בקיץ 1942 החל הגירוש ההמוני מגטו ורשה. 265 אלף יהודים נשלחו לטרבלינקה להשמדה. בגטו נותרו כ-60 אלף יהודים - ואף שגורלם נחרץ הם החליטו להילחם.
בגטו קמו שני ארגוני מחתרת: הארגון היהודי הלוחם, אי"ל, בפיקודו של מרדכי אנילביץ' והארגון הצבאי היהודי – אצ"י, בפיקודו של פאבל פרנקל. ב-19 באפריל, 1943, ערב פסח, מתחילים הנאצים במבצע חיסול הגטו, אלא שמול אלפי החיילים הגרמנים המצוידים מתייצבים כ-700 צעירים יהודים, כמעט ללא אמצעי לחימה. הם יודעים שגורלם נגזר – למוות, אבל הם נחושים להילחם על כבוד האדם, על רוח האדם, ולמען הדורות הבאים.
במלאת 80 שנה למרד זוכה סיפור הגבורה יוצא הדופן של מרד גטו ורשה "להתעורר לחיים". בעזרת טכנולוגיה המשלבת בינה מלאכותית מונפשות תמונות היסטוריות בשחור-לבן והופכות לסרט שבו מספרים גיבורי המרד על מאבק הגבורה ההיסטורי שבו השתתפו, בקולם של מיטב אומני ישראל שהתגייסו לפרויקט.
"מצעד החיים" יתקיים השנה ביום הזיכרון לשואה והגבורה ב-18 באפריל 2023, יום לפני המועד ההיסטורי המציין 80 שנה למרד גטו ורשה "יוחזרו לחיים" הגיבורות והגיבורים שעמדו בחזית הלחימה בגרמנים בגטאות, במחנות וביערות.
הודות לטכנולוגיה שפיתחה חברת D-ID, חברת סטארט-אפ ישראלית שמשתמשת בבינה מלאכותית גנרטיבית כדי להנפיש סרטונים על בסיס תמונה וטקסט, סיפורי המרד יסופרו במילותיהם של הגיבורים עצמם - מתוך מכתבים שכתבו, תוך כדי המרד, ומעדויות של אלה שנשארו בחיים.
"נושא הגבורה היהודית בשואה היה נושא נפקד במשך שנים רבות בתודעת השואה והיהודים הוצגו כקורבן בלבד, ש'הלך כצאן לטבח'", אומר יו"ר מצעד החיים ד"ר שמואל רוזנמן. "תפקידנו לתת על כך דגש. אני שמח שהודות לטכנולוגיה הקיימת היום אנו נוכל להביא את סיפורי הגבורה במילותיהם של הגיבורים, באופן שידבר לצעירים היום – ולציבור כולו".
שירן מלמדובסקי סומך, יזמת טק חברתית, יועצת אימפקט ומי שמובילה את נושא האימפקט בחברת D-ID מוסיפה כי "באמצעות בינה מלאכותית אנחנו מאפשרים לאנשים מכל העולם להסתכל לגיבורי השואה בעיניים ולשמוע ישירות מפיהם, בגוף ראשון ובמילותיהם, את סיפור הגבורה שלהם יחד עם הזוועות שחוו. המטרה היא להנגיש את אירועי השואה והגבורה למאות מיליוני אנשים ובפרט לצעירים ברחבי העולם, לזכור ולא לשכוח, כדי שהעולם יבין והיסטוריה לא תחזור עצמה".
שלמה ארצי מדבב את מרדכי אנילביץ': "סמל לגבורה ולהקרבה"
מרדכי אנילביץ', חבר השומר הצעיר ומפקד הארגון היהודי הלוחם במרד גטו ורשה. נהרג בקרב מול הנאצים בגטו כשהיה בן 24. מדובר אולי בדמות המזוהה ביותר עם המרד בזיכרון ההיסטורי הציבורי לאורך עשרות שנים. "אני זוכר ששמעתי על מרדכי אנילביץ' בפעם הראשונה, עוד כילד. אנילביץ' הגיבור, האמיץ. סמל לגבורה ולהקרבה", אמר שלמה ארצי שמדבב את דמותו בפרויקט. "80 שנה אחרי מרד גטו ורשה מרדכי אנילביץ' הוא עדיין דמות אלמותית, הדמות המזוהה ביותר עם המרד".
אסף אמדורסקי מדבב את פאבל פרנקל: "השאיר מילים שרלוונטיות עד ימינו"
פאבל פרנקל, יליד ורשה, היה מפקד הארגון היהודי הצבאי (אצ"י) במהלך המרד בהיותו בן 23. הוא פיקד על מטה האצ"י ששכן בבניין מספר 7 בכיכר מוראנובסקי, אך לא שרד את המרד ונהרג במה שהיה ככל הנראה הקרב האחרון בגטו ורשה. "אנחנו נחיה בדפי ההיסטוריה היהודית", כתב פרנקל לפני מותו. "ילדים בארץ ישראל של העתיד ילמדו על אודותינו, אנו נילחם עם הנשק בידינו, ורובנו ניפול בקרב".
"פאבל לא השאיר אחריו אפילו תמונה, אבל הוא השאיר מילים שרלוונטיות עד ימינו", אמר אסף אמדורסקי המדבב את דמותו בפרויקט. "הוא קיווה שגבורת הלוחמים תהיה השראה לילדי ישראל בעתיד. אני מקווה שהפרויקט, שאני גאה לקחת בו חלק, יבטיח שילדי ישראל ידעו מי היה פאבל פרנקל ומי היו חבריו, גם 80 שנה אחרי המרד", הוסיף.
ריטה מדבבת את צביה לובטקין: "כל מעשיה ומילותיה ביטאו אומץ לב"
אחת הדמויות הדומיננטיות במרד הייתה צביה לובטקין - "צביה האחת והיחידה", בפי חבריה. צביה הייתה חלק מההנהגה המצומצמת של הארגון היהודי הלוחם, השתתפה בקרבות, דרבנה רבים לקחת חלק ונתנה השראה לרבים.
לובטקין הצליחה לצאת מגטו ורשה דרך תעלות הביוב יחד עם קבוצה נוספת של לוחמים. היא שרדה את השואה, עלתה לארץ והייתה ממייסדות קיבוץ לוחמי הגטאות יחד עם בעלה, יצחק (אנטק צוקרמן) סגן מפקד המחתרת. "עם הידיעה על כניסת הגרמנים עברנו על פני רחובות הגטו והוצאנו הוראות כל הזקנים והילדים למחבואים, כל הנוער – למערכה", סיפרה לובטקין. "הצבא גרמני החל נוהר באלפיו לגטו כשהוא מזוין במקלעים, מכונות ירייה ואף בארטילריה כבדה. נגדם – עמדנו 500 לוחמים יהודים עם רימונים, אקדוחים וחומרי נפץ. הפעם – לא הטילו אלפים אלה פחד עלינו".
"התרגשתי להיות קולה של צביה לובטקין, מהלוחמות הנועזות ביותר במחתרת היהודית בתקופת השואה", אמרה ריטה שמדבבת את צביה לובטקין בפרויקט. "כל מעשיה ומילותיה ביטאו אומץ לב, מנהיגות וחוסן נפשי שקשה אפילו לדמיין. תחת אש, פיקדה צביה על חבריה למחתרת כמעט עד סופו של המרד".
רן דנקר מדבב את שמחה רותם: "אחראי על מבצע הצלה הירואי"
שמחה רותם (קאז׳יק) היה מהלוחמים הבולטים של מרד גטו ורשה. הוא היה חבר תנועת "עקיבא" ושימש כקשר הראשי בארגון היהודי הלוחם. במסגרת תפקידו קישר בין הבונקרים שבתוך הגטו לצד הארי. בסיום המרד פיקד על חילוץ לוחמים מהגטו הבוער דרך תעלות הביוב, וכך הציל את אחרוני המורדים. קאז'יק המשיך לפעול בתפקידו כקשר ולקח חלק גם במרד הפולני בוורשה. "הפעלתי את המטען והיה פיצוץ אדיר. פעם ראשונה שראיתי מאז פרוץ המלחמה שגרמנים בורחים", סיפר קאז'יק.
"שמחה רותם, לוחם במחתרת היהודית בגטו רשה, היה מהמעטים שהצליחו לשרוד את המרד", אמר רן דנקר המדבב את דמותו בפרויקט. "שמחה שרד והיה אחראי על מבצע הצלה הרואי של עשרות יהודים שברחו מהגטו לקראת סוף המרד דרך תעלות הביוב ליערות. אנחנו חייבים לשמר את הזיכרון של הלוחמים והלוחמות, גיבורי השואה, ולהמשיך לספר את הסיפור שלהם גם בדורות הבאים".
שלומי שבת מדבב את רישארד וולבסקי: "המאבק שלו לא הסתיים במרד"
רישארד וולבסקי היה רופא, סופר והיסטוריון והיה מלוחמי מרד גטו ורשה, לקח חלק בסיפור הגבורה של הצבת הדגלים היהודי והפולני בתוך הגטו. "נערכנו לקרב המכריע ותוך כדי ההכנות החליטה המפקדה להניף מעל הבניין שני דגלים: את הדגל הכחול-לבן היהודי, והאדום-לבן הפולני", סיפר וולבסקי. "הדגלים התנשאו בגאון מעל הגיטו הלוחם בשארית כוחותיו. הגנו על הדגלים האלה, סמל למאבקו של הגטו ולמחאתו הנואשת. וורשה כולה רואה ויודעת, הקרב נמשך ומעל ורשה ממשיכים להתנוסס דגלי המורדים".
"רישארד וולבסקי היה רופא, היסטוריון וסופר. המאבק שלו בנאצים לא הסתיים במרד", אמר שלומי שבת המדבב את דמותו בפרויקט. "הוא שרד את השואה והיה עד מפתח במשפט של הגנרל הנאצי שחיסל את גטו ורשה. לספר את הסיפור שלהם, 80 שנה אחרי, זה כבוד גדול", הוסיף.
מיה דגן מדבבת את הלה שפר רופאייזן: "הפגינה אומץ"
הלה בת-שבע רופאייזן הייתה אחת מהקשריות במרד גטו ורשה. באחת הפעמים שפעלה, היא נתפסה על ידי שוטר גרמני אכזרי במיוחד, אך הצליחה לברוח מהמעצר באומץ - תוך כדי שיריות הגרמנים פוגעות ברגלה. היא הצליחה להיכנס לשטח הגטו וניצלה. "העברתי הרבה ניירות, ולא תמיד הצלחתי", סיפרה. "למרות פחדי וכאב הבטן שקיבלתי מרוב פחד, עברה הדרך בשלום. קשה לתאר את השמחה בה פגשו אותי... כאשר חזרתי לקרקוב הבחורים ליטפו את האקדחים וספרו את הכדורים. הם ידעו כי לא ינצחו את הרוצחים הגרמנים, וגם לא יגיעו לנקמה מספקת, אולם הייתה זו התחלה".
"התרגשתי להשתתף בפרויקט של מצעד החיים שהוקדש לנשים הלוחמות בשואה, ולדובב את מילותיה של הלוחמת הלה שיפר רופאייזן שהייתה קשרית במחתרת היהודית והעבירה נשק וידיעות ברחבי פולין הכבושה", אמרה מיד דגן המדבבת את דמותה בפרויקט. "האומץ שהפגינה, יחד עם נשים רבות נוספות שהיו חלק מרשת קשריות, תוך סיכון חיים יומיומי, ריגשו אותי מאוד".
ירדנה ארזי מדבבת את חווה פולמן רבן:
חווה פולמן רבן היתה אחת מהקשריות במרד גטו ורשה. "אחד מהתפקידים שלי בתור קשרית היה לעבור בכול מיני מקומות, שלא יודעים כלום, מנותקים, ולהגיד להם 'תשמעו, יבואו גם לפה ויהרגו את כולם. אז תעשו משהו, תסתתרו, תמסרו את הילדים שלכם, תחפרו באדמה'", סיפרה פולמן רבן. "היינו צריכים להוציא את היהודים מהאשליה".
לא רק גטו ורשה
גיבורים נוספים שיהיו חלק מהפרויקט הם לוחמים במחנות ההשמדה, שהצליחו כנגד על הסיכויים לפגוע ולפוצץ קרמטוריומים ובמקרים מסוימים אף להביא להפסקת ההשמדה היהודית במחנה ובהם: יעקב ויירניק ממשתתפי המרד בטרבלינקה, זלמן גרדובסקי, שהשתתף במרד הזונדרקומנדו באושוויץ-בירקנאו, ואבא קובנר, פרטיזן וממפקדי מרד גטו וילנה.
עברי לידר מדבב את אבא קובנר: "מילותיו הפכו לסמל ההתנגדות היהודית"
אבא קובנר נולד ברוסיה והתחנך בווילנה, היה חניך השומר הצעיר. עם כיבוש וילנה בידי גרמניה הנאצית ביוני 1941, קובנר מוצא מקלט עם חבריו במנזר. אחרי ששב לגטו נודע לו על רצח של המוני יהודים מפי ילדה שהצליחה לצאת מבור המוות בפונאר. משנחשף לרצח ההמוני בבורות הירי הוא הוגה את רעיון ההתנגדות ונרתם להקמת כוח יהודי לוחם. בכרוז מפורסם שחיבר הובאו המילים: "אל נלך כצאן לטבח". באותו הכרוז כתב קובנר כי "לנגד עינינו נקרעו מאיתנו הורינו, אחינו ואחיותינו. מי שהוצא דרך שער הגטו לא יחזור עוד".
הוא הוסיף כי "היטלר זמם להשמיד את כול יהודי אירופה, על יהודי ליטא יצא להיות בגורלם בתור ראשון. אל נלך כצאן לטבח. אמת נכון, אנחנו חלשים וחסרי מגן, אבל התשובה היחידה לרוצח היא התגוננות". עוד נכתב בכרוז: "אחים, מוטב ליפול כלוחמים בני חורין מאשר לחיות בחסד המרצחים".
"כבן לניצולת שואה, הרצון להנציח ולהיות חלק מהזיכרון הוא חלק ממי שאני, זה הסיפור שלי", אמר עברי לידר שמדבב את אבא קובנר בפרויקט. "השנה אשתתף במצעד החיים שמתקיים בסימן הגבורה היהודית בשואה. זכיתי לתת קול בפרויקט המיוחד הזה לאבא קובנר, משורר, אמן, לוחם ופרטיזן, שמילותיו 'אל נלך כצאן לטבח' הפכו לסמל ההתנגדות היהודית בשואה".
מוקי מדבב את יעקב ויירניק: "דמות מרכזית ונועזת"
יעקוב ויירניק עבד במחנה טרבלינקה בגרירת גופות מתא הגזים לקבורה ובהמשך בבנייה. היכולת שלו לנוע ברחבי המחנה הפכה אותו לדמות מפתח במרד שהיה בטרבלינקה באוגוסט 43'. יעקוב, שהיה כבר כבן 50 במהלך המרד, הצליח לשרוד. הוא הרג בגרזן את אחד השומרים הנאצים שרדפו אחריו, הגיע לוורשה והצטרף שם למחתרת. בוורשה שרטט את תוכנית מחנה טרבלינקה, שרטוט שערכו עצום מבחינה היסטורית כיוון שהמחנה עצמו נהרס.
בסוף שנת 43', בשיאה של המלחמה, כתב יעקוב את "שנה בטרבלינקה" על חייו במחנה שבו היה עד ראייה לרצח חפים מפשע. "כל אחד חש בחשיבות הרגע. בליבנו נפרדנו מעל מקום זה בו נח אפר אחינו. אנו יודעים מה בלעה פה האדמה. אנו העדים היחידים לכך", כתב ויירניק. "יום אחד כל זה יבוא אל קיצו והרשע ימוגר. יום יבוא ועל חורבות ערים, נשמות יבנו בתים חדשים, תינוקות שוב ייוולדו וילדים ישחקו בשולי הדרכים".
"כבוד גדול וזכות גדולה עבורי להיות קולו של יעקוב ויירניק, שורד שואה שלחם והיה דמות מרכזית במרד האסירים בטרבלינקה, ולתאר את המרד הנועז במילותיו שלו", אמר מוקי שמדבב את דמותו. "יעקוב היה בן 54 כאשר פרץ המרד. האיש שראה במו עיניו את בני עמו נשרפים למוות היה מאלה שהביאו לשרפת המחנה כולו ולעצירת מכונת ההשמדה הנאצית האכזרית". הוא הוסיף כי "כבן למשפחה שמגיעה מגטו וורשה זה חשוב במיוחד עבורי להיות חלק מהפרויקט הזה".
הראל סקעת מדבב את זלמן גרדובסקי: "מילותיי על הזוועה הן כמו חץ ללב"
זלמן גרדובסקי הגיע לבירקנאו עם משפחתו בדצמבר 42', כאשר בני משפחתו נרצחו כולם עם הגעתם למחנה. זלמן נשאר לבד ונלקח לעבור בזונדרוקמנדו, פלוגת האסירים שתפקידה היה הכנסת האנשים לתאי הגזים ושרפת הגופות. הוא סירב להשלים עם הגורל שנגזר עליו, והיה ממובילי מרד הזונדרקומנדו - המרד היחיד שהיה במחנה המוות אושוויץ-בירקנאו.
במהלך המרד הצליחו המורדים להוציא מכלל שימוש משרפה אחת ולפגוע קשות באחרת. הם הצליחו לפוצץ את הקרמטוריום. גרדובסקי, אחד ממנהיגי המרד, נהרג במהלכו. במשך כל תקופת שהותו במחנה כתב גרדובסקי יומן, שאותו הקדיש למשפחתו ואת דפיו החביא סמוך לקרמטוריום. "אנו, הילדים האומללים ביותר מכול העולם סבלנו בגיהינום עלי אדמות, ששמו בירקנאו אושוויץ", כתב ביומנו. "אני מאמין, שהעולם כבר מכיר היטב את השם הזה. אבל הרי אף אחד בוודאי לא יאמין מה באמת התרחש כאן".
"בשנה שעברה צעדתי במצעד החיים וראיתי במו עיניי את שרידי הקרמטוריום בבירקנאו שפוצצו אסירי הזונדרקומנדו באומץ לב שקשה לתאר אותו", אמר הראל סקעת המדבב את דמותו בפרויקט. "זלמן תיעד את מה שקרה בפתקים שהטמין במקומות שונים במחנה ומילותיו על הזוועה כאסיר זונדרקומנדו הן כמו חץ ללב. זלמן גרדובסקי, ממובילי מרד הזונדרקומנדו נרצח. אני גאה למלא את צוואתו".