כמה אנשים יודעים שהאם מפרשת החלפת העוברים זאת את? חברים שלך, משפחה שלך, שכנים?

"לא, לא יודעים"

לא שיתפת אף אחד? רק את ובעלך?

"כן"

כמה רצית להיכנס להריון?

"להגיד לך מ-1 עד 10? 100. מאוד רצינו, עברנו תהליך לא פשוט, זה לקח שנים, מאות זריקות, הורמונים, עד שנכנסנו"

כמה זמן ניסיתם עד שהחלטתם ללכת לתהליך של הפריה?

"שנתיים ומשהו"

ראיתם שלא הולך להיכנס להריון

"לא הולך, כן, החלטנו לעשות טיפולים שיעזרו לנו. אז גם לקח שנתיים ומשהו עד שנכנסנו. לא פשוט, כל חודש"

היריון (צילום: n12)
"מאוד רציתי בת, לא האמנתי עד שלא אמרו כמה פעמים" | צילום: n12

במה זה היה כרוך, הטיפולים?

"שאיבות, החזרות, זריקות, הכול"

וכמה פעמים החזירו עוברים וזה לא נקלט?

"עשר פעמים אולי"

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

"היה בכי בטלפון, לא האמנו"

ובכל פעם יש ציפייה מחדש שהפעם זה ייקלט

"כן. ציפייה מחדש, בדיקות מחדש"

וכשזה לא מצליח...

"זה שובר, אבל כל הזמן אני אומרת 'נו יאללה פעם אחרונה', 'עוד פעם אחרונה' ו'עוד פעם אחרונה'"

והיה רגע שחשבתם להרים ידיים ולהגיד "זה לא הולך, ניסינו פעם ועוד פעם?"

"כן, אמרתי 'יאללה די, מספיק', ובעלי אומר 'יאללה, פעם אחרונה'. אז הינה, זו פעם אחרונה"

מחדל העוברים: ריאיון עם האם שבהריון (צילום: n12)
"אנחנו בחרנו בזה, בחיים האלה, והיא בחרה בנו" | צילום: n12

ויש לכם ילד אחד משותף, לך ולבעלך. איך זה עובר עליו, הניסיונות שלכם להביא לו אח או אחות?

"לא, הוא קטן מדי"

בן כמה?

"הוא בן חמש"

ואז סוף סוף נכנסת להריון. את זוכרת את היום הזה שאמרו לך "הצלחנו"?

"זה היה בכי בטלפון ולא האמנו, עשינו עוד פעם בדיקה ואמרו 'כן, נקלטתם, מזל טוב' וזה"

איך חגגתם?

"הלכנו למסעדה נראה לי. בעלי הביא בלונים וברכות"

"סופרים כל יום עד שהיא תצא"

רציתם בת?

"אני. מאוד, כי יש לי בן ורציתי בת"

זה חלום שלך?

"לא האמנתי עד שלא אמרו כמה פעמים"

אני מרגיש שאת מתאפקת

"(מגחכת) כן, סופרים כל יום עד שהיא תצא"

מתי הבנתם שהעוברית חולה? שיש איתה בעיה?

"בחודש שישי. באולטרסאונד"

מה ראו?

"ראו שמשהו לא בסדר עם הלב, שיש מום בלב. אין כל כך הרבה מה לעשות פה, שהיא לא תשרוד עד הלידה או שהיא תשרוד ויהיה לה קשה מאוד, אולי נצטרך להחליף לה לב, לעשות השתלת לב. אמרנו לרופא 'איך אפשר להציל את העובר?' והוא אומר שיש עוד אופציה - לעשות ניתוח תוך רחמי ואמרנו שאנחנו נלך לזה"

המחדל באסותא (צילום: N12, 123rf)
בית החולים שבו אירעה הטעות. אסותא ראשון לציון | צילום: N12, 123rf

ומיד כשהתעוררת אמרו לך שהניתוח עבר בהצלחה?

"חלק"

וההיריון המשיך כסדרו?

"כן"

עוד חודשיים

"נכון"

ואז מה קרה?

"בכל שבוע משתפר המצב של הלב של העובר, אבל אולי צריך עוד לעשות ניתוח. בעתיד"

 "בכיתי כל הזמן - עשו טעות"

ומתי אמרו לך שאת לא האימא הביולוגית שלה? שזה לא העובר שלכם?

"בניתוח לקחו את מי השפיר, ויום אחרי אמרו שזה לא מתאים לי ולדם שלי ועשו לבעלי גם בדיקת דם ואמרו שלא מתאים"

את זוכרת מי אמר לך ואיך?

"שני רופאים, קרדיולוג וגינקולוג - 'תשמעי, דגימה שלקחנו לא מתאימה לך, את לא יכולה להיות אימא שלה'. אבל אמרו 'חכי רגע, נעשה עוד פעם, אולי זו טעות'. אז בערך עוד שבוע לקחו עוד פעם - ולא, לא טעות"

את הבנת ישר את המשמעות?

"נו בטח, כאילו, החזירו עוברים לא שלי. מה יש פה להגיד עוד?"

ומה עבר לך בראש?

"בכיתי כל הזמן - עשו טעות ואנחנו לא נוותר עליה"

"לא הייתה התלבטות, אנחנו כבר ההורים"

הייתה אבל איזושהי התלבטות?

"לא"

כי בסוף אני מתאר לעצמי שהחלום שלך ושל בעלך הוא להביא ילד או ילדה שאתם תהיו גם ההורים הביולוגיים שלה

"אנחנו כבר ההורים, היא בחרה בנו. זהו"

את חושבת על המשפחה השנייה?

"לא, בכלל לא. זו הילדה שלי ואני לא נותנת אותה לאף אחד"

הפריה חוץ גופית (צילום: 123rf)
הפריה חוץ גופית, אילוסטרציה | צילום: 123rf

אני מתאר לעצמי שיש אנשים שמדברים על הפרשה ואומרים "עם כל הכאב, תעברי את זה שוב, יש עוברים נוספים, עוברים שלך"

"לא, אני לא אסכים לזה. אני כבר גידלתי את הילדה, זהו, היא שלי"

ככה את מרגישה?

"כן, במאה אחוז אני בטוחה שהיא דומה לי ממש"

את מדמיינת אותה?

"כן, גם לפי התמונות של האולטרסאונד"

בחרתם לה כבר שם?

"מזמן"

את כבר התחלת חודש תשיעי. זאת אומרת שהלידה יכולה להיות בכל יום

"כן, כל יום"

הכנתם לה כבר חדר?

"כמעט. כבר יש לה מלא מלא בגדים, אז אני מוכנה"

יש התרגשות גדולה סביב הלידה, אחרי שחיכיתם כל כך הרבה ויש לה שם ויש לה בגדים ועוד מעט יהיה לה חדר. ואני שואל אם מתישהו במחשבות מסתננת מחשבה קטנה שאולי בסוף בית המשפט יחליט לקחת אותה

"לא, אני לא חושבת על זה בכלל"

עו״ד גלית קרנר (צילום: N12)
עו"ד גלית קרנר | צילום: N12

"אגיד לה 'את הנסיכה שלנו"

עורכת הדין גלית קרנר, שמייצגת את האם, אומרת: "זו פרשה קורעת לב ורק בית המשפט העליון בגלגול האחרון שלו בדיון הנוסף, אני מעריכה, יקבל את ההחלטה מה יהיה גורל הילדה הזו. אנחנו שמענו עכשיו את האימא בכאב ובאצילות מדברת על המאבק שלה להיכנס להריון. אנשים לא יודעים, היא אישה כמעט בת 44. כמו שהם מצפים ציפייה לא אנושית בעיניו ולא הגיונית שהאישה שהתחברה לעובר שלה תשעה חודשים וסוחבת אותו ומאכילה אותו תשמש רק פונדקאית, באותו אופן הם יכולים לראות בביצית שלהם ביצית שנתרמה עם כל הצער שבדבר".

עורך הדין אסף שרעף, שמייצג את האם יחד עם קרנר, מוסיף: "לבוא היום ולנתק את טובת העובר מטובת האם, כאשר הם נלחמו יחד להציל את חיי העובר - הניתוק הזה הוא בלתי אפשרי, ניתוק מכני שלא יכול לעבוד. בתיק הזה אין מנצחים. אני לא לוקח אפשרות שבית המשפט ייתן החלטה שלאחר שהעובר יוצא מהבטן אנחנו נמסור אותו. זה דבר שהוא בלתי מתקבל על הדעת והוא לא בא בחשבון".

עו"ד אסף שרעף
עו"ד אסף שרעף
האם ההרה מפרשת העוברים עם עורכי דינה (צילום: n12)
האם עם עורכי דינה, גלית קרנר ואסף שרעף | צילום: n12
_OBJ

אני בטוח שעורכי הדין שלך הסבירו לך שיש צד שני והניצחון לא מובטח

"קודם כל אני לא בטוחה שזה הזוג הזה ואני לא מוותרת על הילדה, לא אוותר"

אני אבא לארבעה ילדים. ערב לידה, כשאשתי הייתה בחודש התשיעי, יש איזו התרגשות גדולה וציפייה גדולה, איזו חגיגה באוויר. ואצלך יש גם את הדרמה הזאת, ואני רואה שאת מתאפקת ככה לא לבכות ואני שואל את עצמי איך עוברים עלייך הימים האלה?

"בהתרגשות, כל יום אני מחכה שזה יתחיל - כשאני אהיה לבד ובעלי יהיה בעבודה, איך זה יהיה בכלל - אבל בסדר, נעבור"

את רוצה כבר לראות אותה

"בטח"

מה תגידי לה?

"את הנסיכה שלנו, הינה באת לעולם, הינה אימא ואבא, אנחנו אוהבים אותך ונהיה איתך"

יהיו לה חיים לא פשוטים

"אנחנו בחרנו בזה, בחיים האלה, והיא בחרה בנו"

איך?

"נו, איך. אתה רואה? זהו (מצביעה על הבטן). לא עשיתי שום הפסקת הריון, המשכנו, זהו"

עברה לך בראש אפשרות, עם כל הכאב, למסור את הילדה? את יודעת שיש נשים שהן אימהות פונדקאות, זו פרוצדורה שקיימת. את לא בחרת בה, היא אולי נכפתה עלייך, אבל אולי זה הדבר הנכון לעשות בסיטואציה הזאת

"בשום פנים ואופן לא הייתי מוסרת אותה, זו ילדה שלי עד שאני אעצום עיניים. לא חשבתי על זה לרגע בכלל. היית מוסר ילדה שלך?"


"בואי נבין מי ההורים לטובתה של הילדה"

לאחר שידור הכתבה, פרסמנו הערב ב"אולפן שישי" דברים שאומרת האישה שהיא בסבירות גבוהה האם הביולוגית.

"מהיום שגיליתי מה קרה באסותא ועד היום הזה, חמישה שבועות וכל ההיגיון הפוך. חמישה שבועות סוחבים את זה ואני כבר גמורה ובלי נשימה. איפה עוצרים את זה? איך עוצרים את זה? אמרו לי שזכינו בערעור וסוף סוף נקבל תשובה אם אנחנו ההורים, ועכשיו הם מגישים עוד בקשה ויש עוד עיכוב".

"אני מרגישה שהיא (האישה ההרה) נקלעה למקום הקשה הזה ולא יודעת איפה לעצור. סוחבת אותי ועוד הרבה אנשים איתה למטה. אני מתחננת, רגע, תעצרי. נדע מה קורה, מי ההורים. איך עוזרים לילדה? אני דואגת לילדה. אנחנו אפילו לא יודעים מה יש לה, צריך לדעת מי ההורים שלה קודם כל, גם לצורך הרפואי".

"בגלל זה הרי הלכתם ובדקתם וככה התגלה המחדל. אז אם את אוהבת את הילדה ועשית בירור גנטי לטפל בה - אז עכשיו לא צריך לדעת מי ההורים? אני רואה אותה בריאיון עם הבטן ההריונית. זו כנראה הבת שלי בבטן הזו! זה לא ריאליטי, זה החיים של כולנו. בואי נבין מי ההורים לטובתה של הילדה".

עו"ד שירה פרידן, שמייצגת את האישה שהיא ככל הנראה האם הביולוגית, אמרה: "אני מבינה את הכאב של האישה ההרה, כאב שנגרם מעצם הידיעה שהיא לא האימא הגנטית. האישה ההרה, עם כל הכאב, היא לא זו שנגררה להליך המשפטי, היא זו שמניעה את ההליך המשפטי וגורמת להתמשכותו. בגלל הסירוב שלה, ועם כל הכאב הבלתי מתקבל על הדעת, לאפשר זיהוי של ההורים הגנטיים. זה דווקא הלקוחות שלנו שנגררים חמישה שבועות בלי לדעת תשובה לשאלה הכול כך בסיסית - האם הם ההורים?".

"אין אף איש מקצוע בכל תחום רלוונטי - משפטי, רפואי, רווחה, אתיקה, שלא חושב שאת הצומת הזה של קבלת המידע הוודאי בבדיקת מעבדה חייבים לחצות ולקבל מהר", הוסיפה עו"ד פרידן. "אנחנו מנהלים את המאבק שלנו בבית המשפט. שתי ערכאות שונות, ארבעה שופטים, קיבלו את כל הטענות שלנו אחרי ששמעו את הטענות של האישה ההרה בסבלנות רבה וקבעו שאת הבדיקה הגנטית צריך לבצע מיד לטובת הילדה וגם כדי להגן על הזכויות של הלקוחות שלנו שחייבים לקבל תשובה".

אפרת לכטר השתתפה בהכנת הידיעה.