כשיו"ר הליכוד בנימין נתניהו טיפח וקידם את טלי גוטליב, וגם קיצר את הפז"ם שלה, לקראת הפריימריז האחרונים לרשימת המפלגה, הוא ככל הנראה לא שיער עד כמה יסתבך. הפליליסטית הדעתנית שנכנסה לכנסת רק לפני חצי שנה הבטיחה מיומה הראשון במשכן שהיא לא "יס-מנית" – ובשבוע שעבר גם קיימה, כשחוללה את הדרמה הפוליטית בבחירות לוועדה לבחירת שופטים.
ראש הממשלה נתניהו ניסה תחילה לאפשר מינוי של נציג קואליציה ונציג אופוזיציה, לפי הנוהג הקיים, אבל גוטליב סירבה לפרוש מהמרוץ ולאפשר את מינוי הנציג המוסכם של הקואליציה – גם לאחר שספגה מראש הממשלה נזיפות שעלו לטונים גבוהים. את הסוף כולנו יודעים: גוטליב לא נבחרה לוועדה לבחירת שופטים, והקואליציה מצאה עצמה ללא נציג בה – לפחות זמנית – בעוד נציגת האופוזיציה קארין אלהרר נבחרה לוועדה.
בעקבות סירובה לפרוש מהמרוץ הודיע הליכוד כי הח"כית מנועה מלהעלות הצעות חוק, לדבר בשם הסיעה במליאה ולכהן בוועדות – עד להודעה חדשה. "40 שנה לא היה דבר כזה בליכוד שח"כ פועל נגד עמדת ראש הממשלה וכל ראשי הקואליציה", צעק, על פי הדיווחים, נתניהו על גוטליב. אלא שעיון חטוף בארכיון מעלה שהיה גם היה: למעשה, חבר כנסת צעיר ושמו בנימין נתניהו הוא שהפר לפני 31 שנה את המשמעת הסיעתית כשהצביע בעד חוק הבחירה הישירה ונגד עמדת ראש הממשלה אז יצחק שמיר.
אורן חזן נעלם, הקואליציה ספגה מפלה
גוטליב, אגב, היא לא הח"כית הראשונה מהליכוד שעושה צרות לנתניהו, וגילויי המרדנות שלה הזכירו לרבים את חה"כ לשעבר אורן חזן. אז הקש ששבר את גב הגמל היה כאשר הקואליציה עמדה להפסיד בהצבעה על בתי המשפט הצבאיים ביהודה ושומרון ונזקקה לכל אצבע – אבל חה"כ אורן חזן, שלא בפעם הראשונה, נעלם. בתגובה על הטענה שיו"ר הקואליציה צחי הנגבי ניסה להשיג אותו בטלפון, השיב: "לא הייתה לי שום שיחה ממנו, הוא בטח התבלבל והתקשר לאורן זריף".
מהר מאוד גילה חזן כי לא כולם היו משועשעים מכך כמוהו, כאשר קיבל מהנגבי הודעה על הדחתו מוועדת החוץ והביטחון ומוועדת הכנסת. "זה סיפור מצחיק", הוא נזכר בריאיון למגזין N12. "באמת נענשתי בהרחקה מהוועדות, אבל זה לא היה בגלל שנמנעתי מההצבעה. זה היה כי צחי הנגבי פישל בענק. אני בכלל הייתי חולה בבית ולכן לא הייתי באותו לילה של הצבעות. נפלה הצבעה חשובה מאוד והספין הכי קל היה להגיד 'אורן חזן ברח מההצבעה', למרות שקיבלתי אישור. הענישה הייתה ספין שנועד לכסות על הכישלון של יו"ר הקואליציה, שלא ספר אצבעות נכון".
בין שהתחזה לחולה ובין שהודח ממניעים אישיים – חזן, שנעדר פעמים רבות מהצבעות בכנסת, היטיב להשתמש בתדמית הח"כ הסורר. "מתחילת הקדנציה שלי ועד סופה לא היה מצב שהצבעתי נגד הקואליציה", הוא מבהיר. "תמיד הלכתי על הקצה, מתחתי את החבל, אבל מעולם הוא לא נקרע. הרבה פעמים קרה שאמרתי בהצבעות פחות חשובות לשלמות הקואליציה ולחוסנה של הממשלה שאני לא אתמוך. אם כחבר ועדת החוץ והביטחון אף אחד לא סופר את מה שאני אומר, אז הכלי הפרלמנטרי שלי הוא לעכב את הקואליציה – אבל צריך לעשות את זה במקומות שבהם הקואליציה לא תקרוס".
אז בקואליציה של 61 ח"כים – סתם פחדו שתפוצץ את העסק?
"הם ידעו למה הם מפחדים, אבל אם הם היו מספיק חכמים, וכנראה הם לא היו, הם היו מבינים שלא אשבור את הכלים ולא אפרק את הממשלה. בסביבת ראש הממשלה הרבה פעמים לא אהבו, בלשון המעטה, את מה שעשיתי. הייתי איתם ב'ברוגז' בגלל שתדרכו שאני לא אבוא להצביע. הרי בסוף מה פוליטיקאים רוצים? פוליטיקאים מחפשים שקט תעשייתי. הם מחפשים לגנוב סוסים. כשבא מישהו שאומר שהסוסים האלה הם של הציבור ולא של איזה סוחר שלקח אותם ממאן דהוא ועשה בהם כבתוך שלו – אז ודאי שזה לא נוח".
איימו שיפגשו אותך בפריימריז הבאים?
"ודאי, הדברים נאמרו באופן ישיר, פנים מול פנים. 'נלך נגדך, נפעל נגדך, נכשיל אותך' – וככה באמת היה. כשהתמודדתי בפריימריז לא היה לי שום דיל בתוך הליכוד. כולם, בלי יוצא מן הכלל, הרימו טלפונים לראשי רשויות ולפעילים מרכזיים ואמרו להם למחוק אותי מכל הרשימות, רק שלא איבחר. אני אומר לך שבפריימריז הבאים לא יהיה רק 'אורן חזן' אחד שילכו לו על הראש, אלא כמה אנשים שילכו להם על הראש. חלקם הביאו את זה על עצמם ביושר ובצדק. אתה לא יכול לפוצץ את הקבוצה רק כי זה לא נוח לך בגלל משהו רגעי שאתה מאמין בו".
"גוטליב לא עושה שיקולים קלסיים"
כשפוליטיקאי מבצע מהלך מהסוג שביצעה גוטליב, בדרך כלל הוא עושה את זה מתוך אינטרס פוליטי, שמקנה לו בידול יחסי ומנוף על המחנה או על העומד בראשו לטובת אתנן פוליטי או מעמד אל מול קהל הבוחרים שלו. במקרה של גוטליב נדמה כי המניע שונה.
"היא לא עושה את השיקולים ה'קלסיים', ובשונה ממפלגות גדולות אחרות, בליכוד הפלטפורמה מאפשרת והמצביעים אף מעריכים הצבעה אידיאולוגית", מסביר נדב שטראוכלר, יועץ אסטרטגי ומנכ"ל משותף במשרד לניאדו–שטראוכלר, שעבד בעבר עם נתניהו. "רק שבמקרה הזה ברגע שהיא 'דרכה' על המנהיג ברמה התפיסתית, היא הלכה צעד אחד או שניים רחוק מדי – ובמבחן של עלות מול תועלת, היא צפויה לשלם מחירים. ביש עתיד אירוע כזה לא היה מתרחש מלכתחילה".
איך הליכודניקים רואים מהלך כזה?
"המצב בליכוד מורכב. כששואלים בימים אלה 'מה חושבים מצביעי הליכוד' על כל סוגיה שלא תהיה, התשובה היא 'לאיזה ממצביעי הליכוד אתה מתכוון?' הליכוד מחולק בימים אלה לתפיסות שונות. הרוב המוחלט של המצביעים, וגם של הח"כים, עומדים איתן מאחורי נתניהו – הוא אולי לא במצב של שליטה מוחלטת, אבל אין צפי למרי ליכודי בטווח הנראה לעין, בין היתר בגלל הבנת הסנטימנט הליכודי, שלא מגיב בעין יפה על פגיעה בלכידות".
ואכן, גם אם בליכוד מיהרו להתגולל על גוטליב – האמת היא שלאורך השנים ידעה הכנסת עשרות ח"כים סוררים. פעם אחר פעם צפו חברי הקואליציה בעמיתיהם מפילים את החוקים שהעלו להצבעה או מסכלים מהלכים שלהם. ראשי ממשלות וראשי קואליציה התחלפו – כאב הראש נשאר. כך, למשל, ב-2013 נמנעה חברת הכנסת עדי קול מיש עתיד בהצבעה על חלק מחוק המשילות, הכולל, בין היתר, הגבלה של מספר חברי הממשלה ל-19 והעלאת אחוז החסימה – בניגוד לעמדת הסיעה והקואליציה. קול הושעתה מתפקידה בוועדות הכנסת, הצעות חוק שלה לא עלו לדיון ולקראת בחירות 2015 לא נכללה ברשימת המועמדים מטעם יש עתיד לכנסת.
גם השר דודי אמסלם, שהטיח בגוטליב כי "מהר מאוד לא נהיה פה כולנו אם לא תהיה משמעת קואליציונית", שכח ככל הנראה איך במשך שבועות החרים, יחד עם חברו אברהם נגוסה, הצבעות במליאה והותיר את הקואליציה הצרה של נתניהו במלכודת. היועץ המשפטי של הכנסת טען אז כי כדי שהחוק יעמוד במבחן בג"ץ עליו לעבור ברוב של 61 קולות לפחות, אבל שני חברי הכנסת הסוררים העדיפו להיעדר בהפגנתיות מההצבעה, במחאה על אי-העלאת בני הפלשמורה – וגרמו לראש הממשלה להסתפק ברוב של 59. בעקבות ההיעדרות גיבש נתניהו רוב להדחתם של שני הח"כים מתפקידיהם בוועדות במשכן.
זכורים גם חברי הכנסת יואב קיש, יהודה גליק ושרן השכל, שהודחו ב-2017 מחברותם בוועדות הכנסת השונות בעקבות החלטתם שלא להצביע עם הקואליציה, ויו"ר ועדת הקורונה יפעת שאשא ביטון, שהודחה ב-2020 מתפקידה – לעיני המצלמות – על רקע הפרת המשמעת הקואליציונית. "לאורך זמן לסנקציות אין משמעות דרמטית", סבור שטראוכלר. "עיקר העניין הוא הרתעתי לגבי אחרים ודקלרטיבי, כאמירה מענישה על מעשה שלא ייעשה. ברמה האופרטיבית זה לא ימנע מח"כ לאורך זמן ללכת נגד המחנה, אם הוא נחוש מספיק מבחינה פוליטית או אידיאולוגית. ובכל זאת, למהלך כזה יש לעיתים מחירים ארוכי טווח שלא תמיד ניתן לחזות אותם ברגע שהם מתרחשים".
גם חה"כ לשעבר אורלי לוי-אבקסיס ידעה לאיים במרד ו"לכופף" צדדים בקואליציה. כבר בשנותיה הראשונות בכנסת היא פעלה פעמים רבות באופן עצמאי וידעה איך ומתי לא להצביע מבלי לשבור את הכלים. ב-2013 היא איימה פומבית להצביע נגד התקציב וב-2015 דרשה חופש הצבעה והצביעה נגד מתווה הגז. "כינו אותי 'מורדת' בקואליציה", הצהירה אז בקולה. "אין לי בעיה עם הכינוי, אבל את הדברים האלה הציבור צריך לדעת. אני מתביישת להיות חברה בקואליציה הכי לא חברתית שהייתה בישראל".
במאי 2016, רגע לפני שיו"ר מפלגתה התמנה לשר הביטחון, הודיעה הח"כית מישראל ביתנו כי היא פורשת מהמפלגה אך תישאר חברת כנסת – זאת, לדבריה, לאחר שהבינה שרוב ההבנות במסגרת ההסכם הקואליציוני אינן נוגעות לנושאים כלכליים וחברתיים. כמה חודשים אחרי אותה טריקת דלת, הוכרזה לוי-אבקסיס "פורשת" ונאסר עליה להתמודד במפלגה קיימת לכנסת הבאה. "היא הודיעה שהיא פורשת ומתנהגת כפורשת אך נמנעה מלבקש להכריז על עצמה כעל פורשת", אמר אז חה"כ רוברט אילטוב. "ספרנו 177 הצבעות שבהן היא הצביעה בניגוד לעמדת הסיעה".
"הצדקה, התמדה – ומזל לא יזיק"
הזוכה בתואר המפוקפק-משהו "אלופת המרידות" היא הממשלה הקודמת של יאיר ולפיד ונפתלי בנט. מה שהחל בהתנגדות של עמיחי שיקלי ממפלגת ימינה עוד לפני שלפיד הודיע "עלה בידי", גבר לאחר פרישתה מהקואליציה של עידית סילמן והסתיים באובדן הרוב של הממשלה בכנסת: בזה אחר זה החלו חברי כנסת נוספים ממרצ, מרע"ם, מימינה ומכחול לבן למרוד במשמעת הקואליציונית ולהסב הפסדים לממשלה בהצבעות הכנסת.
"יש מצבים שבהם הפוליטיקאי הבודד מרוויח מפעילות שהולכת לכאורה נגד הזרם לכתחילה", מסביר שטראוכלר. "חזן הרוויח בולטות זמנית במהלכים שרבים תפסו כלא נאותים, השר כיום עמיחי שיקלי תוגמל מבחינה ציבורית ופוליטית כשהלך נגד בנט ולפי צו מצפונו. הסיפור הוא הצדקה משמעותית והתמדה בדרך. וגם קצת מזל לא יזיק. מלכתחילה לא מומלץ לח"כ ללכת באופן בוטה נגד הקבוצה אלא במקרים ייחודיים דוגמת סיטואציית שיקלי–בנט. גם ג'ידא רינאוי זועבי יכלה ליהנות מפירות מהלך פוליטי נגד הזרם, אבל היא ביצעה אותו ב'אובר-קיל' מפואר, ולבסוף היה לה חלק במהלך שהוביל לנפילת הקואליציה שלה הייתה שותפה".
ה"מרידות" בקואליציה נמשכות גם בימים אלה ממש: עוצמה יהודית נטשה את המליאה במחאה על קיצוץ התקציב לנגב והגליל, מה שהוביל לשורת הפסדים של הקואליציה, ויהדות התורה מחרימה הצבעות עד שיועברו כספים שהובטחו לה. "לכל מפלגה בקואליציה לחצים חיצוניים והתחייבויות, חלקן מופרזות לחלוטין, שסותרות את שלמות הקואליציה", אומר שטראוכלר. "ובכל זאת כל אחת ממפלגות הקואליציה, אם תוביל לבחירות, תבצע לעצמה ג'נוסייד פוליטי וחרקירי מפואר. ובכל זאת, לפעמים מלחמות נפתחות וממשלות מגיעות לקיצן בגלל מיסקלקולציה ולא מתוך דרדור מתוכנן".
"נתניהו כעס מאוד ואפילו איים להדיח אותי"
יו"ר סיעת המחנה הממלכתי, חה"כ זאב אלקין, התחיל את דרכו בכנסת בכלל כח"כ בקדימה, מפלגת השלטון אז – ומהר מאוד הפך לאצבע ה-13 של הליכוד. הוא הצביע בעד חוקים ימניים שונים למורת רוחו של ראש הממשלה אהוד אולמרט ופעל בשיתוף פעולה עם אנשי הליכוד גדעון סער ורובי ריבלין.
"הייתי ח"כ מורד בקדנציה הראשונה שלי", נזכר אלקין בשיחה עם N12. "הייתי אז חבר כנסת חדש והייתה לי ביקורת קשה על הממשלה. תמכתי במועמדות של ריבלין לנשיא המדינה בניגוד לעמדת סיעתי, כי התחייבתי לתמוך בו לפני שסיעתי קבעה עמדה ולא הייתי מוכן לשנות את עמדתי. זו דוגמה דומה מאוד לזו של גוטליב, ועליי לא הוטלו סנקציות בהיקף כזה. אמרתי להם, 'לא הכרזתם על מועמד אחר'. בסופו של דבר הייתי אחד מעשרת הממליצים על ריבלין, למרות שלסיעה שלי היה מועמד אחר, וכעסו עליי מאוד. גם לא הסתרתי שהצבעתי בניגוד לעמדת הסיעה בהצבעה החשאית".
שנתיים מאוחר יותר הסתובב הגלגל והח"כ הסורר הפך לאיש שעושה סדר בקואליציית הליכוד. אלקין כיהן פעמיים כיו"ר הקואליציה, המקבילה הישראלית לתפקיד "המצליף": הוא אכף ביד קשה גילויי מרדנות ואף כינה ח"כים מהליכוד שנעדרו מהצבעות "עבריינים" – אלא שגם בג'וב הזה לא תמיד ציית לראש הממשלה. "היו לי עימותים עם נתניהו בנושאים אידיאולוגיים שקשורים להתיישבות ביהודה ושומרון. בכמה אירועים בודדים הוא כעס מאוד ואפילו איים עליי שידיח אותי, אבל בסוף נמלך בדעתו אחרי שלא מצא אחד בליכוד שהיה מוכן להתמודד מולי על התפקיד בהצבעה חשאית".
אף שהוא מתקשה להבין את הצעד של גוטליב ("לא חושב שאני מוכן להתמודד על התפקיד המאתגר להיות היועץ הפוליטי שלה"), אלקין סבור שהעיצומים הקשים שהוטלו על הח"כית הם גבוליים, גם בסטנדרטים של הכנסת. "היו פעמים שהפעלתי סנקציות קואליציוניות, אבל הוצאת ח"כ מחברות בוועדה היא אירוע קיצון", הוא אומר. "אי אפשר להשאיר חבר כנסת שלא חבר בשום ועדה ולא יכול להעלות חוקים. פה, לדעתי, הקואליציה טעתה, כי זה הכלי לבוא לידי ביטוי כחבר כנסת בודד. אם זה יהיה אירוע קצר אז זה איכשהו יחזיק מעמד. אם לא, זה לא יחזיק מעמד משפטית. זה נראה לי יותר כמו נקמנות ועצבנות ופחות איזושהי מדיניות סדורה".
"הרבה ח"כים מהקואליציה הצביעו לגוטליב בניגוד למשמעת הקואליציונית, ואני כבר לא מדבר על כמות מסוימת של ח"כים בקואליציה שהצביעו לאלהרר", מוסיף אלקין. "התירוץ של הקואליציה הוא שגוטליב לא הסירה את מועמדותה, אבל גם כאן צריך להגיד את האמת – מי שבעיקר אשמים בזה הם ראש הממשלה והקואליציה, כי במקום להחליט בזמן הנכון שמקיימים את ההסכם ומגישים רק מועמד אחד מהקואליציה ומועמד ואחר מהאופוזיציה, נתניהו משך הכול עד לרגע האחרון, והרבה מאוד ח"כים מהקואליציה העמידו עצמם לתפקיד".
"הייתי הסמן הכי ליברלי, זה לא קל"
גם בחה"כ לשעבר רחל עזריה מכולנו דבקה תווית "הח"כית הסוררת" כשפעלה כבלם קואליציוני מול ניסיונות חקיקה מחמירים של המפלגות החרדיות. היא התנגדה לחוק הכשרות של ש"ס בטענה שיפגע בכל אדם מסורתי או דתי שרוצה לשמור על כשרות ללא תעודת הרבנות הראשית; לחוק השבת של חה"כ מיקי זוהר, בטענה שהוא מפר את הסטטוס קוו בכך בהגדירו מה סגור בשבת אך לא מה פתוח בה; ולחוק המקוואות של ח"כ משה גפני, בטענה שיפגע במסורות טבילה של נשים מסורתיות ודתיות שהרבנות הראשית לא מעוניינת לאשר.
"הייתי בקואליציית ימין–חרדים עם מפלגת כולנו, ואני הייתי הסמן הכי ליברלי שלה", מתארת עזריה בשיחה עם N12. "זה תפקיד לא קל. מצד אחד הוא נתן לי המון כוח, מצד שני זה גרם לכך שהייתי כל הזמן צריכה להיות בעיניים פקוחות, לשים לב אילו חוקים מנסים להעביר וליצור שותפויות בתוך הקואליציה כדי למנוע אישור של חוקים. כמובן העדפתי שלא להגיע למצב שבו אני מצביעה 'נגד', כי אז יש סנקציות. עדיף לנהל את הקרבות הפוליטיים בתוך הקואליציה, שזה משהו שרוב הזמן הציבור לא חשוף אליו. בזמן שהייתי בשיא המלחמה נגד איזה חוק, אנשים היו כותבים לי 'בושה'. הגעתם לכתובת הלא נכונה".
לא פעם נכנסה עזריה לעימותים עם יו"ר הקואליציה אז דוד ביטן, והלה אף העניש אותה פעמיים לאחר שהתנגדה לקו של הקואליציה: בפעם הראשונה לאחר שאיימה להתנגד לביטול חוק חזקת הגיל הרך, ובפעם השנייה לאחר שהצביעה נגד "חוק ההמלצות", שאסר על המשטרה להמליץ לפרקליטות על כתב אישום בתום חקירה. עזריה סירבה לרקוד לפי החליל של הקואליציה גם כשהצביעה בעד הצעת החוק להתרת תחבורה ציבורית בשבת, התנגדה לחוק הצרפתי וקראה להסיר את חוק ה"נאמנות בתרבות" של השרה מירי רגב.
"בחלק מהפעמים הצלחנו להסיר חוק מסדר היום ובחלק מהפעמים זה הגיע לידי הפרת משמעת קואליציונית", מתארת עזריה. "המטרה של חבר קואליציה היא לא להגיע למצב שהוא מפר את המשמעת, כי אם עובדים נכון לאורך הדרך לא מגיעים לרגע הזה. מצליחים לשנות את החוק תוך כדי תנועה או להוריד אותו מסדר היום, אבל אני חושבת שהפרת המשמעת הקואליציונית היא כלי לגיטימי. עדיף שלא לעשות את זה בכל יומיים כי אז אתה מפריע".
משמעת קואליציונית, לשיטת של עזריה, איננה קודש. אפילו להפך. בשנים האחרונות, היא מתארת, הוחלש מעמדה של הכנסת באופן ניכר בכמה תהליכים זוחלים – ובסופם נותרנו עם רשות מחוקקת מוחלשת. "בסוף שנות ה-90 הייתי פעילה בלובי של ארגון מגמה ירוקה, ורק במספר פעמים מצומצם הופעלה משמעת קואליציונית על הצעות חוק פרטיות", היא מתארת. "היינו צריכים לשכנע את הח"כים לתמוך בהצעות החוק או להתנגד להן. כלומר, לא על כל חוק הופעלה משמעת קואליציונית, אלא רק על חוקים בקווי היסוד של הממשלה, או משהו מאוד דרמטי. השיטה הזו, שמשמעת קואליציונית ואופוזיציונית מופעלת על כל חוק שעולה, היא דבר חדש".
מרגע שהמשמעת הקואליציונית הוחלה על כל החקיקה, חברי כנסת כבר אינם נדרשים לשיתוף פעולה נרחב בין קואליציה לאופוזיציה אלא רק צריכים לשכנע כמה שרים. "אם אין משמעת קואליציונית, חברי הכנסת סוגרים בינם לבין עצמם, ואז זה נותן להם יותר כוח", סבורה עזריה. "חברי כנסת שכותבים הצעות חוק באמת צריכים לעבוד בשיתוף פעולה ולרתום עוד חברי כנסת אליהם, ואז גם הקואליציה וגם האופוזיציה עובדות טוב יותר יחד. אם רוצים להנמיך את רף השנאה בין חברי הכנסת, צריך לשחרר את עניין המשמעת הקואליציונית – ואז ח"כים מימין ומשמאל ייאלצו לעבוד יחד כדי שיאושרו חוקים". במקרה של גוטליב, מכל מקום, נראה שעוד רחוקה הדרך לשיתוף פעולה עם האופוזיציה, שלא "נהרה להצביע" לה – וגם טיבו של המשך העבודה עם הקואליציה עוד לוט בערפל.