"כשהודעתי למפקד שלי שאני מוכן להיות המפקד הראשון של בית הספר לקרבות אוויר של הצי, הייתה לו רק הנחיה אחת: 'אל תהרוג אף אחד, ואל תאבד מטוס'". זו הייתה ההוראה שקיבל דן פדרסן, אגדה בחיל האוויר האמריקני. פדרסן, טייס גיבור מלחמה, הוא האיש שהוטל עליו להקים את הגוף שזכה לתהילת עולם – ועכשיו צפוי לזכות לה שוב.
"טופ גאן" הוא בית הספר לאימון מתקדם לטייסי קרב של הצי האמריקני, שהיה ההשראה לסרט "אהבה בשחקים". מה שהפך לסיפור הצלחה ולשם מוכר ברחבי העולם הוקם לפני יותר מ-50 שנה בתנאים-לא-תנאים: "המפקד שלי גם הבהיר שלא יהיה לנו מקום בכיתה, חדר מוכן או משרד אדמיניסטרטיבי, לא יועדו לנו טכנאים ומכונאים, לא יהיו לנו מטוסים משלנו. וכמובן לא יהיה לנו כסף", נזכר פדרסן בשיחת ההנחיה. "בעצם, בית הספר החדש יתקיים מאיסוף 'שאריות' שנמצא ברחבי בסיס הצי בסן דייגו. המועד האחרון שלנו להכנת תוכנית לימודים היה קרוב: רק 60 יום נותרו עד לשיעור הראשון. מלבד כל זה, אני מניח שהתפקיד יהיה להיט אמיתי".
וכך אכן היה. 30 שנה אחרי שובר הקופות ההוליוודי "טופ גאן" ("אהבה בשחקים"), סרט ההמשך שם את בית הספר לטיסה שוב על המפה, וגם הפעם יככב בו טום קרוז, ב-27 במאי יוקרן בבתי הקולנוע סרט ההמשך Top Gun: Maverick – וזו סיבה מספיק טובה לחזור אל מי שהתחיל הכול, כנגד כל הסיכויים, והיה ההשראה לסרט, אחד הטייסים האהובים והנערצים ביותר בארה"ב, קולונל פדרסן. ויש גם זווית ישראלית לסיפור הזה.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
"לפעמים שמענו את הקריאות לעזרה מהקרקע"
קולונל בדימוס פדרסן שירת עד אז בעיקר כטייס קרב וכמפקד בצי האמריקני. הוא צבר את ניסיונו הקרבי כטייס F-4 פנטום במלחמת וייטנאם בשנת 1968: "טסנו במשימות קרב ותקפנו את היעדים שאותם בחר אישית שר ההגנה רוברט מקנמארה. איבדנו מטוסים ואנשים כמעט מדי יום ביומו. פעלנו מנושאות המטוסים, ולמדנו מה פירוש הדבר לשבת בחדר האוכל של הקצינים כשסביבך כיסאות ריקים. מחצית מהזמן לא היה לנו מושג מה קרה להם".
וכך הוא מתאר את מאורעות המלחמה והניסיונות להבין מה עלה בגורל חבריו לנשק: "לפעמים טייס אחר קלט שיגור של טיל קרקע-אוויר של האויב או ראה בזווית העין מטוס אמריקני בוער נופל אל הג'ונגל. לעיתים היינו שומעים את צוות האוויר קורא לעזרה על הקרקע, כשהוא מנסים להתחמק מפטרולים של האויב ומבקש חילוץ. כשהמסוקים ניסו להתקרב, הצפון-וייטנאמים היו מוכנים. הם ירו לעבר המסוקים והמטוסים המלווים. קרה שחילצנו את הטייס שלנו במחיר שלושה אחרים".
בקה סאן שבווייטנאם התפתח אחד הקרבות הקשים ביותר בין המארינס ללוחמי הווייטקונג. פדרסן היה אחד הטייסים שהוזעקו לסייע למארינס. פדרסן כתב שזו הייתה הטיסה הקשה ביותר בחייו: אש הנ"מ שהמטיר האויב הייתה כבדה מאוד, והיה צריך לתקוף את עמדות האויב שהיו סמוכות לאלו של המארינס, מבלי לפגוע בכוחות האמריקניים. "שחררתי את המארק 82. הפנטום זינק קדימה כשהפצצות, במשקל 2.7 טונות, עזבו את המנשאים והחלו את מסען לעבר הקרקע. דחפתי את המצערת קדימה והדלקתי את המבער. שני מנועי ה-J-79 של הפנטום הגיבו וטיפסנו לגובה חזרה למקומנו – גבוה מעל היורה הלוהטת".
הכישלון באוויר, הלקח וה"אויבים מבית"
במלחמת וייטנאם היה משרד ההגנה האמריקני שבוי בקונספציה שעבר זמנם של קרבות האוויר הקלסיים. לשיטתם, הטיל היה התשובה – ויורים אותו ממרחק. לתפיסה הזו היו השלכות כבדות משקל, כמו הפסקה מוחלטת של אימוני קרבות אוויר והורדת התותח ממטוסי הקרב. "טייסי חיל הים נכנסו למלחמה במחשבה שהם 'הטייסים הטובים בעולם, הטסים במטוס הטוב ביותר', אבל הצפון-וייטנאמים הראו להם אחרת".
במלחמה מצאו עצמם טייסי הקרב בנחיתות מול טייסי צפון וייטנאם, שטסו בעיקר במטוסי קרב מסוג מיג-17 סובייטי. דוח חמור שהוגש לפנטגון על לקחי המלחמה האווירית בווייטנאם הכריח את המערכת לפעול. מסקנתו העיקרית של הדוח הייתה שיש לשפר הרמה המקצועית של הטייסים, בעיקר בהיבט של קרבות אוויר. בהתאם לכך החליט מפקד הצי של ארצות הברית על הקמת מרכז הכשרה מתאים.
בית הספר הוקם בשנת 1969 בבסיס האווירי של הצי במירמר, קליפורניה: "זה היה תחקיר מעמיק, מלמעלה למטה, של הסיבות לכישלון שלנו בקרב האוויר-אוויר מעל צפון וייטנאם". פדרסן מונה להקים את "טופ גאן" – ובנה אותו בצלמו ובדמותו. הוא החזיר למרכז הבמה את קרבות האוויר, ואת התותח למטוס. הוא עמד בעקשנות על עקרונותיו ולא נרתע גם מפני דרגים בכירים ממנו. בדרך הוא צבר, כצפוי, גם אויבים מבית – וגם מולם התייצב, מצויד באומץ הקרבי הגדול שלו, עד שניצח.
רגע הגבורה: "רצועות הבטיחות הפכו לחוסמי עורקים"
מפקד הטייסת של פדרסן במלחמה היה קומנדר (סא"ל) טי שֶנק רמסן, שכונה "סקאנק" (בואש). פדרסן כתב עליו כי היה מפקד נדיר. טייס קרב מיומן, שהוביל מלפנים וקיבל עליו את המורכבות שבמשימות. פקודיו נשאו אליו את עיניהם והיו נאמנים לו ללא סייג: "למדנו שיעור חשוב ביותר במנהיגות: בעת תקיפה בגובה נמוך, כדור רובה בתא הטייס עבר דרך שתי ירכיו של סקאנק", סיפר פדרסן. "הוא לקח את רצועות הבטיחות של רגליו, החליק אותן למעלה והידק אותן כחוסמי עורקים מאולתרים, ואז טס 150 מייל ונחת בשלום על סיפון נושאת המטוסים. שבועיים אחר כך הברנש הקשוח כבר ישב שוב באוכף וטס לגיחות מבצעיות עם החבר'ה שלו. כן, זו ההגדרה שלי למנהיגות".
לימים שחזר פדרסן עד כמה סבוכה וחשובה הייתה המשימה. "הרהרתי לעיתים קרובות על המקרה העצום של איך ההנהגה של 'טופ גאן' נפלה לידי. לא ידעתי את זה בזמנו, אבל זה היה גדול וחשוב יותר מכל מה שעשיתי אי-פעם. זו הייתה ההזדמנות של החיים לחולל שינוי נחוץ. הצלחתו תדרוש את עבודתם של הטייסים המשובחים הרבים שעקבו אחריי. אם 'טופ גאן' יתרסק ויישרף, הקצינים הבכירים שעומדים מעלינו לא ייפגעו. כישלוננו יירשם כמעידה של צעירים שאומנם כוונו היטב, אך לא עמדו במשימה. כנראה בגלל זה בחור כמוני נבחר להיות הקצין הראשון שאחראי לבית הספר".
בזיכרונותיו הוא הודה: "התוכנית כמעט נועדה להיכשל. אני אומר את זה כי חיל הים לא רואה שום דבר חשוב מאוד שאינו מנוהל על ידי אדמירל. הייתי קולונל בן 33, שלוש דרגות מתחת לאדמירל. העובדה שחיל הים נתן לי להוביל את את 'טופ גאן' מעידה מה חשבו שם על הסיכויים שלנו. רוב אימוני התעופה הטקטיים האמיתיים התקיימו בצי. הקברניטים של טייסות הצי חשבו שהם בעלי הידע, ו'טופ גאן' איים על הגישה הזו. לפיכך, יכולנו בקלות להיכשל".
הישראלי שלימד אותם איך לעבוד – בברביקיו
יום אחד במהלך טיול בבסיס מצא מדריך ושמו סטיב סמית' קרוון נטוש ורעוע: "זה היה מושלם. בסוף השבוע הנחנו ריצוף חדש, צבענו מחדש את הקרוון עם עיטור אדום בוהק ותלינו שלט על הדלת המודיע על קיומו של בית הספר לקרבות אוויר של הצי – 'טופ גאן'". לדבריו, "התפקיד שלנו לא היה ללמד טייסים להיות הכי טובים בשמיים. הכיתה הראשונה של התלמידים שלנו, שנבחרו על ידי מפקדי הטייסות שלהם, עברה אצלנו הכשרה של חמישה שבועות ואז כל אחד מהתלמידים חזר ליחידתו כדי להפיץ לחבריו את מה שלימדנו אותם. רציתי שהמדריכים שלי יאתגרו אותם – אבל תמיד בצורה בונה. שאפנו לבנות את הביטחון שלהם, לא להרוס אותו".
בשלב ההקמה נכנס גם גורם ישראלי לסיפור. "המשימה הראשונה שלי הייתה למצוא מדריכים עם כישרון. באותם ימים אירחתי קבוצה של טייסים ישראלים בביתי בסן דייגו. בראש הקבוצה עמד סא"ל איתן בן אליהו, לימים מפקד חיל האוויר הישראלי ואז מפקד טייסת פנטום. היה לו מוניטין מעולה של טייס קרב ומנהיג. כשפגשתי את החבר'ה האלה, חיל האוויר הישראלי עשה את המעבר מהמיראז' הצרפתי לפנטום האמריקאי. הם ביקרו במירמר כדי ללמוד מאיתנו, מהניסיון שלנו. אבל מהר מאוד הבנתי שבכלל יש לנו מה ללמוד מהישראלים הממזרים".
"על ברביקיו אמריקאי טוב הבחנתי ששיטות הקרב הישראליות מאמינות מאוד בכוחה של ההתמחות הטכנית", שחזר פדרסן. "בכל תחום טכני, הסביר בן אליהו, מונה אדם אחד למומחה הראשי: מכ"ם, כלי נשק, אמצעי לחימה, אווירודינמיקה, טקטיקות – לכל תחום היה האשף שלו. חלוקת עבודה זו תהיה דרך יעילה להרכיב צוות של מדריכים ולפתח תוכנית לימודים טכנית בלוח זמנים קצר".
האלוף (בדימוס) איתן בן אליהו סיפר על מה שקרה לאחר ההיכרות עם פדרסן: "בכל השנים מאז הוקם, מתקיימת מערכת של הפריה הדדית בין 'טופ גאן' לחיל האוויר הישראלי. נוכחנו לדעת שיש לנו מה ללמוד מהם, וגם הם מבקשים ללמוד מהניסיון של חיל האוויר הישראלי". על עמיתו פדרסן אמר: "אפשר ללמוד ממנו על פיקוד, מנהיגות וניהול. בעיקר הוא מוכיח שאפשר לשנות – שאיש אחד, עקשן, אמיץ ונחוש, יכול לחולל שינוי במערכת, גדולה ככל שתהיה". מלחמת יום הכיפורים, אמר לימים פדרסן, הייתה אולי אחת המלחמות האחרונות שבהן היו לקרבות אוויר משקל מהותי. המלחמה הייתה עבור 'טופ גאן' מקור לא אכזב לידע על לוחמה אווירית.
"הוא היה הכי טוב בעולם"
לאחר שלב הלמידה, הגיע הזמן להפשיל שרוולים. "כשהגיע הזמן לבחור את ה'אחים' שיהיו המדריכים הראשונים בקורס, השמות הנכונים עלו במהירות בראש", סיפר פדרסן. "דיברתי עם כל אחד מהם, ביקשתי מהם לקרוא את הדוח ותיארתי את המשימה העצומה שניצבה בפנינו בבניית תוכנית הלימוד. הטייסים שהזמנתי כמדריכים היו צעירים, פרועים, אמיצים וכוכבים אמיתיים, 'אייסים' של ממש שכולם הוכיחו עצמם בקרבות קשים בשמי וייטנאם – מל הולמס, ג'ון נאש, ג'ים רוליפסון וסגן י"ג ג'רי סוואצקי".
"הם לא היססו לחתום. כולנו הסכמנו על השינויים שחשבנו שצריך לעשות כדי לנצח במלחמה האווירית בווייטנאם. כאן הייתה ההזדמנות לעשות משהו בנידון", הסביר. זו גם החבורה שכיכבה אחר כך בסרט האגדי בכיכובו של טום קרוז מ-1986. "הולמס היה הבחירה הראשונה, הוא היה טייס הפנטום הטוב בעולם. הוא היה מנהיג טבעי ובעל דעות נחרצות. אף טייס שהכרתי אי-פעם לא גבר על הולמס בקרבות אוויר. בחרתי בג'ון 'סמאש' נאש בגלל הדרך שבה הלב והמוח שלו עבדו יחד. מה שייחד את נאש היה הדרך שבה הוא שילב את התחרותיות שלו עם תשומת הלב היתרה לפרטים. הכישרון שלו במחקר טכני השעין את הרעיונות שלנו לגבי טקטיקות על בסיס עובדתי עמוק".
"נאש אמר לתלמידיו: 'מכוניות, מטוסים וטילי אוויר-אוויר בנויים להיכשל. צפו לבעיות וצפו אותן מראש', נזכר פדרסן."וג'ים רוליפסון כנראה הוציא יותר הספק אינטלקטואלי טהור מכל אחד מאיתנו. איש לא הבין את המערכות האלקטרוניות והאוויוניקה של הפנטום טוב ממנו. ג'רי סוואצקי היה גדול, מרשים ומאוד אנרגטי, אבל גם צנוע ואחד האנשים הכי חביבים שטסתי איתם. לסוואצקי הייתה מודעות מצבית רבה, חיונית בקרב לוחמים. טייס צריך להישאר ערני למה שקורה באוויר. הוא גם היה יכול לראות מפגש אווירי מנקודת מבטו של האויב".
בראש החבורה עמד ג'ון "ג'יי-סי", שהיה טוב במיוחד עם טייסים חדשים. פעם הוא השתתף בקרב אווירי פראי ליד הייפונג שבצפון וייטנאם. הוא והטייס שלו, דני ווייזלי, נטשו את המטוס וצנחו בג'ונגל עבות. בזמן שהמסוק חיפש אותם, נאש נשאר מעליו, מחפה עליהם ועל מסוק החילוץ עד שנגמר לו הדלק – כשכל הזמן הזה הוא תחת אש נ"מ כבדה. על תפקודו באותו אירוע הוא קיבל כוכב כסף. עם היסטוריית ההישרדות שלו כנגד הסיכויים, הוא העניק לטופ גאן אלמנט של חוזק מוסרי וחוסן.
המטרה העיקרית שהוצבה בפני מקימי בית הספר הייתה לפתח טקטיקות של קרב אוויר, בעיקר באמצעות תמרונים אוויריים בלתי שגרתיים, ולהנחילן לטייסים. שיטת האימון העיקרית שנבחרה הייתה יצירה של צוותי אוויר מדריכים "דמויי אויב", הפועלים באמצעות דגמי מטוסים וטקטיקות אוויריות זרות. על החניכים היה להתמודד עם ה"אויב" וליישם באופן מעשי טקטיקות של קרב אוויר שרכשו בקורס.
השיטה שהומצאה בטופ גאן – ושינתה את הכללים
בין השנים 1968–1970 עברו רבים מטייסי הצי האמריקני את ההשתלמות בטופ גאן, והתוצאה ניכרה היטב בביצועי הטיסה שלהם: מנתוני הצי עולה כי יחס ההפלות של טייסיו עלה מכ-1:3.7 לכ-1:13 מול טייסי צפון וייטנאם. תוכנית ההכשרה לטייסי קרב של הצי האמריקני הניבה פירות – ובעיקר הרעיון החדשני שיושם בה לראשונה: ביום אויב בידי המדריכים עצמם.
כיום שיטת האימון הזו מיושמת גם בחילות אוויר של מדינות אחרות בעולם, ובשנים האחרונות פותחה גם גרסה אחרת שלה: תרגילים משותפים של מדינות ידידותיות אשר טייסיהן מתמודדים זה מול זה כדי לשפר את המיומנות המקצועית ואת יכולת התגובה שלהם מול טקטיקות של לוחמה אווירית אשר אינן מוכרות להם. בית הספר האגדי טופ גאן של הצי האמריקני, שזכה לתהילת עולם בסרט, שינה באמת את ההיסטוריה ואת התעופה הקרבית", אמר ג'ון פ' ליהמן, שהיה שר הצי האמריקני בין 1981 ל-1987.
באחד הזיכרונות המרגשים בספר של פדרסן מסופר על חברותם של טייס הצי רונלד "מאגס" מקיואן, לימים מפקד טופ גאן, ונווט מטוס הפנטום שלו במלחמת וייטנאם, ג'ק נאש. באחת הגיחות הפילו זוג מטוסי מיג-17 וייטנאמיים. שבועיים לאחר מכן עזב מאגס את הטייסת כדי לפקד על טופ גאן. נאש, שנשאר בטייסת, הופל מעל שמי וייטנאם יחד עם הטייס שלו. הטייס, מארק דויל, נהרג – ונאש נפל בשבי צבא צפון וייטנאם.
"מאגס שמע את הבשורות הרעות יחד עם הידיעה כי הוא וג'ק אמורים לקבל את אות צלב הצי על ההפלה הזוגית המשותפת שלהם. זה היה אות הגבורה השני בחשיבותו בצי. מאגס הודיע כי יהיה מוכן לקבל את האות רק כאשר ג'ק יעמוד לצידו. שמונה חודשים לאחר שחרורו של ג'ק עמדו מאגס והוא כתף אל כתף בטקס. יחד, כמו אחים, הם קיבלו את צלב הצי".
בהשראת מורשת הקרב הזו וסיפורים אחרים, טום קרוז חוזר בסרט החדש לתפקיד טייס הצי פיט "מאווריק" מיטשל. לצידו מככב מיילס טלר בתור בראדלי "תרנגול" בראדשו, בנו של חברו הטוב המנוח של מאווריק מהסרט הראשון, ניק "גוס" בראדשו. קרוז אמר בריאיון השבוע שהסרט עוסק באנשים אמיתיים ובאירועים אמיתיים. "יש להסתכל על 'טופ גאן' כמו על אגדה שהייתה באמת".