ליאור (שם בדוי) מבאר שבע לא שוכח את היום שבו בוצע הפיגוע הקשה בעירו, בשלהי חודש מרץ, ואת ההחלטה שקיבל מיד לאחר מכן. קרוב משפחתו של ליאור נרצח באותו פיגוע במרכז מסחרי בעיר: "אני זוכר את הרגע שהתבשרנו על כך, היינו בטיול בצפון ואימא שלי צלצלה בבהלה, 'תחזור מהר הביתה'. אני זוכר ששאלתי את אימא 'מה קרה' ואז היא אמרה, 'היה פיגוע, מחבל הגיע משום מקום, דרס והתחיל לירות לכל עבר'. אני זוכר ששאלתי, 'אימא, יש נפגעים?' והיא ענתה בסערת רגשות: 'פשוט תגיעו'".
מאותו יום נורא, שבו נרצחו ארבעה בני אדם, הדרך של ליאור לנשיאת אקדח ולחידוש רישיון הנשק הייתה קצרה מאוד: "אתה מבין אז שהגיעה העת להשתמש בכל הכישורים והיכולות שצברת בשירות הצבאי שלך", הוא מספר למגזין N12. "לא המבצעים, לא השמירות, לא הגיחות בשעת לילה – אני היום נושא אקדח כדי להגן על הבית".
גם דניאל (שם בדוי) נחשף לאירוע כואב וטראומטי בגל הטרור האחרון – וגם הוא לא היה יכול לעמוד מנגד והחליט לעשות מעשה. "הפיגוע הרצחני בעיר שלי חדרה, שבו שני מחבלים אכולי שנאה החלו לרסס לוחמים, טלטל אותי", הוא אומר. הוריו מתגוררים סמוך לזירת פיגוע הירי: "הם שמעו את הירי וזוכרים בבירור את הסירנות של המשטרה והאמבולנסים שמיהרו לזירה".
בעקבות האירוע הקשה, שבו נרצחו שני שוטרי מג"ב, החליט דניאל לחדש את רישיון הנשק שלו. "זה משהו שתמיד חשבתי עליו ולא פעלתי בנושא, אם זה בגלל הילדים שלנו, שהיו צעירים מדי ולא רצינו שהנשק יהיה בהישג ידם, אם זה בגלל מקום העבודה וחוסר הנעימות שיתחילו לשאול שאלות – אבל אחרי שהמפגעים היו ממש כאן, מחוץ לחלון הבית של ההורים, החלטתי שבשלה העת לחזור לשאת את הנשק".
במהלך שירותו הצבאי באחת מהיחידות "המסתערבות" בשירות הביטחון, נשא אקדח לעיתים תכופות. כעת מה שהיה זיכרון מהשירות חוזר להקנות לו תחושת ביטחון: "אני לא יודע אם אצטרך להשתמש באקדח, אבל ההרגשה הזאת שיש עליך משהו צמוד לתת מענה ראשוני אם אתה חש בסכנה או מאוים, כבר מורידה מעט את רף הלחץ".
11 פיגועים בחודש אחד
דניאל וליאור ממש לא לבד. חצי שנה מאז תחילת גל הפיגועים הרצחני שפקד את ישראל, נחשפים לראשונה במגזין N12 הנתונים שמעידים על זינוק במספר הבקשות לקבלת רישיון נשק. גם בימים אלה, כאשר פיגועים מסוכלים כמעט מדי יום ו-11 פיגועים בוצעו בחודש אחד, תחושת המוגנות נמצאת באיום – וכעת מתברר כמה ישראלים החליטו להתחמש כדי להגיב.
"כל מי שיש לו רישיון לנשק – זה הזמן לשאת אותו", קרא ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט בשיאו של גל הטרור הרצחני שפקד את ישראל. בין מרץ למאי נרצחו 19 בני אדם ונפצעו 68 בשורה של פיגועים שחצו את ישראל: רצף האירועים המדממים התרחש בירושלים, בבאר שבע, בחדרה, בבני ברק, בתל אביב, באריאל והאחרון – הפיגוע הקטלני במוצאי יום העצמאות בעיר אלעד. "בימים אלה אנחנו חווים גל טרור רצחני, וכמו בכל הגלים הקודמים, גם הפעם אנחנו נתגבר ביחד", אמר אז בנט. "מעתה, חיילים בסדיר, בקבע ובמילואים, מרובאי 03 ומעלה, ייצאו מהבסיסים הביתה עם הנשק. אנחנו גם בוחנים מסגרת גדולה יותר לשילוב מתנדבים, אזרחים שרוצים לעזור ולסייע. מה מצופה מכם אזרחי ישראל? ערנות ואחריות, לפקוח עין".
והקריאה הזו נענתה – ולא רק בערים שבהן התרחשו הפיגועים. "לגל הטרור שהחל בבאר שבע לא הייתה רק השפעה מקומית בכל הקשור לבקשות לקבלת רישיונות לנשיאת נשק. על פי הנתונים ההשפעה שלו הייתה ארצית" – כך אמר מנהל האגף לרישוי כלי ירייה במשרד לביטחון הפנים, ישראל אבישר, בשיחה עם מגזין N12. לדבריו, "כל השיח הציבורי והסיקור בתקשורת לא התייחסו נקודתית רק לפיגועים: המסרים שעברו הם שהסיכון הוא בכל מרחב ביטחון הפנים, ולכן אנחנו רואים פה פיזור אדיר של הבקשות. הגידול הוא ארצי". הוא מדגיש כי דברי בנט נתנו את אותותיהם: "הקריאה הזו הגבירה את המודעות לנשיאת הנשק, באותם ימי היה גל בקשות גבוה".
"לגל הטרור שהחל בבאר שבע לא הייתה רק השפעה מקומית בכל הקשור לבקשות לקבלת רישיונות לנשיאת נשק. על פי הנתונים ההשפעה הייתה ארצית"
ישראל אבישר, מנהל האגף לרישוי כלי ירייה במשרד לביטחון הפנים
"קפיצה" בבקשות לקבלת רישיונות לנשיאת נשק
לידי N12 הגיעו נתוני הבקשות לקבלת רישיון לנשיאת נשק בחלק מהערים שבהן התרחשו הפיגועים בגל הטרור האחרון, והם נחשפים כעת לראשונה:
אחרי הפיגוע בבאר שבע ב-22 במרץ פנו 8,642 אזרחים ישראלים למשרד לביטחון הפנים בבקשה לקבל רישיון לנשיאת נשק – 363 מהם תושבי העיר באר שבע.
אחרי הפיגוע בחדרה ב-27 במרץ הגיעו 9,232 פניות לקבלת רישיון לנשיאת כלי ירייה, מתוכן 135 של תושבי חדרה.
אחרי הפיגוע בבני ברק שאירע ב-29 במרץ (5 נרצחים) הוגשו 9,816 בקשות לקבלת רישיון לנשיאת נשק, 341 מהן – של תושבי העיר. 3.5% מהפניות היו של נשים.
לאחר הפיגוע שאירע בפאב האילקה בתל אביב ב-7 באפריל (3 נרצחים) התקבלו 4,806 בקשות, 273 מהן של תושבי העיר. מתוך כל הבקשות 5% היו נשים שביקשו לשאת נשק ברישיון.
הפיגוע הקטלני האחרון בגל הטרור אירע בצאת אירועי יום העצמאות, ב-5 במאי בעיר אלעד (3 נרצחים). בעקבותיו הגיעו לידי משרד לביטחון הפנים 4,431 בקשות לקבלת רישיון נשק, מתוכן 100 של תושבי העיר.
"זינוק של 100% בבקשות"
באגף מזהים זינוק בבקשות לקבלת רישיונות לנשיאת נשק מאז מבצע "שומר החומות" והמהומות בערים המעורבות. "יש זינוק משמעותי בבקשות, שהחל במאי 2021, אבל קפיצה ניכרת יותר הייתה בגל הטרור האחרון. מאז הפיגוע בבאר שבע מזהים עלייה בבקשות – הצלחנו במשרד לזהות קשר, שכולל נתונים מדידים, בין הבקשות לבין גל הטרור והצהרת ראש הממשלה בנט, שקרא להחזיק נשק", מדגיש מנהל האגף לרישוי כלי ירייה.
בשיחה עם מגזין N12 מפרט אבישר את הנתונים שמראים את המגמה: "בין 2016 ל-2020 היו בממוצע כ-10,000 בקשות לקבלת רישיון לנשיאת נשק. הבוסט הגדול נרשם בחודש מאי 2021, ב'שומר החומות'. בתוך חודש קיבלנו יותר מ-6,000 בקשות לקבלת רישיון לנשיאת נשק. הנתונים של 2021 מעידים על זינוק של 100% בבקשות".
"בין 2016 ל-2020 היו בממוצע כ-10,000 בקשות לקבלת רישיון לנשיאת נשק. הבוסט הגדול נרשם בחודש מאי 2021, ב'שומר החומות': בתוך חודש קיבלנו יותר מ-6,000 בקשות
ישראל אבישר, מנהל האגף לרישוי כלי ירייה במשרד לביטחון הפנים
לדבריו של אבישר, הקפיצה הגדולה הבאה הגיעה ממש לאחרונה, עם גל הטרור של 2022 – "קפיצה שוברת שוויון", כפי שהוא מכנה אותה. "ממרץ השנה רואים גידול מטורף בבקשות, אני מדבר איתך על יותר מ-35 אלף בקשות לקבלת רישיון לנשיאת נשק. לפני הנתונים שלנו ניתן לראות את 'הבוסט הממוקד' של הבקשות בחודשי הפיגועים השנה, מרץ–אפריל–מאי: רק באפריל קיבלנו 15 אלף בקשות, זה נתון מטורף". גורמים באגף מזהים מגמה ברורה: "בשנים האחרונות יש עלייה ברכישת כלי ירייה קטנים ונוחים שניתנים לנשיאה על הגוף בנוחות מרבית".
אחת הדוגמאות שככל הנראה מדרבנת אנשים רבים לשאת נשק היא סיפורו של ארתור חיימוב, נהג אגד שהגיב במהרה לפיגוע בבאר שבע. הוא ירד מהאוטובוס עם נשקו האישי וניגש לעבר המחבל, שהיה חמוש בסכין – וירה בו למוות. בקרוב יקבל חיימוב צל"ש מהמפכ"ל: "ועדת הצל"שים המליצה בחום שתקבל צל"ש, ואני מאשר את המלצתה לאור מה שראיתי ושמעתי", אמר לו המפכ"ל קובי שבתאי בשיחת טלפון. "כולי מתרגש, בשבילי זה כבוד לקבל את זה", השיב חיימוב, והמפכ"ל ענה לו: "הצלת חיי אדם, אין ספק – קיבלת את זה בזכות".
בריאיון ל"שש עם עודד בן עמי" אמר השבוע חיימוב: "לא ידעתי שייתנו לי צל"ש. האירוע הזה חוזר אליי כל יום, אני גם עובר שם עם הקו ומצטמרר. קיימתי מצווה של הצלת עם ישראל, אז אני חזק בזה ומתחזק". על המקרים שבהם אזרחים הצליחו לסכל או לעצור פיגועים, אמר: "כל הכבוד. אני חושב שכל אחד מישראל צריך לקום ולעזור אם קורה דבר כזה, אנחנו חייבים את זה. היינו בגלות והתעללו בנו, ולא ניתן שזה יחזור שוב".
"אקדח שמופיע במערכה הראשונה – יירה בשלישית"
בקואליציית "האקדח על שולחן המטבח", הפועלת לצמצום תפוצת כלי הנשק, עוקבים בדאגה אחרי שינוי המגמה הפוקדת את ישראל בשנים האחרונות. לצד הקשחת התנאים שמאפשרים קבלת רישיון לנשיאת נשק, בארגון דורשים לחייב ארגונים חמושים – וגם יחידים נושאי נשק בישראל – בדין וחשבון ובבקרה ציבורית הדוקה.
לקואליציה חברו עמותות וארגונים רבים (ובהם האגודה לזכויות האזרח; שדולת הנשים; ארגון משפחות נרצחים ונרצחות, איתך – משפטניות למען צדק חברתי; הכצעקתה; כולן; נגה – המרכז הישראלי לזכויות נפגעי עבירה, נשים לגופן; פוליטיקלי קוראת; פסיכואקטיב – אנשי ונשות בריאות הנפש למען זכויות אדם; פרופיל חדש – התנועה לדה-מיליטריזציה של ישראל; קואליציית נשים לשלום; רופאים לזכויות אדם; ותמורה – המרכזי המשפטי לקידום השוויון). לפני ארבע שנים הגישה הקואליציה עתירה לבג"ץ נגד הרפורמה בכלי הירייה, שהרחיבה מאוד את הנוכחות של כלי הנשק במרחב הציבורי והפרטי.
העתירה תוקפת את מדיניות המשרד לביטחון הפנים: "היא מרחיבה באופן קיצוני את הנגישות לכלי ירייה אזרחיים ואת נוכחותם במרחב הציבורי והפרטי. מדיניות זו מתבטאת בפרסום מאוגוסט 2018 של 'תבחינים' חדשים, שמרחיבים באופן חסר תקדים ובלתי סביר את המספר הפוטנציאלי של בעלי רישיון לכלי ירייה אזרחיים ב-600 אלף איש נוספים", נכתב. העותרים טענו, על פי השוואה בין-לאומית, ש-40% מכל מעשי הרצח בישראל בתקופה שנבדקה בוצעו באמצעות כלי ירייה, לעומת 28% במדינות ה-OECD בממוצע. עוד צוין כי הימצאות נשק במרחב הציבורי מגבירה את הסיכון לחיי נשים בשיעור שבין 3% ל-5%.
מתוך העתירה: 40% מכל מעשי הרצח בישראל בתקופה הנבחרת בוצעו באמצעות כלי ירייה, לעומת 28% במדינות ה-OECD בממוצע. עוד צוין כי הימצאות נשק במרחב הציבורי מגבירה את הסיכון לחיי נשים בשיעור שנע בין 3% ל-5%
בדיון שהתקיים בבג"ץ בחודש פברואר 2021 התייחס שופט העליון (בדימוס) מני מזוז לתופעה המדאיגה ואמר: "ככל שיש יותר כלי נשק שמסתובבים בחוץ, כך יש סיכוי גבוה יותר שייעשה בהם שימוש לא ראוי, כפי שבתיאטרון 'אקדח שמופיע במערכה הראשונה יירה במערכה השלישית'". אחרי הדיון הוציא בג"ץ צו על תנאי נגד הרפורמה וביטל את הוראת השעה שמתירה למאבטחים לקחת את הנשק שלהם מחוץ למקום העבודה ושעות העבודה. ביולי 2021 הודיעה הפרקליטות לבית המשפט כי השר לביטחון הפנים החדש, עמר בר-לב, מקבל את עמדת היועמ"ש כי יש לקבוע תבחינים למתן רישיון נשיאת נשק פרטי בחקיקת משנה. השופטים עוזי פוגלמן, יצחק עמית ונעם סולברג כתבו בפסק הדין: "רשמנו לפנינו את הצהרת המשיבים כי בכוונתם לסיים את הליך גיבוש התקנות עד לסיום כנס הקיץ של הכנסת, ב-31 ביולי 2022".
עברה כמעט שנה, ובאפריל האחרון, לאחר שורת דיונים, מחק בג"ץ את העתירה – לאחר שהמדינה התחייבה לקדם, לבקשת העותרים, תקנות הקובעות את התנאים לרישוי נשק עד לסוף מושב הכנסת ולתקן בתוך חודשיים את החקיקה במקום הוראה מנהלית. כמו כן, בג"ץ חייב את המדינה לשאת בהוצאות העותרים בסך 7,500 שקל.
חוק מ-1949
החוק לנשיאת כלי הירייה חוקק לראשונה אי-אז בשנת 1949, בתחילת ימיה של המדינה. החוק מסדיר את נושא הרישוי, הנשיאה וההחזקה של כלי ירייה: עיקרו אומר שהזכות לשאת כלי ירייה אינה זכות מוקנית, והליך מתן הרישיון מאזן בינה ובין האינטרס של שלום הציבור. השר לביטחון הפנים ממונה על ביצוע החוק, ולפיו עיסוק בכלי ירייה מחייב רישיון מהאגף לרישוי כלי ירייה, הפועל בתוך המשרד לביטחון הפנים ואחראי למימוש החוק תוך שמירה על שלום הציבור.
קבלת רישיון לנשיאת נשק בישראל מותנית בעמידה בתנאי סף וקריטריונים, וכן בקבלת המלצות ממשטרת ישראל וממשרד הבריאות. הרישיונות ניתנים גם לאנשים פרטיים וגם לארגונים: החוק מגדיר את הגופים שרשאים לבקש רישיון ארגוני – חברות שירותי אבטחה ושמירה, יישובים, מפעלים ומשרדי ממשלה וכן ארגונים המשתמשים בכלי ירייה, כמו מטווחי ירי ובתי מסחר לכלי ירייה.
"האגף פועל בהיקפי פעילות גבוהים וחריגים בשנת העבודה 2022 על רקע המציאות הביטחונית בזירת ביטחון הפנים ועל רקע השפעתה על הרישוי הפרטי והארגוני המצוי באחריות האגף על פי החוק", מדגיש אבישר, "במקביל, אנחנו נערכים לקבלת אחריות לשני עולמות תוכן חדשים ומורכבים שצפויים להיות מוסדרים בחקיקה ראשית עם היבחרן של כנסת וממשלה חדשות. עובדי האגף ומנהליו עושים את המיטב כדי למלא את משימותינו המורכבות באופן מקצועי ומיטבי ובלוחות זמנים סבירים. אני רואה חשיבות רבה בהמשך בניין הכוח האגפי ובהשלמת גיוס כוח אדם והכשרתו, כדי להיות ערוכים לקבלת אחריות ביצועית במהלך שנת העבודה 2023 כנדרש".
בחודש שעבר, במסגרת תחקיר של "שומרים" ובקשה של התנועה לחופש המידע, פרסם המשרד לביטחון הפנים לראשונה נתונים מקיפים בנוגע למספר בעלי הרישיון לשאת נשק בישראל. על פי נתוני יולי 2022 יש בישראל 196,409 בעלי רישיונות לנשיאת נשק פרטי וארגוני, לעומת 177,495 ביולי 2021 – עלייה של כ-20 אלף בעלי רישיונות בשנה. לפי ההערכה, המספר יחצה את רף 200 אלף הרישיונות עד סוף השנה, מכיוון שהבקשות לרישיון נערמות בקצב של 600 ליום, כפי שהעידו נציגי המשרד במאי האחרון במהלך דיון בכנסת.
עוד עולה מהנתונים המעודכנים כי יש 54,190 בעלי רישיון נשק ארגוני – מהם כ-39 אלף רישיונות הם של מאבטחים בחברות אבטחה, והיתר מחולקים בין מקומות עבודה נוספים: מאבטחים של משרדי ממשלה, יישובי קו העימות שתושביהם משתתפים בהגנה המרחבית ועובדים של יצרני נשק ומטווחים. "המשרד לביטחון הפנים לא מסר נתונים לגבי מספר בעלי הרישיונות בשנים הקודמות, בנימוק שהמערכת הממוחשבת אינה מספקת נתונים אלו בפילוח שנתי", נכתב בתחקיר, "הסבר תמוה, בהתחשב בכך שכאשר הדבר שירת את מטרותיו להציג ירידה, פרסם המשרד נתונים כבר מ-2009, אז כנראה מספר בעלי הרישיונות הגיע לשיא, אך בתשובה לבקשת חופש המידע של 'שומרים', מסר המשרד כי לא יוכל לתת נתונים מלפני 2012 (כולל), כיוון שאז היו רישיונות נשיאת הנשק באחריות משרד הפנים" .
הנשק הפופולרי בישראל
מכל כלי הנשק עולה שכלי הירייה הפופולרי ביותר בקרב הישראלים הוא האקדח של חברת גלוק (GLOCK), והדגמים הפופולריים ביותר הם G19 ו-43X. בישראל מחזיקים בדגמים שונים של האקדח כ-53 אלף מבעלי הרישיון. הבאים בתור בדירוג הפופולריות הם האקדחים של חברת סמית' אנד ווסון (Smith & Wesson), ובראשם דגמי ה-12471 וה-13534, שבהם מחזיקים יותר מ-17 אלף בעלי רישיון. באקדחי הברטה (Beretta) מחזיקים יותר מ-14 אלף איש, ו-13 אלף אוחזים בכלי נשק של חברת סי זד (צ'סקה זברויובקה). האחרונים ברשימה הם האקדחים של חברת "זיג זאואר" (SIG-Sauer), שבהם מחזיקים כ-8,300 ישראלים.
"רוב הפניות שמגיעות לאגף מוגשות בהתאם לקריטריון סף – שירות קרבי בצה"ל ברמת רובאי 07 ומעלה, לצד קריטריון נוסף של מגורים ביישוב זכאי, כמו למשל התנחלויות או יישובי גבול", מציין אבישר. "ברור לנו שלנשק יש משמעות – גם בהיבט הציבורי אבל גם בהיבט החברתי. אתה לא רוצה פה חברה שכל אדם נושא בה נשק, כי לריבוי כלי נשק יש גם היבטים ציבוריים, גם תדמיתיים וגם מעשיים". והוא מחדד: "בעת אירוע פח"עי למשל אתה רוצה שרק גורמים מוסמכים ישתמשו בנשק ויספקו תגובה, ריבוי כלי נשק הוא הקצה השני של הסקאלה".