ארי נייגל, שלום לך. נכון להיום, כמה ילדים יש לך?
"יש לי 117 ילדים, אבל יש עוד אחד שאמור להיוולד בשבוע הבא - אז 118, זה מספר טוב מאוד, ח"י, מאה וח"י (צוחק)"
פעם חשבת שיהיו לך כל כך הרבה ילדים?
"לא, לא"
ארי נייגל בן ה-46 הוא אדם עסוק: מורה למתמטיקה במשרה מלאה בקולג' ניו יורקי אבל גם תורם זורע לא אנונימי ונמרץ במיוחד. מה שהתחיל כמעט במקרה הפך כבר לפרקטיקה משומנת: הוא פוגש נשים שרוצות להרות, בדרך כלל ליד שירותים ציבוריים, ואחרי היכרות קצרה הוא נכנס לתא אחד ועושה את שלו, אחר כך מתבצעת המסירה והנשים דואגות לשאר. בלי רופאים, קליניקה או פרוטוקול מסודר.
האינטראקציות שלך עם כל הנשים האלה נראות קצת סליזיות. אתה מרגיש בנוח?
"ההורים שלי אמרו לי שנוצרתי במלון היאט. אני לא יודע אם הייתי צריך את המידע הזה (צוחק), זה סליזי?
העובדה שאני יכול לעזור לנשים, אפילו בשירותים ציבוריים - אני פשוט שם את הזרע בכוס והן נכנסות להיריון. הן חוסכות ככה אלפי דולרים ואז הן יכולות להשתמש בכסף הזה כדי לגדל את הילד, אז אני לא חושב שזה סליזי".
"יותר ממאה נשים לא תבעו ממני מזונות"
בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, דווקא האפשרות לעבור טיפולי פוריות מוגבלת לבעלי אמצעים בלבד. ההליך יכול לעלות יותר מ-20 אלף דולר לניסיון אחד, ולרוב נדרשים יותר ניסיונות. בעולם כזה תורם אלטרואיסטי כמו ארי, שמציע לנשים להיות בסוג של קשר אחרי הלידה, הפך מהר מאוד לכוכב וזכה לכינוי Sperminator.
"ראיתי שתי מודעות באתר קרייגסליסט של נשים שחיפשו תורמים שיעזרו להם להביא ילדים", הוא נזכר. "אני לא חושב שהן חיפשו דמות אב, אני חושב שהן רק רצו זרע ואני הצעתי את זה כאפשרות". אחת מה"נתרמות" היא אשלי לוגן, אימא של אריה - הילדה ה-16 של ארי, שמצהירה: "אם רציתי שהוא יהיה דמות חברית הוא היה עושה את זה, אם רציתי שהוא יהיה דמות אב, הוא היה עושה את זה. או שהוא פשוט היה מגיע מתי שאני צריכה אותו או רוצה שהוא יהיה בסביבה - הוא הבחור הכיפי, וזה בדיוק מי שאני רוצה שהוא יהיה".
אלא שלא כל הנשים שהתעברו מהזרע שלו הסכימו להסתפק בכך. חמש מהן תבעו אותו והוא חויב לשלם להן מזונות.
אתה מבין את הנשים האלו?
"אתה יודע, נפגעתי כי באמת ראיתי בהן משפחה והסתדרנו אבל כמובן שאני מבין - זו תאוות בצע, זה עתיק כמו התנ"ך. מה שמדהים בעיניי זה שיותר ממאה נשים לא תבעו ממני מזונות - כולן אוהבות את התינוקות שלהם והיו רוצות כסף. אותן נשים שתבעו ודרשו חלק מהמשכורת שלי אולי לא סובלות כל כך כלכלית, אולי הייתי מחלק את הכסף אחרת אבל בסוף הייתי נותן את הכסף לילדים שלי כמו שכל ההורים עושים".
בסרט שמלווה אותו הוא מספר על הדאגות: "יש חודשים שזה נהיה קשה לנסות לתקצב את החודש - מה אם עוד אימא תתבע אותי? איך אני אסגור את החודש?". עוד מודה ארי: "מצב הדיור שלי לא מדהים. רוב הזמן אני ישן בדירה בברוקלין עם שלושה מהילדים שלי ואימא שלהם". כן, ארי הוא גם הורה במשרה מלאה לטיילור הבכור ושתי אחיותיו, שבאו לעולם בדרך המסורתית אבל גם החיים שלהם התהפכו בעקבות העיסוק הלא שגרתי של אב המשפחה.
"אימא שלי לא ממש מאשרת את רוב הדברים שאבא שלי עושה, הם רבים הרבה", אומר הבן טיילור. "אבל עד שנהיו לו עוד ילדים והוא התחיל לעזור לעוד משפחות, לא היו ויכוחים גדולים שאני זוכר. אבל הדברים שאבא שלי עושה הולכים נגד הערכים והאמונות שלה וזה גורם להם להתפצל".
העימות עם הבן - וההורים: "אף אחד אחר לא כמוך"
וזה לא הכול. ארי נולד בכלל למשפחה יהודית אורתודוקסית, שגם היא מתקשה לקבל את מפעל ההפריה שלו
יוצרי הסרט "ארי והזרע הקדוש", שישודר ביס דוקו וב-stingtv, ליוו אותו בארבע השנים האחרונות. המצלמות של עדי רבינוביץ' ויאיר צימרמן הצטרפו גם לפעם הראשונה שבה לקח את בנו טיילר לראות מה אבא עושה בזמנו הפנוי.
בצילומי הסרט טיילור מתברר כמבקר החריף ביותר של אביו, אבל גם כשהוא מטיח בו את הדברים הקשים לא תמיד הוא מקבל תשובות מספקות: "למה לייצר את כל החיים האלו אם הם רק יעברו טראומה פסיכולוגית כל מהלך חייהם? אם אתה רואה את הבעיות שזה מייצר, למה אתה ממשיך לייצר עוד ובמרווחי זמן עוד יותר קטנים?", הוא שואל, והאב ארי עונה: "אני אב די נוכח איתך, אני מצליח עד כה, לא? אתה שמח, בריא, מצליח בבית הספר". טיילור לא מסכים: "אני חושב שאתה הסיבה הכי גדולה שאני לא יותר מזה".
לאחרונה פגשנו אותם כשהגיעו לביקור בישראל. טיילור כבר בן 19 ונשמע יותר מפויס על "מפעל ההזרעה" של אביו: "יש אנשים שאומרים שהוא מייצר צבא, אבל בעצם זו משפחה אחת גדולה. כשכל הילדים האלה יהיו יותר גדולים אני מקווה שיהיה לי קשר איתם. כשהם לא יהיו בני שנתיים או שלוש ואוכל לדבר איתם, זה יהיה מעניין מאוד וסיפור טוב לספר".
באחת הסצינות הקשות בסרט, ארי מביא גם את הוריו לפגישה עם אימא פוטנציאלית. אימו מטיחה בו: "הגעת לנקודת שפל, בכנות, זה שפל חדש. ואמרתי לך לעצור". וארי תוהה: "אם יש 54 או 55, מה ההבדל?", ואימו עונה לו: "מבחינתי יש הבדל, אני לא רוצה יותר. זה נגמר".
בהמשך הוא עוקץ: "אני לא חושב שאלוהים רוצה שנשנא אנשים אחרים, נשמע כאילו את שונאת אותי", בעוד אימו עונה: "אין לך ילד שאתה באמת אוהב". על כך משיב ארי: "אני חושב שאני אוהב את הילדים שלי יותר משאת אוהבת אותי. אני אומר להם דברים יותר טובים", והאימא לא מרפה: "הלוואי ולא הייתי יולדת את ארי, אף אחד אחר לא כמוך. אתה לא נורמלי, יש לך איזשהו בורג משוחרר".
מול המצלמות הוא מתייחס לטלטלה במשפחה: "אני לא שופט אותה כי אני יודע מאיפה היא באה. אני מכיר את הקהילה שממנה היא באה ושזה מבייש עבורה שיש לה בן שלא חי את החיים היהודים ולא רק זה - אלא גם מופיע בתקשורת ומפרסם את המשפחה המודרנית שלו לעולם. אני חושב שזה מביך עבורה ובמיוחד עבור הקהילה שלה".
גם בישראל: "בואי נלך לשיחים ונעשה ילד"
ישראל גם היא כמובן על המפה של ארי. "בואי נלך לשיחים ונעשה פה ילד", הוא אומר לאחת הנשים שהוא פוגש כאן, ולשנייה הוא מחמיא על האוטו ואומר לה "נוכל לעשות ילד ממש כאן". אלא שדווקא בארץ הקדוש שבאופן כללי מעודדת ילודה השמרנות של הממסד הרימה ראש - ומשרד הבריאות הודיע לו שלא יאפשר זאת.
יש לו שלושה ילדים משלוש אימהות שונות שגרים כאן בישראל, שתיים מהן רצו להביא איתו ילד נוסף אבל נחסמו על ידי החוק הישראלי שמחייב תרומה אנונימית.
"אני מקווה שמישהו במשרד הבריאות יוכל לומר 'טוב לפחות עבורן זה יהיה בסדר'", הוא אומר. "אני יכול לחתום על חוזה שהם רוצים ולקבל אחריות על הילדים, אבל צריך להיות נתיב חוקי שאוכל לעזור לנשים האלה להביא ילדים מבלי שהן יצטרכו לטוס למדינה אחרת. הן רוצות לטוס ליוון ולעשות את זה שם אבל זה לא נוח עבורן, הן רוצות לדבר בעברית עם הרופא. אני מקווה שיש דרך לפתור את זה. אני לא יכול להביא ילדים בארץ אבותיי למרות שאני יכול לעשות את זה בכל מדינה אחרת בערך? אין בזה היגיון".
חלק מאלו שאתה פוגש הן מאוד צעירות, חלקן במצב כלכלי קשה. לא מעניין אותך לאיזה עולם אתה שולח את הילדים שלך?
"אני חושב שגם אם אתה עני, יש לך הרבה אפשרויות באמריקה. אני לא חושב שאף אחת מהמשפחות האלה מתקשות. לאישה ענייה לא יכולה להיות משפחה? אולי היא לא יכולה לקנות לילד בגדי מעצבים חדשים אבל היא יכולה לתת הרבה אהבה ותשומת לב וזה מה שהכי חשוב".
לא אכפת לך שאתה אולי מביא ילדים לאימהות שאינן ראויות או כשירות?
"זה קורה לפעמים. אין לי דרך לדעת עד כמה כשירה האימא הולכת להיות, אין מבחן שאני יכול לתת להן. אתה יודע מי לא עושים מבחנים לפני שמביאים שם ילדים? מרפאות הפוריות. אתה יודע מה הם בודקים? האם אתה יכול לשלם, נקודה. זה כל מה שהם בודקים ומבקשים. כל עוד יש לך ביטוח שיכסה את הפוריות, אף אחד לא בודק אם הן יהיו אימהות טובות".
"בסוף יצרתי את המשפחה הלא שגרתית שלי"
ארי יודע שיש לא מעט אנשים שחושבים שמשהו בקופסה אצלו קצת השתבש, והוא גם מודע לשאלות המוסריות שמעוררת הדרך שבה בחר להפיץ את זרעו. אבל הוא מתעקש שהוא רק רוצה לעזור: "לא באמת רציתי לקדם את הרעיון הזה של משפחה רב-תרבותית. בסוף לא באמת בחרתי למי אני תורם, בחרתי לעזור למי שמבקשת ולא שאלתי הרבה שאלות".
עוד הוא מסביר: הרבה מהנשים שלהן עזרתי נודו מהמשפחה שלהן, אולי בגלל הנטייה שלהן, והמשפחה שהן אימצו היא זו שנתתי להן. זה דומה למאבק שלי בתוך המשפחה שלי שלא מקבלת כל כך את אורח החיים שלי - בסוף יצרתי את המשפחה שלי, מאוד לא מסורתית ושגרתית אבל זו המשפחה שלי".
במפגש האימהות מדברות על החשש: "אני לא רוצה שהילד שלי יביא גבר או אישה הביתה ואני אתהה למה אתם דומים? בואו נבדוק את השורשים", ואחרת מציעה רישום לכל מי שתקבל זרע מארי. וארי אומנם עוזר לנשים רבות לדלג מעל המשוכה הכספית, וייתכן שללא הוא לחלקן לא היו משפחות. ועדיין מידת האחריות שהוא לוקח על עשרות ילדיו והמעורבות שלו בחייהם היא מוגבלות מאוד.
מספר הקסם: מתי הוא יעצור?
האימהות של אלייזה, ילדה מספר 15 של ארי, מודות: "מעולם לא ציפינו שיהיו לו כל כך הרבה ילדים ושאלייזה יהיו כל כך הרבהאחים ושנכיר כל כך הרבה אימהות". ומיילי, אימא של מקס (מספר 23) וגרייס (מספר 24) מסבירה: "עם עוד ילדים שנולדים ועוד נשים, הזמן יהיה קצר יותר עם הילדים שיש לו עכשיו. בנקודה מסוימת הוא יצטרך לעצור".
אתה מתכוון לעצור מתישהו?
ארי: "כן, 100%, אני אפתיע את כולם. זו תהיה פרישה הדרגתית אבל לא אמשיך לעשות את זה כשאהיה בן 50"
אתה חושב שהוא יכול לעצור?
הבן טיילור עונה: "אני לא חושב שאני אדע לעולם, זה תלוי בו".
ארי: "נדע בקרוב. אמרתי לו שהייתי עוצר אבל אם הוא היה מחליף אותי בעסק המשפחתי" (צוחק)
תחקיר: מאי פכט