את החיוך של נעמי מקגאון קשה לפספס, אך מאחוריו קיים לא מעט כאב. סיפור חייה נראה יותר כאילו הוא לקוח מסרט, אבל הוא סיפור של מי שהתרוממה מהנקודות הנמוכות ביותר שאדם יכול להגיע אליהן ושמה מאחוריה את הפרשיות שליוו את חייה – עד לפודיומים היוקרתיים של אליפויות בין-לאומיות בתחום הג'ו ג'יטסו הברזילאי (BJJ).
הילדה שעברה פגיעה מינית מתמשכת מאז הייתה בת 6 הצליחה לשים את העבר מאחור – ולהפוך את הספורט למטרה מרכזית בחייה. בזכותו היא הצליחה לצאת מהדיכאון ולהתגבר על הפרשיות שליוו את ילדותה. היא לא חשבה שבמהירות שיא תגיע לפסגת ההצלחה בענף הג'ו ג'יטסו, תכבוש תחרות אחר תחרות, עד שתגיע לתואר אלופת ישראל באומנות הלחימה היפנית-ברזילאית.
עד כה זכתה נעמי במדליית זהב באליפות בברצלונה, במדליית זהב בקטגוריית משקל בינוני בלונדון ובמדליית זהב במשקל הפתוח בלונדון. באחרונה זכתה גם במקום השני בגראנד פרי פריז, הנחשב ליוקרתי, כהכנה לקראת התחרויות הגדולות הצפויות לה בקרוב.
"הוא הציע לי לבוא לעשות 'כיף'"
אל הענף שתופס מקום מרכזי בחייה כיום הגיעה מקגאון ממש במקרה. "אני בת 22", היא מספרת. "עובדת בבר-מסעדה בערבים ומתאמנת בבקרים. נולדתי במעלות תרשיחא. זה מקום קטן, אין הרבה מה לעשות בו, אז מתעסקים בשטויות ומחפשים ריגושים. קצת מעשי ונדליזם קטנים של ילדים, אלכוהול, סיגריות. אני והחברים שלי היינו מעשנים סיגריות כבר מכיתה ה'", היא משחזרת.
אבל למרות הדברים הללו, שום דבר לא הכין את מקגאון למה שיקרה לה בגיל 6 וישנה את חייה מקצה לקצה. "יום אחד, אחד הבנים שהכרתי וגר איתי בשכונה הציע לי לבוא לעשות 'כיף'. זה לא נראה לי מוזר ובאתי. במקום ללכת אליו, הלכנו עם עוד כמה ילדים מהשכונה, והם פתאום ביקשו ממני להסיר את המכנסיים והתחילו לגעת בי. ידעתי שזה לא נעים לי, אבל כילדה בת 6 קשה להתנגד או להגיד לא. הם היו בני 11 עד 13. אחרי הפעם הראשונה שזה קרה זה המשיך לקרות עוד לא מעט פעמים במשך שנתיים. היום אני יודעת לקרוא לזה פגיעה מינית, אבל אז לא הבנתי", היא מספרת בכאב.
מתי היה הרגע שבו הבנת שמה שהם עושים לך זה לא בסדר?
"היה יום הולדת לאח שלי וגם הילדים האלה הוזמנו אל האירוע. הילד הכי דומיננטי, שאותו אני גם זוכרת הכי טוב, היה ילד שאני יודעת שגם אימא שלי אף פעם לא אהבה. אז חגגו לאח שלי יום הולדת בפארק ליד הבית והילד הזה ועוד שני בנים לקחו אותי הצידה והתחילו לנסות לנשק אותי. אמרתי 'די, היום אני לא רוצה כי לאח שלי יש יום הולדת'. אמרתי לו שאני לא רוצה להיות איתו, ורק אחרי כמה פעמים, כשהתעקשתי, הוא שחרר אותי".
"הם סיפרו לילדים אחרים שהם היו איתי, ואז הסביבה התחילה לקלל אותי. הייתי רגילה להרגיש מושפלת. הייתי רגילה שצוחקים עליי – ואני הגבתי בבכי"
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
טראומה רודפת טראומה
התקיפה המינית שעברה מקגאון מלווה אותה מאז כמעט בכל צעד בחייה, ולא רק בגלל טראומת התקיפה, אלא גם בגלל חרושת השמועות שאפפה אותה מאז. "הילדים שעשו לי את זה סיפרו לילדים אחרים, ואז התגובות מהסביבה היו קשות. אני זוכרת שהייתה ילדה שהייתה נטפלת אליי ומציקה לי. היא הייתה דוחפת לי כל יום את התיק לפח והייתי בוכה".
"בדיעבד אני יודעת להגיד שגדלתי תחת הלחץ של ההתנהגות והדיבורים המשפילים כלפיי. הייתי רגילה לזה. כשגדלתי הייתי חייבת לעבוד קשה כדי שלא ידרסו אותי. חשבתי שככה אמורים להתנהג אליי. רק מאוחר יותר הבנתי שזה לא בסדר", היא אומרת בקושי רב.
"רוב הזמן בבית הספר קראו לי 'שרמוטה' או 'זונה'. אני לא זוכרת בדיוק מתי זה התחיל, אבל הם סיפרו לילדים אחרים שהם היו איתי ואז הסביבה התחילה לקלל אותי. הייתי רגילה להרגיש מושפלת. הייתי רגילה שצוחקים עליי והגבתי בבכי. לפעמים מתעלמת. היו לי חברה וחצי, אז היינו מסתובבות הרבה ביחד. מצאתי את המקומות הבטוחים שלי. עניין השמועות האלה ליווה אותי עד הבגרות".
סיפרת להורים? בבית הספר ידעו מה קורה?
"בבית הספר היה לי חונך שסיפר לי ששמע את הבנים מדברים על זה, אז הוא שאל אותי מה קרה. בהתחלה לא סיפרתי לו, התביישתי וניסיתי להסתיר. ביקשתי ממנו שלא יספר לאף אחד, בטח לא למנהלת. אבל הוא הלך וסיפר לה בניגוד לרצוני. הוציאו אותי באמצע השיעור בשביל לדבר עם המנהלת. היא התחילה לשאול אותי אם זה נכון. אמרתי לה שרק הורידו לי את המכנסיים. התביישתי. לאט-לאט היא ניסתה לחקור אותי, אבל לא קיבלה ממני יותר מדי מידע. המנהלת דיברה עם אימא שלי ואימא הבטיחה לה שההורים יטפלו בזה. זה מה שגרם לאירועים האלה להיפסק".
איך זה השפיע על המשפחה?
"אחרי שנודע לאימא שלי, היא לא הרשתה לי להסתובב עם הילדים האלה יותר. לא ראיתי אותם יותר בבית הספר, כי הם סיימו את היסודי ועברו לחטיבה ולא הייתה לי אינטראקציה איתם. חשוב לציין שבגלל שלא סיפרתי את כל מה שקרה אז הם לא לקחו את זה יותר מדי ברצינות. רק כשהייתי בת 13 סיפרתי לה בדיוק מה קרה, בגלל ששוב נכנסתי לתקופה לא טובה. שוב היו עליי שמועות והייתה הרבה תשומת לב סביבי. בבית הספר האשימו אותי בכל דבר שקורה בסביבה שלי, ופתאום גם הרווחה התחילה לשים עליי עין".
אחרי שסיפרת לאימא שלך מה קרה, הייתה מחשבה להגיש תלונה במשטרה?
"לא התלוננתי. לקח הרבה זמן להבין מה קרה, מספיק זמן כדי לא לזכור מספיק פרטים ושמות כדי להוכיח את זה במשטרה".
"גדלתי כילדה שלא יודעת גבולות או לא יודעת מה מגיע לה או לא מגיע. כנערה הגעתי לסיטואציות לא טובות עם גברים. סיטואציות שאני לא יודעת מתי להגיד לא, בגלל מה שקרה לי בילדות"
את מפחדת לפעמים שזה יקרה שוב?
"אני לא מפחדת שזה יקרה שוב, לא הקטע של השמועות ולא הפגיעה המינית, אני פשוט מבינה שגדלתי כילדה שלא יודעת גבולות או לא יודעת מה מגיע או לא מגיע לה. גם כנערה הגעתי לסיטואציות לא טובות עם גברים. סיטואציות שאני לא יודעת מתי להגיד לא, בגלל מה שקרה לי בילדות. הפגיעה בילדות גרמה לי לכעס. עבדתי קשה מאוד על עצמי כדי לא להרגיש שאני כל הזמן במצב הישרדות. כדי לבנות את המודעות שלי".
"היום המאמן שלי בנבחרת זה אמיר בוארון והוא שומר עליי בתוך הספורט ומפוקסת. הוא מביא אותי בכוונה לקצה כדי שאני אוכל להשתפר. בזכותו ניצחתי בהרבה קרבות שבעבר הייתי מפסידה בהם"
הספורט שהציל את חייה
את המפלט מצאה מקגאון לפני שנתיים בספורט. בשיא תקופת הקורונה, כשחיפשה לעצמה עיסוק בין כל ההגבלות, לגמרי במקרה היא גילתה את הג'ו ג'יטסו. לדבריה, הספורט התחרותי הביא אותה למקום אחר לגמרי ולשיא בחייה שלא הכירה לפני כן.
"לפני שנתיים בערך, ממש כשנגמר הסגר האחרון והרגשתי שישבתי מנוּונת בבית, רציתי להוציא אגרסיות. גוגל הקפיץ לי כל מיני אומנויות לחימה והחלטתי שבא לי לנסות. ניסיתי את הג'ו ג'יטסו, ואני יכולה להגיד שזו ממש לא הייתה אהב ממבט ראשון, אולי ממבט שמיני. התביישתי נגיד שאני חגורה לבנה, רציתי ישר חגורה שחורה. לאחר כמה זמן הייתה תחרות פנימית וניצחתי בנים בכל הסיבובים. בסוף התחרות אמרו לי, 'שמת לב שניצחת בכל הסיבובים?' אמרתי, 'וואו, מגניב'. קיבלתי כל כך הרבה מחמאות, שהבנתי שאני חייבת להמשיך".
את ההצלחה שלה, תחושת המסוגלות והשיקום מהעבר היא תולה בעובדה שגילתה את אומנות הלחימה. "זה קרה בעיקר בזכות העובדה שגיליתי את הספורט ואת התאחדות אילת, שמאגדת תחתיה את כל ענפי הספורט התחרותיים הלא אולימפיים", היא אומרת ומוסיפה: "בגלל העלויות הגבוהות של קריירת ג'ו ג'יטסו אני בשיחות עם נותני חסות אפשריים. מאוד חשובים לי הערכים של הספונסר".
למה דווקא ג'ו ג'יטסו?
"קודם כול, אני מאוד אוהבת את זה. זה מאוד כיף. הניצחונות מביאים לי את אנרגיה חדשה".
"ניסיתי את הג'ו ג'יטסו ואני יכולה להגיד שזו ממש לא הייתה אהב ממבט ראשון, אולי ממבט שמיני"
ההתרסקות – וההחלטה שקיבלה
"כשרק התחלתי להתחרות, טסתי לראשונה לאליפות אירופה והפסדתי בקרב השני", היא מספרת על אחד מרגעיה הקשים. "זו הייתה התרסקות. הפסקתי להתאמן. לאחר כמה חודשים קשים מבחינה נפשית, שבהם אפילו הייתי שותה כל יום, הבנתי שאני חייבת לחזור לזה. התקשרתי למאמן ולמרות שהיו כמה חודשים של הפסקה, הוא קיבל אותי בזרועות פתוחות. זה מאוד עזר לי נפשית ומאז באתי כל יום. החלטתי שזה מה שאני עושה עכשיו ושבזה אני מתמקדת. הפסקתי לשתות ולעשן וסידרתי את החיים שלי".
"אני מאושרת שהמאמן התעקש עליי. היום המאמן שלי בנבחרת זה אמיר בוארון והוא שומר עליי בתוך הספורט ומפוקסת, שולח לי הודעות 'בוקר טוב' על הבוקר. הוא מביא אותי בכוונה לקצה כדי שאני אוכל להשתפר. בזכותו ניצחתי בהרבה קרבות שבעבר הייתי מפסידה בהם".
"ניצחתי בנים בכל הסיבובים. בסוף התחרות אמרו לי 'שמת לב שרק ניצחת?', אמרתי, 'וואו, מגניב'. קיבלתי כל כך הרבה מחמאות שהבנתי שאני חייבת להמשיך"
זה הביא לך כל כך הרבה כוחות, שאפילו העזת לעמוד מול מאמן שהורשע בעבירה מינית.
"נכון. באחת התחרויות שהייתי אמורה להתחרות בהן הוגרלתי נגד מתחרה ממועדון אחר, שפתאום לא עלתה לקרב. כשביררתי קצת על השם שלה, אמרו לי שהמאמן שלה הורשע בעבירה מינית. חיפשתי עליו והייתי בשוק כשגיליתי שזה אכן נכון, כתבתי פוסט נגד המאמן, התחרפנתי. לא הבנתי איך מישהו שהורשע בעבירות מין יכול להיות מאמן נערות. לצערי גם עכשיו הוא מאמן. זה מחרפן אותי, אבל כמה מלחמות אני יכולה לעשות? אם לאף אחד לא אכפת, מה עוד אני יכולה לעשות?".
"נעמי היא לא רק ספורטאית מבטיחה אלא גם צעירה בלתי מנוצחת שאינה נותנת לאתגרים שעמדה בהם לעכב אותה. היא נותנת השראה לספורטאיות ולצעירות אחרות"
אריה קפלן, מנכ"ל התאחדות אילת
מנכ"ל התאחדות אילת, אריק קפלן, מספר על מקגאון: "אחד החלקים הטובים בעבודה שלי הוא הזכות לקבל השראה מהספורטאים הצעירים. נעמי היא לא רק ספורטאית מבטיחה אלא גם צעירה בלתי מנוצחת שאינה נותנת לאתגרים שעמדה בהם לעכב אותה, וככזו היא נותנת השראה לספורטאיות ולצעירות אחרות. בימים אלו היא עובדת בכל הכוח לקראת אליפות העולם בג'ו ג'יטסו. אין לי ספק שהיא תייצג אותנו בכבוד ותביא גאווה למדינה ול'התאחדות אילת'".
נעמי לא חוששת לספר על המטרה הבאה שלה – להיות אלופת העולם. התחרות תתקיים ביולי במונגוליה. "לשם אני מרגישה שאני הולכת כדי לזכות. זה קשה, אבל אני מאמינה בעצמי. אני מתרגשת מזה. אני משתפרת והופכת לטובה יותר מאימון לאימון. אני מכוונת לזכות במדליית זהב, אבל יודעת שגם אם זה לא יקרה השנה – אז מקסימום בשנה הבאה".