה מעוצמת ההתנגדות למהפכה המשפטית ומההשלכות הכלכליות, החברתיות והביטחוניות של יוזמת חקיקה זו הינה עדות נוספת לקריאת מציאות שגויה ולתהליך לקוי של היערכות וקבלת החלטות בנושאים בעלי השפעה קריטית על הביטחון והחוסן הלאומי. ההחלטה לפטר את שר הביטחון, לאחר שזה ביצע את תפקידו והצביע על האיומים והסכנות לביטחון המדינה מבחוץ ומבפנים, הייתה תוצר של תהליך קבלת החלטות נמהר ופגום, נגוע בשיקולים פוליטיים שטמן בחובו מחיר גבוה מאוד לביטחון ישראל. גם הותרת שאלת פיטוריו באוויר במשך שבועיים והכרעתה "בהמשך" (עד ההודעה על השארתו בתפקיד אתמול) הייתה החלטה חסרת אחריות שערערה את יציבות מערכת הביטחון.

התמודדות עם יוקר המחיה, אישור תקציב וייצוב המשק

ציון: בלתי מספיק

הממשלה אמנם אישרה תקציב מדינה עד סוף 2024 (וצפויה לאשרו בכנסת במושב הקיץ, לאחר החזרה מהפגרה), אך לא ברור כיצד תקציב זה נותן מענה לאינפלציה העולמית, לירידה בהשקעות, לירידה בהכנסות ממיסים ולהיחלשות השקל. מעבר לכך, היא התעלמה לחלוטין מאזהרותיהם של כלכלנים בכירים בארץ ושל חברות דירוג האשראי המרכזיות בנוגע לפוטנציאל ההרסני של קידום חקיקת המהפכה המשטרית על הכלכלה הישראלית בכלל ועל מגזר ההייטק, קטר הצמיחה המרכזי בישראל, בפרט. פעולות אלה, יחד עם התנהלות הממשלה סיפקו בשבועות האחרונים לתנועת החרם על ישראל הישגים עליהם לא חלמה ואליהם לא התקרבה מעולם. גם אם הממשלה תזנח החקיקה בקרוב, ייקח זמן משמעותי – לפחות עד קיץ 2024 – לפני שישראל תוכל להתאושש מהנזק הכלכלי. חלק מחברות הסטרטאפ שהוקמו בארה"ב וההשקעות שהוצאו מישראל – לא יחזרו אליה, וחברות שיקרסו לא ישתקמו. נכונה הטענה שהשפעות האינפלציה העולמית, ספיחי הקורונה והשפעות המלחמה באוקראינה השפיעו וימשיכו להשפיע על ישראל, ללא קשר לסוגיה החוקתית. עם זאת, מהלכי הממשלה לא מספקים כלים להקל על הציבור הישראלי להתמודד עם המציאות המורכבת ופוגעים ביכולת של הכלכלה הישראלית לצאת מהמשבר במהירות ובעמדת זינוק, ביחס לכלכלות המובילות בעולם.

ביטחון פנים – משילות ואכיפה

ציון: בלתי מספיק

ממשלת נתניהו התמודדה מיומה הראשון עם מציאות של היעדר תחושת ביטחון אישית מצד אזרחי ישראל. האתגרים האסטרטגיים בתחום זה הם פערי המשילות ואכיפה הבולטים בעיקר בקרב מיעוטים בישראל: בחברה הערבית ובפזורה הבדואית בנגב; מול קיצונים ישראלים ביהודה ושומרון ובתקופת הקורונה נחשפה גם אוזלת יד בערים החרדיות. מהקמתה ולמרות הדרישה של השר בן גביר להגדלת תקציב המשטרה (נכון לכתיבת שורות אלו לא ברור מה גורלה והמיקוד בכלל עבר להקמת משמר לאומי על חשבון המשטרה), ממשלת ישראל לא הצליחה לקדם מהלכים לשיפור ביטחון הפנים בישראל. למעשה, תחת הממשלה הנוכחית ביטחון הפנים התערער עוד יותר. בחברה הערבית מתקרבים ל-50 הרוגים מתחילת השנה. הפרעות בחווארה והאלימות הגוברת מצד יהודים קיצונים ביהודה ושומרון מהקמת הממשלה מצביעות על כך שההרתעה מולם נחלשה ושהם מגלים תעוזה גדולה מבעבר.

המאבק בתכנית הגרעין של איראן

ציון: מספיק, על תנאי שיפור התיאום מול ארה"ב

הממשלה הנוכחית הוקמה בעת בה ניתן היה לתאם באופן טוב יותר את האסטרטגיה לעצירת תוכנית הגרעין האיראנית מול בעלות בריתנו במערב, והנשיא ביידן הכיר ב"מותו של הסכם הגרעין" משנת 2015. לאחר שאיראן "מרחה" את המערב בשיח ארוך בווינה, התחוור לו כי פניה אינם לפתרון דיפלומטי. המערב בראשות ארצות הברית חיפש דרך ללחוץ על איראן ומדיניות זו תאמה את האינטרס הישראלי. נוכח הסיוע האיראני לרוסיה במלחמתה באוקראינה ודיכוי המחאות באיראן באלימות מצד המשטר הגביר את הביקורת המערבית ואת הלחץ על ממשלות המערב לפעול מדינית וכלכלית נגד המשטר האיראני. במסגרת מדיניות זו הוסכם על הקרנת כוח משותפת מול איראן, ועל רקע זה התקיים תרגיל צבאי משותף לישראל וארה"ב, הגדול מסוגו עד כה.

למרות תנאי פתיחה אלו, ממשלת ישראל הנוכחית לא השכילה לתרגם את שינוי הגישה האמריקאית להסכמות אסטרטגיות ולהישגים מול איראן. ההתמקדות בקידום החקיקה המשפטית והעליה במתח בזירה הפלסטינית "תפסו" והשתלטו על סדר היום בשיח שבין וושינגטון לירושלים. הביקורת האמריקאית על קידום המהפכה המשטרית ותגובות שרים וחברי כנסת מהליכוד שכוונו לעלוב בנשיא ארה"ב, העכירו את האווירה בין הממשלות וגרמו לכך שראש ממשלת ישראל לא הוזמן לבית הלבן, כפי שנהוג  לאחר בחירות והקמת ממשלה, והנשיא אף הבהיר כי הזמנתו אינה על הפרק. פגישת מנהיגים היא מרכיב חיוני בדיאלוג בין המדינות וביכולת להגיע להסכמות אסטרטגיות ולתאם מאמצים, בעיקר כדי למנוע מאיראן נשק גרעיני. המשטר האיראני, מצידו, הגביר תעוזתו נוכח רפיון המערב, המחלוקות בין ישראל וארצות הברית וחולשתה הנתפשת של ישראל, והמשיך לקדם את תכנית הגרעין. כיום נמצאת התכנית במקום המתקדם בתולדותיה וברמת הבשלות המסוכנת ביותר לישראל, עמוק בסף הגרעיני.

הרמטכ"ל הבהיר לאחרונה שישראל ממשיכה לשפר את יכולותיה הצבאיות לקראת האפשרות שתידרש לפעול כדי למנוע מאיראן נשק גרעיני, וטוב שכך. לאחר שנתניהו זנח אופציה זו כשטראמפ היה נשיא ארצות הברית, נדמה שהוא לא מתכוון לחזור על טעות דומה. עם זאת, זו תהיה שגיאה להשקיע ביכולת צבאית ישראלית מבלי לפעול לשיפור התנאים לפעולה מול ארצות הברית. מעבר לסוגיה המבצעית, שראוי שתידון ברצינות מאחורי דלתות סגורות, התיאום עם הממשל האמריקאי קריטי כדי להתמודד עם איראן יום לאחר התקיפה, ולצמצם את הנזק של התגובה האיראנית לתקיפה ישראלית. למעשה, רק ארצות הברית יכולה למנוע מאיראן לשקם את תוכנית הגרעין שלה ולחדש מאמציה להשגת נשק כזה לאחר תקיפה ישראלית, מוצלחת ככל שתהיה. על כן, מול איראן מאזנה של ממשלת ישראל מעורב, אולם המשך המתחים ביחסים עם ארצות הברית עלול לקזז את הצעדים שהממשלה נוקטת כדי למנוע מאיראן נשק גרעיני.

הזירה הצפונית

ציון: כמעט טוב, במגמת הדרדרות

בשנה שעברה הדגשתי את הצורך למקד תשומת לב להתעצמות חיזבאללה. הסכם הגז בין ישראל ללבנון לא שינה צורך זה, אף כי מנע עימות מיידי עם חיזבאללה. כלכלת לבנון ממשיכה לצנוח ונמצאת כבר אחרי מה שהוגדר כקריסה כלכלית. המערכת הפוליטית בלבנון משותקת והנהנה המרכזי מכך הוא חיזבאללה, שממשיך להעצים כוחו בלבנון. נסראללה מעודד ושואב בטחון רב מהמשבר הפנימי בישראל ותעוזתו גוברת, כמו גם איומיו במלחמה. כשבידו נשק אסטרטגי ומדויק, הגנה אווירית משתפרת וכוח רדואן, שנועד לפלוש לישראל ביום פקודה ולייצר תמונה של כיבוש טריטוריה ויישובים ישראלים, ביטחונו העצמי גדל, וכך גם נכונותו ליטול סיכונים ולאתגר את ישראל. בחודש מרץ שיגר לישראל מחבל שביצוע פיגוע מטען בצומת מגידו, ולאחרונה לכל הפחות איפשר לגורמים פלסטינים לשגר מטח רקטות מסיבי מדרום לבנון לגליל המערבי. נסראללה מרבה לפרסם פגישות עם הנהגת חמאס וגא"פ, ולאיים במענה נחרץ ומהיר על כל פגיעה של ישראל בשטח לבנון. כל אלה מבטאים נכונות גוברת לנטילת סיכונים לשם שינוי משוואת ההרתעה מול ישראל.

בתקופה האחרונה המשיכה ישראל לפעול נגד מאמצי איראן וגרורותיה להתבסס צבאית בסוריה. מול האתגרים האחרונים מלבנון הגיבה ישראל בסדרת תקיפות, לעת עתה ללא תגובת חיזבאללה. כטב"ם איראני הופל מצפון לכנרת לאחר שחדר מסוריה, ושני מטחי רקטות מסוריה לרמת הגולן גררו תגובה למקורות הירי ונגד צבא סוריה. עצם הניסיונות הגוברים משקפים שחיקה בהרתעת ישראל את אויביה מצפון. תגובות שלא ישנו מגמה זו סביר שיביאו ניסיונות נוספים לפגוע בישראל, ויגבירו את הסיכון להסלמה רחבה, ואילו תגובות משמעותיות עלולות לגרור הסלמה זו במישרין. ישראל תתקשה לשמר את ההרתעה שנשחקת ולהימנע מעימות לאורך זמן, והמשך המגמות מזמן לממשלתה דילמה: האם לקבל המשך השחיקה בהרתעה הישראלית, לספוג צמצום הדרגתי בחופש הפעולה הישראלי בזירה הצפונית ולהסתכן באתגרים גוברים ומסלימים, או לקדם מהלכים צבאיים להשבת ההרתעה, תוך סיכון להסלמה, עד כדי מלחמה הרסנית.  

התמודדות עם הטרור

ציון: מספיק בקושי

הטרור הפלסטיני איננו תופעה שמקורה בזהות הממשלה בישראל. ממשלות ימין, מרכז ושמאל התמודדו עם תוצרי ההסתה הפרועה שמקודמת באופן שיטתי ומוסדי בחברה הפלסטינית וממונפת על ידי ארגוני טרור כחמאס והג'יהאד האיסלאמי. מערכת הביטחון – שב"כ, צה"ל ומשטרת ישראל – מתמודדים בהצלחה עם אתגר זה למרות המאפיין הלא ארגוני של הטרור המקשה להתמודד מולו, ומצליחים לסכל את רובם המוחלט של הניסיונות לפגוע ולרצוח את אזרחי ישראל.

עם זאת, בשלושת החודשים הראשונים של הממשלה, ההרתעה הישראלית מול ארגוני הטרור, נפגעה. כך למשל, לאחרונה דווח כי מספר ההתרעות בשבועות האחרונים גבוה פי 3 מהתקופה המקבילה אשתקד. העלייה הדרמטית בהיקף הטרור עימו מתמודדת ישראל הינו תוצאה של פגיעה קשה בדימוי העוצמה של ישראל, קודם כל בעקבות קידום המהפיכה המשפטית, ושל הניגודים בתוך הממשלה הגורמים לסתירות ולמדיניות לא קוהרנטית. מחד גיסא, האגף המעשי והביטחוני של הממשלה מקדם מאמצים כדי למנוע מתיחות ולצמצם את איום הטרור: מחוות מול הפלסטינים בכלל ומול החמאס בעזה בפרט, לצד השתתפות בפסגות משותפות עם מדינות ערב והפלסטינים לשיכוך המתחים בירדן ובמצרים. מאידך גיסא, חלק משרי הממשלה מצהירים בפומבי כי הם מתנגדים לצעדי ההרגעה שהממשלה בעצמה מקדמת. יתרה מכך, הממשלה קידמה צעדים מאיצי הסלמה בתזמון עגום, לקראת תקופת החגים הנפיצה (אליה היו לה שלושה חודשים להיערך): אישור מאחזים לא חוקיים ובנייה בהתנחלויות, ביקור בן גביר בהר הבית, פרובוקציות של פעילי ימין קיצוני שהלהיטו את האווירה בהר וכניסה לא זהירה של המשטרה למתחם ברמדאן, התבטאויות סמוטריץ' סביב פרעות חווארה, קידום הריסת בתים פלסטיניים בירושלים ברמדאן, הטרלות בן גביר בנושא פיתות ומקלחות לאסירים ביטחוניים, ועוד. התנהלות הממשלה מעודדת את גורמי הטרור השונים להעז ולפעול נגד ישראל בזירות שונות: ירי חמאס מעזה ומלבנון, לצד פעילותו בירושלים וביו"ש הם דוגמה לכך.

הבעיה הפלסטינית

ציון: בלתי מספיק

היה ברור לכל שהממשלה הנוכחית לא תקדם פתרון מדיני לסוגיה הפלסטינית. עם זאת, האינטרס הישראלי הוא לשמר יציבות בשטח כדי למנוע הדרדרות ביטחונית בזירה הפלסטינית, שתקרין גם על זירות אחרות (למשל על ההתמקדות באיראן, המלחמה בטרור וקידום הנורמליזציה) ולהימנע מהצבת הסוגייה בראש האג'נדה הבינ"ל. לא רק שהממשלה לא הצליחה לקדם אינטרסים אלה – הסוגייה הפלסטינית משפיעה לשלילה על היחסים עם מצרים, ירדן ומדינות הסכמי אברהם, כמעט בעל כורחן. במקום שישראל תפעל להביא את איראן למועצת הביטחון של האו"ם, היא עצמה נדונה במועצה בדיונים שמכנסת איחוד האמירויות, ומתאמצת לשמור על הוטו האמריקאי כדי למנוע החלטה נגדה בסוגיה הפלסטינית.  למעשה, הממשלה קידמה באופן יזום צעדים אשר גרמו להחזרת הסוגייה הפלסטינית לסדר היום הבינ"ל, בהבנה שלפחות חלק משרי הממשלה פועלים כדי להביא לקריסת הרשות הפלסטינית ולסיפוח שטחי סי.

משבר אוקראינה

ציון: כמעט טוב

בעת הקמת הממשלה, היה ברור שיש צורך לבחון את המדיניות הישראלית מול המלחמה באוקראינה ולנקוט בצעדים אשר יבהירו כי ישראל עומדת לצד המערב ומתנגדת לפלישה הרוסית ולפשעי המלחמה שמבצע הצבא הרוסי. משמדינות אירופה הגדילו את הסיוע הצבאי לאוקראינה ואף לספק נשק התקפי, ישראל נדרשה להיות קשובה לדרישה האמריקאית לסיוע בנשק הגנתי. זאת, תוך שמירה על האינטרס הישראלי מול רוסיה, בעיקר שימור חופש הפעולה במב"מ בסוריה, פעילות הסוכנות היהודית ברוסיה ומניעת סיוע רוסי צבאי וגרעיני לאיראן. ממשלת ישראל אכן ביצעה הערכה של המדיניות הישראלית ולאחר ביקור שר החוץ כהן באוקראינה בפברואר, נראה שהשתכנעה שעליה להרחיב את הסיוע הביטחוני, בכל הקשור ליכולתה של אוקראינה להגן על עצמה מפני התקיפות הרוסיות על אזרחיה ותשתיותיה הלאומיות, לרבות באמצעות נשק איראני. מדיניות ישראל, על אף שנעה לכיוון חיובי, הינה איטית מדי ולא נותנת מענה לצורך המוסרי והאינטרסנטי של ישראל לעמוד בבירור לצד המערב. מוטב היה שממשלת ישראל תצהיר בהקדם ובפומבי על שינוי מדיניות זהיר ותתחיל שיח עם אוקראינה על היכולת הישראלית לתרום למערך ההגנה האווירית האוקראיני. בצעד זה, ישראל היתה זוכה לנקודות זכות חשובות בוושינגטון ומספקת מענה לביקורת המערבית, כולל מידידיה הקרובים ביותר של ישראל, על עמדתה הזהירה מדי.

נורמליזציה

ציון: מספיק בקושי

הכנסת סעודיה למעגל הנורמליזציה הינה יעד שקבע ראש הממשלה נתניהו בכל הצהרותיו, מאז פרסום תוצאות הבחירות. הסוגיה הסעודית היתה בראש סדר היום הישראלי לקראת ביקור הבכירים האמריקאים בארץ מיד לאחר הקמת הממשלה: מזכיר המדינה בלינקן, היועץ לביטחון לאומי סאליבן וראש CIA ברנס. נתניהו אף מינה את יועצו ואיש אמונו, רון דרמר, לתפקיד השר לנושאים אסטרטגיים והפקיד בידיו את המשימה לקדם נורמיליזציה עם הממלכה הסעודית.

גישה נכונה זו הוכשלה לחלוטין בשל התנהלות הממשלה מול הממשל האמריקאי. חשוב להדגיש כי עסקה הכוללת נורמליזציה בין סעודיה לישראל תהיה רק במסגרת עסקה רחבה יותר בין ריאד לוושינגטון. רק ארצות הברית תוכל לתת מענה לדרישות הסעודיות לתוכנית גרעין אזרחית מלאה, לרבות יכולת העשרה עצמית; לערבויות אמריקאיות ביטחוניות משמעותיות; ולאספקה מסודרת של נשק אמריקאי מתקדם לממלכה. מבחינת ירושלים, הדרך לריאד עוברת בוושינגטון והדרך מירושלים לוושינגטון עמוסה בחוסר אמון ובסוגיות העומדות במחלוקת בין הממשלות בנושאים אחרים כגון המהפכה המשפטית והזירה הפלסטינית.

עליית השר בן גביר להר הבית הגבירה החשש באזור משאיפת ממשלת ישראל לשנות הסטטוס קוו באתר הרגיש. התנהלות ישראל בזירה הפלסטינית אילצה את איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו להשמיע ביקורת נוקבת נגד הממשלה. הראשונה אף קידמה החלטות והצהרות של מועצת הביטחון של האו"ם נגד ישראל. קידום המהפכה המשפטית וההתנהלות מול המחאה הגוברת פגעו בלגיטימציה הציבורית של הממשלה וחשפו את עליונות האינטרס הפוליטי על פני זה האסטרטגי. כתוצאה מכך, גבר חוסר האמון בממשלה ובהנהגה הישראלית מצד שותפותיה באזור. כאשר מדינות הסכמי אברהם "שומרות מרחק" מהממשלה ולא מזמינות את ראש הממשלה לביקור, הסוגייה הפלסטינית נמצאת בכותרות ויש משבר ביחסים בין ירושלים לוושינגטון –  אלו תנאים קשים מאוד לקדם עסקה שאפתנית שתכניס את סעודיה למעגל הנורמליזציה.

לסיכום: ממשלה של מדיניות הרס-עצמי

ניתוח מאה הימים הראשונים של ממשלת ישראל הנוכחית מצביע על שתי תובנות מדאיגות ומציע דרך לתקנן:

1. אם ממשלת ישראל תמשיך במדיניותה ובהתנהלותה עד כה האינטרס הישראלי ייפגע עוד יותר. הביטחון והחוסן של עם ישראל יינזקו באופן שיקשה לתקנו במהירות, גם אם יוחלט על כך. בניית יחסים, אמון והרתעה אורכת זמן רב, אך הפגיעה בהם עלולה להיות מהירה ולחייב שיקום ממושך, הכרוך במחירים ובסיכונים לא מבוטלים. לוקח זמן רב לבסס אמון בין מנהיגים ובין מדינות, אולם ניתן לאבדו ברגע. לוקח זמן רב לחדש השקעות זרות, לשקם עסקים ולהעצים קטרי צמיחה כלכליים.
2. ממשלת ישראל לא רק גרמה להידרדרות חמורה בביטחון הלאומי של ישראל ביחס למצב שקיבלה מקודמתה; היא גם עלולה לאבד את ההזדמנויות אשר היו בפניה בשנה הקרובה: קידום איום צבאי אמין על איראן, הקמת קואליציה ביטחונית אזורית מולה, חיזוק מערכת החוק לטובת שיפור הביטחון האישי, יצירת ודאות ויציבות כלכלית, הכנסת ישראל לתוכנית פטור מוויזה לארה"ב, עיגון ישראל כשותפה טכנולוגית אסטרטגית ועוד.
3. מכל המוצג לעיל, ברור כי על ממשלת ישראל לשנות את מדיניותה באופן מידי. המהלך הראשון חייב להיות עצירת המהפכה המשטרית וחתירה לשינויים הדרגתיים בהסכמה רחבה, להבטחת עתיד ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. כל עוד ענן המהפכה מעיב על החברה הישראלית, יהיה לה קשה לשקם את חוסנה והרתעתה, והיא תתקשה להיערך לאיומים מבחוץ, ובראשם התגרענות איראן והבעיה הפלסטינית. עוגן נוסף הוא חתירה לחיזוק היחסים עם  ארצות הברית. תלותה של ישראל בארה"ב גוברת נוכח התמורות בזירה הבינ"ל וההתעצמות האיראנית בגרעין ובאזור. ישראל בעלת יכולת השפעה בוושינגטון היא שותפה אטרקטיבית למנהיגים בעולם ובעלת כוח הרתעתי מול אויביה. ישראל שאיננה רצויה בוושינגטון מאבדת מכפיל כוח צבאי, מדיני וכלכלי חיוני. לבסוף, על ממשלת ישראל להשקיע מירב מאמציה בשנה הקרובה לאתגרי הפנים: צמצום הקיטוב בחברה הישראלית, חיזוק תחושת הביטחון האישי ומיגור הטרור, קידום מענה ראוי ליוקר המחיה בישראל והעצמת קטרי הצמיחה של הכלכלה הישראלית. אלו יאפשרו בסיס איתן לשיפור עמדתה של ישראל מול אויביה ויכינו אותה למקרה שיהיה צורך בשימוש בכוח צבאי לשם השגת יעדי ישראל בתחום הביטחון הלאומי.

הניתוח נכתב ע"י מיינד ישראל בע"מ (Mind Israel) - צוות ייעוץ וליווי אסטרטגי שהוקם על ידי האלוף במיל עמוס ידלין, שמטרתו לסייע למדינת ישראל לגבש אסטרטגיה ביטחונית ומדינית