"אני הייתי איתו, עם הרב אורי זוהר, כשהוא קיבל פרס לפני 25 שנה על 'מציצים' בפארק הירקון, שם גם הקרינו את הסרט", מתחיל לספר הרב אברהם זייבלד. "אני התלהבתי מזה שנתנו לו במה מול אלפי אנשים בתל אביב, אבל כשחזרנו שאלתי 'אורי, איך אתה מרגיש?' הוא ענה 'אכזבת חיי'. אמרתי לו 'מה, תראה, קיבלת פרס' והוא ענה 'אתה יודע שלא ביקשתי את זה'. היו דברים שהוא ניסה או השתדל למחוק".
מעטים האנשים שהכירו את אורי זוהר בגלגול חייו השני, זה שהתחיל לפני 46 שנים בישיבת "אש תורה", כפי שהכיר אותו הרב אברהם זייבלד. שנים ארוכות שניהם היו חלק מחברותא הקבועה שמנתה חמישה: אריה, צביקה, נתן אברהם ואורי. אורי זוהר. רק אתמול הם עוד ישבו יחד, שעות לפני שזוהר הלך היום (חמישי) לעולמו בגיל 86 בביתו.
"היינו מדברים על מתי הוא חזר בתשובה ואיך הוא חזר בתשובה, ומה בדיוק עשה לו את זה, וגם על הקשיים בתהליך", מרחיב הרב זייבלד. "הוא היה מספר על החברים שלו והיינו צוחקים על הכול. אגב, אני חייב לומר שכל החברים שלו, ללא יוצא מן הכלל, שמרו איתו על קשר כל השנים והוא דיבר בטלפון עם כולם. וכשהם נפטרו הוא היה לומד לעילוי נשמתם ואומר קדיש לזכרם".
סיקור נרחב:
"השם חיבק אותך חיבוק גדול": הרב אורי זוהר ז"ל הובא למנוחות
תיעוד נדיר: כשאורי זוהר למד מאפרים קישון איך לעשות קולנוע
כשהרב חזר לביים והפתק הקטן והחבוי שראיתי בסידור: 3 זיכרונות אישיים מהרב אורי זוהר | סיון רהב מאיר
עולם התרבות נפרד מאורי זוהר: "ארכיטקט של הומור ושפה"
מה שהרגשתי ליד אורי זוהר, לא הרגשתי מעולם | יונתן ריגר נפרד
"הוא שידר לך בכל צעד שלו 'אני לא כוכב'"
ב-46 השנים מאז החליף את מציצים בציציות זוהר פלרטט מעת לעת עם חייו הקודמים שאותם נטש. ועם זאת, מרגע שקיבל על עצמו זוהר עול תורה ומצוות הניתוק היה כמעט מוחלט ברוח דמותו הטוטלית והלא-שגרתית. ברגע שהוא חתך, הוא חתך, ועל הדרך נעשה עם הזמן לדמות בכירה גם בעולם החדש שאליו הגיע. "זה לא שחרדים לא שמעו עליו. שמעו שהיה הרב אורי זוהר, אדם שהיה הכוכב הכי גדול אצל החילונים ועזב את הכול בגיל 40 כדי ללמוד תורה. כל ילד חרדי מכיר את הסיפור הזה, אבל לא מעבר", אומר מני גירא-שורץ, איש תקשורת חרדי.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
גירא-שורץ היה העורך הראשי של בחדרי חרדים, וכיום הוא יועץ תקשורת ופרשן חרדי. כעת הוא שופך אור על היחס שלו זכה זוהר מאז חזרתו בתשובה. "ידעו שהוא קיים. הוא התחבר לסיפור של רבי עקיבא, עוד סיפור שכל ילד חרדי מכיר, שגם הוא עד גיל 40 היה רועה צאן ועזב הכול בכדי ללמוד תורה והיה לגדול הדור. עשו חיבור בין בתי הדמויות האלו".
"בחברה החרדית קוראים לכל אחד 'הרב', אבל זה לא שמבחינה חרדית הוא היה ממש רב", מסביר גירא-שורץ. "כשהוא היה מתפלל בבית הכנסת הוא לא היה יושב ב'מזרח' - שולחן הכבוד של בית הכנסת. הוא היה בין אנשים, אדם רגיל ביותר. הוא גם לא היה 'כוכב', למרות שבבית הכנסת תמיד היית יכול לשמוע אותו מתפלל מאוד חזק. הוא שידר לך בכל צעד שלו 'אני לא כוכב'. הוא היה עומד במכולת כמו כולם וקונה לחם וחלב. הוא לא 'סלב' במובנים חרדיים, בטח לא כשהייתי ילד. אחרי זה כשהתפתחו אמצעי תקשורת חרדיים, כמו תכניות רדיו וסרטונים, אז הוא נהפך לדמות מוכרת".
זוהר אולי לא ראה עצמו כוכב, כפי שהיה כל השנים, אך המשיך לככב על במות. מפעלו העיקרי מאז שהשלים את החזרה בתשובה הפרטית שלו היה החזרתם בתשובה של אחרים. זאת הייתה למעשה, לצד לימוד תורה כמובן, העבודה שלו. אך עוד קודם להתמסרותו אל ההחזרה בתשובה, שהפכה למשימת חייו. זוהר יצר חיבור לא בדיוק מובן מאליו. תנועת ש"ס החלה להתגבש זמן לא רב אחרי שחזר בתשובה וכמי שהגיע אל העולם החרדי כאאוטייסדר התחנה המשמעותית הראשונה שלו כאישיות חרדית הייתה כבן ברית דווקא של הקבוצה הכי הכי קטנה וחלשה בתוך העולם החרדי עד אותם שנים: החרדים הספרדים.
מישראל הראשונה - לישראל השנייה
זוהר השתלב בזרם הליטאי שמנהיגו באותם השנים - הרב אליעזר מנחם שך - היה הפטרון של ש"ס. ב-1984 הצליחו שני צעירים בשנות העשרים לחייהם שהיו אז הרוח החיה של פרויקט ש"ס, אריה דרעי ושלמה בניזרי (בעצמו חוזר בתשובה), לרתום את זוהר - ששני הוריו ילידי פולין - למטרות המפלגה. דרעי וזוהר אף נהפכו לידידים קרובים למרות השנים הרבות שמפרידים ביניהם והרקעים השונים מאוד. היום, כשהתבשר דרעי על פטירת הרב זוהר, הוא פרץ בבכי במהלך עדותו בוועדת החקירה לאסון מירון.
זוהר ודרעי גם שיתפו פעולה כמגישים בתכניות רדיו ב"ערוצי הקודש" - התחנות הפיראטיות שפעלו בתמיכת ש"ס בשנות התשעים. זוהר גם הוביל ב-1999 את קמפיין התמיכה בדרעי תחת הכותרת "אני מאשים", לאחר הרשעתו של דרעי במשפטו הראשון. כל עוד דרעי עמד בראשות המפלגה, זוהר היה אחד מיועציה הבכירים. כחרדי טרי שעדיין היה במידה רבה איש יצירה, זוהר מצא לעצמו בש"ס מסגרת והיה בעצם מנהל הקריאייטיב של המפלגה, זה שעיצב את המסר והתדמית של המפלגה בגלגולה הראשון. העובדה שהיה דמות מוכרת מאוד בעולם החילוני בהחלט לא הזיקה למפלגה שבנתה עצמה על מצע של קירוב קהלים שונים אל הדת.
"מה שמדהים בעיניי זה שכמו שהוא המציא את ישראל הראשונה, הוא נכח גם בהמצאה של ישראל השנייה, של התרבות שלה", אומר ד"ר נסים ליאון, סוציולוג וחוקר דת אתניות ומעמד בישראל מאוניברסיטת בר-אילן. "זה פשוט מדהים לחשוב שהוא היה שחקן משמעותי בשתי הזירות האלו וחווה את החוויה הישראלית במלואה. הוא שיחק בשתי הסצנות של הישראליות".
"אני מניח שבתחילת הדרך הוא חיפש את עצמו בסביבה הזאת. ההתעסקות בתנועת התשובה נותנת ייעוד ומשמעות אבל גם פרנסה. זה לא דבר של מה בכך", מוסיף ליאון. "הוא הגיע לש"ס לא כאשכנזי אלא כישראלי. הוא היה הצבר האולטימטיבי. לכן לדעתי הוא הגיע גם מהמקום המסוקרן של הישראלי שהסתכל על עדות המזרח כקיבוצניק לשעבר. ודרך החיבור לש"ס הוא ניסה איכשהו לתקן את העניין הזה, את מה שהיום נקרא ישראל הראשונה וישראל השנייה. בחיבור שלו עם ש"ס יש מרכיב לא רק חרדי, אלא מרכיב ישראלי-צברי, שאורי זוהר מעולם לא התנתק ממנו ואפשר למצוא את זה בשפה שלו. זו חזרה בתשובה במובן הישראלי, חזרה בתשובה של הצבר. אולי זה אפילו סוג של רגשות אשם".
מה הייתה התרומה שלו לתנועת התשובה?
"הוא היה חוליה מאוד מעניינת במעבר שעשתה התנועה הזו לכיוון של תנועה עממית. אם אתה מסתכל על העולם החרדי אתה רואה שדרה מאוד מעניינת של רבנים וראשי ישיבות שהתחילו מהמקום המאוד ישראלי, כמו אומנים או טייסים בחיל האוויר ואז באה הגרסה הבאה של התנועה הזו הייתה כתנועה עממית, שפנתה לציבור המזרחי שהיה בעיקר בפריפריה. והוא היה שם בתווך, ואני חושב שהוא הגיע לש"ס כי זו הייתה מפלגה של חוזרים בתשובה ומחזירים בתשובה".
"לא רצה שום טובת הנאה"
לפני 31 שנה, עם תחילת גל החזרה בתשובה של שנות התשעים, פנה זוהר אל הרב זייבלד ואל מספר עסקנים חרדים שעסקו בקירוב לתורה ויחד הם הקימו את ארגון "לב לאחים". "היינו מאז יחד יום-יום ויצרנו מפעל של הרצאות בכל הארץ", מספר זייבלד, כיום מנהל לב לאחים. "כמה פעמים בשנה, כולל בשנה האחרונה, הוא היה נוסע לחו"ל ומכתת רגליו בעולם להתרים אנשים בחו"ל וכמובן גם בארץ. הוא לא רצה שום טובת הנאה, הוא עשה זאת תמורת לא אפילו שקל אחד, אבל נתן לזה את כל כולו. היו באים אליו המון אנשים - בעלי תשובה ומתקרבים והורים שביקשו עצות לגבי הילדים - תמיד הוא קיבל את כולם. כך היה מתחיל את היום בשעה שלוש ומסיים אחרי חצות. הרבה פעמים הוא ויתר על השינה".
האם הרגיש הצלחה?
"הוא כל יום הרגיש שהצליח אבל לא היה שבע ושאל מה אנחנו יכולים לעשות עוד. הוא היה אומר הרבה פעמים שאחד שפותח חנות פלאפל, גם אם הוא התחיל ממאה מנות ביום - הוא רוצה להגיע לאלף. תמיד צריך לשאוף יותר. להמשיך עם זה כל הזמן ולא לעצור לרגע, הוא הרגיש שזו השליחות שלו, הפקיר את עצמו, הפקיר את הבית והמשפחה. הוא היה בתוך שליחות".
"הילדים והנכדים - לכולם היו משברים"
תנועת התשובה אומנם הייתה משימת חייו של אורי זוהר, אלא שבין כותלי ביתו שלו הוא מצא את עצמו מאותגר. בראשית שנות האלפיים בנו איתמר החל להתרחק מהדת. הבן אפילו הרהר בהחזרת עטרה ליושנה מסוג אחר, אל העולם שאביו נטש, וניסה לבחון את דרכו בעולם התקשורת החילוני. הוא אפילו יצר סרט תיעודי על אביו בשם "מציצים פנימה", ובו התעמת עם האבא על דרכו במעין חשבון נפש שבא לקרוא תיגר על עולם התשובה.
"זה לא היה רק עם איתמר, זה קרה שם במשפחה הרבה", מספר הרב זייבלד, השותף והחבר הוותיק. "ברוך השם, הוא זכה בילדים שלו ובנכדים שלו, כי כולם היו להם משברים. כי סך הכול זה נוצץ להיות הבן של ולראות מה היה 'שם'. והוא נתן לו. הוא אמר 'אני רוצה שזה יגיע אליך מבחירה', וזה הגיע. בהיבט הזה הרקע החילוני שלו בהחלט סייע לו, איך לגשת אל הילדים שלו.
"לרגע אחד הוא לא זרק אותו ולא החביא אותו", מספר גירא-שורץ, שגדל ברחוב פנים מאירות בשכונת קריית מטרסדורף, ממש בבית שסמוך לבית משפחת זוהר, ושבילדתו היה חבר של ילדי המשפחה. "בלט שהוא המשיך לקבל את איתמר בבית וחיבק אותו גם כשבא הביתה בלבוש חילוני, בג'ינס ובלי כיפה. החיים שלו היו חדורי מטרה ומבחינתו לקבל את הבן שלו ולאהוב ולעודד אותו היה הכי חשוב. אחרי זה הוא היה מדבר על זה הרבה והיום איתמר הוא צדיק גדול".
"כשהוא הרגיש אצל בעלי תשובה שצריך לתת את הסיוע הזה, של איך לחנך את הילדים בדור של אחרי, הוא לא התבייש שהוא צריך ללמוד את העניין הזה ואולי לשנות כמה דברים", מדגיש זייבלד. והוא גם השפיע על הרבה בעלי תשובה בדור ההמשך בעשור האחרון, הוא היה כתובת לעניין הזה והוציא חוברת הדרכה בנושא הזה. עשרות אנשים היו באים כל יום להתייעץ איתו אחרי שהילדים עזבו את דרך התורה המצוות ובעקבות זה הוציא את החוברת והעביר את המסר שלא צריך ללחוץ על הילדים, אלא להפך, לאהוב אותם עוד יותר".
"עזב הכול והתמסר לתורה, צדיק גדול"
מי שהושפע מזוהר ומסרי ההחזרה בתשובה הוא אורי (Ori) גרודר, יוצר ובמאי טלוויזיה וקולנוע שחזר בתשובה בגיל 30 אחרי שסיים לימודי קולנוע באוניברסיטת תל אביב ולמעשה עבר מסלול דומה למדי לזה של זוהר. "כשהייתי צעיר וחילוני ולמדתי קולנוע אין ספק שהוא היה השראה. אבל קטונתי מלדבר על דמותו, כי באמת שהוא היה צדיק גדול - בגלל שהוא עזב הכול והתמסר לתורה", אומר גרודר.
"ההשראה שלו הייתה בכך שראית שיש לאן לשאוף", מציין גרודר. "ראית בנאדם שהגיע מאיפה שהוא היה והפך להיות אחד מגדולי ישראל בתורה. לא הרבה אנשים סיימו את כל התורה. הרב קניבסקי זצ"ל שנפטר היה עושה סיום על כל התורה פעם בשנה - בבלי, ירושלמי, תנ"ך והכול. והרב אורי זוהר עשה את אותו דבר, סיים את התורה פעם בשנה. הרב קניבסקי גדל אצל אבא שבעצמו היה אחד מגדולי ישראל, והרב אורי זוהר להבדיל היה בחוף הים בלי בגד עליון חצי מחייו. הוא הגיע לדרגה הזו".
בשונה מזוהר גרודר בחר בגישה שונה, והחליט להמשיך ליצור בקולנוע ובטלוויזיה גם כאדם חרדי. תפיסתו כאדם יוצר במידה רבה משקפת את המסלול שעברה תנועת התשובה בארבעת העשורים האלו. במקום להתרחק, דווקא לנצל את המסע המתמיד שבין העולמות השונים ולעסוק בו. גרודר הוא אחד היוצרים של הסדרה "עוד ניפגש" בכאן 11, שבה משפחות של חוזרים בתשובה ושל יוצאים בשאלה עוסקים מול המצלמות בניתוק שנכפה עליהם ומחפשים לחדש את הקשר. גרודר ניסה לרתום גם את זוהר לטובת העניין.
"התקשרתי אליו כמה פעמים. רציתי שהוא ישתתף בכמה דברים שאני עושה, גם ב'עוד ניפגש'. אפילו פניתי לאנשים מאוד קרובים אליו", הוא נזכר. "אבל היה לו נדר לא להשתתף בשום דבר, אפילו בדברים שהיו הכי קרובים לליבו. עניינים של יוצאים בשאלה והמשפחות שלהם, זה אחד הדברים שהכי בער בו. הוא היה הראשון שהלך עם גישה מכילה וקלה והיום יש הרבה שהולכים בדרך הזו".
החזרה לתקשורת - בהוראת הרבנים
ובכל זאת זוהר כן ניסה פעם אחת ויחידה לנסות שוב את כוחו כפרפורמר מול הקהל החרדי. זה היה בשנת 1997, בדיוק באותה התקופה שבה בנו איתמר פלירטט עם החילוניות. אז הגיש זוהר כמה תוכניות אירוח ששודרו בערוץ הראשון בזמן צפיית שיא. "באו אז ואמרו לו שהוא יכול להשפיע בצורה יותר רחבה דרך הטלוויזיה והוא התלבט מאוד אם לעשות או לעשות את זה", נזכר זייבלד. "הוא לא אהב את התקשורת בכלל ולכן נלך להתייעץ עם פוסק הדור אז, הרב אלישיב. אני הייתי איתו אז ביחד אצל הרב".
"היו שם כאלו שצידדו בעד וכאלו שנגד, והרב בסוף פסק ללכת על זה", משחזר זייבלד. "הוא נכנע לגדולי ישראל, ומקבל תמיד את דעתם גם כשחשב לעצמו שמה הם כבר יכולים להבין בנושא של תקשורת. גם כשנכנס לשידורי הרדיו הוא התייעץ על כל דבר עם הרב אלישיב והרב שטיינמן וקיבל את דעתם מהתחלה עד הסוף".
"ביקשו ממנו כל הזמן דברים - לבוא לפה, לבוא לשם, להשתתף באיזה אירוע - את רוב הדברים הוא היה דוחה", מספר גירא-שורץ על הלכותיו של זוהר החרדי. "אם לא היה רואה בזה תועלת רוחנית ובנושאים שהוא מאמין בזה, לא היה על מה לדבר איתו. בגלל שהיה דמות ידועה ומפורסמת יש מוסדות וארגונים שרוצים להתכבד בנוכחותו. ניסיתי פעם לעזור לחבר שניסה לגייס אותו לטובת אירוע כזה ודיברתי עם הקרובים אליו, אבל עם זה סתם בשביל כבוד זה לא עניין אותו, גם כשניסו לשכנע אותו בכסף או טיסות".
"בדרך כלל בשואוביז או בעולם המדיה כוכב צריך לעשות הרבה דברים בשביל להמשיך לתחזק את זה. לתת כל הזמן יחס, להגיד את הדברים הנכונים. זה משהו שלעולם לא ראיתי אצלו" אומר גירא-שורץ, שליווה את זוהר לפני כעשרים שנה גם כחבר בצוות המערכת של תוכניתו בתחנת הרדיו הפירטית "רדיו עשר". "הוא היה נכנס לאולפן, תמיד ברגע האחרון, רץ לעמדת השידור, שם אוזניות, מכוון את הווליום, ובעיקר מאוד לבבי ואנושי עם הצוות. גם שם הוא היה מאוד ממוקד. בלי פטפוטים לפני או אחרי השידור. הוא היה תמיד יודע מה הוא היה רוצה לומר, שם פתיח ולא מפסיק לדבר. הוא היה אלוף בלפתח נושאים ובלהאזין, מומחיות לזהות ולהבין את האנשים, כמו מראיין רדיו טוב".
ואותו נועם הליכות נשמר גם מחוץ לאולפן: "הוא היה שכן לבבי ומשפחתי שהשתתף בשמחות של כל השכנים - בא, אומר 'מזל טוב' ואף פעם לא מתעכב הרבה זמן", מוסיף גירא-שורץ. "בכלל, הוא היה אדם שמאוד-מאוד מקפיד על זמנים. זה היה מאוד בולט אצלו, היה מאוד קשה לתפוס אותו לפטפוט כי כל דקה אצלו הייתה חשובה והיה צריך לנצל אותה לתועלת רוחנית - לתפילה, ללימוד או למעשה חסד. אפילו כל הדרך מהבית שלו לבית הכנסת הוא היה מתפלל וכדי לחסוך בזמן היה מגיע כבר עטור תפילין וטלית. תמיד היה מזדרז לאן שהוא והעיניים שלו תמיד היו מביטות למטה, כבושות בקרקע. תמיד הוא היה טרוד בסרעפי קודש. הייתה לי הרבה יראת כבוד לאדם שאתה רואה שהוא לא עסוק בהבלי העולם הזה", הוא אומר - ונפרד מהאיש שהפך מגוטה לרב שהשפיע על חייהם של המונים.
לפניות לכתב: yoghevk@n12.tv