יום שני השבוע אמור היה להיות יומה האחרון – מעשית, גם אם לא רשמית – של הכנסת ה-24. גורלו של היום הזה התברר כבר בשעה די מוקדמת: הקואליציה והאופוזיציה לא הצליחו להסכים על כלום, גם כשלכאורה כבר נגמר המשחק, ונגררו לקרבות בוץ של הרגע האחרון על שלל נושאים שעומדים על הפרק, בעיקר בכל הנוגע לצד הטכני של הבאת הכנסת הזאת אל מנוחתה האחרונה. כיפופי הידיים נמשכו ונעילת שערי הכנסת נדחתה ליום חמישי בבוקר – אבל ריח הבחירות כבר היה באוויר.
כנהוג בימים חגיגיים מעין אלה, שבהם ההמולה בכנסת רבה, התמלאה המבואה של קומת הממשלה בעמדות שידור של כל הערוצים האפשריים ובשלל עיתונאים ואורחים המתרוצצים מצד לצד. אך מה שהתחיל בבוקר כציפייה לקראת היסטוריה – שכוללת לא רק את פיזורה של הכנסת אלא גם כניסה של ראש ממשלה חדש לתפקיד – נהפך עד הצוהריים ליום מבולגן שבו כל שיחת חולין אקראית במשכן מתחילה בלנסות להבין מה מתרחש.
תחושת ההמתנה לרגע הבלתי נמנע, שבו ייוולד משהו חדש, לא זרה לחברת הכנסת שרן השכל, שנמצאת בימים אלה בחודש התשיעי להריונה, עם תאומות. בהיותה חברה בכירה בוועדת הכנסת, המקום שבו מתרכז כל האקשן בכנסת בשבוע שכזה, השכל היא אחת מכוכבות היום במשכן. ניסיון להגיע אליה במהלך כל היום הזה הוא כמעט בלתי אפשרי: היא כרוח סערה, פעם פה, פעם שם. וכל זה כשלאור הבטן המתרחבת שלה היא מוסעת ברחבי המשכן על גבי קלנועית, כשאחת מסדרניות הכנסת משמשת נהגת צמודה. מדובר במראה יוצא דופן.
אפילו הדוברת של השכל, שמתגייסת לעזרה ומנסה לתאם מפגש קצר של כמה דקות עם אחת הח"כיות הכי עסוקות, נאלצת בכל כמה דקות להתנצל, כי הבוסית שוב נגררה – במקרה הזה פשוטו כמשמעו – לעוד איזו התייעצות חשובה. קצת אחרי השעה עשר בערב הניסיון להגיע אל השכל נושא פרי. נהגת הקלנועית כבר מזמן הלכה הביתה, והשכל נאלצת לסחוב את עצמה ואת הבטן, על הרגליים, דרך המעבר הארוך שמוביל לחדר ועדת הכנסת, ששוב מתכנסת לדיון חשוב על שלל נושאים קריטיים, כמו למשל הגדלת מימון המפלגות שהח"כים מארגנים לעצמם.
"הלוואי שהן עכשיו בתוך הבטן חוות את זה"
בתוך הדיון עצמו השכל נראית מותשת. סימני העייפות ברורים ופה ושם נרשם פיהוק, כשהיא יושבת בין יואב קיש לאחמד טיבי, שלא מפסיקים להחליף ביניהם מהלומות מילוליות. כשהדיון נקטע לכמה דקות מגיעים אל מושבה בזה אחר זה ח"כים, גם כאלו שאינם חברים בוועדה, כדי לדרוש דבר מה.
וכשהדיון מסתיים – זמנית כמובן, כי הוועדה מתכנסת שוב באחת אחר חצות – הח"כים מתפזרים למסדרון שמאחורי חדר הוועדה והשכל מתפנה לדבר על מצבה. "יש יחידים שמבינים מה זה היריון של תאומות, זה לא סתם היריון. זה הרבה יותר קשוח, פיזית ונפשית. אבל אני מקווה שהבנות שלי יגדלו לתוך עולם שבו ישברו להן כמה שיותר תקרות זכוכית ושהן תראינה את אימא שלהן בתור מודל לחיקוי, ושאין שום דבר שיכול לעמוד בפניהן. הלוואי שהן עכשיו בתוך הבטן חוות את זה איכשהו, שאני עושה את זה גם עבורן. זה מרגש אותי".
הח"כית בת ה-38, שבבית מחכה לה בתה הבכורה שעוד לא חגגה שנתיים, לא מרגישה לאור מצבה כמי שנאלצה להיגרר לתוך הסיטואציה, להפך, היא מקבלת אותה בהבנה והשלמה. וגם מדד העייפות, היא מציינת, לא שונה מזה של כל הריונית אחרת. באותו היום שבו נפגשנו היא נכנסה לשבוע ה-34 של ההיריון, ומשמעות הדבר שעכשיו נשאלת השאלה מה יבוא קודם: הלידה או פיזור הכנסת. "בעיקרון, בהריון תאומים הממוצע הוא שהלידה היא בשבוע 35", מסבירה ההריונית. "אבל זה הממוצע, יש כאלו שזה מגיע אצלן מהר יותר. הכול יכול להיות". למרבה המזל מחלקת היולדות של בית החולים שערי צדק נמצאת רק חמש דקות נסיעה משם. ואל דאגה, בשעות ההזויות שבהן השכל נמצאת בעבודה אין בעיה של פקקים.
"אני חייבת להגיד שבבחירות הקודמות היינו באותה קונסטלציה עם ההיריון של יעלי. אלוהים קצת צוחק", היא מספרת. "הוא ראה אותי עוברת ככה את כל מערכת הבחירות הקודמת, אז הוא אמר: 'אוקיי, אם היא מסוגלת לעשות את זה עם תינוקת אחת, בואו נראה איך היא תעשה את זה עם שתיים'".
מפלגתה של השכל סומנה כבר זמן רב כציר שעשוי להוביל לממשלה חלופית עם הליכוד, ובטח שבשבוע כזה. השכל מדגישה כי אינה מרגישה מחוזרת במיוחד בימים אלו, ומבטלת את עניין הממשלה החלופית מכל וכול. "אני יודעת ששמים אותנו במוקד התקשורתי, אבל שים לב שתקווה חדשה – לאורך כל השנה, גם לפני הקמת הממשלה החדשה – קיבלה הצעות מרחיקות לכת. גדעון סער, אתה יודע, כבר היה יכול להיות ראש ממשלה. אנחנו הוכחנו שלמרות המון המון הצעות אנחנו עובדים יחד ומאוחדים כסיעה. לא אצלנו העריקים".
אנחנו רואים את הסקרים, אולי בסיטואציה הזו עדיפה לכם ממשלה חלופית?
"לא הייתי מסתמכת על סקרים, זה לא מדע ולא עובדות. היה לנו רק השבוע כנס בחיפה של פעילי המפלגה, והגיעו יותר מ-500 פעילים מכל אזור הצפון. גדעון נאם יותר מחצי שעה, וכולם היו מרותקים. הכוח שלנו בשטח מוצק, המצביעים שלנו הם אלו שנמצאים במקום הכי גבוה ברשימות המצביעים שלא התאכזבו מההצבעה שלהם. ברור שעדיף בחירות, האופציה השנייה תהיה גרועה מאוד לעם ישראל". למוחרת, אגב, מעדכנת השכל בטלפון שהיא חזרה הביתה בסביבות ארבע לפנות בוקר, ובעשר כבר נאלצה לשוב לעבודה בכנסת. את הכנסת היא פיזרה עוד במהלך ההיריון.
"גם מצביע לפי המצפון שלי - וגם מביא הישגים"
באותן שעות שבהן פיזור הכנסת ממשיך להשתהות, היום התפתח בעיקר סביב הדוחק להספיק ולהשלים כמה שיותר חוקים. בתוך אווירת סוף העונה הזו, המושגים "קואליציה" ו"אופוזיציה" נעשים נזילים, המצב החדש שנוצר על רקע ההודעה על הקדמת הבחירות פותח הזדמנויות חדשות, וכל אחד מנסה לנצל את אווירת הבזאר כדי לקדם כל מה שהוא רק יכול. אחד מאלה הוא חה"כ אחמד טיבי, מוותיקי המשכן – שנראה מסתודד ארוכות עם שר התקשורת יועז הנדל.
ישראל הולכת לבחירות – סיקור נרחב ב-N12:
- בנט הודיע על פרישה מהחיים הפוליטיים: "זה הזמן שלי להתרחק מעט"
- בעקבות הביקורת: תוספת המימון למפלגות יופרד מחוק פיזור הכנסת
- סמוטריץ': "מוכן לעשות הנשמה מלאכותית לאיילת שקד כדי להקים ממשלה"
- סקר חדשות 12: ימינה בראשות שקד עם 5 מנדטים, איחוד בין גנץ וסער – 15 מנדטים
טיבי ניסה, יחד עם שותפו למפלגה וגיסו חה"כ אוסמה סעדי, לקדם את פריסת הסיבים האופטיים ביישובים ערביים. הוא היה משוכנע שיצליח לסיים את מרתון הדיונים המטורף שצפוי לו בשלושת הימים הקרובים כששללו בידו, ובדרך ללשכה הוא עצר לרגע לשתף בנעשה במגעים. "רגשות השנאה ליועז הנדל יותר חזקים אצלם מהחוקים", אמר טיבי על חברי הכנסת החרדים שעמדו כמכשול בדרך להשגת היעד – שהושג לבסוף.
"אח, איזה כיף זה לשבת", הוסיף טיבי ונאנח מעונג כשהתיישב על כיסא המנהלים בלשכה שלו. "זה טוב. דע לך שהספורט העיקרי שאני עושה זה ההליכה מפה למליאה ובחזרה. אני עושה את זה עשר פעמים ביום, לפעמים יותר בימי שני ורביעי, שהם ימים פעילים יותר". אפרופו ספורט, השיחה עם טיבי גולשת מהר מאוד לנושא שעליו הוא באמת אוהב לדבר: כדורגל, כמובן. טיבי נרגש במיוחד מעלייתה ההיסטורית של בני ריינה, שלפני שנתיים עוד שיחקה בליגה ב', אל ליגת העל – שם תצטרף לבני סכנין ולראשונה מאז 2004 תשחקנה שתי קבוצות ערביות בליגה הבכירה.
קבוצות הכדורגל הערביות הן ציפור נפשו של טיבי: הוא מתפאר במימון שהשיג לקבוצה מריינה כדי שיוכלו לשחק העונה באצטדיון בנוף הגליל ומתחיל למנות את מספר הפעמים שביקר השנה במגרשים. "תאר לעצמך שגם אום אל-פחם או כפר קאסם היו עולות. עם כפר קאסם אכלנו את הלב, איך שהם עלו עם פספוס של בעיטת 11 בדקה ה-90. אתה מבין מה זה? פספסו פנדל! פנדל! והיו עולים".
אבל אדם קרוב אצל עצמו, וטיבי מגיע מהר לשוחח על הקבוצה הביתית שלו מטייבה, שפעם מזמן גם היא הייתה בליגה הבכירה. השנה, מתברר, טייבה – או בשמה הנוכחי "צעירי טייבה" – התקרבה עוד צעד חזרה לשם ופספסה בשנייה האחרונה עלייה מליגה א' ללאומית. "בנו השנה קבוצה ממש טובה", קבע טיבי. "הם שיחקו מעולה כל העונה אבל הפסידו במשחק הקובע. עבד עאזם החלוץ עוד יגיע רחוק, אל תתפלא אם תראה אותו בקרוב בליגת העל. זה ילד שגדל אצלנו בטייבה, אני מכיר את ההורים שלו היטב. אבל השחקן הכי טוב של טייבה זה הקהל האדיר. אני אוהב לשבת בתוך הקהל הזה, כי זו חוויה".
המצב יוצא הדופן של הקואליציה והאופוזיציה גם יחד כפה סידור ישיבה מעניין למדי במליאה, טיבי מצא עצמו לצד חבר ותיק – מאזן גנאים, איש סיעת רע"ם, שהתברר די מהר כקואליציונר בעל כורחו. אגב כדורגל, כשגנאים היה יו"ר בני סכנין, בשנות השיא שלה, סייע טיבי לקבוצה והשניים נעשו חברים. גנאים כבר כמעט הצטרף בעבר למפלגתו של טיבי, תע"ל. הסכסוך הבין-גושי הזה מאתגר חברויות ותיקות, והינה מצאו עצמם שני החברים גם הם מפולגים בין שני הקטבים בכנסת.
טיבי מסרב לשתף בנושאי השיחות של השניים בשעות הארוכות של דיוני המליאה אבל טוען שלא נוצר מתח. דווקא על כדורגל, למרבה ההפתעה, הם לא ממש הרבו לשוחח, טוען טיבי. "בדרך כלל מדברים פוליטיקה, אבל יש הרבה שיחות חברתיות. בכל זאת, אנחנו חברים הרבה שנים. הוא אמר לי שהוא לא אוהב את הכנסת ואוהב את העירייה, אז אני שמח שהוא בדרך להיות שוב ראש עיריית סכנין. הוא אוהד ריאל מדריד, אגב, אז לא מספיק שהוא לקח מאיתנו את האליפות השנה (טיבי הוא אוהד ברצלונה – י"כ) הוא גם מצביע עם הממשלה נגדנו".
"מהערבים בקואליציה מבקשים לוותר על הזהות הלאומית ולא לדבר עם הכיבוש או ההתנחלויות. אני משוחרר מההגבלות האלו. גם מצביע לפי המצפון שלי וגם מביא הישגים", עוקץ טיבי את הקולגות שערקו למחנה השני ולא מייחס סיכויי הצלחה רבים לניסיונות ההתקרבות של רע"ם ומנסור עבאס. "תראה כמה צפרדעים מרצ ורע"ם בלעו. בממשלה הזו יש בית חרושת לצפרדעים. הם כבר נחנקו, הגרון שלהם בולט החוצה מרוב צפרדעים. יש מחלה חדשה, צְפַרְדַּעַת", מאבחן ד"ר טיבי.
את הפער ביניכם לבין רע"ם אפשר לאחות?
"נוצר פער בעמדות הפוליטיות ולאחר שנה שאין להם כמעט הישגים, וההחלטות על הכסף נשארו על הנייר. תן לי הישג מוחשי שתושב טייבה או הכפרים הלא מוכרים בנגב מרגיש שינוי. אין. בחלק מהנושאים יש אפילו רגרסיה. עכשיו הוא (עבאס) אמר שהוא רוצה להצטרף לקואליציה הבאה גם אם זה יהיה עם נתניהו. אז איך זה משתלב עם המשותפת? יש פה יותר מדי ניגודים".
"בן גביר? סמוטריץ' הרבה יותר מסוכן"
"אני לא זוכר כבר בכמה כנסות הייתי", עונה חה"כ טיבי ומפהק כשאני מנסה לקבל ממנו את זווית הראייה של הפרלמנטר שׂבע הקרבות. "אפילו שנים אני כבר לא סופר. אני כל יום קם כאילו זו השנה הראשונה שלי בכנסת. אני נמצא פה יותר מהח"כים החדשים, מעביר הרבה יותר חוקים מהם, ואני מאוד אוהב את העבודה שלי. כשייגמר לי הדרייב לא תראה אותי פה".
ובשנה כזו, כשאתה חולק את ספסלי האופוזיציה עם מישהו כמו סמוטריץ', יש יותר דרייב או פחות?
"יש משהו מעניין באופוזיציה. אתה אף פעם לא בוחר את החברים שלך, וכשאני רואה מי נמצא באופוזיציה יחד איתי בא לי להציע אי-אמון באופוזיציה. חבל שאין בתקנון כלי כזה. ברור שבאופוזיציה כזו יש דיסטנס. אז אנחנו מצביעים אד הוק. לא תמיד עם האופוזיציה ולא תמיד נגד הקואליציה. מרצ, שתמיד הניפה את הדגל נגד חוק האזרחות והלכה על זה לבג"ץ יחד איתנו, הצביעה בעד החוק הגזעני הזה. והליכוד, שיזם את החוק הזה, הצביע נגד".
"אגב, אני אומר לך. מפחידים אותנו מבן גביר, אבל סמוטריץ' הרבה יותר מסוכן ממנו". מוסיף טיבי לסיום. אחרי השתהות של כמה שניות הוא גם ניאות לבער את האבחנה שלו. "שניהם פשיסטים. אבל סמוטריץ' חד יותר, אינטליגנטי יותר, ויש לו כוח פוליטי והשפעה גדולים בהרבה".
"את מי מעניין מה עשית בצבא?"
בזמן שכבר היה ברור שהכנסת לא תגיע אל סופה ביום שני, בחלקים אחרים במשכן הורגשה נפילת מתח. לכן אולי לא היה מפתיע כל כך לצפות בחה"כ שמחה רוטמן ניצב בקצה קומת הממשלה, הרחק מההמולה, סמוך ללשכתו של סגן השר מתן כהנא, כשהוא מעביר את הזמן בליקוק ארטיק. רוטמן, איש סיעת הציונות הדתית, סיפר שיצא להתרעננות קצרה מדיון במליאה. לא ברור אם הימצאותו של רוטמן דווקא ליד הלשכה של כהנא – שיומיים לאחר מכן ביקש להתפצל מימינה של שקד – הייתה מקרית או לא, אבל היא בהחלט הייתה מעניינת ובעיתוי מפתיע.
זמן קצר קודם לכן שוחרר לרשת על ידי רוטמן, שפניו לקראת הפריימריז הצפויים במפלגתו, סרטון פארודי שספק-מחמיא ספק-לועג לסרטון אחר, של כהנא, שיצא כמה ימים קודם לכן. במהרה הסרטון נהיה לאחת משיחות היום בכנסת. בקושי עבר שבוע מאז ההכרזה על ההליכה לבחירות, ושני אלה כבר מפרסמים את הסרטונים הראשונים של קמפיין 2022: מפגן זריזות מרשים מאוד של הימין, שכבר הפיק סרטון ועוד מספיק להגיב לו בסרטון אחר, וכל זה עוד לפני שאפילו הושלם פיזור הכנסת.
בסרטון המקורי, זה של כהנא, מבנה של מטוסי קרב מבצע יעף מרשים בשמי ישראל לצלילי שיר הנושא של "טופ גאן" – כנראה כמחווה לגרסת ההמשך של הסרט, שמוקרנת בימים אלו – קאט, ועוברים ללשכתו של כהנא כדי לראות את המטכ"ליסט שנהפך לטייס והשר שנהפך לסגן שר, כשהוא לבוש בסרבל הטיסה שלו, פלוס קסדה, פלוס דרגות אלוף-משנה שנוצצות על כתפיו. "שירותי דת זה משעמם?!" זועק כהנא על עוזרתו בעודו מסיר את הקסדה. העוזרת התמימה רצתה בסך הכל לקדם את הבוס שלה על ידי ציון עברו הצבאי, אך חוטפת ממנו מקלחת קרה. כהנא ההמום – שמפגין, אגב, כישורי משחק לא רעים בכלל – מנצל את הנזיפה בעוזרת כדי להמשיך לפרט במשך שתי דקות תמימות את כל הישגיו במשרד המשעמם לשירותי דת בלי שאף סעיף יחמוק.
אבל מה הקשר הטייסת עכשיו?
— Matan Kahana מתן כהנא (@MatanKahana) June 24, 2022
מסכמים שנה במשרד לשירותי הדת.#דת_זה_לא_משעמם!! pic.twitter.com/zs36EVBbwX
סרטון התגובה של רוטמן בא דווקא להלל את עברו הצבאי של הח"כ-כוכב, לא כטייס וגם לא כמטכ"ליסט אלא כמש"ק דת. כשהשיר מ"טופ גאן" שוב ברקע, ניצב רוטמן, לבוש מדי ב' שקטנים עליו במידה אחת או שתיים, בשטח פתוח אי-שם, והוא חמוש בפטיש ומזוזה ולראשו חפץ שאותו נגדיר לצורך העניין כ"פאה ג'ינג'ית מגוחכת". חדור מטרה מסתער חה"כ רוטמן, גיבור חיל, על הג'בלאות כדי להתקין מזוזה בפתחו של מוצב צה"לי. אז נקטעת הסצנה לטובת שיחה בין רוטמן לעוזרתו שלו, ובהיפוך תפקידים היא זו הנוזפת בו על התרברבותו בעברו הצבאי ה"מפואר".
די לעיסוק בשטויות!
— שמחה רוטמן – Simcha Rothman (@rothmar) June 27, 2022
בבחירות האלה, עוסקים במה שחשוב באמת! pic.twitter.com/Sm3K7HJc2t
הגענו לימים שבהם פוליטיקאים הם גם סטיריקנים, ועל כן מעניין לנסות להבין למה התכוון המשורר. רוטמן ישר הודף את הניסיון לקשור את מלחמת הסרטונים למתח הרב שנצבר בין שתי המפלגות האחיות-יריבות – ימינה והציונות הדתית – שהיו פעם גוש אחד והיום ניצבות משני צידי הרוביקון המפריד בין קואליציה לאופוזיציה. המאצ'אפ הטסטוסטרוני בין רוטמן הנעבעך שמשחק אותה רמבו לכהנא שמנסה להתנער מתדמית המאצ'ו נותן פתח לפרשנויות רבות. אחרי הכול, השניים הללו מייצגים שני טיפוסים די שונים של פוליטיקאים, עם אפיל שונה למדי. כהנא יושב על משבצת "הסחבק מהסיירת" ע"ש יועז הנדל, חובב הפויקה ופק"ל הקפה, ולעומתו רוטמן נציג עדת "המשפטן המעונב", בסגנון יריב לוין וצבי האוזר.
רוטמן עצמו רואה את הדברים אחרת, מסרב לקבל את המיתוג המעונב, ובמקום זאת פוצח בסשן ניתוח תוכן שלא היה מבייש את מיטב המרצים בחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב. "כל זה מגוחך בעיניי", מסכם ח"כ רוטמן את הניתוח. "באת לכנסת, תעשה עבודה כפוליטיקאי. דבר על מה שאתה עושה ולא עושה. את מי זה מעניין מה עשית בצבא?"
ובכן, אותנו זה מעניין. וכך, כשהארטיק עוד בפיו, רוטמן מתיישב לספר על עברו הצבאי. "היה מעולה" הוא אומר. "הצלחתי לעשות דברים די מעניינים בהתחשב בזה שהבסיס היה די מרוחק. זה היה שירות קצר אך משמעותי, הייתי ממונה על מספר די גדול של חיילים".
מיומנות הפטיש שלך היא משם?
"אין ספק שאחד מתפקידי הליבה של מש"ק הדת הוא התקנת מזוזות, וזה נותן לך גישה למקומות בבסיס שבדרך כלל אף אחד לא נותן לך לגשת אליהם, מקומות מסווגים למשל. אצלנו היה ידוע שמי שאינו חבר בפלוגת מפעילי הציוד המכני ההנדסי, שהם חבר'ה מחופפים על כל הראש, ומתקרב למגורים שלהם – יחטוף מכות. גם לקצינים היה אסור להתקרב לשם. רק מפעילי צמ"ה ומתקיני מזוזות".
"מה שהיה משעשע זה שהייתה שם אחת מקבוצות הלוחמות הראשונות בצה"ל, לדעתי הראשונה", מוסיף ונזכר רוטמן, ששירת בבית הספר להנדסה בצוקי עובדה. "הייתה דרישה להעביר להן שיעור בפרשת השבוע ואני העברתי אותו. חלקן היו בקיאות, היו שם שתיים-שלוש חיילות מבית דתי. אחד הדברים החשובים בתפקיד הוא להנגיש ידע ותרבות תורנית לאנשים שהם לא דתיים".
שילוב נשים לוחמות בצה"ל יהיה קרוב לוודאי אחד הנושאים הבולטים בקמפיין של הציונות הדתית, שבכנסת הזו הפכה לקול הבולט נגד המדיניות של צה"ל בנושא. גם בכנסת הבאה תידרש המפלגה לנושא לא מעט, ואף שלא הרבה להתבטא בנושא, ולמרות שיעורי היהדות בצוקי עובדה, עמדתו בנושא של רוטמן, המסיים כעת את הקדנציה הראשונה שלו בכנסת, מוצקה. "נגיד שתקים יחידה שהיא 100% נשים, נפרדת לחלוטין, שאין בה הבעיה של השירות המשותף, ואין עניין של מקלחות או של הטרדות מיניות. אז אני שואל אותך, מה בכלל התועלת פה? כדי שנוכל לסמן וי על זה שיש נשים לוחמות?"
"גיוס בנות לקרבי לא אמור להיות בכלל בשיקולים של צה"ל", מרחיב רוטמן. "אבל עכשיו המצב הוא שבגיוס נשים קודם כול נשקלים שיקולים שהם זרים למטרה העיקרית של הצבא, שהיא לנצח במלחמות. אומרים 'אנחנו רוצים לקדם את השוויון', אבל עם כל הכבוד, זה עדיין צבא. אני אומר את זה גם לכיוון ההפוך, אם יש דברים שנשים טובות יותר בהם מגברים – תשים שם גברים דווקא כדי לקדם את השוויון? זה לא הגיוני. אומרים למשל שנשים הן תצפיתניות טובות יותר מגברים. עניין של חלוקת קשב, אני לא מבין בזה, אבל זו הטענה. אז אומרים 'אנחנו רוצים לגייס תצפיתניות כי הן יותר טובות בזה', בסדר. זה השיקול היחיד, מה משרת את הלחימה של צה"ל".
"הליכוד לא עסק בשיח החרמות אף פעם אחת"
האבק כבר שקע. אחרי שבוע, בכנסת כבר מתחילים לעכל את הבשורה על הקדמת הבחירות. והינה, היפוך דרמטי של היוצרות. אחרי שבמשך שנה עשו הכול כדי להגיע לבחירות, באופוזיציה דווקא פעלו במרץ לדחות את הקץ, ואילו הקואליציה מנגד יוצאת מגדרה כדי לחסל עניינים כמה שיותר מהר ולגשת חזרה אל הבוחר. מעל כל זה ריחפה האפשרות לממשלת ימין חלופית, בקונסטלציה כזו או אחרת, עוד בכנסת הזו, בלי לצאת לבחירות. על זה דיברו באותו היום בכנסת כולם. במוקד העניינים נמצאה מפלגתו של גדעון סער, תקווה חדשה. סער לוהק לתפקיד משיח בן דוד, לפחות על ידי כמה מחברי הכנסת החרדים, לכאורה כמובן. רק שיסכים להצטרף לממשלה עם הליכוד ויקבל עד חצי המלכות, ומעלה. אלא שחמור טרם נמצא וגם הטאלנט כנראה אינו מעוניין כלל בתפקיד.
סער זכה בשנה החולפת לקיתונות של שטנה מצד חלקים מסוימים בימין. איך בדיוק ימצא עצמו שוב על אותו שולחן ממשלה לצד בנימין נתניהו? לא ברור. נדמה כי פער נפער בתקופה הזו בתוך הימין עצמו, בין גרסתו הליברלית שמוביל סער לבין הגרסה השמרנית יותר. רוטמן, נציג המחנה השמרני, מסתייג. עם או בלי קשר לנתניהו, הוא שולל את התרחבותם של הפערים בתוך הימין עצמו. "נכון שגדעון סער לקח את הקו הליברלי יותר בנושאי דת-ומדינה, כי זה מתאים לו עכשיו", הוא מסביר. "אבל סער אדם מסורתי שמחובר ליהדות שלו. לא מדובר באיזה מרצניק נטול ידע ביהדות".
הוא מוסיף ואומר: "אני רוצה שנמצא נוסחה שגם אני וגם אתה נוכל לחיות בשקט ובשלום. הליכוד עלה עליה, והשנאה לנתניהו מקלקלת את השורה. אם אתה מסתכל על הליכוד ועל קואליציות הליכוד האחרונות, יש שם דתיים, מסורתיים, חילונים ולהט"בים, יש שם הכול. הם מפלגת עם ישראל, לטוב ולרע, כי זה אומר שהם גם לא מובילים קו אידיאולוגי חזק לשום כיוון. הליכוד גם לא עסק בשיח החרמות אף פעם אחת, מי שעסק בהחרמות זה דווקא בנט, הוא זה שתמיד טען שביבי הולך לשמאל להקים ממשלה".
מה הפיתיון להביא את סער לממשלה חלופית?
"מאחר שאני לא מצליח להבין מה מפריע לו, אני לא יכול להגיד לך".
בשלב הזה יצא מלשכתו מתן כהנא בדרכו למליאה. מהמדרגות הוא מזהה את רוטמן ומנופף לו לשלום. "אבל למה הפאה?" שואל סגן השר. "כשהייתי צעיר הייתי ג'ינג'י", עונה לו רוטמן. ומיד לאחר שכהנא ממשיך לדרכו הוא מסביר כי בכל הקשור לצבע השיער שלו, לא היו הדברים מעולם.
שמחה, יש גבול כמה אפשר להוליך שולל את המצביעים.
"אפשר, אפשר. אתה יודע, 'מדוע אתה מצביע שחור ומקבל ג'ינג'י'" עונה חבר הכנסת בחיוך. אפילו עם פריימריז על הראש החיים מאירים לך פנים כשאתה ח"כ במפלגה שהסקרים צופים לה שתכפיל את כוחה.
"רק ככה אפשר להעביר דברים. להתפשר זה מסובך"
בצדה השני של קומת הממשלה, מילולית כמטפורית, נמצאת לשכתה של חה"כ גבי לסקי ממרצ. לסקי היא תמונת המראה של רוטמן, אולי מינוס עניין המעונבות. רוטמן הקים עמותה הפועלת להחלשת כוחה של מערכת המשפט. לסקי, להבדיל, הייתה מזכ"לית שלום עכשיו. גם היא אחרי קדנציה ראשונה בכנסת, אלמונית יחסית בציבור הרחב. אלא שכאן מטבע הדברים האווירה עליזה הרבה פחות. סימני אכזבה ועייפות ניכרים על פניה של לסקי.
לכנסת היא נכנסה בזכות החוק הנורווגי, אחרי התפטרותו של יאיר גולן, והסיכויים לא לטובתה. יש סיכוי גבוה שזה גם השבוע האחרון שלה בכנסת בפועל. גם היא מבינה זאת, כך היא מאשרת. ובכל זאת יש בה עוד אופטימיות. "זה נגמר מהר מדי, אני לא חושבת שהיה הכרח לפזר את הכנסת. עדיין אפשר היה לעשות מהלכים כדי לשמור אותה".
את השיחה, אגב, היא מבקשת להתחיל בהצהרה. "קודם כול, שיהיה ברור לכולם, הכיבוש לא נגמר! זה עדיין ממשיך להיות העיסוק העיקרי, רק היום הייתה לי פגישה בעניין מעצר ילדים פלסטינים".
תמונה ענקית של מרטין לותר קינג התלויה בלשכתה מעידה יותר מכל אופי הדיירת. עד שהגיעה לכנסת קנתה לעצמה לסקי שם כאחת מעורכות הדין המובילות בתחום זכויות האדם. היא התמקדה בעיקר בייצוג עצירים פלסטינים. הרוח האופוזיציונרית, היא מעידה, טבועה בה חזק, וגם בתור עורכת דין הייתה יותר בצד הלוחם מאשר בזה המתפשר. והינה באה המציאות ההזויה של הכנסת ה-24 וכפתה עליה סיטואציה שלא בטוח אם היא הייתה בוחרת לעצמה.
"זה קטע, אתה יודע. הייתי חברת מועצה בתל אביב והייתי בקואליציה ועכשיו גם פה בקואליציה, למרות שברור שב-DNA מה הכי מתאים לי הוא אופוזיציה. זה תרגיל מעניין, תרגיל טוב. מה עושים כשמגיעים למקומות עם הרבה השפעה".
ומה מסקנות התרגיל?
"קודם כול, היכולת להזיז משהו. גם כחברת כנסת, היא מוגבלת מאוד. אבל ההבדל העצום הוא כמובן הפער שבין מאה אחוז אידיאולוגיה, בלי פשרות, לבין הצורך ללמוד להתפשר ולנהל משא ומתן, וזה לא פשוט לנו, אבל רק ככה אפשר להעביר דברים. להתפשר זה מסובך".
אל הכנסת היא הגיעה בפעם הראשונה לפני כ-30 שנה כעוזרת הפרלמנטרית של דדי צוקר. גם אז זה היה בגיחה קצרה של מרצ אל ספסלי הקואליציה, בימי ממשלת רבין. אולי לסקי היא הקלף הסודי של מרצ: איכשהו תמיד כשהיא בסביבה המפלגה מגיעה אל הארץ הנכספת. אז לסקי, בתור קמע המזל, מסכמת את לקחי הקדנציה הזו. "20 שנה לא היינו בקואליציה, ויש אומנות ליצירת הסכמים קואליציוניים, אילו דברים לבקש ואיך לפרמט את זה. אנחנו לא עשינו הסכם קואליציוני טוב. יש כל מיני דברים שאנחנו יודעים היום, שאם עכשיו נעשה הסכם עוד פעם, זה יהיה אחרת לגמרי. אתה מסתכל על ההסכמים של תקווה חדשה, למשל, שהם יותר מורגלים בזה מאיתנו. ויש שם הצעות חוק קונקרטיות ומועדים, זו ממש אומנות".
בשלב מסוים במהלך השיחה נכנס לחדר אחד מאנשי מרצ בכנסת ומעדכן את לסקי וצוותה בהתפתחויות במגעים שמנוהלים כל אותו היום כדי להספיק להעביר כמה שיותר הצעות חוק של הרגע האחרון. גם ללסקי יש הצעת חוק שהייתה אמורה לעבור השבוע, אולי החוק האחרון שלה, שעוסק בהצבת מצלמות על מכת"זיות המשטרה. לסקי בטוחה שהכול יעבור בשלום והחוק יאושר, אך כמו תמיד בכנסת, לחצים מופעלים עד הרגע האחרון - אך לבסוף החוק שלה נתקע. "האמת היא שהיום היה יום די סטנדרטי", היא אומרת ומסרבת שהנעשה בחוץ ישפיע על העבודה הפרלמנטרית גם לקראת הסוף. "היה דיון בעניין עינויים שלא הספקתי להגיע אליו. אבל העברנו תקנות מעולות בעניין הפלות".
הברית המפתיעה עם הח"כים החרדים
מרצ, שמצאה עצמה כלואה בכנסת הזו במצב שהיא לא פה ולא ממש שם, נדרשה לא רק לפשרות אלא גם ללא מעט תמרונים פוליטיים כדי לקדם את האג'נדה שלה. מטבע הדברים, שיתוף הפעולה בין שני הגושים היה כמעט בלתי אפשרי. ובכל זאת, מספרת לסקי, היא מצאה לה שותפים טובים ומעט מפתיעים בצד השני – חברי הכנסת החרדים. "יש לי הצעת חוק עם מקלב ועוד שתיים עם גפני", היא אומרת. "העברתי גם חוק אחד עם ארבל ואזולאי מש"ס. אני מתעסקת בהרבה דברים שקשורים לאלימות משטרה. המפגינים בבלפור ובשטחים נחשפו לאלימות הזאת. אבל גם החרדים נחשפים לה. זה קרה בבלפור וזה קורה בשכונות החרדיות. חלק מחברי הכנסת החרדים לקחו גם הם את הנושא הזה על עצמם. אז אין טבעי יותר מלשתף פעולה".
שיתוף הפעולה המפתיע בין מרצ לח"כים החרדים, מבקשת לסקי להדגיש, לא מאוד חריג, והתקיים לאורך שנים בכנסת. ובכל זאת, לנוכח האופן שבו התנהלו הדברים במערכת הפוליטית השנה, קשה שלא להתרשם מכך. שיתוף הפעולה הזה גם חרג מעבר לנעשה במליאה ובוועדות וגלש לסיפורה המשפחתי של לסקי, נכדה של חסידי בעלזא ממקסיקו שביתם, חניכת בני עקיבא, התאהבה באביה של לסקי, איש השומר הצעיר. על הרקע הזה נוצר חיבור מתבקש עם נציג בעלזא בכנסת, ישראל אייכלר. שהביא את חברת הכנסת התל-אביבית, המבקשת לראות את החילוניות כזרם ביהדות, לביקור אצל אשת האדמו"ר בירושלים. "היה ביקור מרגש", היא מעידה. "זו אישה עוצמתית ומיוחדת שעושה חסד עם הרבה נשים ויתומים. באמת, אישה עם תפיסה חברתית רחבה מאוד, והתרשמתי ממנה מאוד". לבקשתה, אנשיו של אייכלר גם איתרו עבור לסקי מידע על משפחתה בארכיון החסידות.
על מרצ אולי לנצח נגזר להיות אנדרדוג בכנסת. עם התפזרות הכנסת נדמה כי יש מעט תחושת התרופפות בשורות הסיעה וחברי הכנסת שלה, כמו גם אלו של רע"ם, כבר פחות בולטים במשכן הכנסת, אם לשפוט לפי הנעשה ביום שני. אפילו המשרדים של שתי הסיעות הללו, שנדחקו אל קצה מסדרון הסיעות, כבר נחסמו לרגל שיפוצים, אפילו לא המתינו לפגרת הבחירות. הכנסת מגיעה אל סופה כשבשמאל תחושת החמצה והביקורת על מרצ בקרב מצביעיה הביקורתיים למדי לא מתמצה רק בפועלה הבעייתי משהו של הסטודנטית החופשית ג'ידא רינאוי זועבי, אלא גולשת גם אל מיעוט ההישגים של שרי המפלגה ובעיקר שני הבולטים שבהם, היו"ר ניצן הורוביץ ותמר זנדברג. לסקי מתרעמת וממהרת להדוף את הטענות כלפי עמיתיה.
"ניצן ותמר דווקא היו מהשרים היותר טובים שהיו בממשלה, ודווקא בגלל שאין לנו את ה-DNA הזה. לא היה פה פספוס, יש הבדל בין פספוס לבין לא היה מספיק. במקרה של תמר בוודאי לא היה מספיק, אבל לא פספוס. היא הכניסה את המחשבה הסביבתית לתוך הממשלה, מה שלא היה אף פעם. וזה כבר לא היה רק האישיו שלה. ראש הממשלה, עד שתמר הגיעה, לא ידע להגיד לך שום דבר על פליטות או על הסכם פריז. על מה בכלל מדברים? זה שינוי תפיסה מוחלט. בשנה אי אפשר להשיג הרבה, אבל היא השיגה מהפך בתחום הזה".
"כל הזמן אוכלת פחמימות, אבל לא מתלוננת"
כל חברי הכנסת זכאים להזמין למשכן אורחים מבחוץ לפי מכסות קבועות. חברי הכנסת של הליכוד, כך נדמה, מנצלים היטב את הכלי הזה. במשכן מסתובבים כל היום פעילים של המפלגה ורוקמים קשרים. בשלב מסוים נדמה שהמזנון מארח כינוס מרכז. כל שולחן נתפס בידי חבר כנסת מהליכוד שאוסף את אנשיו לשיחות ארוכות כנצח. עונת הפריימריז כבר כאן.
ולעת ערב יושבת חה"כ קטי שטרית באחת מפינות המרפסת הגדולה של המזנון ונחה מההתרוצצות אחרי שסיימה בדיוק ריאיון לאחד מערוצי הטלוויזיה. על ארוחת הצוהריים דילגה, ועוזריה המסורים דואגים לארגן לה פיצה. "כל יום בכנסת זה ככה", אומרת שטרית. "זה לא שאני הכי רזה בעולם. זו הסיבה שאני נראית ככה, כי אני כל הזמן אוכלת פחמימות. אבל הכול טוב, לא נורא, אני לא מתלוננת".
מוקדם יותר באותו יום התבטא גדי סוקניק בשידור טלוויזיה בגנות חברי הכנסת של הליכוד. אצל שטרית אמירתו של סוקניק מנגנת על כל סנטימנט אפשרי. "אנחנו 'חסרי תרבות'. אתה מבין? ההורים שלי חינכו אותנו שכולנו צריכים ללמוד. ושתבין, אנחנו יצאנו ממעברה לשיכונים חמישה אחים, כולם אקדמאים עם תואר שני ומעלה וכולנו גם יודעים לנגן על כלי, כי כך דרשו בבית. אני למשל יודעת לנגן על חצוצרה, אחותי על סקסופון ואחי על קלרינט וחצוצרה".
הפרט הביוגרפי-מוזיקלי המפתיע הזה שצץ פתאום שולח את שטרית לטלפון שלה לפשפוש בתיקיית התמונות, והיא מציגה לראווה תמונה של אביה המנוח, רפאל פרץ, שבצעירותו היה נגן אקורדיון, מנצח על התזמורת הקלאסית שניהל במרוקו. האב, שעוד במרוקו היה חניך בית"ר, מתברר כדמות משמעותית בחייה של שטרית ובהשפעת דבריו של סוקניק היא מרבה לדבר בשבחו וממעמקי הזיכרון עולים הסיפורים.
"לאבא שלי היה חשוב שכולנו נלך לשירות צבאי משמעותי. הוא פחד שהבנות שלו יהיו סתם פקידות. אז אצלי הוא החליט שאלך לחינוך, למרות שלא רציתי, אני בכלל רציתי ללמוד משפטים. ואבא אמר: 'יש לך נפש רגישה מדי, תלכי להיות מורה'. אז הייתי עתודאית ולמדתי בבית ברל". ואו-אז שולפת שטרית פרט ביוגרפי מפתיע נוסף מעולם המוזיקה: "אתה יודע איך זה, סטודנטית מחפשת לעבוד. אז פתחתי בית ספר לריקוד ומחול מודרני".
הימים האלו כידוע מאתגרים במיוחד להורים שבינינו ושטרית, המורה לשעבר, מודה שמשרת שרת החינוך היא משאת נפשה הפוליטית. בימים האלו היא עומדת בקשר מתמיד עם יו"ר הסתדרות המורים, יפה בן דויד, חברה ותיקה. "מורים צעירים, עד עשר שנים במערכת, חייבים להיות מתוגמלים, כי הם יצירתיים וטריים ויש להם רעיונות חדשניים", מצהירה שטרית. "אני חושבת בכלל שמורה צריך לצאת לפנסיה לפני אנשי צבא ושוטרים. אני עזבתי את המקצוע אחרי 15 שנה כי אמרתי 'די, זהו'. הייתי מורה מאוד יצירתית, וזה לא היה בתנאים המתקדמים שיש היום. יש היום שחיקה נוראה וצריך לאפשר להם גם לפרוש כמו שצריך. אתה יודע איזה סיוט עובר היום מורה שצריך לפרוש? על זה צריך להתעקש, על מי שמרגיש שחוק וצריך לנוח. זה נזק בלתי הפיך, בעיקר כלפי הילדים".
לאור שאיפתה של שטרית להתמנות לשרת החינוך, התבקש לנסות להבין ממנה עד כמה רצינית יוזמת מפלגתה להחלפת מערכת הבחירות המייגעת העומדת בפתח בממשלת ימין חלופית. "יש שיחות כל הזמן, שלא תבלבל. הולכים לשקד ולאורבך, מדברים פה ומדברים שם, וגם עם זאב אלקין, כל הזמן מגששים. יש מפלגות שהולכות להימחק אחרי הבחירות אבל עדיין אומרות 'העיקר שלא נשב עם נתניהו'. זה כבר לא עניין של המדינה וגם לא של הקיום שלך במערכת הפוליטית. זה 'אתה תוציא לי עין, אני אוציא לך שתיים'. העיקר ללכת לשנאה, העיקר שנפגע ונפגע ועוד פעם נפגע. שמע, אם לא הייתי אישה בטח היו מאשימים אותי כל הזמן בהטרדה מינית כי אני כל הזמן נוגעת באנשים, אני כל הזמן מחבקת ומנשקת. אני אוהבת לאהוב. כל הזמן יש לנו רק רע ורע ושיסוע ופילוג. באמת מה נשאר לנו?"
השמש מעל ירושלים נוטה לשקוע ובתוך הפסטורליה הרומנטית משהו הזו, שטרית מוצאת עצמה מחוזרת. אווירת מינגלינג מכל עבר ופעילי הליכוד שעלו מכל הארץ אל הכנסת באים לראות ולהיראות בחברת נבחריהם, וגם מקומה שלה לא נפקד בחגיגה. בכל כמה דקות נקטעת השיחה כשפעיל כזה או אחר בא לדרוש בשלומה. בליכוד אומרים שהפריימריז מתחילים כשהפריימריז הקודמים מסתיימים. ואחרי שבשלוש הפעמים הקודמות נחסך התענוג, כי ככה זה כשכל שנה יש בחירות, לשטרית יש הזדמנות שוב להוכיח את כישוריה הידועים בתחום. מן המפורסמות בליכוד כי שטרית היא אלופת הוואטסאפ של המפלגה. הודעות ה"שבת שלום" המקוריות שהיא שולחת מדי ערב שבת לאנשי המפלגה כבר נהפכו לשם דבר, וזה בהחלט מסייע לה בכל הקשור לתשומת הלב של הבוחרים. האם זה יסייע לה להעפיל אל מעבר למקום ה-27 ברשימה, שבו שובצה בפעם הקודמת? ימים יגידו.
אחת הברכות הפופולריות של קטי שטרית:
שטרית שוב חוזרת לטלפון, משענה הקבוע. את כמות ההודעות שהיא מקבלת ביום היא מעריכה באלפים ועם בוא הבחירות המספרים רק עולים. שני פעילים מאילת בדיוק שולחים סרטון תמיכה. פעיל אחר מחולון מבקש את עזרתה בעניין כלשהו ופעיל מנהרייה מגדיל לעשות ושולח לה הזמנה מוכנה לכנס בעירו עם תאריך ומיקום, ואפילו התמונה שלה כבר מתנוססת בגאון במרכז ההזמנה. בליכוד כנראה כל כך להוטים לחזור לשלטון שחבל לבזבז זמן. עד לפני שנייה שטרית בכלל לא ידעה שהיא מוזמנת לאירוע הנ"ל, והינה כבר יש הזמנה. זו השיטה, מתברר, ושטרית מציגה הזמנה נוספת שכזו שנשלחה אליה היום. כשהיום ממילא ההזמנות נשלחות רק בוואטסאפ, דואגים להכין אותן מראש ורק אז לברר עם המוזמן אם הוא גם בעניין.
ואיזה מין ליכוד יהיה זה לכשיחזור לשלטון? שטרית שולחת מסר לחוששים מהתסריט הזה בדיוק. "אנחנו חננים, אני אומרת לך. אנחנו מדברים הרבה ולא עושים כלום. אנחנו הכי ממלכתיים, כשאנחנו מגיעים לשלטון אנחנו שוכחים מכל השנאות וחוזרים להיות טטל'ה שלא עושים דבר. הלוואי שנעשה משהו, אבל לא נעשה. המחנה שלנו סלחני, הוא לא בא כדי ליישם את האג'נדה שלו, אלא כדי לאהוב את המדינה שלו ולעזור למדינה. אבל הוא לא משנה שום דבר, לא באליטות ולא בתקשורת ולא בבתי הדין, לא בשום מקום. מה שהיה הוא שיהיה".
"היו ימים שישנתי בלשכה"
האגף החדש של הכנסת, זה שבו מרוכזות מרבית לשכות הח"כים, זכה לשם הילטון, ולא בכדי. מאוחר בערב, כשהיום הזה מסרב לבוא אל קיצו, השקט ששורר במסדרונות אכן משרה תחושה נעימה של מלון יוקרתי. ובתוך השקט והשלווה – שעומדים בסתירה כל כך גדולה עם הנעשה באותה עת לא רחוק מכאן בחדר של ועדת הכנסת – בלשכה אחת העבודה הנמרצת נמשכת גם בתשע וחצי בערב. עוזריה של חה"כ נעמה לזימי רוכנים מעל ערמת ניירות הפרושה על השולחן כלבלרים מיומנים, כשחברת הכנסת עצמה שרועה על הספה ועוברת על דוח כלשהו. אם לשפוט את דבריה, בכנסת הזו, כנראה יותר מכל כנסת אחרת, מושג הזמן מתעוות לו ומילים כמו "מוקדם" ו"מאוחר" מאבדות משמעות.
"זו הייתה ממשלה עם הרבה פיליבסטרים והיו ימים שישנתי בלשכה", מנסחת לזימי את מורשת הקרב מן הכנסת המוזרה הזו. "לפעמים לא היה אפילו טעם ללכת למלון. כי להגיע למלון לכמה שעות כדי להמשיך לוועדה למוחרת, זה נשמע לי מיותר לחלוטין. נכון שזה די סיוט, אבל זו עבודה שבשבילי היא חלום וזכות, אז אני לא רואה את זה כך. בקואליציה מאוד צרה עניין המנוחה הוא לא פשוט כי היו טוחנים אותנו. לא היה אפשר להגיע להסכמות על כלום. היינו קמים גמורים למוחרת ואלו שעות לא פחות חשובות, בוועדות".
גם לזימי ממפלגת העבודה – בת 36, אחת מהצעירות שבח"כים – נשלפה מהאלמוניות אל הקדנציה הראשונה שלה הודות לסעיף 62 בחוקה הנורווגית. לנוכח האלמוניות היחסית אולי לא מפתיע שללזימי חשוב במיוחד להבליט את הקדחתניות שבעבודתה, ויש הרבה עניינים לטפל בהם. את הדגש היא שמה במעט החודשים שהיא בכנסת על טיפול בפניות הציבור. "הרבה פונים בענייני דיור ציבורי, אני מניחה שבגלל הזיהוי שלי עם הנושא הזה. הרבה פעמים זה על רקע של עוני, נגיד אנשים בחובות. בעיות עם מס הכנסה, עם משרד הפנים, דברים כאלה". אחרי הכול, כאן זה לא נורווגיה.
כל זה קורה כשללזימי ממתינים בבית בחיפה שני ילדים קטנים, רונה אסתר, בת 4 ואראל ציון, בן שנה וחצי. בן זוגה, אבי, עובד כמורה, עבודה די נוחה בהתחשב במה שעובר על אשתו בכנסת. "עם כל המצב בקואליציה זה נהיה בלתי אפשרי", אומרת לזימי. "אני לא יכולה להיעדר מהמליאה, כל חוק יכול ליפול פה. יש ימים שלאבי היו השתלמויות והוא לא זמין ואז זה לתמרן את כל הבית. מצד אחד אומרים לי 'זה מודל משמעותי' או 'את אימא צעירה, זה חלק מההוויה שלך'. אבל מצד שני די ברור שהתפקיד שלי כאימא נפגע בסיטואציה הזו. אני מתגעגעת ורוצה להיות איתם. אני צריכה להיות איתם. אז אני מנסה לפצות על זה בכל מיני דרכים, ומרגישה את האחריות שלי כאימא לפצות על זה בכל מיני דרכים".
לזימי האנרגטית מתקשה להסתיר את ההתרגשות שאוחזת בה לקראת האתגר הגדול הבא, הפריימריז כמובן. "כל הכיף בפריימריז זה לפגוש אנשים. זה ממש מגניב, זה הכיף של החיים". בפעם הקודמת, לעומת זאת, זה היה קצת אחרת. מפלגת העבודה נקלעה לכאוס. היו"ר מיכאלי התגוששה עם מי שאותו החליפה, עמיר פרץ. הקרבות בין השניים לא הוסיפו למצב הרעוע של המפלגה ודרדרו אותה בסקרים אל מתחת לאחוז החסימה. הרוח יצאה מהמפרשים. כולם נערכו להספיד את מפלגת העבודה והשורות הידלדלו. הפריימריז שהיו אמורים להתקיים כבר בוטלו ואז שוב נקבעו וכמעט ובוטלו פעם נוספת. ואם כל זה לא מספיק, גם הייתה קורונה, שלא היטיבה עם הבלגן.
בתוך כל הכאוס הזה נהנתה לזימי מן ההפקר. כמה ימים קודם להכרזה הסופית על קיום ההתמודדות היא אפילו עוד לא הייתה בין המתמודדים ובכל זאת בחרה לנסות את מזלה, בין היתר גם לנוכח מיעוט הנרשמים. לבסוף הפתיעה המפלגה וזכתה בשבעה מנדטים ולזימי אולי כמעט במקרה מצאה את עצמה בכנסת. "כל הקמפיין היה שלושה ימים", היא נזכרת. בחמישי בלילה הכרזתי שאני מתמודדת והפריימריז היו בשלישי על הבוקר. זאת אומרת שכל הקמפיין שלי, מינוס שישי-שבת, היה יומיים". ואם כל זה לא מספיק, את ההתמודדות הזו היא עברה תוך כדי חופשת הלידה, עם ילד בן שנה וחצי בבית. "זה היה ככה: מאכילה את אראל, עולה לכנס בזום. מחתלת, מאכילה, מרדימה. הוא ישן כל הזמן. ככה זה בלופ של חמישה-שישה כנסים ביום. עפתי על זה, חוויה, שלמות. כל כנס שהיה במפלגה אמרתי 'כן, כן תביא. אני רוצה'".
מה את מרגישה עכשיו יותר, הקלה מזה שאת לא צריכה לסבול את הקואליציה הזו יותר או חרדה לקראת הפריימריז והבחירות שבדרך?
"אני ממש אמביוולנטית ואדע לענות לך על זה בדיעבד נראה לי. אני חרדה לגוש שלנו, אם היה קשה לתמרן עם מעט המנדטים שהיו לשמאל המובהק בכנסת הזו, אני מאוד מקווה שנוכל לשמור על כוחנו ולהגדיל אותו מעט. אם לא כך יהיה אני לא יודעת איך נוכל להיות בפעם הבאה, זה מאוד מדאיג אותי. ההקלה היחידה שאני יכולה להרגיש, זה שנפטרנו מהמסטיק הנמרח הזה שכפה עלינו להיות אנמיים ואמורפיים ולא לעשות שום דבר".
לזימי היא סמן שמאלי במפלגתה ובשל הדאגה שהיא מפגינה כלפי גורלו של הגוש היה מתבקש שהיא תהיה מהראשונות שיתמכו בתרחיש שעליו מדובר רבות בימים האחרונים: חבירה עם מרצ לרשימה אחת. אך היא אומרת חד וחלק: "לא תהיה חבירה. מרב הביעה פה עמדה, בצדק, של בניית אלטרנטיבה לשלטון, גם אם זה תהליך לא פשוט. אני מאמינה שאנחנו צריכים להיות שמאל על כל החלקים שלו ועדיין רוצה שתהיה פה מפלגה סוציאל-דמוקרטית מובהקת, מפלגת עובדים. לא צריך סקרים, אנחנו אשכרה ניסינו את זה וראינו שזה לא הלך. המצביעים של מרצ נאמנים והם בסוף יעברו את אחוז החסימה, וגם הח"כים שלהם מאמינים בזה. ואם כל הסיפור הזה של חיבורים וגושים לא ינהל לנו את מערכת הבחירות, אולי נוכל לדבר על מהות, על אלטרנטיבה למה שביבי מביא איתו".
זה נשמע כמו קבוצה מליגה א' שחושבת שהיא בליגת האלופות.
"במצבנו עכשיו לא נראה שמה שאני אומרת יתקיים, אבל אני מזכירה שלפני שנה וקצת לא היית אומר שמפלגת העבודה, שהקימה את המדינה, תהיה בכלל במערכת הפוליטית. יאללה, צריכים קצת אופטימיות".
לפניות לכתב: yoghevk@n12.tv