הרוחות בנגב סוערות כבר תקופה ארוכה. הפשיעה גואה, המשילות יורדת והתושבים סובלים מההפקרות. "אני לא אדם שמתכחש למציאות, אני לא יכול להתווכח עם תחושות – הם צודקים", אומר בדאגה רוביק דנילוביץ', ראש עיריית באר שבע, שמרגיש מקרוב את המצוקה שעולה מהשטח. אך גם האיש שנוהג להגדיר את עצמו אופטימי כעת טעון וחושש – ומסמן יעדים לממשלה החדשה, שהבטיחה לעשות סדר.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
קולות היריות והזיקוקים הפכו לנפוצים בדרום. רק בימים האחרונים נרשמו שורת אירועים אלימים במוקדים רבים לאחר עלייתה ההיסטורית של מרוקו לחצי גמר גביע העולם, והחגיגה הפכה למפגן אלימות: יידוי אבנים לעבר ניידת משטרה בתל שבע, ירי בלקייה ובחורה והתפרעויות בכבישים ברהט, וזו רק ההתחלה. האירועים הללו מתווספים למקרים מטרידים רבים בתקופה האחרונה, ולא פוסחים כמעט על שום אזור בנגב.
כל סיור בשטח מעיד על כך שתחושת הביטחון האישי של התושבים מידרדרת במהירות. האיש שעל כתפיו מוטלת המשימה להרגיע אותם וגם להצעיד את העיר קדימה הוא דנילוביץ', שמודה: "הדבר הכי בוער עכשיו הוא המשילות והביטחון האישי". על רקע המגעים המתקדמים להקמת הממשלה החדשה, שאחד מהדגלים המרכזיים שאותם היא מניפה הוא חיזוק המשילות והביטחון האישי של תושבי הדרום, נפגשתי איתו לשיחה על המצב בנגב, על שיחת הטלפון המפתיעה מבן גביר, על דעתו על נתניהו וגם על הדייטים שאליהם התחיל לצאת לאחרונה בתוך החיים העמוסים של אחת הערים הגדולות והמורכבות ביותר בישראל בשנת 2022.
"זה מה שקורה כשאין יציבות שלטונית!"
אני נכנס למשרדו של דנילוביץ' בבניין העירייה בבאר שבע. לאחר כמה דקות של שיחת נימוסים, עוד לפני שאני מספיק לשאול את שאלתי הראשונה, הוא מכריז: "אני חרד לעתיד המדינה, ניצן". אני שואל אותו למה הוא מתכוון, והוא ממשיך בכאב: "אני מזהה שבר עמוק, שמדאיג אותי. אני צופה במסע התפוררות של החברה הישראלית". במהרה הוא מפרט את האמירה הדרמטית: "מנקודת מבט של ראש עירייה אתה יכול להעמיק ולנתח מה מצבה של החברה הישראלית. והתמונה קודרת".
דנילוביץ' מדבר בשצף ובאמוציות: "אנו בעיצומו של מסע התפוררות ואף אחד לא עוצר לרגע לשאול: איך קורה לנו שכבר לא רוצים ללכת לשדה ההוראה ולהיות מורים? השגת סייעות למערכת החינוך הופכת להיות משימה קשה, אף אחד לא רוצה להיות שוטר, או שוטרת, והמדינה מתעלמת מהמשבר הצפוי במערכת הבריאות, כי במקום לחבק את הצעירים המוכשרים האלה, שבוחרים בשליחות, מבריחים אותם לחו"ל. אני כבר לא מדבר על התחום הפרה-רפואי, להשיג קלינאי תקשורת ומרפאים בעיסוק לילדים עם צרכים מיוחדים – זה הפך למותרות. זו שערורייה! זה מה שקורה כשאין יציבות שלטונית, בהיעדר תכנון אסטרטגי ארוך טווח ובלי שמישהו מתכלל את הכול ומקשר בין כל משרדי הממשלה".
"אני רואה את תהליך ההידרדרות, אבל אני לא רואה שמישהו לוקח את הדברים לידיים ואומר שחייבים לגבש תוכנית ולשנות את המגמה", מוסיף דנילוביץ' בשטף דיבור שקשה לעצור. "מה קרה לנו? האם אנחנו לא נותנים מספיק גיבוי? האם המערכת לא מבינה שצריך לרענן את המערכות?"
לכל אורך הריאיון טוען דנילוביץ' כי הממשלות בשנים האחרונות לא השכילו לקבל החלטות משמעותיות בכל הקשור לפיתוח הנגב. הוא זועק מדם ליבו, ניכר שהדבר משפיע עליו מאוד, והוא לוקח אותו באופן האישי ביותר. "פשוט מסרבים לקבל כאן החלטות היסטוריות, כי כולם רואים את הכאן ועכשיו. תראו מה חמש מערכות בחירות עשו לנו, אין לנו יציבות שלטונית, אף אחד לא מתכנן את המחר של מדינת ישראל. אם אתה לא מתכנן מדינה כמו שלנו לעשור, האחריות המנהיגותית מחייבת אותנו לקבל כבר החלטות. אף אחד לא יודע מה יהיה בעשור הבא, אם לא נשנה כיוון ולא נתעורר מיד, תהיה פה בעיה. המדינה נמצאת בתרדמת. אם המדינה לא תתעורר מיד, ואני פונה לכלל אזרחי ישראל, זה קשור לנו כמדינה, אם המדינה לא תתעורר מיד ותקבל את ההכרעות הגדולות, אנחנו ב-2050 נגיע למבוי סתום שיאיים על המשך קיומה של מדינת ישראל".
"זה מטריד אותי יותר מהגרעין האיראני"
השיחה קופצת בין שלל נושאים בקצב מהיר מאוד, וראש העירייה מדגיש שוב ושוב את רצונו שתושבים חדשים יעזבו את אזור המרכז ויגיעו לבאר שבע: "באר שבע והנגב הם הפתרון האולטימטיבי של מדינת ישראל. במבחן הזמן, אם הנגב לא יהיה חזק, חדש ואטרקטיבי, גם תל אביב לא תהיה כזאת. ואם המדינה לא תבין את זה... אי אפשר".
"תל אביב לא יכולה להחזיק את כל המדינה עליה", אומר דנילוביץ'. "אני נלחם על הנגב – אני בעצם נלחם על מדינת ישראל. האסון הגדול ביותר שעלולה המדינה להביא על עצמה הוא ציפוף תל אביב וגוש דן עד כדי קטסטרופה, ריקון הנגב והגליל מאזרחים והפיכתם למדינות קטנות, מנותקות, עם רוב לא יהודי. זה מטריד אותי הרבה יותר מסוגיית הגרעין האיראני, כי בעתיד זו הסכנה הגדולה ביותר לגורלה של מדינת ישראל. כאשר לא מקבלים החלטות ומסרבים לקבוע סדרי עדיפויות ברורים, התוצאה תהיה הרת אסון!"
תושבים בבאר שבע מפחדים לצאת בלילה לרחוב.
"זה חלק מהתחושה הגדולה של התפוררות. אני באמת חושב שיש פתרונות, למרות שאני 'כולה' ראש עירייה. במבצע 'שומר החומות' הזדעזעתי שבזמן מערכה מרימים יד על המדינה, זה דבר שאסור לעבור עליו לסדר היום ולא חשובות הדעות הפוליטיות. זה לא קשור לימין או שמאל, זה קשור לריבונות. יש בישראל טרור אזרחי, שאם לא יטופל בנחישות על ידי כל המערכות בסנכרון מלא, הוא עלול לערער את יסודות השלטון. אני מתריע על כך מאז 'שומר החומות'! מישהו פה חי במציאות וירטואלית, מדומה, ואנחנו נתעורר בעתיד למצב מאוד קשה. לכן אני זועק את הזעקה ואומר את הדברים בצורה מפורשת".
ומה הפתרונות?
"אני חושב שזאת שעת כושר היסטורית – ואולי דווקא לממשלה הזו, שהיא בעלת אופי ימני – לקבל סוף-סוף את ההחלטות הנכונות בנוגע לערביי ישראל. הייתה התחייבות, היו בחירות, היו נציגים שאמרו שיחזירו את המשילות, אני חושב שהבעיה שלנו במצב של המשילות, ואחרי 'שומר החומות' נפגשתי עם כולם, מכל המערכות. אני חושב שאחת הבעיות שלנו היא שהחוליות שלנו לא מחוברות זו לזו. אין ענישה בחקיקה, הנושא של הממשלה, הרשות המבצעת – אנחנו רואים את הפערים ואת המחסור בשוטרים".
"חייב להתאים את המשטרה למצב הנוכחי, להקים משמר לאומי, עם יחידות מיוחדות שיודעות להתמודד עם הטרור האזרחי שהיה פעם במדינת ישראל ולכן נוצרו הפערים האלה. להתחיל לקבל את ההחלטות שדרושות כאן עם המשטרה, לעודד את הגיוס למשטרה. שאנשים ירצו להתגייס לשם. זו הוראת השעה. אני לא רוצה להיות צודק, אני רואה שהמדינה תעשה מה שנכון לה".
לאחרונה נכנסו כוחות מג"ב לעיר שלך. מה אתה חושב על זה? פתרון הגיוני?
"במציאות שלווה ורגועה זה לא צריך לקרות", מודה ראש עיריית באר שבע. "אבל ברגע שהמציאות משתנה ונעשים כמה מעשים שאסור לעבור עליהם לסדר היום, אז אני חושב שמדינה שצריכה לסמן את הריבונות והמשילות, צריכה להגן על אזרחיה. אני בעד שייכנסו אנשי שב"כ לתוך המיליציות האלה, המדינה צריכה לעשות הכול רק באמצעים חוקיים ומסודרים, אנחנו לא רוצים אנרכיה, אבל אני בעד שבמקום שיש בעיות – אם צריך שיחידות מג"ב תתכנסנה כדי להחזיר את הסדר, אז בהחלט כן. כל מה שהמדינה תחליט באמצעים חוקיים ומסודרים. מה יקרה לנו במערכה הבאה אם לא נפיק את הלקחים? משילות היא כל הדברים האלה".
אופטימיסט מתוסכל
"יש לי תחושה לפעמים שהשאירו אותי לבד במערכה", ממשיך דנילוביץ' במונולוג הנוקב. "כאילו אני לבד במערכה. זועק ולאף אחד לא אכפת. אל תסתכלו עלינו בנגב ובגליל – זה יגיע לכל מקום. לפשיעה אין גבולות, היא תגיע לכל מקום! כשלא עוצרים אותה ואין סדר ציבורי, זה יגיע לכל מקום. מדינת ישראל הייתה צריכה לנהוג ביד קשה ביריות בין הערבים שהרגו זה את זה. ילדים קטנים שומעים שם יריות ב-2:00 בלילה ולא מטפלים – זה זולג אלינו. ואז הפשיעה מגיעה לכל מקום. אף אחד לא יהיה חסין, והמדינה צריכה להתעורר – כולנו זועקים 'משילות!' בשביל הסדר הציבורי ובשביל שאנשים יוכלו לחיות פה. ואנשים רוצים לחיות".
אתה סומך על הממשלה החדשה שתשנה משהו? תהיתי. "זו שעת כושר דווקא לממשלה הזו עם האופי שלה. האתגר של הממשלה הזו הוא לטפל ביד קשה ונחושה בפשיעה ובטרור האזרחי גם בקרב ערביי ישראל והבדואים כאן בנגב. אני חייב לומר ביושר שזו לא קבוצת מיעוט, יש גורמים בעלי ראייה לאומנית, ילדים שנולדו לאימהות עזתיות", הוא משיב. "ואם מדינת ישראל יצרה מציאות מאוד קשה – צריך לטפל בה בזרוע נחושה. לא למצמץ. יחד עם זאת, המדינה צריכה לקרב ולתת תחושת שייכות, לדאוג לחינוך הכי טוב, לתעסוקה. אני חושב שמדינת ישראל נמצאת עכשיו בשעה דרמטית. אני אופטימיסט מתוסכל, כי אני רואה מה עשינו פה בשנים האחרונות בבאר שבע, אני רואה את העיר שהפכנו להיות".
"אני אומר בכל מקום, גם לחבריי הבדואים – זו מדינה יהודית, אני גאה בערכים היהודיים שלנו, ויחד עם זאת אני חושב שזו הזדמנות מעולה שלנו לקחת את המיעוטים בישראל, שהרוב בהם רוצה תחושת שייכות, שרוצה לחיות כאן ולגדל כאן את ילדיו... אני חושב שחברת ישראל מחמיצה את החברה הערבית. צריך להשקיע בחינוך שם, להקים מוקדי תעסוקה, פעם היו מתגייסים לצה"ל – איך קרה שאצל חלק מהם להתגייס זה דבר שאסור בכלל?" שואל דנילוביץ' בכעס. "איך הגענו למצב הזה? אנחנו צריכים לשאול את עצמנו כמדינה. איך החינוך שם ככה? איך 50% אבטלה? איפה אנחנו נמצאים כמדינה?"
למרות הביקורת הרבה על השלטון, דנילוביץ' הודף בקנאות את החיזורים של המפלגות: "אמרתי 'לא' למלא הצעות מפתות, הציעו לי את הדברים הכי מפתים והכי גדולים ואמרתי 'לא'. חלק מההצעות פורסמו, והחמיא לי מאוד שהן הוצעו ממפלגות שונות ממגוון הקשת הפוליטית. דחיתי את כל ההצעות. כפי שהתבטאתי בעבר באופן מפורש, גולת הכותרת של חיי הציבוריים היא הנגב. אני שליחהּ של מדינת ישראל בנגב ורואה בכך מפעל חיי. כל כולי ממוקד למען מטרה זו".
"בן גביר? לא מחלק ציונים, אשתף פעולה"
עם "איש השעה" איתמר בן גביר, שרץ על קמפיין "מי פה בעלי הבית" והבטיח להחזיר את המשילות, דנילוביץ' כבר דיבר. "הוא ניהל איתי שיחה אחרי שהוא נבחר, שיחה טובה על באר שבע והנגב ועתיד הנגב. לבד אי אפשר להצליח: משימת המשילות היא לא משימה של אדם אחד, של בן גביר – אם ראש הממשלה לא יתגייס לזה, והשרים לא יתגייסו לזה, זה לא יעבוד. ההצלחה שלו בנושא המשילות והחזרת הביטחון האישי היא אינטרס לאומי של כולנו. אני מחפש את הצלחתו כפי שחיפשתי את הצלחתו של עמר בר-לב".
לעבר של בן גביר, ראש העירייה לא מייחס חשיבות: "אני בעד הממלכה, אנחנו נשתף עם בן גביר פעולה כי זה מה שהממלכה קבעה. כמו שעבדתי עם ניצן הורוביץ ועם תמר זנדברג, אף שדעותיי הפוליטיות לא קרובות לשלהם – זאת הבחירה, ומרגע שזאת הבחירה, אני אשתף פעולה עם כל גורם שיקדם את הנגב ואת מדינת ישראל בדרכים חוקיות ומסודרות. אני לא מחלק ציונים לאיש ציבור כזה או אחר, תמיד נפגשתי עם כל איש ציבור שנבחר כאיש ציבור לגיטימי בישראל. אני מכבד את בחירת הציבור".
בן גביר היה לאחרונה באזכרה לכהנא, אמר בעבר על רבין "עוד נגיע אליו" ותלה את תמונתו של הרוצח ברוך גולדשטיין בסלון ביתו – והסיר אותה רק בגלל לחץ ציבורי. הוא ראוי בעיניך להיות איש ציבור, שר?
"כל עוד המערכת המשפטית מאפשרת לכל אדם, לא רק בן גביר, להיבחר וחושבת שאין פגם באדם כזה או אחר, אז זו השיטה הדמוקרטית, ואני מכבד אותה. אני לא נכנס לאמירות כאלה ואחרות. אני רואה שבחודשים האחרונים בחלק מהראיונות שלו הוא שינה את ההתבטאות שלו לגבי הרבה מאוד דברים, ובסוף מי שמגיע לתפקיד ממלכתי משרת את כלל הציבור".
אתה סומך עליו?
"ניתן לו לעבוד. הוא קיבל את הקרדיט מהציבור, כרגע הציפייה גדולה – מהממשלה בכלל, לא רק מבן גביר. כולנו מצפים למעשים. דיברתם, קיבלתם את הקולות, קדימה עכשיו במעשים – מבחן התוצאה הוא מבחן המציאות. קדימה לעבודה".
איזה טיפ היית נותן לו בתור התחלה לשיפור המשילות בדרום?
"קודם כול להקשיב לאנשים. ואני חושב שהוא עושה את זה, אני יודע שהוא מנהל שיחות רבות עם גורמים במשטרה ובצבא ועם ראשי רשויות, להבין את התמונה, ואני חושב שעד רגע זה הוא פועל נכון. מכאן והלאה אני אומר שזו לא רק המשימה האישית שלך, אתה צריך לדאוג לרתום את כל גורמי הממשלה, וגם את האופוזיציה, כי זו משימה לאומית. לדבר גם עם הערבים. גם חשוב להבין שאין הרבה זמן, הזמן עובר מהר מאוד. צריך לדעת לקבל החלטות. לגייס תקציבים".
"דייטים זו משימה שקיבלתי על עצמי"
במהלך השיחה דנילוביץ' מתייחס גם לחיים האישיים שלו, שמעוררים עניין רב, ועושה מעין חשבון נפש. "החיים האישיים שלי היו במשך שנים שזורים בחיים הציבוריים שלי, הקלישאה 'נשוי לעיר' היא חלק מהמציאות שלי, אני לוקח מאוד אישי ומאוד טוטלי. אני כל הזמן בעבודה. גם כשאני בדייט אני בעבודה, לא הצלחתי ליצור את ההפרדה הזו". דנילוביץ' מספר כי אחרי שנים הוא חזר לעולם הדייטים: "כן, אני יוצא ומנסה. זו משימה שקיבלתי על עצמי. הקורונה די הסיטה אותי מזה, אבל אני עכשיו חוזר למסלול, ואני מאוד רוצה את זה".
במשך שנים התרחק מהנושא: "הייתי צריך לסעוד את אבא, כי הורים זה הורים. אני קודם כול ילד של ההורים שלי. אימא שלי נפטרה ואני קיבלתי עליי את המשימה לטפל באבא ברגע שהוא הפך להיות סיעודי. עכשיו אני מנסה להשתנות במישור האישי, לתת לעצמי זמן פרטי, לחזור לדייטים ולנסות להקים משפחה, להכיר אישה לחיים. אני משתדל להתפנות לזה במקביל לעיסוקיי כראש עירייה. אני אדם מאוד משפחתי ומבין שהערך של המשפחה הוא מאוד גדול גם לעוצמה האישית וגם לנו כבני אדם".
ועד שיקים משפחה, דנילוביץ' עדיין לא רואה את עצמו עוזב את התפקיד: "אני מאוד נהנה, כמו ביום הראשון שנכנסתי מלא תשוקה ואהבה. אני צובט את עצמי בכל בוקר. אני ראש העירייה הראשון שנולד וגדל בעיר, זו זכות גדולה עבורי. שואלים אותי הרבה למה אני לא ממשיך הלאה, הציעו לי כמעט לכל תפקיד להגיע, מימין ומשמאל ומהמרכז, וזה באמת החמיא לי ועשה לי טוב על הלב, אבל גולת הכותרת של חיי הציבוריים היא הנגב. אני שליח המדינה כאן. אני כואב מאוד את מה שקורה כאן כי אני מודאג, ובכל זאת אני נשאר אופטימי ויודע שצריך להישאר על המסלול, וקם כל בוקר עם חיוך על השפתיים".
העתיד האישי – והזיכרונות מנתניהו
אחרי יותר מעשור על הכיסא, דנילוביץ' לא מתכוון לפנות אותו בהקדם: "כרגע התרומה הכי טובה שלי למדינה היא כאן. לסייע לגורמי השלטון מכאן. אני רק מצפה שהמדינה תנצל את זה שיש הנהגה טובה, לא רק בבאר שבע, כדי שנרוץ מהר יותר. לא נמאס לי עדיין, אני עושה את זה באותו להט ובאותה תשוקה וברור לי שזה לא יהיה לנצח".
"התפקיד הזה מבחינתי, כאדם טוטלי, הוא טוטלי עד הסוף, ויש לזה מחיר שאין לך חיים אישיים – ואני עושה את זה בהשלמה מלאה, אף אחד לא הכריח אותי", מצהיר ראש העירייה. "אני לא מחזיק את הכיסא בכוח, אני נבחר כל פעם מחדש על ידי הציבור. אני עדיין צעיר, ראשית שנות ה-50 של חיי. כל עוד אני מלא להט ותשוקה ויכול לתרום, אני אעשה את זה. אני לא יודע מה יהיה הדבר הבא, אבל זה בהחלט מעסיק אותי. אני מאמין שזה יהיה משהו ציבורי וחברתי".
בימים שבהם נתניהו נערך לחזור לתפקיד ראש הממשלה, דנילוביץ' נזכר ומזכיר: "יש לי הערכה רבה לנתניהו על התרומה והעשייה הציבוריות שלו לאורך השנים. הממשלה בראשותו מ-2009 סייעה לנו רבות בקידום העיר ונתניהו עצמו היה שותף בפיתוח ההיי-טק, הסייבר והחדשנות". אך לא הכול ורוד: "אני סבור שבנושא של המגזר הבדואי ניתן וצריך היה לעשות אחרת ויותר, אמרתי לו את הדברים במספר הזדמנויות, בפגישות ובסיורים בין 2009 ל-2013. הדברים נכונים גם היום. לצד אכיפה נחושה והחזרת המשילות, ממשלת ישראל חייבת להשקיע בתשתיות, בחינוך ובתעסוקה, במגזר הבדואי ובקרב ערביי ישראל. אני יודע שנתניהו מבין את החשיבות הגדולה של הנגב להתבססותה ולעתידה של מדינת ישראל".
גם כשהמתיחות בדרום גוברת, דנילוביץ' מנסה לשמור על האופטימיות שלו – בוודאי כאשר מקדמים בעיר פרויקטים גדולים כמו כניסת חלקים נרחבים מחיל המודיעין ובית הספר למחשוב וסייבר (סב"ר) של אגף התקשוב, לצד מיזמי תיירות ייחודיים כמו ה"מדבריום" ו"המכתש". וראש העירייה מסביר: "כפי שהפכנו את באר שבע לבירת הסייבר הבין-לאומית והקמנו את פארק ההיי-טק ורובע החדשנות, אני מצפה שראש הממשלה הנכנס יוביל אסטרטגיה מקיפה לבאר שבע ולנגב. דווקא ממרום ניסיונו וממגוון התפקידים שהוא מילא, הוא מבין את גודל המשימה הלאומית. באר שבע והנגב הם הפתרון למשבר הדיור, ליוקר המחיה ולפיזור האוכלוסין".
איך תיראה באר שבע בעוד עשור?
"אני מאמין גדול שבאר שבע והנגב הם החלום הישראלי החדש, וראוי שהמדינה תאמץ את החזון ותוביל אותו כדי להפוך את המטרופולין הדרומי לאזור הביקוש הבא של ישראל. ככל שזה תלוי בי, אני אמשיך לפעול ולהגביה עוף בחזון ולממש את האתגרים, אך חשוב לי לומר שללא העוצמה שמביאה איתה מדינת ישראל, יהיה קשה להפוך את החלום הזה למציאות".