כבר שלוש שנים שנהג המונית נתן לוי מטירת כרמל מכונה בעיר "המיילד", ולא בכדי – 28 שנים הוא עובד כנהג מונית, אבל אירוע אחד שקרה לו עם נוסעת אחת שינה את כל ההסתכלות שלו על החיים.
נתן עובד עם מלון בטירת כרמל שרוב אורחיו הם מהמגזר החרדי. בוקר אחד לפני שלוש שנים הזמינו אותו מהמלון לנסיעה מטירת כרמל לבית החולים הדסה עין כרם בירושלים. כשהגיע למלון אסף נוסעת בהיריון שהתארחה במלון לרגל קורס המנהלות שהתקיים בו והחלה להרגיש שהלידה שלה מתקרבת.
"ראיתי שהיא זזה בחוסר נוחות והצעתי לה להגיע לבתי החולים בחיפה, שהוא קרוב יותר", נזכר נתן בנוסעת שהתעקשה להגיע לירושלים. "היא סיפרה שמחכים לה בירושלים בעלה ודולה, ולכן היא לא רוצה לפספס". אפליקציית ווייז הראתה שהזמן המוערך לנסיעה הוא שעתיים, והשניים יצאו לדרך.
אלא שככל שהנסיעה התקדמה, כך התגברו הצירים של הנוסעת. "התחילו לה צירים. הם באו פעם בכמה זמן, אבל היא בכל זאת העדיפה להגיע לירושלים", מוסיף נתן. "כשהגענו כביש 6 היא התחילה יותר לזוז. דיברנו כל הזמן הזה ואמרתי לה שניכנס לבית החולים לניאדו, אבל שוב היא אמרה שהכול בסדר. אמרתי לה שאנחנו נכנסים לפקקים וכדאי להזמין אמבולנס והיא אמרה שהיא מכירה את הגוף שלה, אז המשכנו בנסיעה".
בכביש 1 בדרך לירושלים, לאחר שעה וחצי בדרכים, הנסיעה הפכה ליותר דרמטית כשפקעו לנוסעת המים והלידה החלה: "עצרנו בשוליים. התקשרתי למד"א, שם הסבירו לי מה לעשות: לסגור את החלונות, להדליק חימום כדי שכשהתינוק ייוולד הוא יהיה בטמפרטורות שטובות לו".
"לא יודע מאיפה זה בא לי, אבל לא נבהלתי ולא כלום", מתאר לוי. "קיבלתי כוחות ותפקדתי עד שהאמבולנס הגיע". המוקדנית של מד"א ביקשה מלוי שיראה אם הראש של התינוק בחוץ. "הייתי בשלוש הלידות של הילדים שלי, ואחרי מה שעברתי בשירות הצבאי במג"ב בשטחים, שום דבר לא מגעיל אותי. הם אמרו לי 'אל תיבהל', אבל בכלל לא נבהלתי, רק רציתי שיגידו לי מה לעשות".
"לנוסעת לא הייתה כל כך ברירה אחרי שפקעו לה המים", מוסיף לוי. "עברתי למושב האחורי וראיתי שהתחיל להתנפח לה האזור. במוקד הנחו אותי להכניס ידיים בעדינות ולתפוס את הראש כשהתינוק יתחיל לצאת ואז למשוך בעדינות".
"ואז התינוקת יצאה, אחזתי בה ואמרתי לאימא, 'מזל טוב יש לך בת'", נזכר לוי וההתרגשות ניכרת בקולו גם היום. "עטפנו אותה בשמיכה וחיכינו עד שהאמבולנס יגיע". כשהגיע האמבולנס העביר לוי את התינוקת והפרמדיק את היולדת וכולם נסעו לבית החולים הדסה. "כשהגעתי לבית החולים התקשרתי לאשתי וסוף-סוף הרשיתי לעצמי להתפרק, בכיתי כי הפנמתי מה עשיתי. אבל היא לא האמינה לי וניתקה את הטלפון".
לאחר כמה שעות הצליחה היולדת לשלוח ללוי הודעה ובה הודתה לו על כל מה שעשה בשבילה. "רק כשהראיתי לאשתי את ההודעה היא האמינה שהצלחתי ליילד אישה במונית", הוא אומר. "זה הדבר הכי מרגש שקרה לי בתור נהג. הלידות של הילדים שלי היו מרגשות, אבל כאן זאת אישה זרה שהייתי איתה לבד ומצאתי את הכוחות לעזור לה".
"לפני חודש היא שלחה לי ביום ההולדת שלה תמונה של הילדה, התרגשתי מאוד", אומר לוי. "היא רצתה לפגוש אותי כשאהיה באזור", הוא ממשיך, אלא שכאן לא תם תפקידו של נתן כמיילד.
חודשיים אחרי אירוע הלידה במונית של נתן, הוא שוב קיבל שיחה מהמלון, בבוקר יום שבת. "אני מגיע למלון ורואה אישה בהיריון, את השומר של המלון, את בעלה ועוד חמישה בנים", נזכר נתן. "ישר התחלתי לצחוק וסיננתי לבעל 'אני מקווה שזאת לא לידה'. ראיתי שהוא קצת נעלב, אז סיפרתי לו בקצרה מה קרה". נתן והיולדת החלו בנסיעה לכיוון בית החולים לניאדו, נסיעה של כ-35 דקות. "אמרתי לעצמי, מה כבר יכול לקרות בנסיעה קצרה כל כך? אבל אחרי 20 דקות בערך אני שומע אותה צועקת לי מאחור, 'אני לא מאמינה, פקעו לי המים ויש לי תאומים'".
"הייתי בהלם", אומר לוי. "אמרתי לעצמי, אין מצב שזה שוב קורה לי. אמרתי לה, 'תסגרי חזק את הרגלים כי אנחנו עוד 15 דקות בבית החולים'. הגענו, איחלתי לה לידה קלה ונסעתי משם כשאני אומר לעצמי שאין מצב שאני עובר את זה שוב עם תאומים". מאז ועד היום קוראים לנתן לוי בטירת כרמל "המיילד".
הסיפור המטורף של לוי הוא לא היחיד. מיתוסים רבים נקשרו סביב נהג המונית הישראלי, הנאומים הפוליטיים חוצבי הלהבות, הנסיעה במהירות מטורפת והוויכוח התמידי על הפעלת המונה. לא סתם זכה נהג המונית המקומי לייצוג מכובד ב"ארץ נהדרת", בדמותו של אשר בן חורין ובגילומו של יובל סמו. אבל לפעמים אנחנו שוכחים שגם בצד של הנוסע יש לא מעט תופעות וטיפוסים מיוחדים, והנהגים מעידים שלא אחת הם נתקלים בסיטואציות הזויות שהופכות את העבודה שלהם להרבה יותר מעניינת. הנוסע שביקש לחפש את הירח, הנוסעת שלא ידעה לאן היא רוצה לנסוע וזו שהתכוונה לשלם רק בחצות: הסיפורים ההזויים של נהגי המוניות.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
הנהג מופתע בכל פעם מחדש
ישראל ברקו, נהג מוניות מתל אביב, עובד במקצוע כבר 15 שנה ויש לו סיפורים רבים, אך בכל פעם שהוא נתקל בסיטואציה מוזרה, כך הוא מספר, הוא מצליח להיות מופתע מחדש. לפני כמה שנים הוא העלה נוסע בתל אביב שביקש לנסוע לתחנת הדלק ליד הדולפינריום.
שום דבר לא נראה חשוד בעיני ברקו, מה גם שהתשלום היה בכרטיס אשראי, אז ככה או ככה הוא היה מקבל את הכסף עבור הנסיעה. כשהגיעו לתחנת הדלק ביקש ממנו הנוסע שימתין. לאחר כמה דקות חזר הנוסע וביקש מברקו שייסע לתחנת דלק אחרת של אותה חברה בנקודה אחרת בתל אביב. גם משם יצא הנוסע התימהוני לאחר כמה דקות וביקש ממנו שימשיך לעוד תחנת דלק, וכך עוד כמה פעמים. "בכל הזמן הזה המונה דופק", מציין ברקו, שלא הבין בזמנו את מטרת הנסיעה.
"הוא צעק, 'לאט אחי, לאט' וחזר על זה כמה פעמים. נסעתי כמעט חצי תל אביב על 5 קמ"ש, כי הוא לא הפסיק לצעוק לי לנסוע לאט"
ישראל ברקו, נהג מונית
"בחלק מהעצירות הוא גם עשה הפסקת סיגריה", מספר ברקו. לבסוף ביקש הנוסע מהנהג שיסיע אותו לדיזנגוף סנטר. "לא שאלתי מה הסיבה לכל העניין, כבר הייתי בהמון נסיעות הזויות בחיים שלי", הוא מתאר. אלא שאז נידב הנוסע לברקו את המידע בעצמו: "הוא סיפר שהוא מנסה למשוך מזומנים מהקופאי בתחנות הדלק מעבר למגבלה היומית, כדי לרכוש סמים, אך הוא לא מצליח. הוא שילם לי 250 שקלים על הנסיעה – בסכום הזה הוא כבר היה יכול לרכוש את הסמים".
נסיעה לבית העלמין
במהלך נסיעות הלילה פוגשים נהגי המוניות באנשים רבים שחוזרים מבילוי – חלקם שתויים, חלקם נתונים להשפעת סמים – והנהגים יודעים שיש סיכוי גדול שהנסיעה לא תעבור ברוגע. "פעם אחת היה לי נוסע גדול ממדים, אפילו יותר גדול ממני, ואני 1.93 מטר", נזכר ברקו. הנוסע התיישב במושב האחורי, וברגע שברקו יצא לדרך, הנוסע התחיל לצעוק עליו. "הוא צעק 'לאט אחי, לאט' וחזר על זה כמה פעמים". לאחר דקה הוציא הנוסע את הראש מהחלון וצעק לברקו שהוא שיכור ממש ושימשיך לנסוע לאט. "נסעתי כמעט חצי תל אביב על 5 קמ"ש, כי הוא לא הפסיק לצעוק לי לנסוע לאט. השלב הבא היה כבר לעצור את הרכב. הנסיעה נמשכה 50 דקות, זה הצחיק אותי מאוד".
"כשעצרנו את הרכב הוא שאל אותי 'מי עוזר לי לצאת?' ועניתי: מי שעזר לך להיכנס. כאילו מה הקשר אליי? אני לא מד"א, אני לא מעמיס ופורק אנשים. בסוף הוא יצא בכוחות עצמו ואני המשכתי צפונה לדיזנגוף סנטר לנסיעה הבאה. כשחזרתי דרומה עם נוסעים אחרים ראיתי את הבחור אוחז בפח אשפה ומקיא לתוכו".
באחד מן הימים העלה ברקו תייר שהזמין נסיעה באפליקציה אובר. "פעם לא ראית שם כתובות יעד, וכל נסיעה הייתה סוג של הימור לאן נוסעים, גם כי יש עניין שפתי עם התיירים". ברקו אסף את התייר וקיבל כתובת בפתח תקווה, "לא בדיוק יעד שחפצתי בו, אבל לא הייתה ברירה", הוא נזכר.
ברקו המשיך לנסוע לפי ההנחיות של הנווטן ולהפתעתו הגיע לבית עלמין. "כשאני מבין שזה היעד אני פונה לתייר באנגלית השבורה שלי כדי לברר אם הוא בטוח שלכאן הוא רוצה להגיע. הוא הסתכל מהחלון, פלט קללה באנגלית ותיקן את היעד. היעד הנכון היה רחוב שיש לו שם דומה, אבל בתל אביב. זה עלה לו הרבה כסף."
"כשעצרנו את הרכב הוא שאל אותי 'מי עוזר לי לצאת?' ועניתי: מי שעזר לך להיכנס. כאילו מה הקשר אליי? אני לא מד"א, אני לא מעמיס ופורק אנשים"
ישראל ברקו, נהג מונית
"סתם נסענו מסביב והיא שילמה, זה היה מוזר מאוד"
רק השבוע נתקל ברקו בעוד נסיעה מוזרה. נוסעת עלתה למונית שלו וביקשה שיתחיל לנסוע. לאן הוא לא ידע. "נסעתי מסביב לשכונה שבה אספתי אותה, היא לא הוציאה מילה מהפה, אז המשכתי לנסוע", הוא מספר. "אחרי עשר דקות היא סוף-סוף דיברה וביקשה להפתעתי שאקח אותה לכתובת שממנה עלתה. סתם נסענו מסביב והיא שילמה, זה היה מוזר מאוד".
בסילבסטר הזמינה נוסעת את ברקו דרך אובר ושילמה מראש בכרטיס האשראי. היא ביקשה להגיע למסיבה. "כבר כשהיא עלתה למונית שלי נדף ממנה ריח של אלכוהול, הבנתי שהיא שתויה". ברקו והנוסעת הגיעו למועדון ואז ביקשה הנוסעת לשלם לו במזומן על הנסיעה. "הסברתי לה שהיא כבר שילמה באפליקציה, ואין צורך בתשלום נוסף. היא התעצבנה עליי והתחילה להתווכח איתי, יצאה מהרכב וזרקה לי שטר של 100 שקל על המושב מאחור, טרקה את הדלת והלכה. כך קיבלתי תשלום פעמיים".
באחד מן הימים, רגע לפני שסיים יום עבודה, אישר ברקו נסיעה אחרת שהוזמנה באובר. מיד אחרי כן התקשרה אליו הנוסעת. "היא אמרה לי, 'שלום, אתה היברידי?' עניתי לה, 'אני לא, אבל המונית כן'. אז היא ענתה לי, 'אז אני מבטלת' – וביטלה. את זה עוד לא שמעתי".
"לא האמנתי, איזה אומץ היה לה"
אביחי עובד כנהג מונית רק חצי שנה, והוא מספר שכשהתחיל ידע שהוא צפוי לפגוש טיפוסים מיוחדים או להיתקל בסיטואציות מוזרות, כי ככה זה כשעובדים עם כל כך הרבה אנשים בכל יום. אך הוא לא ציפה שזה יקרה כל כך מהר. באחת הנסיעות בתל אביב, שהוזמנה באמצעות יישומון, עלתה בחורה שסימנה כי היא מעוניינת לשלם במזומן. כל הנסיעה היא לא הוציאה הגה מפיה – ואז פתאום, עשר דקות לאחר שהחלה הנסיעה וחמש דקות לפני היעד, היא התחילה לדבר. "היא אמרה לי שהיא מתכוונת לשלם לי, אבל לא עכשיו (בסיום הנהיגה), אלא רק ב-12 בלילה", נזכר אביחי.
"ברור שזה נשמע לי תמוה ביותר וגם חצוף, אז שאלתי אותה איך היא מתכוונת לשלם לי ב-12 בלילה. היא אמרה לי שאגיע לכתובת שבה אני מוריד אותה וששם היא תיתן לי את הכסף. לא האמנתי למה שאני שומע, גם איזה אומץ היה לה לעלות למונית כשאין עליה כסף. חשבתי על זה ואחרי דקה אמרתי לה שהכול בסדר והיא לא צריכה לשלם לי ושיהיה לה ערב טוב. היא התחילה להתווכח איתי ולהגיד לי שהיא לא מוכנה לא לשלם". אביחי הוריד אותה בסוף הנסיעה בכניסה של מועדון, הנוסעת לא יצרה איתו קשר, והוא נשאר רק עם סימני השאלה מהיכן היא מתכוונת להשיג במועדון כסף בשעה כזאת קטנה של הלילה".
נסיעה אל הירח
יגאל שאול עובד כפקיד בתחנת מוניות ותיקה בירושלים. תחנת המוניות שייכת למשפחתו, וכל בני המשפחה עובדים בה. שאול מספר כי בעבר הם צחקו על העובדה שיכלו לכתוב ספר מכל הסיפורים ההזויים שהגיעו לפתח התחנה שלהם. לפני חודש בשעה 21:30 בלילה הגיע אליו לתחנה בחור חרדי שאמר לו שהוא רוצה מונית כדי לחפש את הירח – בשביל לברך ברכת הלבנה. "הוא היה רציני לגמרי", נזכר יגאל, "אני אומנם אדם דתי, אבל מסירות כזו בשביל לברך ברכת הלבנה זה לא דבר שרואים כל יום".
שאול מספר כי באותו היה היום מזג האוויר סוער ומעונן מכדי לברך את ברכת הלבנה. "הוא היה צריך ראייה ישירה של הירח, המלצתי לו לרדת לכיוון מעלה אדומים, מצפה יריחו, ים המלח. אמרתי לו ששם העננים נגמרים ויש סיכוי שימצא את הירח. יגאל שלח אותו עם נהג מונית ותיק. "הנהג לא האמין שאני אומר לו 'נסיעה אל הירח'. בסופו של דבר הנהג לקח אותו למצפה יריחו. שם באמת נפתחו העננים והוא זכה לברך ברכת הלבנה בגשם סוער".
"היא הייתה בהיסטריה ואמרה שהוא לא מרגיש טוב"
מוטי מהקריות אומנם יצא לפני חודש לגמלאות, אחרי 14 שנה שבהן עבד כנהג מונית, אבל יש סיפורים שהוא לעולם לא ישכח. באחד מן הימים לפני כמה שנים שלחו אותו מתחנת המוניות לאישה שבטלפון נשמעה נסערת. הוא הגיע לכתובת בקריית חיים וראה בכניסה אישה לבושה בפיג'מה ושמיכה מגולגלת על ידיה. "היא הייתה בהיסטריה, ממש בכתה ואמרה, 'הוא לא מרגיש טוב'". נזכר מוטי. הוא לא שאלת יותר מדי שאלות, פתח את דלת המונית והכניס את האישה והשמיכה פנימה.
"ניגש אליי בחור צעיר חמוד והוא שפך עליי בקבוק מים שעזר לי להתאפס על עצמי. לא הצלחתי לפתוח את העיניים, לא הבנתי למה דאודורנט גורם לתחושה כזו"
מוטי, נהג מונית
"הנוסעת המשיכה לבכות מאחור ואני לא ידעתי מה לחשוב: זה תינוק? למה הוא לא בוכה?" מוטי החל לנסוע מהר לכיוון המוקד הרפואי בעיר ופתאום עלה באפו ריח חזק ומסריח. "לא יכולתי לנשום, לא הבנתי מה קורה, פתחתי את החלונות וזה לא עזר. ידעתי שאין מצב שתינוק מוציא ריח כזה", הוא מתאר.
"פתאום היא אומרת לי, 'לאן אתה נוסע? אני צריכה לד"ר ויינשטיין'". אז הבין מוטי שמה שיש לנוסעת בין השמיכות אינו אלא חיה קטנה שזקוקה לווטרינר. "היא אמרה לי שזו צ'יוואווה קטנה שיש לה בעיות בקיבה, וכל הזמן היא לא הפסיקה לשחרר גזים והסריחה לי את כל המונית".
מוטי זוכר היטב סיפור נוסף – היום שבו חשב שהוא מאבד את הראייה שלו. בוקר אחד הוא מקבל לנסיעה את המונית מהנהג שנסע בה בלילה. הוא בדק שמן ומים, אוורר קצת את הרכב ויצא לנסיעה. פתאום הוא הבחין במושב שלידו במה שהיה נראה לו כמו ספריי דאודורנט. "חשבתי לעצמי, איזה כיף שהוא השאיר את זה פה, אני ארסס, שיהיה לי ריח נעים באוטו" – וכך הוא עשה בהזדמנות הראשונה שהייתה לו.
לפתע כל המונית התמלאה בריח נורא ומוטי התחיל להרגיש שהוא לא מצליח לנשום. הוא עצר את המונית וחילץ את עצמו החוצה, השתטח על הרצפה וצעק לאנשים שהוא לא מצליח לנשום. "ניגש לי בחור צעיר חמוד ושפך עליי בקבוק מים שעזר לי להתאפס על עצמי. לא הצלחתי לפתוח את העיניים, לא הבנתי למה דאודורנט גורם לתחושה כזו". ואז הבחור שעזר לו בדק את הבקבוק שריסס והבין שמדובר לא בדאודורנט אלא בגז פלפל. "התלהבתי מהר מדי", נזכר מוטי ומחייך, "מתברר שנוסעת בלילה אחרי בילוי שכחה ספריי פלפל במונית".
יום אחד ביקשו המפעילים בתחנת המוניות של מוטי שייסע למרכז הרפואי רמב"ם ואחר כך לבית החולים הכרמל בחיפה – ומכל אחד מהם הוא אסף ארגז. עם הארגזים היה עליו לנסוע לנתב"ג למתחם המטענים. "ביקשו ממני שאחרי שאני אוסף את הארגזים אסע בלי עצירות ישר לנתב"ג. הבנתי שמדובר במשלוח חשוב", הוא נזכר.
כשהגיע למסוף המטענים ניגש לפתע מאבטח והוא ביקש ממוטי שיפתח את הארגזים כדי לבדוק את תכולתם. "הסברתי לו שלא כדאי לו", נזכר מוטי בצחוק. "ידעתי שמה שיש בפנים הוא לא ירצה לראות. אבל הוא התעקש בטענה שזו העבודה שלו". מוטי פתח את הארגזים לפני המאבטח, שמיד נפל ואיבד את ההכרה. בארגזים היו איברים שנתרמו לבית חולים בשווייץ: ריאות, כליות ולב שהוקפאו. "הזמינו לו אמבולנס אחרי שהוא התעלף, לקח לו הרבה זמן להתאושש מהמראות".