יום שני השבוע זימן אל המשחקייה במרכז המסחרי החדש שבשכונת "בצוותא" בחריש שתי מסיבות ימי הולדת. בחלל אחד חגגו ילדי גן חילוני לחברם שהופ הופ טרללה גדל בשנה, בחלל הסמוך ילדי גן דתי. בלונים, כיבוד בשפע, מוזיקה מעצבנת בעוצמה חזקה מדי וכמה הורים שיושבים בצד ורק מחכים שכל זה ייגמר – בדיוק מה שאתם מצפים לראות באירוע שכזה. לכל זה התלווה גם כוח קטן של חמישה שוטרים חמושים, שום דבר שהוא לא סטנדרטי.
בשבת האחרונה הגיעה קבוצת חרדים קנאים מהשכונה אל המשחקייה, שפתוחה בשבתות, וניסתה לחבל בפעילות במקום. ציפי, אישה חילונית שהייתה במקום, נחבלה ושברה את המרפק. המשטרה עצרה שניים מחברי הקבוצה ושמועה פשטה בשכונה שלרגל שחרורו של אחד העצורים הקנאים מתעתדים לשוב אל הזירה ולעורר פרובוקציה.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
כך קרה שמספר השוטרים גבר לפרקים על מספרם הדל של החולפים ברחבה של המרכז המסחרי בעיר היותר מדי מנומנמת הזו. אבל דבר לא קורה, רק צעיר חרדי יורד למשחקייה שנדחקה לקומה 1-, בין החניון לחדר המכונות, ומעורר את חשדם של השוטרים. הוא הורחק מהמקום אחרי שיחת בירור ארוכה עם מפקד התחנה.
"למי זה אמור להפריע?"
מי שמתנדב לספק חברה וקצת בידור לשוטרים המשועממים הוא דרור דוידוב, תושב השכונה שגם בהיעדר כיפה מזדהה כאדם דתי. דוידוב חמוש בשופר פלסטיק – כלומר זמבורה שנלקחה שלל מהמחאה. דוידוב הפנסיונר הגיע לכאן מהרצלייה לפני שנתיים בעקבות בנו. הוא מברך לשלום כמעט את כל עוברי האורח – ההורים הטרודים עם העגלות ואת מי שבדיוק מחכה שהכלב יסיים להשתין. ואף שנדמה שהוא מכיר את כל השכונה, הוא, לדבריו, מת לעזוב.
"אין מה לעשות פה גם ככה. אז מה, לראות את האוכלי חינם שמתנדנדים פה כל היום? אתה תחיה את החיים שלך ואל תפריע לי. אם המשחקייה הייתה בקומת הקרקע, אתה יודע מה, הייתי אומר 'בסדר, הם יורדים בדרך מבית כנסת'. אבל משחקייה בקומת מרתף, מי רואה את זה, אחי? למי זה אמור להפריע? לך לבית הכנסת ולך הביתה", אומר דוידוב וניידת שנייה מתחילה לחוג את הרחובות הסמוכים. "אתה רוצה להיות פנאט? לך לבני ברק".
ועם זאת, מודה דוידוב, "אין, אין מתח. חוץ מהעניין הזה, אין מתח – כל אחד חי את החיים שלו ואין בעיה". עובר אורח אחר שמגיע, חבר של דוידוב, מציע הסתכלות משלו. "תסגרו את הדלת, ואל תראו. את הדין שלו הוא (בעל המשחקייה) כבר ייתן בשמיים, שלום ולהתראות. הם באים בכוונה, להפגין ולעשות לכולם כאב ראש", אומר החבר חובש הכיפה. "גם איזה מטומטם רשם בקבוצה בוואטסאפ 'אני רוצה ללמד את הכלב שלי לנשוך דתיים', ואז זה ישר הלך לחדשות. מה אתה רושם דבר כזה? מיותר, למה?"
"אני חושש": מנהל המשחקייה שבמוקד הקרב על השבת בחריש מדבר
אף שדוידוב מחפש קצת אקשן, באמת נדמה שלאיש מהתושבים העסוקים של השכונה הזו אין רצון במלחמות דת עכשיו. מסיבת יום ההולדת נמשכת והאבא זיו רוזנברג מתפנה לדבר – בעוד בנו משחק למטה עם חבריו. "עד הכניסה שלהם (חסידות תולדות אהרון), די הצליחו לשמור על סטטוס קוו כלשהו", אומר רוזנברג.
"מזעזע הקטע של לעשות דווקא"
סיפורי השבת של חריש התחילו בשיאו של תהליך האכלוס של העיר החדשה לפני שנתיים וחצי. צופרי שבת שהציבו קהילות חרדיות החלו לפעול. האוכלוסייה הגדלה בעיר התחילה להצטופף ולדרוך קצת זה על רגלו של זה וכך החלה נפוצה בעיר צורת בידור חדשה, לפחות עבור חילוניה. רכבים החלו לסייר בכל שישי בצוהריים ולבשר את כניסת השבת במזמור חסידי. תגובת נגד חילונית הגיעה מהר בצורת "מחאת הצופרים" – שיירות רכבים שנעו באזורים דתיים יותר בעיר במהלך השבת. גם סגירה בשבת של סניף רשת גולדה עוררה את חשש החילונים מפני פגיעה בחופש הדת בעיר.
הסניף המדובר של גולדה עבר לאחרונה לאותו מרכז מסחרי הולך ונבנה, שריכז אליו מאז יום שבת את תשומת הלב, ועכשיו הוא כבר "כשר למהדרין", כפי שמציין השלט. וכך רוזנברג יושב עם חברו אלי רובינשטיין, בעוד ילדיו של זה האחרון מלקקים גלידה. "אותי זה מזעזע, הקטע של לעשות דווקא", אומר רוזנברג על "מחאת הצופרים".
"זו האג'נדה של ראש העירייה, הוא אמר שהמליצו לו במשרד הפנים ללכת על שכונות נפרדות והוא בחר ללכת על שכונה מעורבת", טוען רוזנברג. "אני מאוד מעריך את ההתעקשות שלו. זה מיקרוקוסמוס למה שיכול או לא יכול להיות בחברה הישראלית. כמעט בכל בניין פה אתה תראה מרפסת עם דגל הגאווה ובמרפסת מתחת שלט 'שמור וזכור את השבת לקדשו'. אם זה דבר שיכול להתקיים, נוכל כולנו לחיות בישראל יחד".
השכונה שהפכה לבועה בקצה העיר
משהו נרגע בינתיים בחריש. בין היתר בזכות יוזמות הידברות מקומיות, ובהן אחד שמעורבים בה רוזנברג ורובינשטיין. "זיהינו פוטנציאל לקחת את זה לא למלחמת דת אלא למקום של לחיות יחד". גם יוזמה לחקיקת חוק עזר שיסדיר בפשרה מוסכמת את יחסי השבת בעיר יצרה אפקט ממתן בחריש, בזמן שהבנייה בשכונת בצוותא הולכת ונשלמת והזירה עוברת מהעיר עצמה אל השכונה החדשה: גרעין אוכלוסייה חרדי קנאי נודד בחסות מחירי הדירות הזולים מזרחה אל שכונת בצוותא, שנהפכה לבועה קצת מנותקת בקצה העיר.
"היה טררם גדול", מספר החבר רובינשטיין על הדיונים שהובילו לפשרה המוסדרת. "ישבו חברי מועצה, גם דתיים וגם חילונים, ואז כשזה כבר אושר במועצה, חלק מהקהילות, היותר לוחמניות, יצאו חזק נגד זה. ואז משרד הפנים (הנשלט בידי ש"ס – "יכ) מנע את האישור הסופי של החוק".
אחרי חיכוכים רבים לאורך השנה האחרונה בין האוכלוסייה החילונית של בצוותא לקנאים – שהם שיתוף פעולה של "תולדות אהרון", החסידות ממאה שערים שכ-20–30 משפחות מחסידיה התיישבו בשכונה והפלג הליטאי ה"ירושלמי" שגם לו גרעין גדול – הגיע הפיצוץ הגדול בשבת האחרונה, פיצוץ שלראשונה התגלגל לאלימות פיזית. "בצוותא פתאום נהייתה מכונה והגיעו לפה כולם יחד", אומר רוזנברג. "גם אם זה מיעוט, זה צובע גם את האנשים החרדים שרק רוצים שקט ושלווה. היום אומרים חרדים, לא יודעים להגיד תולדות אהרון, אז זה יושב על סנטימנט שקיים בחברה הישראלית".
העיר הזו מאכלסת בתוכה כמעט כל אוכלוסייה אנושית שקיימת בארץ הזו: חילונים, דתיים על זרמיהם, עולים חדשים, נערי גבעות לשעבר שהתברגנו, רוחניקים מפרדס חנה ששיפרו דיור וכמובן חרדים כמעט מכל פלג אפשרי. אלו, האחרונים, הם כ-15% מכלל תושבי העיר. אלא שבמקור הם היו אמורים להיות כאן בעלי הבית.
העיר הכי מגוונת בישראל
אין-ספור גלגולים עברה העיר הזו. היא באה לעולם על שולחן השרטוטים כמעט לפני 40 שנה כחלק מהחזון של אריאל שרון ליצור רצועה אסטרטגית של יישובים לאורך הקו הירוק. אז, עוד הרבה לפני כביש 6, האזור היה כמעט בלתי נגיש ולא ממש אטרקטיבי ויישום התוכנית נגרר לאורך שנים וממשלות ושוב נעשה רלוונטי לפני כ-20 שנה בעקבות לחצי צורכיהם של החרדים בפתרונות התיישבות. משרד הפנים, בשליטתה של ש"ס, עיצב את חריש כעיר חרדית, אך מאבק חילוני אפקטיבי הוביל לכך שלפני כעשור, ממש רגע לפני שעלו הדחפורים הראשונים על הגבעות שנעשו לחריש, יועדה העיר מחדש כעיר לכלל האוכלוסיות.
וכך, מאז החל אכלוסה לפני כחמש שנים, נהפכה חריש לעיר כנראה הכי הטרוגנית בישראל. בבצוותא, השכונה הצעירה ביותר בעיר, ההטרוגניות הזו מורגשת במיוחד, בין היתר על רקע המדיניות שמקדם ראש העירייה יצחק קשת – לערבב את האוכלוסיות כבר ברמת הבניין וליצור ככה דו-קיום של מגורים ייחודי במיוחד.
גם רוזנברג וגם רובינשטיין הם תושבי האזור הוותיק של העיר – עד כמה שאפשר להגיד "ותיק" על עיר שעוד לא סגרה עשור. כל אחד מהם מייצג קהילות שונות. רוזנברג הוא חבר בקיבוץ העירוני של השומר הצעיר שממוקם בעיר. רובינשטיין חברו, בוגר בני עקיבא, הוא רב של קהילה קרליבכית מתונה, שהחליטה גם היא לשכון דווקא בחריש. שם, באזור הוותיק, גזרת השבת כאמור נרגעה דווקא עם הזמן. אז האם העיר חריש עלתה על שיטה שעובדת?
"היום-יום פה של האנשים חזק מאוד. יש הרבה אינטראקציה ושיתופיות", מעיר רובינשטיין. "בוא נדבר על הבניין שלי. יש לי שכנה חילונית גרושה, מתחתיי משפחה חרדית ומעליי עולים חדשים מרוסיה. ביום-יום כל אחד צריך עזרה, מישהו צריך אולי שיביאו את הילד שלו מהגן. השיתופיות פה בין כולם היא חזקה. היו הרבה יוזמות לשיח ובשלב מסוים פסקו הצופרים של השבת".
"הגעתי לחריש אחרי עשר שנים ברחובות", מוסיף החבר רוזנברג. "גרתי על גבול של שכונה חרדית ואתה רואה שיש שם סוג של אפלה מוחלטת בשבת ואתה יודע שאתה לא נכנס שם בשבת, אין שום קשר בין התושבים".
"מחוז חילוני ומחוז חרדי? לא רוצה"
"בתחושה יש גם פער בין הפייסבוק של חריש לבין היום-יום. כל היום יש שם תלונות ואנשים אוהבים לקטר. זה מה שעושים בפייסבוק ופה אנשים משחקים יחד בפארק", אומר רובינשטיין, וחברו מצטרף: "אנחנו חווים שזה מאוד קיצוני בחריש, העניין עם הרשתות החברתיות. הפער הוא קיצוני ובפייסבוק אתה חושב שהכול מלחמה".
אבל בסופו של דבר אתה יושב בסניף של גולדה שפעם היה פתוח בשבת ועכשיו הוא כבר לא. זה לא חסר לך?
"ברור שזה חסר לי. ברחובות היה לי סניף של גולדה בשבת. נכון שהרבה אנשים הגיעו לכאן כי זול פה. אבל גם הגיעו כי אני רוצה להאמין שיש בנו זיק של שליחות בלחיות כאן ולקיים את המודל הזה. בשם השליחות, שאני חווה אותה כל יום, אני חושב שלעשות פשרות – למשל, שדברים יהיו פתוחים בשבת רק בקצה העיר או בקניון – לי זה שווה את זה. מדברים עכשיו על פדרציה, על מחוז חרדי ומחוז חילוני. אני לא רוצה ככה, זה משעמם אותי".
עד כמה חריש יכולה לשמש מודל אפשרי לחיים משותפים בתוך הערים? רוזנברג מסתכל על הדברים מזווית פרקטית, גם כן. "זו עיר שחסרים בה הרבה מאוד דברים. זו עיר חדשה, אין פה היכל תרבות ואין פה קאנטרי או ספורט, דברים בסיסיים. על רקע זה צמחה הקהילתיות פה. יש בעיה של תעסוקה בעיר ויש גם בעיה של תחבורה, כי כולם יוצאים לעבוד מחוץ לעיר, אז קשה לצאת מפה. לכן בקורונה כל הצד הקהילתי נורא התפתח פה בעיר".
היעדרם של קאנטרי ושל היכל תרבות משמעו גם היעדרו של דיון על פתיחתם של אלו בשבת, מה שיכול להסביר את המתינות הנוכחית שמאפיינת את העיר, שבלית ברירה ממתינה לפיתוח המיוחל שאולי עוד ישוב להצית עימותים בעיר.
"הם חושבים להשתלט על שכונת בצוותא. ובכלל, כל הזמן הם מקדמים את העיר כעיר חרדית, כולל ראש העירייה, שגם הוא חרדי. מנסים למכור אותה כעיר הקודש", אומר ניצן אביבי, ממארגני "מחאת הצופרים". "אני פה ארבע שנים ותמיד היו בעיות. אני בעצמי הייתי מוציא פה שיירות של עשרות או מאות רכבים כל חצי שנה בשבת או בשישי בערב ועושה להם את מה שהם עושים לנו. החזרנו להם. הם צועקים לנו 'שאבעס', סוגרים לנו כבישים ומנסים לחנך אותנו. הם הבינו שיש פה קהילה חילונית עצבנית ומגובשת ושהם לא יכולים לעשות מה שהם רוצים".
"הם מוזמנים לחיות איתנו בשלום"
"העיר הזאת היא של כולם. אנחנו לא באים לגרש אותם והם מוזמנים לחיות איתנו בשלום. לכן גם המחאות שלנו מאוד ידידותיות", אומר אביבי וממשיך דווקא במסר מפייס. "יש בעיר הזאת הרמוניה מדהימה. עם הדתיים הלאומיים אנחנו מסתדרים טוב מאוד, וגם עם רוב החרדים, האמת. אין לנו בעיה שיהיו להם פה בתי כנסת ושתהיה להם פה תרבות, אנחנו מפרגנים להם ואוהבים אותם".
"יש פה שכנות טובה, חוץ מהמיעוט הקטן של תולדות אהרון שהגיע מפה לירושלים והם מאוד קיצוניים. שם אין עם מי לדבר. הם מגיעים בכל שבת למשחקייה, מפחידים את הילדים ומאיימים על נשים. הגיעו לשם גם אנשים שהם בכלל לא תושבי השכונה ובאו לעשות פרובוקציה. מה שמעניין אותם הוא להילחם על העיר". אביבי, אגב, כבר נושא פניו לבחירות המקומיות בנובמבר ונמנה עם התארגנות ששואפת לתרגם את המחאה החילונית בעיר לרשימה שתריץ למועצה גם מועמד, שיתמודד נגד קשת הפופולרי.
לקראת השעה שמונה, כשכבר מתחיל להחשיך והרחבה הגדולה של המרכז המסחרי החלה מתרוקנת מהוריה, ילדיה וכלביה, כבר ברור שהבלגן שאיים להתרחש כאן הערב כבר לא יקרה ולא תהיה פרובוקציה נוספת של הקנאים. אפילו דוידוב כבר מסתחבק עם שני אברכים מהפלג הירושלמי שעוברים במקום בדרך לתפילת ערבית – גם אותם, מתברר, הוא מכיר.
לרחבה מגיע עמרי גונן, ראש ועד השכונה, והוא מצטרף לקו מלא האחווה, שמשתקף גם בשמה של השכונה הזו. "היתרון והחיסרון בשכונה – שכולם הגיעו לפה יחד. לא היה פה חלוץ שיכול לבוא ולהגיד, 'אני באתי לפניך'. ומצד שני, גם לא היה פה מישהו שקבע את הבייסליין לחיים בשכונה. בהתחלה שמו צופר שבת ואז באה קבוצה אחרת ושברה אותו. זה היה הוויכוח הראשון. בסוף יש פה צופר שבת. אני לא אוהב את זה, אבל בוא נגיד שזה גם לא אסון כזה נורא. זה לא מה שיגרום לי לעבור דירה".
"הסיפור הזה הוא לא כזה גדול. יש כנראה הרבה אינטרסים פוליטיים לדבר עליו, עם כל מה שקורה מסביב. בשורה התחתונה יש קבוצה של מסיגי גבול שכבר כמה שבתות מסיגים גבול לתוך שטח פרטי כדי להפר את הסדר, והמשטרה באמת הייתה פה בשבתות האחרונות. כשבאו במנות קטנות היה אפשר לטפל בזה, וכשהם באו במנות גדולות זה התפתח לאירוע מאוד לא נעים. הנושא פה הוא לא דת אלא פשע ואלימות. יש פה אנשים שפועלים בניגוד לחוק והם אלימים, צריך לעצור אותם. בתפיסה שלי זה לא מייצג את הציבור. בדרך כלל יש שכונות נפרדות ופה באמת יש שילוב ונדרש זמן להגיע אליו. אבל בשוטף אין בעיות ביום-יום", מסיים גונן.
לפניות לכתב: yoghevk@n12.tv