בחודש שעבר הופיעה בפייסבוק ידיעה על שני חיילים רוסים שמתו מאכילת מאפים מורעלים דמויי בורקס. למרבה ההפתעה זה לא היה מם הומוריסטי של צייצן פרו-אוקראיני, אלא פוסט רשמי של משרד ההגנה של המדינה, שנוהג לעדכן מהחזית באופן קבוע באמצעות ציוצים בטוויטר – והוא לא היחיד.

כך למשל הצליחה קירה רודיק, חברת פרלמנט אוקראינית, לזכות לאין-ספור אזכורים בתקשורת הבין-לאומית – באמצעות סדרה של פוסטים בעמוד האינסטגרם שלה שבהם הצטלמה עם נשק. בראשון שבהם, לדוגמה, כתבה לצד תמונה עם רובה: "אני אישה אוקראינית. אני אוהבת כלניות צבעוניות, פילאטיס, את הצבע הוורוד... אני אוהבת את החתולה שלי מישל... כעת כל מה שאני אוהבת דורש הגנה. כל אחת מאיתנו צריכה לקחת נשק ולמלא את חובתה". השילוב בין פילאטיס לנשק, מיותר לציין, הצליח לדבר אל המערב.

כבר מימי המלחמה הראשונים הפכה הרשת עבור האוקראינים לחזית מרכזית במאבק נגד רוסיה. המנהיגים האוקראינים עוסקים בזירת הקרב הרשתית מדי יום ביומו ומפרסמים עדכונים בקשת רחבה של נושאים: החל במיקום נפילות הטילים והתקדמות הכוחות הרוסיים, דרך האפשרויות לצאת מאוקראינה וכלה בממים ובסרטונים מבדחים, שמותחים ביקורת על התנהלות רוסיה.

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

המלחמה באוקראינה מתועדת ומתוקשרת בצורה חסרת תקדים ברשתות החברתיות. טלגרם, טוויטר, פייסבוק ואינסטגרם הפכו במלחמה הזאת לאמצעי שמשפיע לא רק על הזירה הבין-לאומית, אלא גם על המתרחש בשדה הקרב עצמו. 

כמו בזירה המדינית, הכוכב הראשי של החזית האינטרנטית הוא נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי. רוב המסרים שהוא משחרר לאוויר העולם מתמקדים בבקשות עזרה מהמערב, והנאום הלילי שלו הפך כבר מזמן לנוהג. בכל לילה זלנסקי מפרסם סרטון ובו הוא פונה למנהיגי העולם ומספר להם מה התרחש באוקראינה באותו יום, כדי לגייס את עזרתם. הטיימינג כנראה לא מקרי: אומנם האוקראינים כבר מזמן ישנים (כשהם לא מתעוררים מאזעקות ויירוטים), אבל כשהסרטון של זלנסקי מתפרסם – בסביבות השעה 2 בלילה, ובליווי כתוביות באנגלית – האמריקנים מתיישבים לצפות בו בחדשות הערב שלהם.

"האוקראינים רואים את הקהל המערבי כקהל חשוב מאוד. הם צריכים את הסיוע שלו, ולכן הם פעילים מאוד ברשתות שמדברות לקהל הזה", אומרת ד"ר ורה מיכלין שפיר, חוקרת אורחת במכון לתקשורת אסטרטגית בקינגס קולג' לונדון. "הנרטיב הכי חזק שלהם הוא שאוקראינה היא אומה עצמאית ו'אנחנו ננצח'. ואכן, ברגע שהמערב השתכנע ביכולת של האוקראינים לנצח, אז גם התחיל לזרום לאוקראינה יותר נשק".

נשיא אוקראינה זלנסקי בטלפון (צילום: Aleksandr Gusev/SOPA Images/LightRocket via Getty Images)
הכוכב הראשי של החזית האינטרנטית, הנשיא וולודימיר זלנסקי | צילום: Aleksandr Gusev/SOPA Images/LightRocket via Getty Images

הקשר הישיר בין המנהיגים לאזרחים איננו דבר חדש: כבר במלחמות של המאה הקודמת נהגו ראשי המדינות לשדר מסרים כמעט אישיים באמצעות התקשורת, לרוב באמצעות הרדיו, שנחשב למדיום אינטימי שבו השדרן מדבר אל המאזין "כאילו אין איש אחר שומע". הזכורים ביותר הם ווינסטון צ'רצ'יל, שמסר לבריטים עדכונים על מלחמת העולם השנייה בשידורי ה-BBC, וכך גם מנהיג גרמניה הנאצית אדולף היטלר. נשיא ארצות הברית פרנקלין רוזוולט אף הגדיל לעשות ושידר באופן קבוע את תוכנית הרדיו "שיחות ליד האח".

אומנם בשנת 2022 הרדיו רלוונטי פחות, אבל האסטרטגיה התקשורתית נשארה דומה – והיא מצריכה הרבה יותר משאבים מבעבר. לכן מתייצבת לצידו של זלנסקי שורת מנהיגים אוקראינים, על תקן של כוכבי רשת, שפועלים למיצוב הנרטיב האוקראיני. שרים, פקידים בכירים וגדודים בצבא מחזיקים מטה דוברות משלהם.

 

בדומה לזלנסקי, שחקנים מדיניים רבים הרגילו את קהל הגולשים לקבל את העדכונים בשעות קבועות ביום. כך, למשל, סגנית ראש הממשלה והשרה האחראית ליישובם מחדש של האזרחים האוקראינים בחלקים הכבושים של המדינה, אירינה ורשצ'וק, מעדכנת בעמוד הטלגרם ובעמוד הפייסבוק שלה על פינוי האזרחים מאזורי המלחמה ואל מחוץ למדינה. עוד היא מקיימת פעמיים ביום "מסיבת עיתונאים" מצולמת ובה היא מעדכנת בפעילות המסדרונות ההומניטריים במדינה.

 

לצידה של ורשצ'וק, נשים חזקות נוספות מובילות את העורף האוקראיני. אחת הבולטות שבהן היא התובעת הראשית אירינה ונדיקטובה. היא מפרסמת באופן תדיר ציוצים בטוויטר ובהם היא עדויות של אוקראינים על פשעי מלחמה שביצעו הרוסים. נוסף על כך, היא מעדכנת את המנויים לעמוד הטלגרם שלה בתהליכים המשפטיים שננקטים כדי להעמיד לדין את החשודים בפשעי מלחמה. בין היתר היא מעדכנת את הציבור על צוותים אוקראיניים ובין-לאומיים שמחפשים בשטח עדויות וכן על משפטו של החייל הרוסי הראשון שהודה בביצוע פשעי מלחמה.

אירינה ונדיקטובה, התובעת הראשית באוקראינה (צילום: רויטרס)
אירינה ונדיקטובה, התובעת הראשית באוקראינה, בשטח | צילום: רויטרס

 

לודמילה דניסובה, נציבת זכויות האדם של אוקראינה, מפרסמת תכנים בעמוד הטלגרם שלה באופן יום-יומי ומעדכנת במספר הנפגעים האוקראינים בתקיפות של רוסיה ובפרט מספר הילדים. העדכונים זורמים בשפה האוקראינית וכן בשפה האנגלית, והם מציגים את ההרס והחורבן באוקראינה בעקבות המלחמה. עוד היא מפרסמת מידע על מעשי הביזה ועל מעשי האונס של חיילי רוסיה המדווחים לקו החם לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית.

דניסובה מתמקדת בתיעוד הזוועות שמתחוללות באוקראינה ובמהלכים שהרשויות האוקראיניות עושות כדי להביא את האחראים לדין.

כך, למשל, חשפה דניסובה בהודעת טלגרם את הדיווחים למרכז הסיוע הנפשי באוקראינה שמגיעים מנפגעות ונפגעי אונס: "אתמול, בתוך שעה אחת בלבד, התקשרו עשרה אנשים להתלונן על אלימות מינית, שמונה מהם נאנסו, ובהם שני ילדים בני 10. ביממה האחרונה קיבלנו 56 שיחות". לצידה, ונדיקטובה מתעדת את נסיבות מותם של אוקראינים רבים ומזהירה מפני פשעי מלחמה חמורים שנעשים בשטח המדינה.

לודמילה דניסובה , נציבת זכויות האדם באוקראינה (צילום: AP)
מדווחת על אונס ותקיפות מיניות. לודמילה דניסובה, נציבת זכויות האדם באוקראינה | צילום: AP

 

חברת הפרלמנט האוקראינית קירה רודיק כנראה הייתה מסכימה להחליף את מספר העוקבים ההולך וגדל שלה בבשורה שהמלחמה תסתיים. כבר בימים הראשונים של המלחמה עלתה רודיק לכותרות בגלל סדרת תמונות שפרסמה ממשרדה, לשם היא מגיעה עם נשק. אם בישראל אישה שיורה בנשק אינה מחזה נדיר, באוקראינה מדובר במעשה הרואי של ממש.

בעקבות הפוסטים שפרסמה הפכה רודיק למושא ראיונות מבוקש מסביב לעולם, וגם כאן אצלנו בתוכנית "שש עם עודד בן עמי". עכשיו רוב הפיד שלה באינסטגרם מוקדש לתיעודים של ראיונות שלה בתחנות טלוויזיה מסביב לעולם, אך מפעם לפעם היא דואגת להזכיר שם שהיא גם אישה לוחמת.

 

 

מנהלת המודיעין הראשית של משרד ההגנה של אוקראינה נוהגת לפרסם כמה עדכונים בכל יום בעמוד הפייסבוק שלה, ובהם מדווח על הלך הרוח בקרמלין והתכנונים של החיילים הרוסים בשטח.

כך, למשל, האוקראינים מיידעים את עמם ואת העולם כולו על המורל הנמוך של צבא רוסיה, על המקומות שבהם אולי התרחשו פשעי מלחמה וכן על ההתנגדות האוקראינית לפלישת רוסיה – שנעשית, מתברר, גם בדרכים יצירתיות מאוד, כמו הידיעה הבאה על מות החיילים הרוסים שנגרם מפירושקי (מאפה שמזכיר בורקס) מורעלים. באותו פוסט מובא גם מידע חשוב נוסף על "500 חיילים רוסים המאושפזים מהרעלת אלכוהול שמקורה אינו ידוע". 

מאז נפתחה המערכה באוקראינה, עוד לפני שהחלה הלחימה בשטח, פרסמו סוכנויות המודיעין המערביות אזהרות מפני תקיפה רוסית: תחילה – דיווחים על שיפור העמדות של החיילים הרוסים; אחר כך על תכוננם (וביצועם) של תרגילים משותפים יחד עם בלארוס; ולבסוף הגיעו גם תאריכים מדויקים לתחילת המלחמה.

גם אחרי שפרצה המלחמה לא פסקו העדכונים המודיעיניים של המערב – ההפך הוא הנכון. לצד המודיעין האוקראיני, גם זרוע המודיעין הבריטית מפרסמת בכל יום לפחות שני עדכוני מודיעין מהחזית, והדבר נעשה באמצעות ציוצים בטוויטר. בשעה 8:00 מעדכנים בלונדון את תמונת המצב המודיעינית שנוגעת להתקדמות הכוחות הרוסיים, לנעשה בקרמלין או לאופי הלחימה בשדה הקרב, ומאוחר יותר מתפרסמת גם מפת הקרבות העדכנית של אותו הבוקר. במערב משערים כי חשיפת המידע המודיעיני עשויה להראות את פוטין ואת התוכניות שלו במערומיהם, ובכך אף לעצור חלק ממהלכיו.

אחת ההערכות המודיעיניות החמות שעליהן מתריעים בבריטניה כבר תקופה ארוכה היא האפשרות שרוסיה תנסה לערב את מולדובה בלחימה, וזאת בדומה להערכת המודיעין הישראלי. בדומה להערכות האמריקניות, הבריטים טוענים כי בקרמלין חוששים לעדכן את פוטין על מצב הלחימה בשטח, שכן אין היא מתנהלת בדיוק לשביעות רצונו, ולכן אף פרסמו כי פוטין עצמו מקבל החלטות ברמת המג"ד. לעומת מדינות אחרות, הבריטים פרסמו בגאון כי הם משקפים עמדות פרו-אוקראיניות, ועדיין משערים כי המלחמה עלולה להימשך תקופה ארוכה.

אחת הערים שאליהן הופנתה תשומת לב גדולה עוד מימי הלחימה הראשונים היא מריופול, עיר הנמל שלחופי ים אזוב, שהייתה נתונה במצור במשך שלושה חודשים. לאורך המלחמה הפציצו הרוסים את בית היולדות שבה וכן את התיאטרון העירוני, ולבסוף הכריעו גם את מפעל אזובסטאל. על כל אלה ניסו להגן הלוחמים של גדוד אזוב, גדוד אוקראיני ימני קיצוני שנלחם ברוסים לא רק במריופול, אלא גם ברשתות החברתיות.

דרך ערוץ טלגרם ייעודי שחררו הלוחמים מגדוד אזוב עדכונים מהנעשה בעיר וכן מסרים אישיים. המג"ד דניס פרוקופנקו ומפקדים אחרים בגדוד דיווחו בזמן אמת על התקפות שהחיילים מוציאים לפועל וכן על ההפגזות הרוסיות על המפעל. גם הם זכו לאהדה רבה בתקשורת הבין-לאומית, וכן אצלנו ב"מהדורה המרכזית". רגע לפני הכניעה של הכוחות פרסם פרוקופנקו בעמוד הטלגרם של הגדוד מסר אחרון ובו הוא מספר כי לחיילים ניתנה הוראה להפסיק להילחם – ולהתמקד בהצלת חיי אדם. עד לרגע כתיבת שורות אלה, זו ההודעה האחרונה שמופיעה בעמוד הטלגרם של הגדוד.

ומעבר לעיצוב התודעה, צריך לזכור שלפעילות של המנהיגים ברשתות החברתיות יש תפקיד מכריע נוסף בהגנה על העורף. "יש ציפייה לקבל כמה שיותר מידע, כי אנחנו חיים בעולם אפוף מידע ברשתות החברתיות ובפושים", מספר ל-N12 הד"ר צוריאל ראשי, מרצה בכיר במחלקה לתקשורת באוניברסיטת אריאל. "שדה הקרב הוא ממלכת אי-הוודאות, וכשאנחנו רואים את שדה הקרב מהבית, אנחנו חיים את חוסר הוודאות. מתוך חוסר הוודאות יש רצון רב לקבל מידע, שכן פעמים רבות המידע נתפס בתור כלי להרגעה".

האקו-סיסטם התקשורתי באוקראינה עשוי לתעתע: לא פעם נדמה שאוקראינה מצליחה להדוף את ההתקפות של רוסיה ולנצח במלחמה, בעוד הרוסים משתמשים בצ'יפים של מקררים כדי להפעיל טנק. אך באוקראינה עצמה עדיין נמצאים מיליוני תושבים שממשיכים לנסות לשרוד עוד התקפה, ועוד אחת, ובכלל לא ברור מתי הרוסים יחליטו על סיום המלחמה הזו, אם בכלל. עם מנהיגים שהם גם כוכבי רשת או בלעדיהם, המסר שמועבר לעולם הוא ברור: אנחנו במלחמה, והעולם כפי שהכרנו אותו עד 24 בפברואר צריך שאוקראינה תנצח.