התרעה קונקרטית צובעת במפתיע את המסכים במטה השב"כ בתל אביב ולא מותירה זמן להיערכות. מטח של עשרות טילים נורה מג'נין לעבר גוש דן והשפלה; דיווחים על נפילות בגזרת עפולה, חדרה, קיסריה ואור עקיבא; אזעקות בלתי פוסקות מריצות את תושבי תל אביב, כפר סבא ויישובי דרום השרון למקלטים; צה"ל מכריז על גיוס מילואים מלא וישראל נערכת ליציאה למבצע "חומת מגן 2". אומנם תרחיש הבלהות הזה לקוח מעלילת העונה הרביעית של הסדרה "פאודה", אך הוא בהחלט מדיר שינה מעיניהם של אנשי מערכת הביטחון.
דוגמה לכך קיבלנו במבצע "מגן וחץ", אז חשף ראש השב"כ רונן בר כי הארגון סיכל "בשבועות האחרונים" חוליה באזור מחנה הפליטים בג'נין שחבריה פעלו לייצר רקטות ומשגרים – במטרה לשגר אותן משטחי השומרון לערי ישראל. בר ציין כי למימון הפעילות היה אחראי טארק עז א-דין, מבכירי הג'יהאד האיסלאמי שחוסל במבצע בעזה. "כל זה היה באמצעות הידע והמימון שטארק העביר לחברי התשתית. חברי התשתית נעצרו והודו שפעלו בהכוונתו. אין לנו כוונה להפוך את עפולה או את שקד ליעד לירי תלול-מסלול", הצהיר בר.
החוליה שעליה דיבר ראש השב"כ נלכדה ב-18 באפריל בפעילות לאור יום במחנה הפליטים ג'נין, ובמהלכה עצר כוח מסתערבי יחידת דובדבן - שהסתייע בלוחמי סיירת צנחנים ומשמר הגבול - שלושה מבוקשים פעילי הג'יהאד האיסלאמי. "סיכול חוליה כזאת מתחיל כשהשב"כ מקבל את המודיעין ממגוון מקורות, אנושיים וטכנולוגיים", מתאר שלום בן חנן, לשעבר בכיר בשב"כ ועמית במכון למדיניות נגד טרור באוניברסיטת רייכמן, בריאיון למגזין N12. "בונים תמונת מודיעין ומבינים שיש פה הפעלה, ציר בין-אזורי, מהרצועה ליהודה ולשומרון. אז מתחילים לעקוב אחרי התכנים של ההפעלה הזאת באמצעים מודיעיניים ומגלים שזה לצורך הקמת יכולת רקטית".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
בשלב הזה תכנון הסיכול המשולב בעזה וביהודה ושומרון יוצא לדרך. "ביד אחת אתה מכין את הסיכול הממוקד ברצועה וביד האחרת אתה מכין את היכולת לסכל ביהודה ושומרון, שם אין שום מגבלות. גם אילו לא היה סבב, כנראה היו עוצרים את המופעלים שם ואת כל מי שהיו אמורים להוציא את ירי הרקטות לפועל. אבל בסבב, כשאתה מבצע מכת פתיחה, יש הזדמנות לחסל גם את המחוללים. זה מה שקרה פה וזה מה שטוב בסיפור הזה. כל הציר הזה – ממי שמתכנן, מממן ומעביר ידע מהרצועה ליהודה ולשומרון ועד אלה שהביעו נכונות להתחיל להתעסק בזה – מסוכל, והאיום למעשה כבר לא קיים, עד לפעם הבאה".
"חברי התשתית נעצרו והודו שפעלו בהכוונתו של טארק טארק עז-א-דין. אין לנו כוונה להפוך את עפולה או את שקד ליעד לירי תלול-מסלול"
רונן בר, ראש השב"כ
מתקפת הקטיושות שהרעידה את פתח תקווה
ראשיתו של האיום הרקטי מיהודה ושומרון בדצמבר 1970, אז נורו לירושלים שתי קטיושות מהכפר בתיר שבהרי יהודה. "ארבע נשים קנו אתמול את חייהן", דיווח למוחרת מעריב. "ברכה סדובסקי, אחותה שרה, קרובת משפחה והעוזרת שהו ביחד באגף הצפוני של הדירה, ברחוב הטייסים 18 בירושלים. לפתע שמעו פיצוץ ממש בקרבתן, ואחריו ראו עשן מיתמר סביבן. היה זה פגז קטיושה שנורה מהכפר הערבי בתיר וחדר מן המרפסת אל חדר השינה, משם פרץ אל חדר האורחים ומכאן 'יצא' למטבח. בדרך גרם הפגז נזקים לריהוט ולציוד הבית, אך בארבע הנשים לא פגע כלל".
ביולי 1971 הרעידה את פתח תקווה מתקפת קטיושות. ארבע רקטות שנורו מאזור דיר בלוט שבאזור רמאללה פגעו בבית החולים לחולים כרוניים "בית רבקה", בבית ספר ובבתי מגורים. שלוש נשים וילדה נהרגו. כעבור שבוע לערך חיסל צה"ל את חברי חוליית המחבלים שירתה את הרקטות, אשר חצתה מירדן.
"אז אלה היו קטיושות 107 מ"מ, הן קטנות יחסית, גם הטווחים שלהן לא מאוד ארוכים, אבל ניתן להרכיב אותן על משגר עם שעון ולכן כבר אז היה האיום ברור", נזכר האלוף (במיל') עוזי דיין, לשעבר סגן הרמטכ"ל, מפקד פיקוד המרכז, ח"כ וראש המועצה לביטחון לאומי. "מאוחר יותר, כשהייתי מפקד הפיקוד, אז בוודאי שזה היה חלק מהאיומים שעסקנו בהם. בינתיים חלו שינויים והמצב שלנו בשטח הוא בסך הכול טוב יותר. אומנם הוא הורע בעקבות הסכמי אוסלו, שיצרו את שטחי A, שאליהם אנחנו נכנסים עם פחות חופש פעולה, אבל היכולות שלנו – גם המודיעיניות וגם המבצעיות – טובות יותר".
"העזרה של הרשות הפלסטינית במלחמה בטרור הולכת ושואפת לאפס, וככל שאבו מאזן מתקרב לסוף דרכו – אין מה לסמוך עליהם בכלל. המענה שלנו צריך להיות קודם כול מודיעיני"
האלוף (במיל') עוזי דיין
מעבדות הנפץ של חמאס והשיגורים הכושלים
מאז תחילת האינתיפאדה השנייה ניסו הפלסטינים כמה פעמים, בעיקר באזור ג'נין אך גם באזור טולכרם, לירות רקטות לעבר ישראל – אך מרבית הניסיונות כשלו. בדרך כלל מדובר היה ברקטות פרימיטיביות מתוצרת עצמית, אולם הן המחישו את נחישות ארגוני הטרור להמשיך בניסיונות להעביר את טכנולוגיית הרקטות לגדה המערבית.
"יהודה ושומרון זה המרחב הכי רגיש של ישראל", אומר האלוף (במיל') עמוס גלעד, לשעבר ראש האגף הביטחוני-מדיני במשרד הביטחון וראש חטיבת המחקר באמ"ן. "אני לא אשכח שפתח הציב מטול רקטות שהופעלו בשעון וירה אותן ממערב למזרח. זה רק הראה מה יקרה אם חלילה מציבים רקטות או טילים ביהודה ושומרון. קלקיליה וכפר סבא ממש קרובות, גם עפולה וג'נין. זו הצלחה פנומנלית של מערכת הביטחון – השב"כ, אמ"ן והמערכת המבצעית המסכלת – שארגוני הטרור לא מצליחים כבר עשרות שנים, למעט מקרים בודדים, להשתמש בנשק הזה שהוא כל כך משמעותי, במיוחד פסיכולוגית, וגם איום פיזי".
"אם חלילה מציבים רקטות או טילים ביהודה ושומרון, כפר סבא ועפולה ממש קרובות. זו הצלחה פנומנלית של מערכת הביטחון שארגוני הטרור לא מצליחים כבר עשרות שנים, למעט מקרים בודדים, להשתמש בנשק הזה"
האלוף (במיל') עמוס גלעד
מעט לפני מבצע "חומת מגן", בפברואר 2002, הצטברו בידי השב"כ התרעות כי רקטות מסוג קסאם 2 הוברחו מבתי מלאכה בשכם למקומות שונים בגדה, ובכלל זה לטולכרם ולבית לחם, כדי לאיים על ירושלים. בשל התרעה קונקרטית שהעביר השב"כ על משאית עם טילי קסאם העושה את דרכה משכם דרך הכפר עין בידאן לכיוון ג'נין, הטילו חיילי חטיבת שומרון כתר הדוק על שכם ותצפיתנים של צה"ל כיוונו כוח מילואים לעבר משאית שעוררה את חשדם: מרצדס אדומה ובה ארגז פתוח שכוסה בשקי יוטה. הכוח חסם את נתיב הנסיעה של המשאית, הנהג הוצא ממנה, מפקדי הכוח הורו לו להזיז את השקים – ואז התגלו בארגז שמונה רקטות באורך של 1.80 מטר לערך.
שר הביטחון אז בנימין בן אליעזר אמר לאחר תפיסת הרקטות: "קסאם 2 זה לא דבר קל, זה לא דבר פשוט, זה שהוא היה בדרך משכם לג'נין – זה רק מאמת את כל המידע שהיה בידינו שהם מתכוונים להפעיל טילים לעבר ערים שלנו".
במהלך 2005, וביתר שאת לאחר ההכרזה של הפלגים הפלסטיניים על "תקופת רגיעה פתוחה", זיהו במערכת הביטחון מאמץ מוגבר של ארגוני הטרור להקים ולבסס ביהודה ושומרון תשתית לשיגור רקטות שתאיים על יעדים ישראליים בגדה ובתחומי הקו הירוק. מאמץ זה, הסבירו אז בשב"כ, נבע מהקושי בשילוח מחבלים מתאבדים לאחר הקמת גדר ההפרדה בשומרון, וכחלק מתוכנית הפעולה האסטרטגית של ארגוני הטרור בדגש על חמאס, על רקע תוכנית ההתנתקות, של העתקת זירת הלחימה העיקרית ליו"ש באמצעות העברת ידע שצברו פעילי התנועה ברצועה לידי התשתיות ביו"ש. במהלך אותה שנה הרס השב"כ שמונה תשתיות ביו"ש שעסקו בפיתוח יכולת לירי תלול-מסלול (תמ"ס), ארבע מהן של חמאס וארבע אחרות של תנזים פתח והג'יהאד האיסלאמי.
בין היתר חשף השב"כ מעבדת נפץ השייכת לחמאס בכפר אל-יאמון סמוך לג'נין ובה רקטת קסאם מוכנה להפעלה, נוסף על אמצעי לחימה רבים אחרים. 14 חברי החוליה נעצרו ובחקירתם נחשפה תשתית טרור נרחבת לייצור רקטות ומטענים שהוכוונה ומומנה בידי גורמי חמאס בחו"ל. אחד הפעילים הודה בחקירתו כי הצליח לייצר עוד שלוש רקטות קסאם לפחות, בשתיים מהן ביצע ניסויי ירי באזור מגוריו. באותה שנה נעצר אחיו של זכריא זביידי, ג'יבריל, בחשד שתכנן לירות רקטות אל עפולה. על פי השב"כ, הוא הודה בחקירתו כי היה חבר בתשתית שהתכוונה לבצע פיגוע ירי טילים לעבר עמק יזרעאל, ככל הנראה במטרה ליצור "מאזן אימה" הדומה לזה הקיים מרצועת עזה.
ב-2006 נרשמה עליית מדרגה ברמת האיום: הפלסטינים טענו בשני מקרים ששיגרו רקטות מצפון השומרון לעבר ישראל. אחת הרקטות שוגרה, לטענתם, מאזור ג'נין לעבר מושב רם און שבחבל תענך. בצה"ל אמרו אז שלא ידוע להם על ניסיון לשגר רקטה, ושאם בוצע ניסיון כזה, הרקטה כנראה לא המריאה. באזור טולכרם התגלו נפלים של שתי רקטות שנורו, סמוך ליישוב אבני חפץ. באחד המקרים טענו אנשי גדודי חללי אל-אקצא, הזרוע הצבאית של הפתח, כי פעיליהם ירו רקטת קסאם לעבר ההתנחלות עלי זהב שבשומרון. בארגון טענו אז כי מדובר ברקטת הקסאם השלישית ששיגרו אנשיהם מאזור הגדה.
ב-2008 טען פלג של הזרוע הצבאית של הפתח כי אנשיו ירו רקטה לעבר ההתנחלות שקד שמצפון לג'נין. בצה"ל אמרו בתגובה כי הדיווח לא אומת. כמה ימים לאחר מכן פשט כוח צה"ל על סליק בקסבה וחשף שתי רקטות בשלבי פיתוח ראשוניים, אך אליהן כבר היו מוצמדים כנפונים ולידן מסילות שהיו אמורות לשמש ככל הנראה משגרים.
"פצצות מרגמה נפלו בגילה, היינו בשוק"
בשבוע שעבר, 15 שנה לאחר ניסיון שיגור הרקטה לעבר שקד, עלה שוב האיום לכותרות. כוחות צה"ל איתרו סמוך לג'נין משגר טילים, לאחר שלכאורה נורתה רקטה לכיוון ההתנחלות שקד. גורם ביטחוני טען כי מדובר באביזר דמוי רקטה, בעל ראש מקרטון וחומר נפץ מועט. ה"רקטה" התפוצצה בגובה שלושה מטרים ולא הייתה סכנה ליישוב.
"פגשתי את האיום הזה כמה פעמים ביהודה ושומרון, לא הרבה, כי בכל פעם שהוא נוצר אז גם הסיכול שלו נעשה מהר מאוד בגלל שזה שובר שוויון שיכול להוות איום משמעותי מאוד", נזכר בן חנן. "הפעמים הקודמות שבהן חווינו את האיום הזה היו בעיקר בשנים של אינתיפאדת אל-אקצא. ראינו ניסיונות גם בצפון השומרון וגם ביהודה ליצור איזושהי יכולת רקטית. רובם היו ניסיונות שנגדעו בשלב התיאורטי".
"פגשתי את האיום הזה כמה פעמים ביהודה ושומרון, לא הרבה, כי בכל פעם שהוא נוצר אז גם הסיכול שלו נעשה מהר מאוד בגלל שזה שובר שוויון שיכול להוות איום משמעותי מאוד"
שלום בן חנן, לשעבר בכיר בשב"כ
"מספיק שמישהו בחן, קנה צינורות, דיבר עם רצועת עזה והתחילו להעביר לו ידע – מהר מאוד ידענו לגדוע את הדבר הזה, למעט פעם אחת בזמן האינתיפאדה, כשפעילי תנזים פתח שירו על שכונת גילה בירושלים מרחוק במקלעים הצליחו ליצור איזשהו סוג של מרגמה. פתאום, במקום כדורים, נפלו פצצות מרגמה בגילה. אני זוכר שכולנו היינו בשוק גדול מהדבר הזה. גם כאן, אחרי מאמץ מודיעיני ומבצעי, הגענו מהר מאוד לחוליה של החזית העממית שהחזיקה את המרגמה הזאת".
אם הידע קיים וגם הרצון, מה בכל זאת מקשה על ארגוני הטרור?
"קודם כול, הידע לא קיים. זה לא כל כך פשוט. גם בזמנו, לבנות את היכולת הרקטית ברצועה לקח לא מעט שנים למרות שלחלוטין לא היינו ברצועה. אני זוכר בדיחות של פוליטיקאים כמו שמעון פרס שצחקו על הרקטות שירו לשדרות בשנים הראשונות, הקסאמים של פעם, שהן לא הורגות. יכולת הייצור של רקטות משמעותיות יותר, שלא לדבר כמובן על יבוא רקטות מוכנות מאיראן, הגיעה רק בשלב השני. ידע זה לא דבר כל כך פשוט, בטח לא לנשק רקטי. עם זאת, בשביל ירי תלול-מסלול לא צריך רקטה. ביו"ש מספיקה מרגמה".
אז איך נמנע ירי כזה?
"אחיזת השטח שלנו לא מאפשרת להקים דבר כזה באין מפריע. זה שקול למעבדות החבלה שהקימו באינתיפאדה בשטחי A באין מפריע ואז גם היו חגורות נפץ חזקות מאוד ומתאבדים משמעותיים. זה קרה כי נתנו לדבר הזה לגדול. לא היינו בשטח, זה גדל ופתאום אתה מקבל שרשרת פיגועי התאבדות. אם היינו ממשיכים לא להיות בשטח, היה מגיע גם תורן של הרקטות, כי כל מה שאתה צריך זה שקט, שלא מסכלים את התוכניות שלך, הרשות לא מתעסקת יותר מדי בדבר הזה מן הסתם, ואז אתה מוצא דרכים להביא את הידע. זה לא ייקח לך יום או יומיים אבל בסוף זה יקרה".
"אנחנו נמצאים בכל מקום ובמדיניות שאוהבים לכנות 'כיסוח דשא' או 'ניכוש עשבים'. אנחנו כל הזמן מסכלים והתארגנות כזאת, שנדרש לה הרבה זמן לצבור ידע, בסוף תיפול לידינו. ברגע שיש לך אחיזה בשטח, אתה יכול גם ביתר קלות ליצור את המודיעין. יש לך יותר כלים, יותר יכולת ונגישות בלתי מוגבלת ליצור כלים מסוגים שונים שהם כלים מודיעיניים ואז להגיע לעליונות מודיעינית. בדיוק מאותה סיבה שאתה לא רואה פיגועי התאבדות, אתה לא רואה ירי תלול-מסלול".
האלוף (במיל') דיין מוסיף בהקשר זה: "בשביל לעשות את זה לא מספיק מישהו אחד שלוקח סכין ואקדח או יוצא עם המכונית ודורס. זה מצריך התארגנות קצת יותר רחבה ועמוקה שתספק את האמצעים ואת הידע. נוסף על כך, מכיוון שיש כיום רקטות ארוכות טווח – לארגוני הטרור קל הרבה יותר להסתתר מאחורי האזרחים שלהם, לירות מטווח רחוק ולא להסתכן בהתקרבות לירושלים למשל".
"לחבר את הזירות ולהביך את ישראל"
ואכן, אם לפני ההתנתקות אך בעיקר אחריה השקיעו הארגונים הפלסטיניים משאבים רבים בהעברת אמצעי לחימה וגורמים המתמחים בייצור רקטות ליהודה ושומרון – נדמה שעד לאחרונה הם בחרו לרכז מאמץ בגזרות אחרות.
"חמאס לא התעסק בכלל ביכולת ירי תלול-מסלול בגדה עד לרגע שבו עזבתי את השירות", מספר בן חנן. "אני חושב שהם מבינים מצוין שזה קשה מאוד עד בלתי אפשרי, ולכן הם לא מתעסקים בזה. הם יודעים טוב מאוד לנתח את המצב ורואים שגם פיגועי התאבדות ופיגועים מאורגנים אחרים קשה להם להוציא, ולכן הם הולכים לכיוון של דחיפת מחבלים בודדים וחוליות עצמאיות. ב'שומר החומות' חמאס דחף אנשים לצאת באופן ספונטני ולבצע פיגועי בודדים, לינצ'ים ומהומות. ברמדאן חמאס קורא לכולם לצאת להגן על אל-אקצא. כשמסתכלים על נתוני השב"כ מדי שנה, ירי רקטי כמעט לא מוזכר כי חמאס כמעט לא עושה דברים פרקטיים בשביל זה ביום-יום".
קובי מיכאל, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), מעריך דווקא כי חמאס והג'יהאד משקיעים מאמץ רב בפיתוח יכולות רקטיות בגדה. "אני חושב שחיזבאללה בהשראת איראן מנסים מאוד לעזור להם", הוא אומר. "ההיגיון שמנחה אותם הוא קודם כל ליצור את האימפקט התודעתי, לחבר את הזירות – יו"ש, עזה, דרום לבנון וערביי ישראל. הם מעריכים שברגע שהם יוכיחו יכולת לבצע דבר כזה הם יביכו את ישראל באופן משמעותי, יכניסו את הציבור הישראלי לחרדה ולטלטלה, וייצרו בקיעים בין הצבא לחברה לדרג המדיני, כי גורמי הביטחון לא יצליחו לספק את הסחורה".
"אני חושב שחיזבאללה בהשראת איראן מנסים מאוד לעזור להם. ההיגיון שמנחה אותם הוא קודם כל ליצור את האימפקט התודעתי, לחבר את הזירות - יו"ש, עזה, דרום לבנון וערביי ישראל"
קובי מיכאל, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)
"הדבר הזה בתורו הוא מכפיל כוח מבחינתם", מתאר מיכאל. "יכולת ההיזק גבוהה הרבה יותר כי רקטה אחת שנורית לעבר ריכוז אוכלוסין או לעבר תשתית יכולה לייצר אימפקט של כמה פיגועים שעובדים עליהם הרבה מאוד זמן. הדבר הזה עלול להשיג הישגים תודעתיים לא רק מול הציבור בישראל, אלא גם מול הציבור הפלסטיני והמרחב הערבי, כי זו תהיה הוכחה לשבריריות של ישראל וליכולת הגבוהה של הפלסטינים. זו תהיה קריאת הקרב שלהם – הינה, הגיעה העת, בואו הצטרפו אלינו ונקריס את ישראל".
"מרגמה ברעננה? לא כל כך טוב לרשות"
התפוררותה של הרשות הפלסטינית ואובדן הלגיטימיות שלה בקרב הציבור הפלסטיני מעלים תהיות באשר ליכולתה ולרצונה להשתתף במאמצים לסיכול תשתיות לייצור רקטות בשטחה. בעבר כבר סיכלו מנגנוני הביטחון הפלסטיניים חוליות שתכננו לבצע ירי רקטות מהגדה לעבר ישראל. כך, למשל, ב-2007 מצאו כוחות הביטחון הפלסטיניים באזור העיירה בית ג'אלא, הסמוכה לשכונת גילה בירושלים, שתי רקטות מוכנות לשיגור וכן כמות של חומר נפץ. ב-2010 חשפו מנגנוני הביטחון תוכנית של חוליית חמאס לבצע ירי מהגדה. למרבה המבוכה, מחקירת הרשות עלה כי העומד בראש החוליה הוא פעיל בכיר פתח לשעבר ששמו אף נכלל בהסכם המבוקשים שהושג בין ישראל לרשות.
גם לפני ארבע שנים סיכלו מנגנוני הביטחון הפלסטיניים ניסיון של הג'יהאד האיסלאמי להרכיב רקטות בגדה המערבית. בתמונות שנחשפו אז ב"המהדורה המרכזית" נראו דגמים בסיסיים ומאולתרים של רקטה ומשגר שהצליחו חברי החוליה להרכיב קודם שנתפסו. מקורות ברמאללה סיפרו אז כי היה מדובר ברקטות לא מתוחכמות וכי ההדרכה בנוגע לאופן ייצורן הייתה איראנית.
"זה כנראה האינטרס של הרשות למנוע שיגור רקטות מיו"ש, אבל לא ברור עוד כמה זמן זה יהיה האינטרס שלה", מעריך בן חנן. "היא שותפה לכך שלא יהיו פה פיגועים מונומנטליים. אוטובוס שמתפוצץ בתל אביב או מרגמה שנוחתת ברעננה – זה לא כל כך טוב לרשות הפלסטינית. דברים אחרים הם אומרים שאפשר להכיל, זה מציק לישראלים וזה במידה. זה לא יגרום לישראל להיכנס ולהקריס את הרשות הפלסטינית. אבל להגיד לך שהם ייצאו מגדרם ויפעילו אמצעים מיוחדים? נראה שלא, וגם היכולות שלהם הן כנראה אחרות".
לדברי האלוף (במיל') דיין, "העזרה של הרשות הפלסטינית במלחמה בטרור הולכת ושואפת לאפס, וככל שאבו מאזן מתקרב לסוף דרכו – אין מה לסמוך עליהם בכלל. המענה שלנו צריך להיות קודם כול מודיעיני. מודיעין טוב, מודיעין מסכל, הוא כזה שגם מאתר וגם מחסל מטרות בשטחי A, למשל מחסנים ובתי מלאכה, וכמובן את ארגוני המחבלים עצמם. נוסף על כך, חייבת להיות יכולת מבצעית להגיע לכל מקום חשוד ולפעמים להגיע פשוט בשביל לעשות סריקות או לאסוף אמצעי לחימה ולעצור אנשים שיש לנו מודיעין לגביהם שיכול להיות שהם יודעים דברים".
"כמו שעזה חמושה, כך ניתן לחמש גם את הגדה"
מעט אחרי מבצע "עלות השחר" באוגוסט אשתקד התראיין מפקד משמרות המהפכה של איראן חוסין סלאמי לתקשורת בארצו ואיים שגם יהודה ושומרון צפויים להפוך לבסיס שיגור רקטות לעבר ישראל, בדומה לרצועת עזה: "כמו שעזה חמושה, כך ניתן לחמש גם את הגדה המערבית, והתהליך הזה קורה. הפלסטינים, שבנו את כוחם בעזה, בונים את כוחם בגדה המערבית. אין הבדל בין שתי האדמות הללו. הרבה יותר קל להשיג נשק מבעבר, ואי אפשר להגביל מעבר טכנולוגיה".
בישראל מאזינים לדברים האלה בקשב רב ולא בכדי רואים בירי רקטות מהגדה שובר שוויון. "זה משנה את כללי המשחק", מתאר מיכאל. "אם אנחנו מדברים על אוכלוסייה של כמה מאות אלפים בעוטף עזה ועל מיליון איש במעגל הרחב שכולל גם את באר שבע, אשקלון אשדוד, אז כשאנחנו מדברים על רקטות בשומרון – אנחנו מדברים על אוכלוסייה בסדרי גודל גם יותר משמעותיים וגם באזורים שהם הרבה יותר פגיעים מבחינת התשתיות הלאומיות שלנו. ברגע שמתחיל הדבר הזה, אנחנו יודעים היכן זה מתחיל אבל לא היכן זה נגמר".
"מאחר שהידע קיים, הטכנולוגיה קיימת, חומרי הגלם קיימים והמוטיבציה קיימת – אין סיבה שהם לא יצליחו ביו"ש לעשות את מה שהם עושים בעזה", ממשיך מיכאל. "הדבר הזה יוצר תנועת מלקחיים בעייתית מאוד מבחינתנו. זה גיים צ'יינג'ר גם בהתמודדות שלנו אבל גם בתוך הזירה הפלסטינית עצמה, והדבר הזה עלול לחולל מציאות כאוטית לחלוטין. אבל אחרי שאמרתי את זה – הסיכוי שזה יקרה נמוך לחלוטין, ואם זה יקרה אז זו יכולה להיות רקטה פה ורקטה, משום שההבדל הבסיסי בין רצועת עזה ליו"ש הוא שביו"ש אנחנו נמצאים בתוך השטח. יש לנו שליטה מודיעינית אופטימלית ויכולת לתרגם אותה לאופרציה מבצעית, ולכן ברגע שנזהה דבר כזה – ניכנס פנימה לאן שצריך".
לדברי בן חנן, "זה יכול להיות גם הישג תודעתי מטורף וגם לגרום לנזקים לא קטנים. תאר לעצמך שהיו משיגים יכולת לירות פצצות מרגמה או טילי RPG מהגדה. זו אפילו לא רקטה אבל זה מאפשר לך להתקרב לגדר ולהוריד אוטובוס. תחשוב שמישהו יושב בקלקיליה עם מרגמה ומוריד שלוש פצצות על קניון בכפר סבא. זה העורף של העורף. ככה עשו לנו עם פיגועי ההתאבדות. תאר לעצמך שהייתה איזו חוליית מרגמות טיפשה בלי אמצעים מתוחכמים ובלי רקטות שיכולות להגיע מעזה לתל אביב, והם יושבים ומטווחים את כפר סבא, רעננה והרצליה. כל המדינה תהיה על הרגליים".
מהיכרותך עם מערכת הביטחון, אתה חושב שתשתית כזאת עלולה לחמוק לה מתחת לרדאר?
"אין דבר שהוא בלתי אפשרי, אבל אני חושב שזה יהיה קשה מאוד. כמו שסוכלה החוליה הזאת וכמו שסוכלו חוליות קודמות, הניסיונות נגדעים באיבם. כל עוד אנחנו נמצאים בשטח, הסיכוי שזה יקרה קלוש עד אפסי. אין פה עניין של דעה פוליטית, אני מסתכל על זה מבחינה מקצועית. כמובן אפשר לבוא ולומר שאם תהיה רשות פלסטינית שתסכל התארגנויות כאלה באמת – אז גם זה ייתן מענה. אם זה יקרה, זה נכון. אם נהיה במציאות של האינתיפאדה, שבה אנחנו נמנעים מלהיכנס לשטח, זה רק עניין של זמן עד שזה יקרה".
לדברי האלוף (במיל') גלעד, "תמיד מודיעין צריך להשאיר מקום לספק שיכול להיות שהוא יפספס מדי פעם, כי אתה נלחם באויב נחוש. המציאות כבר שנים ארוכות מהווה הישג פנומנלי של מערכת הביטחון. ארגוני הטרור היו שמחים שיהיו להם רקטות ביהודה ושומרון, אבל הסיבה שאין להם היא העליונות המודיעינית שלנו. האם ניתן להבטיח עליונות מודיעינית לנצח? לא. כל יום צריך לעבוד על זה מחדש".