קרן (שם בדוי) הייתה ילדה קטנה מאוד כשאבא שלה התחיל לפגוע בה מינית. לאורך כל שנות ילדותה היו לה דלקות חוזרות ונשנות בדרכי השתן, בעיות בגרון ובעיות במערכת העיכול, שכולן היו תוצאה של הפגיעה שעברה. בכל פעם שהגיעה לקופת החולים היא התפללה שאחד הרופאים יעז וישאל אותה או את הוריה מדוע זה קורה לה שוב ושוב, אך זה לא קרה. "אם הרופאים היו ערניים מספיק הם היו יכולים לשים לב למה שקורה איתי, והחיים שלי יכלו להיראות אחרת", נזכרת קרן בכאב בהתמודדות שלה עם מערכת הבריאות שפשוט לא ראתה את הילדה הקטנה והפגועה שעמדה מולה. "עברתי המון דברים במערכת הבריאות שהיום אני מבינה שהם קשורים ישירות לפגיעה שעברתי".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
כתוצאה מכך נמנעה קרן במשך שנים מרופאים ומבדיקות כלליות והזניחה את הטיפול בבריאותה. "היו לי דלקות חוזרות בדרכי השתן שהגיעו לכדי אי-ספיקת כליות חריפה", היא ממשיכה ומספרת. "המצב שלי גרם להזנחה שיש לה מחיר בריאותי מאוד קשה".
"זה מתחיל מזה שלא בא לי ללכת לרופא שלא ייקח אותי ברצינות", היא מסבירה מה עומד מאחורי ההימנעות שלה מקבלת טיפול רפואי. "כל מגע של בן אדם, זה נורא טריגרי בשבילי - אז בדיקה פולשנית על אחת כמה וכמה, למרות שאני יודעת שאני צריכה לעשות אותה - אני עדיין נמנעת". לא רק רופא גבר מעורר אצלה תחושת אי נוחות, גם רופאות נשים, "היא לא חייבת להיות סבלנית ורגישה, אלא באמת לשים לב שיש פה קושי", היא מסבירה כיצד רופאה צריכה להתייחס אליה.
קרן לא לבד. נשים שחוו טראומות מיניות קשות נמנעות באופן עקבי ולעתים אף מסכן חיים מקבלת טיפול רפואי. המצב הנורא הזה אף מקצין כשהן נכנסות להיריון: הגינקולוג שמסתכל להן בין הרגליים ונוגע תוך כדי טיפול, הצינור שקושרים על היד שלהן בבדיקת הדם, הם טריגרים שמעוררים בהן פלשבקים מהילדות הקשה.
אך למרות הטריגרים ותחושות האכזבה הקשות ממערכת הבריאות שלא זיהתה את הפגיעות הקשות שמהן סבלו בגיל הילדות, הן לא מוותרות ומחפשות פתרון שיכיל את הקושי הנפשי שלהן ויעניק להן את הטיפולים הרפואיים שלהם הן זקוקות. כעת, פרויקט חדש ופורץ דרך של קופת חולים מאוחדת מאפשר לנשים ולגברים נפגעי טראומה מינית טיפול רפואי ייעודי, מתוך כוונה לראות אותם, את הצרכים שלהם ואת הכאב שעברו.
"היו לי דלקות חוזרות בדרכי השתן שהגיעו לכדי אי-ספיקת כליות חריפה. המצב שלי גרם להזנחה שיש לה מחיר בריאותי מאוד קשה"
רופאים לא מכירים, לא מבינים ואין להם הכשרה לזה
באחד מהימים קרן התייבשה ונאלצה לקבל טיפול רפואי. הפעם לא היה לה איך להתחמק ממנו. היא ניגשה למוקד הרפואי וכשהמזכירה הרפואית ראתה בתיק שלה שיש לקרן רקע פסיכיאטרי היא דאגה לעדכן את כל אנשי הצוות. "אם יש לי רקע כזה, רוב הסיכויים שלא ייקחו אותי ברצינות וכנראה כל מה שאני אומרת - אני מגזימה", מציינת קרן בצער. "בתחום של רופאי משפחה למשל, רופאים לא מכירים ולא מבינים ואין להם הכשרה לזה. נורא קל כשמישהי מגיעה עם כזה סיפור לא להתייחס לתלונות שלה באותה רצינות ולתייג אותה כפסיכית", היא טוענת.
קרן נזכרת בתקופה הכי מאתגרת עבורה מבחינה בריאותית, כשהיא נכנסה להיריון עם הילד הראשון שלה. "עברתי ארבעה רופאים, עד שהגעתי לרופאה המדהימה שטיפלה בי בזמן ההיריון", היא נזכרת. "קשה למצוא בעל מקצוע שיכיל את הסיטואציה".
במהלך ההיריון הבחינה קרן בדימום, היא נלחצה והחליטה לגשת למוקד לרפואת נשים על מנת שיבדקו אותה, אך כשהגיעה רופאת הנשים שנכחה במקום לא הסכימה לבדוק אותה והפנו אותה לרופא גבר. "לא הסכמתי שהוא יבדוק אותי", היא משחזרת, "הייתי במצב נפשי לא טוב בהיריון, בכיתי ואמרתי למזכירה שאני לא מסוגלת שיבדקו אותי ושיש לי רקע של פגיעה מינית קשה. היא אמרה שאין לה מה לעשות. היא גם הייתה חסרת אונים ולא היו לה את הכלים לעזור לי, לכן עזבתי מבלי להיבדק". מאחר ולא נבדקה מצבה של קרן הידרדר והיא נאלצה להתאשפז.
קרן עברה היריון לא פשוט, שבמהלכו הייתה מאלצת את עצמה ללכת רק לבדיקות החיוניות ביותר. אחרי הלידה היא חוותה התמוטטות נפשית מאוד גדולה, שאותה סיימה באשפוז פסיכיאטרי, ורק המחשבה על לידה נוספת הכניסה אותה לחרדות, "הייתה לי לידה מדהימה עם התאוששות לא פשוטה נפשית, אך אני יכולה להגיד שהלידה הזאת נתנה לי המון כוח", היא אומרת באופטימיות, ומספרת שבהיריון השני היא החליטה לעבור חוויה מתקנת וקיבלה טיפול במרפאה ייעודית למטופלות עם רקע של טראומה בהדסה הר הצופים. "הם עשו פגישות ליולדות עם הצוות הרפואי", היא מספרת. "באתי יותר מוכנה, אך עדיין זה היה עבורי מאוד מפחיד ומלחיץ להגיע לחדרי לידה".
"בכיתי ואמרתי למזכירה במוקד שאני לא מסוגלת שיבדקו אותי ושיש לי רקע של פגיעה מינית קשה. היא אמרה שאין לה מה לעשות. היא גם הייתה חסרת אונים ולא היו לה את הכלים לעזור לי, לכן עזבתי מבלי להיבדק"
מצבים בריאותיים קיצוניים
"לא משנה מה ההליך הרפואי, אני עדיין צריכה לתת אמון במישהו ואני לא מאמינה באף אחד כבר המון שנים", פותחת סיוון רימון את השיחה במילים קשות מאוד, ובכך מסבירה בעצם איך היא הגיעה למצבים בריאותיים קיצוניים מאוד לפני שהסכימה לקבל טיפול רפואי.
במשך שנים היא סבלה מבריחת שתן. המצב הרפואי שלה פשוט ניהל לה את החיים, אך היא לא הסכימה לטפל בזה, כי ידעה שזה כרוך בבדיקה גינקולוגית. בכל פעם הייתה מוצאת סיוון פתרונות יצירתיים אחרים. "הייתי לוקחת בגדי החלפה כל יום לעבודה", היא נזכרת. "בזבזתי הון על תחתונים סופגים של מבוגרים, מלא כסף, וזה העסיק אותי כל היום, וכל הזמן היו שואלים אותי למה אני מחליפה בגדים. הייתי אומרת שאני פשוט אוהבת להחליף בגדים".
"זה פגע לי בדימוי הגופני, שגם ככה פגוע, ובביטחון העצמי. העדפתי לחיות עם התופת הזו על פני להיבדק על ידי גינקולוג", היא אומרת בכאב.
סיוון עברה אונס קשה ומתמשך על ידי בן משפחה כשהייתה קטנה. אחרי שנים של מלחמות בשדים שלה היא הייתה צריכה לאסוף את עצמה חתיכה אחר חתיכה ולבנות את עצמה מחדש. "המון שנים הוקדשו לזה עם המון מטפלים ועבודה עצמית. כנראה שמשהו בי חזק ומצאתי בתוכי את הכוח לרפא ולתקן", היא אומרת בהשלמה, אך עם הטיפול הרפואי עדיין קשה לה.
"הייתי לוקחת בגדי החלפה כל יום לעבודה. זה פגע לי בדימוי הגופני, שגם ככה פגוע, ובביטחון העצמי. העדפתי לחיות בתופת הזו על פני להיבדק על ידי גינקולוג"
סיוון רימון
לכן מבחינתה הפוטנציאל להיפגע בבדיקה גינקולוגית הוא גדול: "לבדוק אותי פיזית בסיטואציה הכי רגישה שלי, באיברים האינטימיים שלי, זו סיטואציה לא נורמלית בשבילי, וגם הזיכרונות שעולים, כל הפלשבקים בסיטואציות כאלה - זה הכול ביחד", היא מסבירה. "זה התקף חרדה אחד ענק, שבגללו אני פשוט נמנעת".
באחת הפעמים שניגשה לבדוק את הבעיה של בריחת השתן היא התבקשה לעשות בדיקה בשלפוחית השתן. לפני הבדיקה וידאה סיוון כי הרופאה שתעשה לה את הבדיקה היא אישה וכך היה. אך בשלב מסוים נכנס אח גבר לחדר לעזור לרופאה וסיוון נכנסה ללחץ. "התחלתי להרגיש קוצר נשימה, גם באתי לבד ובדרך כלל אני באה עם אמא שלי, לא הצלחתי להשלים את המשפט, קפאתי באותו הרגע. פעמיים הכניסו לי קטטר לתוך האיבר מין וראו איך אני משתינה. לא האמנתי שאני עוברת את זה כשהוא מסתכל עליי. אני זוכרת שיצאתי משם והייתי בהלם. הוא היה 100 אחוז מקצועי, הכול היה בסדר, אבל זה קשור למה שזה מעורר אצלי, זה היה מאוד טראומתי בשבילי. כתוצאה מזה הייתי 4 ימים עם פלשבקים".
לפני מספר שנים סבלה סיוון מכאבי שיניים חזקים, שבגללם לא אכלה 10 ימים. היא בלעה כמויות גדולות של משככי כאבים, אך שום דבר לא עזר והיא נאלצה ללכת בסופו של דבר לרופא שיניים, "זה היה נורא", היא משחזרת, "נאלצתי לפתוח את הפה והאצבעות שלו בתוך הפה שלי והוא הזריק לי חומר הרדמה. זו סיטואציה קשה מאוד עבורי. חטפתי שם התקף חרדה", היא נזכרת, "גם גז צחוק לא עזר, ואז הוא הציע טיפול בהיפנוזה. רק לאחר שראיתי שיש לו תעודות לגיטימיות הסכמתי והצלחנו להתגבר על התקף החרדה ולסיים את הטיפול".
"לא האמנתי שאני עוברת את הבדיקה כשגבר מסתכל עליי. אני זוכרת שיצאתי משם והייתי בהלם. הוא היה 100 אחוז מקצועי, אבל זה היה מאוד טראומתי בשבילי. כתוצאה מזה הייתי 4 ימים עם פלשבקים"
סיוון רימון
היום סיוון נשואה באושר ויש לה שני בנים קטנים, היא מנהלת קריירה מצליחה ומתנדבת עם נשים שעברו פגיעה מינית, "התפללתי שיצאו לי בנים, כי בראש שלי יותר קל להגן עליהם מאשר על בנות", היא מציינת. בהריונות החליטה סיוון להיות בשליטה מודעת על כל מי שנוגע בה וכל מה שהולך לקרות איתה גם ביום הלידה. "וידאתי שאני אקבל את היחס שמגיע לי ושאני צריכה כדי לשרוד את זה", היא מוסיפה.
"לא רציתי להיכנס להיריון"
גם לניצן (שם בדוי) הייתה ילדות קשה מאוד. לא רק שהאנשים שהיו אמורים להגן עליה בגדו בה ברגעים הכי רגישים שלה, גם במסגרת החינוכית שבה למדה כנערה, אחד מאנשי הצוות התעלל בה מינית במשך שנים. "הוא קלט אותי, את הפגיעות שבי", משחזרת ניצן. "גם לא הייתי בקשר עם ההורים, אז הוא ידע להיכנס למשבצת הזו ולהחריב לי את החיים".
"בקושי עשיתי בדיקות היריון, לא יכולה לחשוב על גבר זר שמתקרב אליי ואני צריכה להראות לו את הגוף שלי. בתקופה של ההיריון הייתי מקיאה המון ומקבלת עירויים, ידעתי שיש מה שקורה לי בהיריון קשר ישיר לטראומה שעברתי"
בסוף התקופה שלה במסגרת החינוכית הזו, כשהכול כבר הפך להיות ממש רע, היו לניצן התפרצויות זעם מאוד קשות, ניתוקים וחרדות. כדי לברוח ממה שעובר עליה היא ביקשה להשתדך לגבר שהכירה, "עברתי היישר מהטראומה אל הנישואים - והייתי רק בת 20", נזכרת ניצן, "אבל לא רציתי להיכנס להיריון", היא ממשיכה, "לא יכולתי לסבול את המחשבה הזו. היו לי גם בעיות ביחסי מין עם בעלי".
רק אחרי 7 שנות נישואים גילתה ניצן שהיא בהיריון לא מתוכנן, ואז צצו שוב כל הפחדים, "בקושי עשיתי בדיקות היריון, רק מה שצריך", היא מוסיפה, "לא יכולה לחשוב על גבר זר שמתקרב אליי ואני צריכה להראות לו את הגוף שלי. בתקופה של ההיריון הייתי מקיאה המון ומקבלת עירויים, ידעתי שיש מה שקורה לי בהיריון קשר ישיר לטראומה שעברתי".
גם ניצן מתוודה שאחד הקשיים הגדולים שלה הוא טיפול שיניים: "קשה לי במיוחד ללכת לרופא שיניים, שזה בדיקה שקרובה אליי לפנים שגורמת לטריגרים, והנשימות של הרופא. קשה לי עם רופאים שנוגעים בי, בדיקות דם. אני לא מסוגלת לסבול כאב, ובבדיקות האלו אני צריכה שוב לחשוף את עצמי. זה בלתי אפשרי נפשית, זה משתלט עליי".
"קשה לי במיוחד ללכת לרופא שיניים, שזה בדיקה שקרובה אליי לפנים שגורמת לטריגרים, והנשימות של הרופא"
"שיהיו קשובים ולא תוך 5 דקות להתפשט"
אל מול ההתמודדות עם הקושי של האנשים שנפגעו מינית ומוכרים על ידי מערכת הבריאות ככאלו, הן יודעות שהפתרון הוא מאוד פשוט וישים רק צריך שלמישהו יהיה אכפת. "חשוב לי שיסבירו לי מה הולך להיות, אם אני מבקשת רופאה אישה שתהיה אחת כזו, שיהיו סבלניים וקשובים ומודעים לסיטואציה ולא תוך 5 דקות להתפשט", מציינת סיוון.
הפרויקט החדש של קופת חולים מאוחדת, שהחל לפעול לפני מספר חודשים, מאפשר לנשים ולגברים לקבל טיפול רפואי ייעודי לנפגעי טראומה מינית במרפאות הקופה ברחבי הארץ, על ידי צוותים רפואיים שעברו הליך הכשרה מיוחד לטובת העניין. בעתיד יש כוונה גם להרחיב את השירות לנפגעי פוסט-טראומה בשירות הצבאי.
"מדובר בפריצת דרך באופן שבו מערכת הבריאות רואה את האישה שעברה טראומה מינית, אישה שזכאית לטיפול רפואי שמותאם לצרכים הייחודיים שלה וזקוקה לשירות הזה נואשות"
יעל שרר, מייסדת הלובי למלחמה באלימות מינית
יעל שרר, שייסדה את הלובי למלחמה באלימות מינית והדליקה משואה ביום העצמאות האחרון, מנסה כבר למעלה מעשור להנגיש את הטיפול הרפואי לנשים שעברו טראומה מינית, ובחודשים האחרונים חברה למאוחדת, שהייתה הקופה הראשונה להרים את הכפפה.
"מדובר בפריצת דרך באופן שבו מערכת הבריאות רואה את האישה שעברה טראומה מינית - אישה שזכאית לטיפול רפואי שמותאם לצרכים הייחודיים שלה וזקוקה לשירות הזה נואשות", היא אומרת על הפרויקט. "כולי תקווה שזה יהפוך לסטנדרט במערכת הבריאות בישראל".
שרר תטוס בימים הקרובים לניו יורק, שם תייצג את ישראל באירוע ייחודי באו"ם שיעסוק בהשפעה של פגיעה מינית על הבריאות ותציג מחקרים בנושא ההשפעה שיש לפגיעה מינית על הבריאות הנפשית והפיזית של נפגעות ונפגעים בתחומי גסטרולוגיה, קרדיולוגיה, רפואת שיניים, ועוד. בנוסף, היא תדבר על פגיעה מינית כגורם סיכון לתחלואה ולקיצור תוחלת החיים וכן תציג מודלים חדשים בישראל של רפואת קהילה מיועדת טראומה ובהם הפרויקט החדש שהיא לקחה חלק בהקמתו.
"הפידבקים מהמטופלים נורא מרגשים"
במסגרת הפרויקט צוותי רפואה ממרפאות שונות וממגוון דיסיפלינות מקבלים ידע וכלים לטיפול מותאם לנפגעי תקיפה מינית. "החוויה של ללכת לבדיקות כמו ממוגרפיה או בדיקת דם פשוטה היא חוויה שמשחזרת עבור נשים נפגעות טראומה מינית חוויה מתוך הפגיעה", אומרת טל לבנה פסיכולוגית קלינית ומנהלת מערך בריאות הנפש במחוז ירושלים בקופת חולים מאוחדת. "בפרויקט כשאנחנו יודעים שיש לאנשים סיפור טראומתי, אנחנו רוצים להנגיש להם את הטיפול בכל מיני דרכים. יצאנו לדרך עם אנשי וצוותי רפואה, רופאי משפחה, רופאי ילדים מכל התחומים ואנחנו מפנים אליהם מטופלים והם יודעים איך לתת טיפול מותאם טראומה".
"זה למעשה לא דורש תקנים מיוחדים", היא מסבירה, "זה לקחת את אותם אנשי צוות שלא היו מודעים בחלקם לרגישויות, הכשרנו אותם ויצאנו לדרך. הפידבקים מהמטופלים נורא מרגשים. כשמישהי מגיעה לרופאת נשים הבדיקה מתחילה בשיח והיכרות של לדבר על מה הבדיקה כוללת ו'מה התנאים שאת צריכה כדאי להרגיש מוגנת ובטוחה?' חלקן יודעות להגיד, לחלקן מציעים פתרונות וחלקן רוצות רק לדבר וליצור ביטחון. הקצב הוא קצת יותר איטי, אבל לא גוזל יותר תורים, וזה היופי של הפרויקט הזה. בגלל שזה פרויקט חדשני וחלוצי קיבלנו הרבה פניות, גם מקופות אחרות, במטרה ללמוד וליישם".
"הסיטואציה הרפואית מלווה באשמה ובבושה וקשה לה לצאת עם הסוד. היא חווה את החודרנות שלו, ויש לה פלשבק. אנחנו רוצים להגיד לה 'את מוגנת את בטוחה. הכול יהיה בשליטה שלך
טל לבנה, מנהלת בריאות הנפש מחוז ירושלים, קופת חולים מאוחדת
"לא לכולן זה פשוט", היא ממשיכה. "זה מלווה באשמה ובבושה וקשה לה לצאת עם הסוד. למרות שהאירוע אולי הסתיים היא חווה את החודרנות שלו, יש לה פלשבק והיא נזהרת ממי שקרוב אליה והסיטואציה הרפואית מאתגרת את זה. אנחנו רוצים להגיד לה 'את מוגנת את בטוחה. הכול יהיה בשליטה שלך'".