"הלו, זה משטרה - היה פיגוע, שמענו עשרות יריות עולות מרחוב השניים. מחבל שעובר ברחוב ויורה לכל עבר עם רובה M16. תגיעו מהר" - זאת הייתה שיחת הטלפון הראשונה שהתקבלה במוקד 100 בליל הפיגוע בבני בברק. השיחה שחרוטה עמוק בזיכרונם של אנשי יחידת האופנוענים של המשטרה בעיר ומציפה בכל פעם מחדש עצב, כאב וגעגוע לרס"ם אמיר ח'ורי. חצי שנה חלפה מאז שהם שכלו את חברם, שנפל בעת מילוי תפקידו כשחתר למגע עם המחבל במסע הרצח בבני ברק. חצי שנה שבה פצע עמוק נפער בלב היחידה שעושה כל שביכולתה על מנת להמשיך בדרכו.
גבורתו של אמיר ח'ורי ז"ל - סיקור N12:
"אנשים לא הפסיקו להתקשר למוקד 100, אתה פתאום מבין שמדובר באירוע אמת"
"אחרי אותה שיחה הגיעו עוד עשרות שיחות, אנשים לא הפסיקו להתקשר למוקד 100. עוד ועוד אנשים, אתה פתאום מבין שמדובר באירוע אמת", נזכר רס"ר משה מלול, שוטר ואחראי משמרת ביחידה האופנוענים של משטרת בני ברק. "אנחנו רגילים למעשי קונדס ולשיחות סרק למשטרה על אירועי ירי שבעצם מדובר בכלל על זיקוקים - אבל הפעם זה היה שונה".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
סמוך לשעה 20:00 בערב הגיע המחבל דיא חמארשה עם רכבו לרחוב ז'בוטינסקי, פינת הרצל - שם חנה ויצא רגלית לכיוון רחוב ביאליק בשכונת פרדס כץ. הוא היה מצויד ברובה M-16 והחל לירות לעבר רוכב אופניים שהצליח להימלט. משם הוא נכנס בריצה לרחוב ביאליק וירד במורד הרחוב עד לקרן הרחובות ביאליק והשניים - ושם פתח באש.
באותה שעה ישבו בחנות המכולת שני אזרחי אוקראינה, ויקטור (סשה) סורוקופוט ודימטרי (דימה) מיטריק - השניים נהרגו מהירי. לאחר מכן, המשיך המחבל במסע הרצח כשפתח בירי מטווח קצר לעבר הולך רגל ורוכב אופניים, אך הם הצליחו להימלט בלא פגע עקב מספר מעצורים בנשק. בשלב זה הוא דרך את נשקו וכיוון אותו לעבר רכב שהגיע מרחוב השניים, ופנה שמאלה לרחוב ביאליק כשהוא צועק לנהג: "עמוד, עמוד" בעברית.
בחזרה לשעה הקשה שבה אמיר ח'ורי נהרג
הרכב ניסה להימלט, אלא שאז התקרב אליו המחבל ורצח את הנהג, יעקב ישראל שלום ז"ל. לאחר מכן, הוא המשיך לרחוב הרצל 65 בעיר, ושם רצח את אבישי יחזקאל שהגן בגופו על בנו בן השנתיים שלא נפגע. המחבל המשיך לצעוד לכיוון הרצל פינת ז'בוטינסקי, ושם התפתח קרב יריות בינו לבין שני שוטרי יחידת האופנועים. אחד מהם היה רס"ם אמיר ח'ורי שרכב על האופנוע במהלך האירוע ונפצע אנוש. הוא פונה לבית החולים בילינסון, כאשר כעבור זמן קצר נאלצו הרופאים לקבוע את מותו. בזמן הזה שותפו של ח'ורי לא הרים ידיים והוא הרג את המחבל שביצע את הפיגוע.
את מפקד היחידה רס"ב אמיר ברקוביץ' תפסו הודעות החירום על הפיגוע בזמן שהיה באזכרה בבית הקברות, אך מהצליל החוזר הזה הוא לא יכול היה להתעלם – והוא מיד נכנס לאירוע. "הייתי עם אשתי באזכרה ופתאום התחלתי לקבל עשרות הודעות, הרבה דיסאינפורמציה וחצאי מידע", הוא משחזר בריאיון למגזין N12. לדבריו, הדיווחים הראשונים היו על "שני חשודים שפתחו בירי מקלצ'ניקוב באזרחים ברמת גן", וכך לאט לאט זה התבשל למה שקרה בפועל.
תחזיר אותי לשיחה שבה קיבלת את הבשורה הקשה - חורי נפצע בפיגוע.
ברקוביץ': "הייתי עם אשתי ברכב, אני מקבל ממקבילי את העדכון ששוטר שלי נפגע והדבר הבא שאני זוכר זה את הדרך הביתה. אני ממהר לעלות על מדים, לעלות על האופנוע ולעוף לזירת הפיגוע".
"היינו עושים הכול יחד, זה חבר כמו אח – ואז ברגע אחד מכה בך שהוא נהרג"
זמן קצר לאחר שברקוביץ' עודכן על כך, שני ארוסתו של ח'ורי, הייתה זו שהתקשרה אליו והמתינה רועדת בצד השני של הטלפון, חוששת ומבקשת לדעת מה מצבו של אמיר. "אני זוכר שאני חושב בראש שעכשיו אני צריך לספר לה שבן הזוג שלה נפצע באירוע, בזמן שאני לא יודע מה המצב שלו - מהן דרגות הפציעה של אמיר, הוא נזכר בכאב.
"אני די חסר אונים, נוסע כמה שיותר לזירה, כי אני רוצה לדעת מה קורה - ואז מגיע הטלפון מהשוטר שמעדכן אותי שאמיר לא שרד את הפציעה ונפטר", ממשיך ברקוביץ' בקול שבור. "זה רגע שאתה מקבל אגרוף לבטן. זה שוטר שלך, חבר שלך כמו אח, היינו צוחקים יחד, עושים הכול יחד - ואז ברגע אחד מכה בך שהוא נהרג".
כמו כוחות רבים שזרמו לזירה, גם מלול שעט למקום בניידת המשטרתית ואת רגעי ההיתקלות של ח'ורי ז"ל ושותפו במחבל הוא שמע בקשר המשטרתי. "השותף של אמיר צעק בקשר: 'מחבל אחד חוסל, מחבל אחד חוסל'. מלול שהיה בין הכוחות הראשונים שהוקפצו לזירה לאחר שח'ורי נפגע, חוזר לרגע המטלטל: "אתה מגיע לזירה ורואה את החבר שלך מתבוסס בדם שלו, זה בלתי נתפס, זה הלם. אבל אתה כל הזמן זוכר שאתה בתפקיד בזירת בפיגוע. כשקיבלנו את הבשורה שאמיר נפל זאת הייתה מכה קשה".
הצלחתם לעכל את זה באותו רגע?
מלול: "את המכה הרגשנו רק ביום שלאחר הפיגוע. כשהאדרנלין יורד ואתה רגע חושב ומעכל את זה שהחבר שלך איננו - זה ממש כואב".
ברקוביץ': "אנחנו אמנם לימדנו את השוטרים איך לפעול במקרה של פיגוע, אם זו החתירה למגע וההגעה המהירה לזירת האירוע. אבל אתה זה ששלחת אותו לשם וקורה מה שקורה - ואז זה צובט לך בלב".
"אמיר היה נשמה שכולה טוב, כולם אהבו אותו"
הדרך לבית החולים אחרי הפיגוע הייתה עבור ברקוביץ' דרך אין-סופית. ראשו עדיין לא עיכל את האובדן והוא מצא את עצמו שואל שוב ושוב ' למה זה קרה'. "זאת אמנם דרך ארוכה, אבל באותם רגעים היא לא נגמרת", הוא אומר. "ואז כשאתה כבר מגיע לבית החולים, אתה רואה את כולם עם דמעות והראש ברצפה. חברה של אמיר וחברים מהיחידה שהיא בעצם המשפחה השנייה של אמיר יחד ובוכים. אמיר היה כמו מלאך, נשמה שכולה טוב, כולם אהבו אותו, כולם התחברו אליו וזה כל כך כואב שאתה מאבד כזה. הלב נשבר לרסיסים".
במקביל לאובדן הטרגי של השוטר ביחידתו, ברקוביץ' נדרש לגלות חוסן אל מול השבר שפקד את היחידה, ולאחות את הרסיסים כדי להמשיך ולפקד עליה. "בתוך כל הבלאגן הזה, אתה מנתק את האישי שלך. אתה צריך להרים את כל החברים שעכשיו שבורים, התפקיד שלך לשמור עליהם, לנסות להרים אותם, להחזיר אותם למסלול, כי אם תיתן להם לשקוע - אתה לא תצא מזה".
איך אפשר לחזור לשגרה אחרי טרגדיה כזו?
ברקוביץ': "היינו אמורים לעבוד משמרת של 12 שעות, משמרת שהיא לא רגילה ובמקום זה לא עבדנו בכלל. אי אפשר היה לחזור לשגרה אחרי אירוע כזה. נפגשנו כולנו, דיברנו, היינו יחד וניסינו להרים את עצמנו".
"מעשה הגבורה של אמיר הוא עילאי ונותן דלק להמשך"
באיזה אופן האובדן של אמיר השפיע על המשך הפעילות של היחידה?
ברקוביץ': "אחרי האירוע שוטר אחד ביקש לעזוב את היחידה בגלל הסכנות שכרוכות בתפקיד. מצד שני שוטר אחר ביקש להשתלב ביחידה בגלל האתגרים שנחשפנו אליהם בפיגוע".
"יש מורשת וגבורה עילאית שחשוב לדבר עליה", אומר רפ"ק אורן טיבי, סגן מפקד תחנת בני ברק-רמת גן. "ברגע שצריך להיכנס לתוך אירוע כזה - לא חושבים פעמיים, קופצים פנימה גם במחיר הכי כבד שנשלם. אם זה לא היה אמיר חורי והשותף שלו, אלה היו אנשים חפים מפשע שהיו נפגעים מאש המחבל. למרות העצב באובדן של החבר שלך, ממש משפחה שנייה, מעשה הגבורה של אמיר הוא עילאי ונותן דלק להמשך".
יחידת האופנועים - מבט מבפנים
"יחידת האופנועים הוקמה בשנת 2012 וגדלה עם הזמן. היא מורכבת מלוחמים והיא אמורה לתת מענה ולטפל באירועים שוטפים - קטן כגדול", אומר אורן טיבי, סגן מפקד תחנת בני ברק-רמת גן. "זה יכול להיות שוד או אירוע של הקמת של רעש וזה יכול להיות אירוע קשה פח"ע או אירוע של אלימות במשפחה".
"מדובר בלוחמים מאוד מיומנים ומנוסים. זמן התגובה כאן הוא מאוד קריטי", הוא ממשיך. ועדיין, ההכשרה שעברו הסיירים רחוקה מאוד מזו של לוחם ימ"מ או ימ"ס, אך בשנים האחרונות הגדילה משטרת ישראל באופן ניכר את צוות האופנוענים במערכי הסיור של התחנות והמרחבים. "הכרת השטח והמקום היא קריטית פה, לוקח הרבה מאוד זמן בתוך מרחב הפעולה הזה, והיכולת של האופנוענים להגיע לזירה, לתת מענה ולסגור את האירוע הוא היתרון היחסי שלהם על שאר הכוחות".
"היחידה מונה היום 9 לוחמים, יש לנו ארבעה אופנועים ועוד כמה קטנועים", מסביר ברקוביץ'. "אנחנו פועלים בין השעות 07:00 בבוקר ל-22:00 בלילה, בשעות העמוס. אנשים שנמצאים ביחידה יודעים לחשוב לבד ולהגדיל ראש, המפקד לא נמצא איתם כל הזמן. הם צריכים לדעת להגיב במהירות לכל אירוע ולכל תרחיש".
בחודש מאי האחרון, לא רחוק ממקום הולדתו של ח'ורי, התקיים מרוץ הצדעה לזכרו בנוף הגליל שבצפון. בני משפחתו, חבריו ליחידה, שוטרים נוספים וחברים ותושבי בני ברק הגיעו לריצת הזיכרון כדי לחלוק כבוד נוסף לאמיר שבגופו מנע אסון גדול עוד יותר. "באומץ, תוך הקרבה עצמית, התקרב לשטח האש כשהוא נוהג על האופנוע, חתר למגע – ונהרג מהירי של המחבל. מעשה הגבורה של ח'ורי עורר התרגשות רבה בקרב תושבי בני ברק שחשו אסירי תודה", נכתב בהזמנה לאירוע.
כחצי שנה אחרי נפילתו של רס"ם אמיר ח'ורי, נראה כי נוכחותו עדיין פועמת היטב ביחידה, גם חודשים מאז שליבו נדם. בכל חדר, מעבר ולשכה מקשטות את הקירות התמונות מפעילויותיו, בשולחנות העבודה מונחים פדים לעכבר לזכרו ובחדרים מתנוססים משפטים שמזוהים עם מורשתו של השוטר האמיץ. "בכל מקום שאתה תנוע במרחב, אתה תפגוש באמיר, אמיר תמיד נוכח - בכל משרד ובכל חדר", מסכם טיבי. "אנחנו צריכים לזכור את המורשת, לזכור את המשפחה, לזכור את אמיר".