25 שעות הצום הן זמן מצוין עבור כל אחד מאיתנו לעשות עם עצמו חשבון נפש. לשאול היכן טעה, מה צריך לתקן ולמי מגיעה התנצלות. בימים של תענית, תשובה וכפרת עוונות, חזרנו אחורה בזמן להתנצלויות המפורסמות ביותר בפוליטיקה הישראלית ובדקנו למה קשה כל כך לנבחרים שלנו לקחת אחריות על מעשיהם ומה עומד מאחורי ההתנצלויות הפומביות שלהם.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
רק לפני שבועיים סיפקה שרת הפנים איילת שקד התנצלות טרייה בדרך לקלפי כשביקשה סליחה מתומכיה על כך שהסכימה להצטרף לממשלת בנט-לפיד. "אני מבקשת לשתף אתכם בחשבון הנפש שלי", אמרה בהשקת קמפיין הבחירות של הבית היהודי. "גיביתי את בנט והצטרפתי לממשלה. אני יודעת שההחלטה פגעה קשות ברבים מכם. אני מודעת לעומק האכזבה שנגרמה לרבים מכם. חלק מכם לא רצה בממשלה הזו ואני הייתי חברה בה. ההחלטה שברה מיליון לבבות של אנשים שהיו איתנו לאורך כל הדרך".
יו"ר הבית היהודי, שהצהירה כי תעדיף הקמת ממשלת ימין צרה על פני בחירות שישיות, פנתה לציבור המצביעים שאליו היא מכוונת: "היום אני מבקשת סליחה מהתומכים שלי, מהקהל האהוב שלי, שליבו נשבר כשהצטרפתי למהלך הקמת הממשלה האחרונה. אני מאמינה שתמצאו בלבכם את המקום לסלוח לי". למרות חשבון הנפש, שקד הבהירה שלא תתפטר מתפקידה בממשלה מכיוון שאז "תקל על שרי הממשלה להוביל צעדים שנויים במחלוקת ומרחיקי לכת".
בשם מפא"י על כל דורותיה
אמנם שקד לא לבד, התנצלויות נוספות נרשמו בדברי הימים של הפוליטיקה הישראלית, ובכל זאת עידן ההתנצלויות בפוליטיקה הישראלית החל מאוחר למדי. ההתנצלות שפתחה את העידן הנוכחי בפוליטיקה הישראלית היא זאת של אהוד ברק, בהיותו יו"ר מפלגת העבודה. ברק, בדרכו לראשות ממשלת ישראל, בחר בספטמבר 1997 להתנצל בפני בני עדות המזרח בשם מפלגת העבודה לדורותיה, לפני שהביס את בנימין נתניהו בקלפי. ברק שקל את עמדתו, התייעץ לא מעט וחש שעליו להתנצל על טעויות קודמיו.
ההתנצלות הושמעה לקראת כינוס מיוחד של מפלגת העבודה שהתקיים בנתיבות ואחריה נוספו עוד מאות התנצלויות לפנתיאון. ברק אמר אז כי תנועת העבודה הייתה אחראית על מבצע מפואר של הקמת ובניית הארץ, ובמהלך ההקמה, נגרם שלא במתכוון עוול לרבים מבני עדות המזרח, כאשר הם הופרדו משורשיהם ונשלחו ללא קשר למיקום בני משפחותיהם למקומות מרוחקים.
"אני מבקש סליחה בשם מפלגת העבודה ומפא"י על כל דורותיה", ציין ברק בהודעתו הדרמטית והביע תקווה שהבעת הסליחה תאפשר את חידוש הדו-שיח בין מפלגת העבודה ותושבי עיירות הפיתוח.
ההתנצלות עוררה את זעמם של רבים, ביניהם של העיתונאי והביוגרף שבתי טבת ז"ל שאמר אז: "ייתכן שנדרשה רגישות יותר גדולה מצד החברה הקולטת והממשלה, אבל לדבר על פגיעות? על מה ברק מדבר?".
מתנצל סדרתי
אגב, התנצלויות והבעות צער הן חלק אינטגרלי ממסעות הבחירות של ברק. בדרך לחיבור עם מפלגת מרצ בבחירות 2019, חבר הכנסת מטעמה עיסאווי פריג' פרסם טור בעיתון "הארץ" תחת הכותרת "דברים שברק צריך לומר", שבו דרש ממנו להתנצל באופן פומבי על אירועי אוקטובר 2000 שבהם נהרגו 12 אזרחים ערבים מירי כוחות המשטרה. חלפו מספר שעות וההתנצלות של ברק אכן הגיעה.
"אני נושא באחריות של כל מה שהתרחש – לטוב ולרע – בתקופת כהונתי כראש ממשלה, בכלל זה גם לאירועים הללו", אמר ברק בריאיון ברשת ב'. "אני חוזר גם היום ואומר בכאב אמיתי: אין מקום בשום מצב להרג מפגינים מאש כוחות הביטחון והמשטרה של מדינת ישראל, של המדינה שלהם. אני אחראי לכל מה שקרה – כולל הדברים האלה – ומביע שוב צער והתנצלות בפני המשפחות שהכאב שלהן הוא בטח אינסופי. היו שם נסיבות קשות ביותר והאחריות בהחלט נדרשת".
אלא ששיטוט בארכיון מלמד שזו לא הייתה הפעם הראשונה שברק הביע צער על אירועי אוקטובר 2000. גם שנה לאחר האירועים, בעצת יועציו ובעודו בקמפיין בחירות מול אריאל שרון, ברק השמיע טקסט מפויס בישיבת הממשלה. "כראש ממשלה אני נושא באחריות כוללת ובכלל זה גם לאירועים שבהם נהרגו 13 אזרחים ערבים", אמר. ספק אם ההתנצלויות ריצו את ערביי ישראל, שרואים בברק אחראי ישיר לירי החי לעבר מפגינים מצדה של המשטרה.
זאת לא התנצלות רגילה
ההתנצלות הפומבית של ברק בפני בני עדות המזרח נעשתה לאחר מחשבה וכחלק מאסטרטגיה שהתווה עבורו היועץ האמריקני ג'יימס קארוויל. זהו אותו יועץ שייעץ לנשיא ארה"ב לשעבר ביל קלינטון להתנצל בפני ילידי הוואי על הפלת ממלכת הוואי והדחתה של המלכה מאה שנה קודם לכן, ושייעץ לראש ממשלת בריטניה לשעבר ומנהיג הלייבור טוני בלייר להתנצל בפני האירים על רעב תפוחי האדמה הגדול כדי לקרב אותם למפלגתו.
פרופ' זוהר קמפף, מרצה בכיר במחלקה לתקשורת ועיתונות באוניברסיטה העברית שעבודת הדוקטורט שלו הוקדשה להתנצלויות בשיח הציבורי, מסביר: "בהתנצלות רגילה מצופה ממך לקחת אחריות על מעשה שלילי שאתה ביצעת. ברק, בדומה לקלינטון ולבלייר, התנצל על מעשים שלא הוא עשה. לביל קלינטון היה קל מאוד להתנצל כלפי מדינות זרות אבל הרבה יותר קשה להתנצל על פרשת מוניקה לוינסקי. לקח לו שבעה סיבובים עד שהוא הצליח להתנצל כמו שצריך".
"להתנצלויות הייצוגיות יש משמעות גדולה מאוד מפני שהמתנצל עומד בסופו של דבר בראש המערכת – נשיא מדינה, ראש ממשלה או ראש מפלגה", מדגיש פרופ' קמפף. "התנצלות של ראש ארגון מכשירה את הסיפור של הצד השני ואת הכשלים של הארגון שהוא עומד בראשו".
"לא הייתה לי כוונה לפגוע בערביי ישראל"
בדומה לברק, גם לראש האופוזיציה וראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו היסטוריה ארוכה ומרשימה של התנצלויות. בינואר 1993 חשף נתניהו בשידור חי את פרשת "הקלטת הלוהטת" והאשים בסחיטה "בכיר בליכוד, המוקף חבורה של פושעים". שנתיים אחר כך הוא התנצל בפני דוד לוי, שאליו כוונו ההאשמות, "על שפגעתי בך ובחבריך".
אלא שההתנצלות הזכורה ביותר של נתניהו נעשתה לאחר ניצחונו בבחירות 2015. ראש הממשלה דאז, שהיה בעיצומו של קמפיין געוואלד, פרסם כמה שעות לפני סגירת הקלפיות סרטון שבו דחק בתומכיו לצאת להצביע. נתניהו התייצב מול המצלמה, כשמאחוריו מפת המזרח התיכון ודגל ישראל, ואמר: "שלטון הימין בסכנה - המצביעים הערבים נעים בכמויות אדירות לקלפי".
ואכן, נתניהו הצליח להפוך פיגור של 4 מנדטים בסקרים לניצחון סוחף בקלפיות - אלא שהאמירה השנויה במחלוקת עוררה סערה בארץ ובעולם. הבית הלבן גינה בחריפות את ההתבטאות והנשיא האמריקני ברק אובמה אף הביע חשש מ"פגיעה בדמוקרטיה הישראלית". גם נשיא המדינה דאז ראובן ריבלין יצא נגד דברי נתניהו. "מבית הנשיא יצאה קריאה לכל אזרחי ישראל לבוא ולהצביע. צריכים כולם להיזהר בדבריהם - בעיקר אלה שאותם שומעים בעולם כולו", אמר ריבלין.
שישה ימים לאחר הבחירות ובניסיון לאחות את הקרעים, נפגש נתניהו בבית ראש הממשלה עם נציגי מיעוטים בארץ שמזוהים עם הליכוד והביע צער על אמירתו: "אני יודע שהדברים שאמרתי לפני ימים אחדים פגעו בחלק מאזרחי ישראל, פגעו בערביי ישראל. לא הייתה לי שום כוונה שכך יהיה. אני מצטער על כך".
לעצור כדור שלג שיקבור אותך
ספי שקד, יועץ אסטרטגי ומנהל קמפיינים באירופה שייעץ בעבר לבני גנץ ולאריה דרעי, רואה במחוות ההתנצלות כמעט מהלך של אין ברירה. "התנצלות של פוליטיקאי היא בסך הכול עוד כלי בתוך ניהול משברים, והיא בדרך כלל המוצא האחרון. התנצלות של פוליטיקאי היא כמו גלגל הצלה שאפשר להשתמש בו רק פעם אחת. מעבר לכך, זה כבר ישדר תזזיתיות וחוסר רצינות".
"מומלץ לפוליטיקאים להשתמש בהתנצלות כשמה שהם אמרו פוגע בהם בתוך המחנה שלהם", מפרט שקד. "אם זה פוגע בהם במחנה היריב - אפשר להכיל את זה. כדאי גם להתנצל כשמה שאמרת יכול לשמש את היריבים כקרדום לחפור בו, ואז ההתנצלות באה כדי לעצור כדור שלג שיקבור אותך. וכמובן, להתנצל זה יעיל רק כשבטוחים שהאירוע שעליו מתנצלים לא יחזור".
במצב אחד, הוא בטוח, ממש עדיף שלא לבקש סליחה. "אם כשאתה מתנצל בפני צד אחד, הצד השני כועס שהתנצלת - אז קוממת את כולם. במקרה כזה עדיף פשוט לשתוק. רוב הסיכויים שהסערה תחלוף אחרי 48 שעות. אם אפשר לקחת אוויר, זה יעבור".
שעת הרחמים
עידן ההתנצלויות בפוליטיקה העולמית, מספר פרופ' קמפף, נפתח בתחילת שנות התשעים כשלקראת סוף המילניום החלה הכנסייה הקתולית לפרסם מאות התנצלויות על חטאי העבר, כולל החטאים נגד היהודים. עד אז ההתנצלות נחשבה לפעולה זניחה עד מאוד בפוליטיקה. זכורה במיוחד אמירתו של ראש ממשלת בריטניה בנג'מין ד'יזראל: "לעולם אל תתנצל על הבעת רגשותיך. כשאתה עושה כך אתה מתנצל בפני האמת".
בעקבות התנצלותו של קלינטון בפני ילידי הוואי, ההילה המוסרית החלה לקרוץ למנהיגים נוספים שהחלו להתנצל על פשעים היסטוריים של המדינות שלהם – והחל מסוף שנות התשעים שיח ההתנצלויות הגיע גם לישראל. "ישראל מורכבת ממה שרובי ריבלין כינה שבטים ושבטים כאלה פוגעים אחד בשני או מעליבים אחד את השני - ולכן היו גם הרבה יותר דרישות להתנצלות מאשר התנצלויות לאורך השנים", מסביר פרופ' קמפף. "תביעת עלבון זו פעולה הרבה יותר פופולרית מאשר התנצלויות בפוליטיקה הישראלית".
גם כשהם מבקשים סליחה, מתברר, הפוליטיקאים שלנו מתנצלים לרוב מבלי להתנצל. "התנצלות היא פעולה של קבלת אחריות על המעשים שלך. כשאתה בוחן לעומק התנצלויות פוליטיות אתה רואה שהפוליטיקאים יכולים לטשטש את הקיום של הפגיעה או להפחית ממנה. הם יכולים להגיד: 'אם נפגעת מהדברים שלי אני מתנצל'", הסבטקסט של אמירה כזאת, לפי פרופ' קמפף, היא ש"אם נפגעת אז אולי אתה רגיש מדי".
אלא שנראה שהציבור לא קונה את ההתנצלויות האלה. "יש מקרים נדירים שבהם התנצלות מתקבלת על ידי הציבור", אומר קמפף. "ההתנצלות של המלך חוסיין על רצח הנערות הישראליות באי השלום בנהריים ב-1997 התקבלה על ידי רוב הציבור הישראלי כי המלך הגיע מירדן אל בתי המשפחות השכולות, כרע ברך וביקש סליחה. לא היה כאן ניסיון התחמקות".
מילה זו מילה?
נתניהו לא רק התנצל - אלא גם קיבל התנצלויות. לפני כשש שנים, בחסות המגעים הקואליציוניים ולקראת כניסתו לממשלה ולמשרד הביטחון, התנצל בפניו יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן על שכינה אותו מספסלי האופוזיציה "שקרן", "רמאי", "נוכל", "שרלטן" ועוד שלל ביטויים. ההתנצלות של ליברמן נאמרה כשמאחוריו בלטה הסיסמה: "מילה זו מילה!".
מאז הפך ליברמן שוב לאויב מר של נתניהו ובשבועות האחרונים כבר הספיק לומר עליו משפטים כמו: "נתניהו הוא חלאת המין האנושי, אין לו קווים אדומים", ו"השיטות שלו הן בדיוק כמו של גבלס וסטלין". על ההתבטאות האחרונה התנצל ליברמן בדרכו - הוא אמר שלא הייתה לו כוונה לפגוע בזכר השואה.
רק לפני כחודשיים קיבל נתניהו התנצלות נוספת, הפעם מיו"ר ועדת החוץ והביטחון רם בן ברק שבריאיון ברדיו ייחס לו "בעיות נפשיות". מאוחר יותר, בריאיון למגזין N12, חבר הכנסת מיש עתיד כבר הפנה את החיצים ליריביו בליכוד: "התנצלתי ואמרתי שאני לא חושב שיש לו בעיות נפשיות וזו הייתה פליטת פה לא מכוונת – לא במקום, מאחורינו. מאחוריי. לא ראיתי שמירי רגב התנצלה על כך שאמרה לי שאני עוכר ישראל, או אמסלם, שאמר שאני גונב כספים. אני גם לא מצפה מהם להתנצל".
כמו אצל הילדים - היא התחילה
ראשי "גוש השינוי" דיברו פעם אחר פעם בשנים האחרונות נגד מינוי סיטונאי של שרים וסגני שרים. ראש הממשלה יאיר לפיד הוביל את המאבק הזה כבר לפני עשור ומאז התחייב בכל מערכת בחירות שלא למנות יותר מ-18 שרים. "לבזבז כספי ציבור זו לא יציבות", תקף ב-2015. "משרות שר הן לא משהו שמשתמשים בו בשביל לשחד את שותפיך הקואליציוניים אלא נועדו כדי לשרת את הציבור. אסור לחזור למצב שבו יש 39 שרים וסגני שרים. ממשלה מנופחת היא שחיתות שלטונית".
עם כניסתו לפוליטיקה לפיד אף חוקק תיקון לחוק יסוד הממשלה שחייב את הממשלות שלא למנות יותר מ-18 שרים וארבעה סגני שרים, אבל הממשלה דאגה לבטל אותו לפני כשלוש שנים. בפברואר 2021, ארבעה חודשים לפני הקמת הממשלה, שוב התחייב לפיד להקים "גוף יעיל, 18 שרים, שהולך לעבוד". למרות ההתחייבויות החוזרות ונשנות, יו"ר יש עתיד חתם ביוני 2021 על ממשלה מנופחת של 28 שרים וחמישה סגני שרים - ומיהר להודות בכישלון בנושא הזה.
בריאיון ל"ידיעות אחרונות" ביום הכיפורים אשתקד, נשאל לפיד על מה הוא מצטער בשנה החולפת והשיב: "אין לי איזה חרטות גדולות על השנה הזאת. בסוף אתה לא שואל אותי שאלה על תוצאות. אתה שואל אותי שאלה על כנות הכוונות. מה שעשיתי היה מהמקום הנכון והייתי הגון עם עצמי ועם סביבתי. מה שלא הצלחתי להגיע אליו הוא ממשלה של 18 שרים. אני חושב שזה מה שטוב למדינה. בסוף גמרנו עם ממשלה מנופחת, שבהקשר הזה לא מכבדת את האזרחים. על זה אני מצטער".
שנתיים קודם לכן התנצל ראש הממשלה בפני חברת מפלגתו אורנה ברביבאי, אחת משתי נשים בודדות בעשירייה הראשונה של רשימתו. לפיד התלוצץ אז בכנס בחירות של רשימת כחול לבן, וביקש מברביבאי לקום ולהציג עצמה לקהל. משברביבאי לא שיתפה פעולה עקץ לפיד: "מעט נשים וגם הן לא ממושמעות". כעבור כשעה צייץ התנצלות מטעמו: "מתנצל בפני הנשים שנפגעו. זו הייתה בדיחה לא מוצלחת".
אביו של ראש הממשלה, חבר הכנסת ושר המשפטים יוסף (טומי) לפיד ז"ל, התפרסם בזכות לשונו שלוחת הרסן שסיבכה אותו יותר מפעם אחת. במרץ 2005, למשל, הוא זעם על דברי הביקורת של חה"כ זהבה גלאון על מפלגתו ורמז כי היא עוסקת במקצוע העתיק בעולם. "אני לא רוצה לומר לכם מה אני חושב על מקצועה של זהבה גלאון", אמר לחבריו בישיבת סיעת שינוי.
גלאון לא נותרה חייבת ותקפה בחריפות את הדברים הבוטים: "לפיד הוא סקסיסט, שוביניסט, גזען ושונא נשים. הוא יורד מהפסים ולא מסוגל לקבל ביקורת. לפיד נחשף במלוא ערוותו המכוערת". לפיד ניצל את זכות התגובה ובחר שלא להתנצל: "היא לא פרטנרית בשבילי לוויכוח. אני מתווכח עם שריד ועם ביילין, ולא עם נושאי כליהם. היא לא לרמה שלי, והיא לא אדם חביב על הבריות".
רק מאוחר יותר סיפק לפיד האב התנצלות רפה: "כמו אצל הילדים - היא התחילה, אבל היות שהיא נעלבה ולא התכוונתי ואני ג'נטלמן, אני מצטער אם נפגעה וחוזר בי מהביטוי".
"היועץ גרוע מאייכמן והיטלר"
שבעה חודשים לאחר הקמת ממשלת בנט-לפיד, סגן הרמטכ"ל לשעבר וסגן שרת הכלכלה יאיר גולן ממרצ הצליח לאגד כמעט את כל המערכת הפוליטית בטבעת אחת של גינויים שהופנו כלפיו, אחרי שטען בריאיון לערוץ כנסת שמתיישבי המאחז חומש הם "תתי-אדם".
ראש הממשלה דאז נפתלי בנט מיהר לגנות: "דבריו של יאיר גולן על המתיישבים בחומש מזעזעים, מכלילים וגובלים בעלילת דם". ראש האופוזיציה נתניהו כינה את האמירה של גולן "מבישה", טען שהיא לקוחה היישר מהטרמינולוגיה הנאצית נגד העם היהודי וקרא לבנט לפטר את גולן. גם ראש הממשלה החליפי דאז לפיד הצטרף לגינויים והסביר כי הוא מצפה מחברי הקואליציה לתת דוגמה אישית של שיח מכבד והוגן. אפילו בעבודה ובמרצ גינו בחריפות את האמירה שנכנסה לכותרות.
זו לא הייתה הפעם הראשונה שגולן הסתבך עם אמירות שנויות במחלוקת לאחר שכסגן הרמטכ"ל הוא נאם בטקס יום השואה בתל יצחק והזהיר מפני תהליכים שהתרחשו בשואה שמתקיימים בקרבנו בשנת 2016.
סגן הרמטכ"ל דאז מעולם לא התנצל על האמירה ההיא - אלא שעל הביטוי "תתי-אדם" הוא דווקא הצטער. לאחר שאמירתו הקימה את המערכת הפוליטית נגדו, נשאל גולן בריאיון במהדורה המרכזית אם הוא חוזר בו מהשימוש בביטוי והשיב: "אני מצר על האמירה, זו התבטאות לא מוצלחת שנאמרה בסערת רגשות ומתוך כעס עצום".
"בגבעת שמואל הולכים בשבת לקלאב או לסאונה"
התבטאות אומללה נוספת של בכיר בממשלה שייכת לשר הפנים ויו"ר ש"ס דאז אלי ישי שאמר ב-2012 כי צה"ל נכשל במלחמת לבנון השנייה מכיוון שהחיילים הסתמכו על כוחם ולא נשאו עיניהם לאלוהים.
בדבריו השווה ישי את מלחמת לבנון השנייה למלחמת ששת הימים: "במלחמת ששת הימים כל יהודי ויהודי שהלך למלחמה והלך לקרב הרים את העיניים לבורא עולם, אבל במלחמת לבנון השנייה אמרנו: 'כוחי ועוצם ידי'. ואז הקדוש ברוך הוא אמר לנו: 'כוחי ועוצם ידי? בוא נראה מה יהיו התוצאות'. מורי ורבותיי, זה מוסר גדול, כשכל מדינות ערב נגד העם היהודי, מה שיציל את העם היהודי זה לומדי התורה והתשובה".
המתקפה הציבורית על ההתבטאות המכפישה של ישי לא איחרה לבוא וזה פרסם הודעת התנצלות לתקשורת שבה מסר כי הוא "מתנצל בפני המשפחות השכולות שבניהן מסרו נפשם למען העם והארץ. המשפחות השכולות והנופלים הם הדבר הקדוש לעם ישראל". אף שדבריו תועדו ושודרו בערוץ 10, ישי קבל על כך שהדברים הובאו ב"מגמתיות מכוונת, ואינם נכונים". עוד הוסיף: "כאנשים מאמינים ברור לנו שניצחונות במלחמות ישראל תלויות באמונתנו בבורא עולם".
גם מחליפו בראשות ש"ס, חה"כ אריה דרעי, התנצל יותר מפעם אחת. לקראת בחירות 2013 תקף דרעי את מפלגת הליכוד-ביתנו ואמר כי היא "מייצגת רוסים לבנים". יום לאחר מכן, הסביר כי דבריו נאמרו בלהט הרגע והתנצל על המתקפה: "זו הייתה טעות אדירה. לצערי, אתמול בלחץ של העימות לא שמתי לב לביטוי הזה. אני מתנצל, זה לא הסגנון שלי, מעולם לא דיברתי כך. הם אחים שלי".
לפני כשנה, לאחר הקמת ממשלת בנט-לפיד, אמר דרעי בריאיון לעיתון "משפחה" כי "בגבעת שמואל אורח החיים המקובל הוא שבשבת בבוקר הולכים לבית הכנסת ואחרי הצהריים כולם נמצאים בקלאב או בסאונה. אין להם בעיה עם זה".
בעקבות הביקורת מצד חבריו לאופוזיציה, סיפק דרעי ספק תיקון ספק התנצלות: "קבלתי על חברי ימינה המייצגים חלק קטן ולא מייצג של הציבור הדתי לאומי ופועלים להרס הרבנות הראשית וחבירה לשמאל ולזרם הרפורמי. אין כוונתי חלילה לכלל הציבור של הציונות הדתית היקר מאוד לליבי, וכמובן לא לכלל תושבי גבעת שמואל. אם דבריי לא הובנו כהלכה או שמישהו נפגע מהם אני מתנצל".
למרות התחושה הכמעט בלתי נמנעת שגם ההתנצלויות בפוליטיקה הפכו לקרקס ציני, פרופ' קמפף סבור כי הציבור צריך בכל זאת לצפות מהמנהיגים שלו לחשבון נפש: "מדינות דמוקרטיות, פתוחות וחופשיות מחייבות את הפוליטיקאים שלהן בדין וחשבון. זה ההבדל בין דמוקרטיות למשטרים טוטליטריים. המנהיג הטוטליטרי לא צריך לתת דין וחשבון לציבור שלו. המנהיג הדמוקרטי צריך לעשות לפעמים חשבון נפש כשהוא טועה – אלא שבפועל יש כאילו קבלת אחריות וכאילו התנצלויות. זה כנראה הטבע האנושי, קושי לקבל אחריות על מעשים ונטייה להעביר את האשמה לגורמים חיצוניים".