זו הייתה ההחלטה הכי פשוטה שילנה סדוביק קיבלה בחיים שלה. ביום ההולדת ה-38 שלה היא שמעה בחדשות שבג"ץ מאשר את חוק הפונדקאות לזוגות חד-מיניים. באותו הרגע היא קיבלה החלטה שזה מה שהיא הולכת לעשות בשנה הקרובה: להפוך זוג גברים להורים. כאחות למעקב היריון בבית החולים רמב"ם היא נחשפה להורים רבים ולסיפורים שלהם ולכן הכירה מקרוב גם את הקושי שלהם להביא ילדים לעולם.
"כאימא צעירה, כשהייתי שומעת על פונדקאות, הייתי שואלת את עצמי, כמו הרבה אנשים אחרים: איך אישה יכולה לגדל בתוך הבטן שלה תשעה חודשים תינוק ואחר כך לתת אותו?" מספרת ילנה, מצפון הארץ. "רק עם הגיל והניסיון, כשאני כבר לא רוצה ילדים משל עצמי, אני מודעת לכמה אנשים מוכנים להתאבד בשביל ילד. כל בן אדם בוגר יגיד לך שהדבר הכי חשוב בחיים זה הילדים שלנו והבריאות והאושר שלהם, וזה לא פייר שיש מי שזה בא להם בקלות ומי שלא".
איך לספר לילדים שאת פונדקאית?
לילנה, שהיא אימא לשני ילדים מתבגרים, יש בן זוג מוסלמי, והיא עצמה יהודייה. בהתחלה היא חלמה להביא ילד עבור זוג גאה מוסלמי, אך גילתה שהחוק בישראל קובע שהאם הפונדקאית צריכה להיות בת דתם של הורי התינוק.
בעקבות ההחלטה היא החלה לחקור באינטרנט על תחום הפונדקאות, מה נדרש מפונדקאית ומה התנאים. היא הדפיסה את כל הטפסים ויצאה לדרך. "גיליתי שיש לי בול שנה כדי לעבור את הוועדה המאשרת, לכן רצתי מהר עם כל המסמכים שלי", היא מספרת על תחילת הדרך. "הבנתי שיש מלא בירוקרטיה והקריטריונים לא הכי ברורים".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
בניגוד להחלטה הקלה שקיבלה ילנה, הדרך שלה לפונדקאות הייתה רצופה רגעים דרמטיים. "משרד הבריאות סירב לבקשה שלי 3 פעמים", היא נזכרת בחלק הקשה של התהליך. "פעם אחת בגלל הסוכרת של ההורים שלי, שלא קשורה אליי – ומכיוון שאני אחות ומכירה את הנהלים של משרד הבריאות, ידעתי גם לבקש מהם בדיקה נוספת. בפעם השנייה והשלישית, בגלל תרופות שאני לוקחת. לא נתנו לי בכלל הזדמנות להצהיר שאני מפסיקה, עד שהבאתי להם אישור מרופא", היא נזכרת.
"בן הזוג בהתחלה חשב שאני מסתלבטת עליו. גם לא ידענו כל כך איך זה יתקבל אצל המשפחה שלו, בכל זאת זה אסור באיסלאם, אבל הוא הבין שאף אחד לא יכול להחליט בשבילי מה אני אעשה עם הרחם המבוזבז שלי"
כבר אחרי הסירוב הראשון ממשרד הבריאות הבינה ילנה כמה ההחלטה הזו חשובה לה וכמה היא חייבת שתצא לפועל. "בהתחלה אמרתי לעצמי, למה את צריכה את זה?" היא נזכרת. "אבל היה לי מאוד עצוב ומאכזב והרגשתי כאילו איבדתי משהו שלא היה לי. הבנתי שאם ככה אני מרגישה, כנראה זה ממש חשוב לי. אני בן אדם מאוד אסרטיבי, ושם הייתי צריכה להראות את האסרטיביות שלי, כי אחרת זה לא היה קורה".
נוסף על הקושי הבירוקרטי הייתה ילנה צריכה לשתף בבית, את ילדיה ובן זוגה, כיצד הולכים להשפיע תשעת החודשים הקרובים על חייהם. בתה בת ה-16 הרימה תחילה גבה. "הסברתי לה מה המשמעות של להיות בהיריון של ילד לא שלך, וכשאמרתי לה שאני רוצה לעשות ילד לזוג גברים היא ממש נדלקה", מספרת ילנה.
"בן ה 13 שלי הבין את הסיטואציה והזכיר לי שתמיד רציתי דוד הומו", היא צוחקת. עם בן הזוג הסיפור כבר היה קצת שונה: "בהתחלה הוא חשב שאני מסתלבטת עליו. גם לא ידענו כל כך איך זה יתקבל אצל המשפחה שלו, בכל זאת זה אסור באיסלאם, אבל הוא איש טוב עם משפחה טובה ויש לנו מערכת יחסים שבה אף אחד לא מגביל את האחר בשום דבר. הוא הבין שאיש לא יכול להחליט בשבילי מה אני אעשה ברחם המבוזבז שלי".
"בת ה-16 הרימה תחילה גבה, הסברתי לה מה המשמעות של להיות בהיריון של ילד לא שלך, וכשאמרתי לה שאני רוצה לעשות ילד לזוג גברים היא ממש נדלקה"
להיות אם פונדקאית לזוג גברים
ילנה ידעה שהזמן דוחק בה, ולמרות הסירובים ממשרד הבריאות היא החליטה שבזמן שהיא נלחמת, כדאי שלפחות תכיר את בני הזוג שעבורם תביא ילד לעולם. היא פרסמה את הסיפור שלה בקבוצת פייסבוק של הקהילה הגאה. ילנה סיפרה בפוסט שהיא מעוניינת להיות פונדקאית לזוג גברים, ומיד חזרו אליה שבעה זוגות.
"היה לי מאוד חשוב שבני הזוג יהיו בעד רפואה מודרנית וחיסונים. אני גם לא הייתי בעד החזרה של תאומים, מאחר שזה היריון בסיכון, ולא רציתי את זה לקראת גיל 40"
"חקרתי לעומק את הנושא, ידעתי בדיוק איך אני רוצה שהתהליך יתקיים. היה לי חלום מדויק איך אני רוצה שזה ייראה ואיזה זוג אני רוצה – וככה היה לי נכון יותר לסנן ראשונית את מי שפנו אליי", היא משחזרת.
בהתחלה היה הקשר של ילנה עם הזוגות טלפוני. לאחר מכן עם ארבעה זוגות מתוך כל מי שפנו אליה היא גם יצאה ל"דייטים". "בדקות הראשונות בכל דייט זה היה קצת מוזר", היא מספרת, "למרות שדיברנו לפני כן בטלפון. מצד אחד זה דייט וזה נחמד – ומצד שני זו ישיבת צוות, כי לכולם יש מטרה אחת לקדם".
אחרי כמה דקות שיחה שולפים המשתתפים ב"ישיבת הצוות" את התנאים. ילנה הגיעה מסודרת. "היה לי מאוד חשוב שבני הזוג שאיתם אלך לתהליך הזה יהיו בעד רפואה מודרנית וחיסונים לי ולתינוק ולפי המלצות הרופאים, ושיהיה על השולחן מה עושים במקרה שמתברר שההיריון לא תקין: האם עושים הפלה או לא? אני גם לא הייתי בעד החזרה של תאומים, מאחר שזה היריון בסיכון, ולא רציתי את זה לקראת גיל 40", היא משתפת.
רציתי תינוק שיהיה כמו האחיין שלי
ילנה מספרת שחלמה שהתינוק שייוולד יהיה בהרגשה ובסטטוס "כמו אחיין שלי". "רציתי להישאר בקשר עם המשפחה, לא ללדת ו'יאללה ביי, אין תינוק', אני כן רוצה לראות את הילד גדל – לקבל משפחה", היא אומרת.
דרור ואייל היו למעשה הזוג האחרון שילנה פגשה. יומיים אחרי שבג"ץ אישר את חוק הפונדקאות היא דיברה עם הזוג בטלפון וציינה כי מאחר שאין לה זמן היא מתכוונת להתקדם עם מי שכבר ממש מוכנים מבחינה בירוקרטית. דרור ואייל כבר היו בתהליך עם פונדקאית אחרת, אך בסופו של דבר התהליך נעצר, לכן כבר היו להם כל המסמכים.
"בפגישה הראשונה שלנו, אם לא הייתי צריכה ללכת, הייתי נשארת איתם גם עוד שעתיים. התלהבתי מהם והם התלהבו ממני"
"בפגישה הראשונה שלנו, אם לא הייתי צריכה ללכת, הייתי נשארת איתם גם עוד שעתיים", נזכרת ילנה וצוחקת. "התלהבתי מהם והם התלהבו ממני. בסוף לחצנו ידיים ופתחנו קבוצת וואטסאפ של שלושתנו – ומאותו הרגע דרור בחיים שלי יום-יום".
"להגיע לכל בדיקה זה פרייסלס"
אייל ודרור הכירו לפני 16 שנה, מהרגע הראשון היה להם ברור שהם רוצים להקים משפחה ולהיות הורים. בכתבה של מיכל פעילן ששודרה אצלנו ב"המהדורה המרכזית" סיפרו השניים על הקושי שלהם בשנים האחרונות להביא ילד לעולם בתהליך פונדקאות בחו"ל. "לא יכולנו להרשות לעצמנו את זה מבחינה כלכלית, אבל זה לא רק הכסף, עצם העובדה שאנחנו נוכל להגיע לכל בדיקה ולכל אולטרסאונד, לשמוע את הדופק ולגלות את המין של התינוק ביחד – זה פרייסלס", אמר אייל בכתבה על הבחירה שלו ושל דרור לעבור את הליך הפונדקאות בארץ.
"מההורמונים שלקחתי בשביל הטיפול במשך 12 שבועות הרגשתי לא טוב. אני ממש מבינה מה אנשים מסוגלים לעשות בגלל הרצון העז בילד"
התיקון לחוק הפונדקאות המאפשר הליך פונדקאות גם לזוגות חד-מיניים ולגברים יחידניים נכנס לתוקפו בינואר 2022. ברגע שאייל ודרור שמעו על כך הם יצאו לחפש את האישה שתגשים את חלומם – וכך הגיעו לילנה.
אחרי ההיכרות וחתימת החוזה ביניהם המשיך השעון לתקתק. את הדרמה הבאה השלושה לא צפו כלל. את הביציות לתהליך ההפריה הם ייבאו מאוקראינה, אך רגע לפני שהביציות יצאו לדרך פרצה המלחמה בין רוסיה לאוקראינה והביציות נתקעו שם למשך חמישה חודשים.
"לא היה לנו זמן להילחץ מזה וכבר חשבנו על פתרון אחר, אולי לייבא את הביציות מגיאורגיה, בכלל לא חשבנו על האפשרות שגם אחר כך בקליטה שלהם אצלי ברחם משהו עלול להשתבש", מספרת ילנה. לבסוף הביציות הגיעו לארץ בחודש יולי והוחזרו לרחם של הפונדקאית באוגוסט.
"לזוג גברים יש פה יתרון אדיר על פני זוג הטרוסקסואלי", אומרת ילנה על הסיכוי של זוג גאה להביא ילד בהליך פונדקאות, "כי לרוב הביציות יהיו מאישה צעירה, וזה בניגוד לזוג עם בעיות פוריות, שיש להם בקושי שלושה עוברים מכל הביציות שהאישה שאבה, ואם חלק מהם לא נקלטים אצל הפונדקאית, הם חווים עוגמת נפש עצומה, תסכול ואובדן. אני לא יכולה לשים את עצמי בנעליים של אותן נשים. רק מההורמונים שלקחתי בשביל הטיפול במשך 12 שבועות הרגשתי לא טוב. אני ממש מבינה מה אנשים מסוגלים לעשות בגלל הרצון העז בילד".
לא היה לי ספק שיש פה היריון
ילנה לשמחתה נקלטה בפעם הראשונה ואת הבשורה על ההיריון גילתה כשהייתה לבד. "הייתי חסרת סבלנות", היא מספרת, "בגלל שאני אחות, יש לי נגישות לשירותי רפואה, אז לא חיכיתי שבועיים לבדיקת דם ועשיתי אחרי שבוע ויצאה תוצאה חיובית. עם תוצאות נמוכות, אבל חיובית. לא ציפיתי ליותר מזה, והייתי עם חברה שלי, וקפצנו והיינו שמחות".
"דרור רץ לקנות בדיקה באמצע הלילה וצחק שמעולם לא חשב שכבחור הומו הוא יעמוד אי-פעם בסיטואציה כזו"
ילנה החליטה שהיא רוצה להפתיע את דרור ואייל ולבשר להם פנים אל פנים. "התקשרתי אליהם ואמרתי להם שיש לי יום סידורים בתל אביב, למוחרת בבוקר, ואני אשמח לישון אצלם את הלילה ברמת גן כדי שלא לעשות את הנסיעה הזו מוקדם בבוקר. הם כמובן התלהבו, הזמינו אליהם חברים והכינו ארוחת ערב טעימה".
ילנה רצתה לספר להם כשיהיו לבד ולכן חיכתה ל-12 בלילה, כשכל החברים הלכו. "סיפרתי להם והם מאוד התלהבו", היא משתפת. "בגלל התוצאות הנמוכות של הבדיקה, כי זה היה בשלב נורא מוקדם, אחד מהם היה נרגש מאוד והשני קצת סקפטי וממש רצה לחכות לבדיקת האולטרסאונד, כי הוא לא רצה סתם לצפות".
הזוג היה כל כך נרגש מהבשורה של ילנה ששלושתם החליטו לעשות בדיקת שתן ביתית ראשונית. "דרור רץ לקנות בדיקה באמצע הלילה וצחק שמעולם לא חשב שכבחור הומו הוא יעמוד אי-פעם בסיטואציה כזו", צוחקת ילנה. אחרי שבוע היא חזרה על בדיקת הדם, וגם היא יצאה חיובית. "לא היה לי ספק שנקלטתי ויש פה היריון", היא מוסיפה.
תקופת ההיריון כ"זמן כיפי"
אייל ודרור נכחו בכל בדיקה של ההיריון, "אחרי כל בדיקה עשינו יום כיף. זה היה נורא חווייתי להיכנס לחדר ההמתנה לבדיקה עם שני גברים ובטן. חוויתי פתאום מבטים מכל הכיוונים של 'מה קורה פה? מי המאהב ומי הבעל?' גם הדינמיקה בינינו בלבלה כי היינו חמים מאוד זה לזה ותמיד היה מצחיק".
ילנה מגדירה את תקופת ההיריון שלה כ"זמן כיפי". "יש היום המון תרופות שעוזרות לבחילות והקאות, בניגוד להריונות הקודמים שלי".
"תוך כדי שאני מתכוננת להיות פונדקאית חקרתי את הנושא, ולמדתי לדבר במושגים אחרים לגמרי", משתפת ילנה. "אני מחזירה ילד, לא מוסרת, לא נותנת, הוא מעולם לא היה שלי, אף פעם. איכשהו עד שאני מגיעה להפקדה של העובר, יש מילון מושגים מאוד ברור שמשתמשים בו. זה עוזר לשים דברים בפרופורציה, יש לזה משמעות שונה במילים, כמו שהמילה 'הפקדה' היא משהו זמני. כשאני משתמשת במושגים נכונים אני מסתכלת על הסיטואציה בפרספקטיבה אחרת".
"היה נורא חווייתי להיכנס לחדר ההמתנה לבדיקה עם שני גברים ובטן. חוויתי פתאום מבטים מכל הכיוונים של 'מה קורה פה? מי המאהב מי הבעל?' הדינמיקה בינינו בלבלה"
"שמעתי על פונדקאיות אחרי לידה שכל הסביבה חוששת שיהיה להן קשה להיפרד מהתינוק, אבל החשש הזה לא קיים, לא בהיריון ולא בלידה. כן הרגשתי את התינוק, הוא בעט בי וליטפתי אותו כל ההיריון, מאוד דאגתי לו, אך פחות דיברתי איתו".
ואז, לפני שלושה שבועות, זה קרה. 25 שעות הייתה ילנה בחדר הלידה, אחרי שהחלו הצירים. אייל ודרור היו לצידה כל הזמן, אך ההיריון לא התקדם. בינתיים היא הייתה נתונה להשפעת אפידורל, שעזר לה להעביר את השעות הארוכות עד הלידה. רק בחצי השעה האחרונה, כשהשפעת האפידורל חלפה, החלה הלידה. "הרגשתי את כל הלידה, היה לי כואב נורא וחוויתי טראומה נפשית", היא נזכרת. "הייתה לי ציפייה איך הלידה תהיה, והיא לא התממשה. אבל זו הייתה לידה אחרונה עם חוויה חדשה, וזה היה שווה את זה".
ריילי, התינוק שילדה ילנה, הוא הילד השני שנולד בפונדקאות בישראל להורים גאים. "כשריילי יצא לעולם כולם בכו, אני מכאב ואייל ודרור מהתרגשות", היא משחזרת בחיוך ומוסיפה: "המיילדות בכו גם הן. היה קרקס נחמד כזה. בן הזוג שלי לא הספיק להגיע לרגע הלידה ובסוף יצא טוב, כי צרחתי שם את החיים שלי. כן הייתה שם סגירת מעגל, כי באותו חדר לידה ברמב"ם ילדתי גם את הבת הבכורה שלי".
"זאת חוויה יוצאת דופן", מסכמת ילנה במילים את מה שעבר עליה: "זה לא משהו שקורה בחיים הרגילים, חברות שלי יודעות מה מין העובר שאצלי בבטן, אבל הסבתות של הילד לא יודעות כי לא מספרים להן עד שבוודאות יש היריון. אני נמצאת ברמת אינטימיות מטורפת עם אנשים – זו משפחה לכל דבר".
"כשריילי יצא לעולם כולם בכו, אני מכאב ואייל ודרור מהתרגשות. המיילדות בכו גם הן. היה קרקס נחמד כזה"
"לא מעט אנשים שאלו אותי לפני שנכנסתי לתהליך, 'מה, לא יהיה לתינוק אימא?' 'איך שני גברים יסתדרו עם תינוק?' תמיד אמרתי שהם יסתדרו טוב ממני. אני רואה איך הזוג הזה מטפל בילדים שלו ואני נדהמת כמה הוא משקיע", מספרת ילנה, שעכשיו נמצאת בחופשת לידה וזמינה 24/7 לזוג ולריילי.
"אנחנו מדברים בשיחות וידאו, ובכל זאת הם קיבלו גם אחות טיפת חלב שזמינה להם לכל מה שצריך. אנחנו גם באותה אפליקציית ניהול, אני יכולה לדעת בכל זמן נתון מתי ריילי אכל, עשה קקי או ישן – בלי להיות לידם בכלל. יש לי גישה לילד".
"אני בחופשת לידה, מעטות זוכות לחוויה כזו באמצע החיים, וזה מדהים. בכל פעם שהם מתקשרים אליי הם מוצאים אותי במיטה, רואה טלוויזיה, נחה. זכיתי בחופש, הילדים שלי גדולים ופתאום אני בחופש. יש לי טיול מתוכנן לתאילנד, אני בדיאטה כדי להכין את הגוף שלי לביקיני", מספרת ילנה וצוחקת.
ואולם יש דבר אחד שהיא בכל זאת מתחרטת עליו. "הדבר היחידי שאני מצטערת עליו בכל התהליך הזה הוא שלא חשבתי על זה קודם. יכולתי לעשות פונדקאות פעמיים ולעזור לעוד זוגות. האמת שההיריון הזה לא עשה לי חשק לעוד תינוק משל עצמי, אני נהנית לראות אותו גדל ומרגישה שילדתי משפחה שלמה ולא רק תינוק".