"בכלל לא הכרתי את המושג התעמרות בעבודה, חשבתי שסתם יש לי מנהל דפוק", מספרת אביגיל (שם בדוי כמו כל השמות בכתבה) שעבדה בתפקיד ניהולי בחברת היי-טק גדולה. "רק בהמשך כשלקחתי קורס באוניברסיטה שדיברו בו על הנושא, הבנתי שהיו שם כל המאפיינים של התעמרות".
"התחלתי לנהל תחת מנהל בכיר שהיו עליו שמועות, אבל למרות החשש, התחלתי לעבוד שם", משחזרת אביגיל את מה שעבר עליה לפני כמה שנים ולדבריה ממשיך לרדוף אותה עד היום. "לא נלחצתי מהשמועות כי אני יודעת שאני מנהלת טובה, אבל מהר מאוד, זמן קצר אחרי שהגעתי, המנהל הזה קרא לי לאיזו שיחה והאשים אותי במשהו שלא עשיתי. כשניסיתי לענות לו, אז הוא ממש שיקר לי. הכול קרה בנוכחות מישהו נוסף. הוא פשוט צרח עליי. לא ידעתי איך להגיב, הייתי בשוק מהסיטואציה. מאותו רגע התחיל לי סוג של התקף חרדה, שחוויתי אותו רק כשאבא שלי נפטר. התחיל לי דופק מהיר שלא הצלחתי להשתלט עליו וממש הרגשתי נורא".
הסיטואציה, לדברי אביגיל, חזרה כמה וכמה פעמים: "הגעתי לישיבה אחרת איתו ושוב פעם אמרתי את דעתי ושוב הוא דיבר אליי בצורה גסה, מרוב אימה נכנסתי למצב נפשי קשה ואז ממש החלטתי שאני עוזבת את העבודה. זה לא בשבילי, עזבתי ולא סיפרתי מה קרה, אמרתי שזה מסיבות אישיות".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
אף שאביגיל עזבה את מקום העבודה ההוא חודשים ספורים לאחר שהתחילה לעבוד בו, לדבריה, הנזק הנפשי המשיך לתת בה את אותותיו: "זה המשיך ללוות אותי, הרגשתי ממש פוסט-טראומה". היא מספרת. "ממש היה לי פחד ממקומות עבודה חדשים, פחד ממנהלים, לקח לי זמן להתאושש מזה. הבן אדם הזה פשוט גרם לי נזק נפשי. אם הייתי נשארת שם הייתי עלולה להגיע לידי מצב של אובדנות, אני הגעתי למצב של בכי, של דימום וחוסר שינה – כל זה בחצי שנה. האמת היא שמה שמדהים הוא שהוא עובד שם עד היום".
סיפורה של אביגיל חושף תופעה שהמודעות אליה הולכת וגוברת בשנים האחרונות: תופעת ההתעמרות בעבודה. עובדים שעוברים התעללות מתמשכת במקום העבודה, לא בהכרח של מנהל או מנהלת – גם מנהל יכול לסבול מהתעמרות של עובד שלו – מעידים על הנזק הנפשי שממנו הם סובלים וכי להתעמרות יש גם מחיר פיזי בדמות מחלות גופניות שהם מייחסים למצב הקשה שאליו נקלעו במקום העבודה.
"זה עלול להגיע לידי אשפוזים ולאובדן חיים"
"נתקלתי במקרים נוראים של התעמרות", מספר הפסיכולוג התעסוקתי איתן מאירי, שמקדיש את עשייתו המקצועית לנושא. "בשנים שאני עוסק בתחום קיבלתי לטיפולי, להערכתי, כ-1,500 מקרים".
מאירי מגדיר את ההתעמרות "שימוש לא סביר ולא מידתי בכוח השררה כדי להקטין, להשפיל, לערער ולבזות את האחר" ומדגיש שאין מדובר בסיטואציה חד-פעמית: "התעמרות מתרחשת כשמדובר במשהו חוזר ונשנה, כשסביבת העבודה מאיימת ועוינת".
מאירי, הפועל למען המודעות לנושא וחיבר את הספר "התעמרות בעבודה – הצקה, התנכלות, התעללות פסיכולוגית", מונה אסטרטגיות נפוצות של התעמרות: "צעקות, קללות, איומים ומתיחת ביקורת עוקצנית ולא מידתית, וגם מניפולציות, שקרים, גזלייטינג (gaslighting), הכשלה, מניעת מידע" ועוד. "לא צריך את כולן", מדגיש הפסיכולוג. "מספיק אחת או כמה מהן לאורך מספר אירועים".
"מה שקורה לאדם בסביבה כזאת הוא רב-מערכתי – זה פוגע בבריאות הגופנית הנפשית", אומר מאירי ומספר שהמתח הנפשי שבו שרויים עובדים שחווים התעמרות מתמשכת במקום העבודה עלול לגרום לתסמינים כמו כאבי ראש וגב, הפרעות אכילה, הפרעות שינה וגם נזקים גופניים חמורים יותר כמו מחלות לב, סוכרת ומחלות אוטואימוניות. "התעמרות בעבודה עלולה לגרום לתופעת דחק פוסט-טראומטית, ויש מקרים שמגיעים עד כדי אשפוזים ואובדן חיים", הוא אומר.
"ההערכה היום בעולם היא שמספר ההתעמרויות בעבודה גדול במידה ניכרת מזה של ההטרדות המיניות. בין השאר משום שהטרדות מיניות זה כמעט תמיד גברים נגד נשים, אבל בהתעמרויות בעבודה יש שוויון מגדרי. גברים פוגעים בנשים ונשים פוגעות בגברים, כולם פוגעים בכולם"
איתן מאירי, פסיכולוג תעסוקתי
מאירי מכנה את התופעה "המגפה השקטה", שכן היא קיימת בהיקפים עצומים, אך לא רבים יודעים עליה ולא רבים יודעים שיש לה שם. הסיבה לכך היא שהנפגעים פעמים רבות מעדיפים להתעלם, לשתוק או לעזוב את מקום העבודה בלי להתלונן, והעובדים שכן מעיזים להתלונן חושפים עצמם אפילו עוד יותר להתעללות מצד הגורם המתעמר.
הפסיכולוג מעריך כי אחד מכל שלושה עובדים בישראל יהיה נתון להתעמרות. הנזק, הוא מדגיש, הוא לא רק לעובד, אלא לגוף שבו הוא מועסק ולמשק כולו: "הפגיעה במשק כתוצאה מהתעמרות היא במיליארדים".
"ההערכה היום בעולם היא שמספר ההתעמרויות בעבודה גדול במידה ניכרת מזה של ההטרדות המיניות", מוסיף מאירי. "בין השאר משום שהטרדות מיניות זה כמעט תמיד גברים נגד נשים, אבל בהתעמרויות בעבודה יש שוויון מגדרי. גברים פוגעים בנשים ונשים פוגעות בגברים, כולם פוגעים בכולם".
"ראיתי עובדים בכירים בוכים"
"אין מקרה אחד שטיפלתי בו שלא מייצג עוד שורה שלמה של נפגעים שלא התלוננו", אומר מאירי, וגם אביגיל מעידה שהמנהל שהתעמר בה, התעמר גם בעובדים נוספים בסביבתה: "היו פעמים שהזעם היה ישירות כלפיי והיו פעמים שזה קרה לא כלפיי, וגם זה העניין – גם אם הוא פוגע באנשים לידך יש לזה גם נזק נפשי. נכנסתי לחרדות גם כשהייתי עדה למצבים של התעמרות באחרים. היו מקרים שהוא היה צועק על עובדים אחרים ואני לא ידעתי מה לעשות. מה, אני איכנס איתו לעימות? הוא אדם מאוד אגרסיבי, פסיכופת. אני מנהלת ואנשים מצפים שאני אדבר איתו. הוא פשוט היה עושה את זה כל הזמן – נכנס לחדר ומתחיל לצעוק על אנשים".
"נכנסתי לחרדות גם כשהייתי עדה למצבים של התעמרות באחרים. הוא היה נכנס לחדר ומתחיל לצעוק על אנשים. המנהלים של החברה היו בחו"ל – לא היה להם מושג מה קורה"
אביגיל, חוותה לדבריה התעמרות בעבודה
אביגיל לא פנתה להנהלת החברה: "המנהל שלו נמצא בחו"ל ואין עם מי לדבר, וזה קורה הרבה בהיי-טק, שמנהלים בכירים, המנהלים שלהם לא בארץ, אין שום תקשורת איתם, אי אפשר לגשת אליהם, לשתף. והחברה יכולה להיות עם קוד אתי פרפקט על הנייר, אבל היא לא מודעת למה שקורה".
"היתרון בהיי-טק הוא שאתה עובד די מבוקש", מסבירה אביגיל על החלטתה לעזוב את מקום העבודה לאחר חודשים ספורים. "אתה יכול פשוט להחליט שאתה עוזב הכול, את כל מה שבנית שם. בהיי-טק אפשר יחסית לחתוך בקלות, מה שבמקומות אחרים קשה יותר".
אף אחד לא התלונן?
"כולם מדברים על זה. הוא דיבר ככה לעובדים הכי בכירים שיש, ראיתי אותם בוכים. הרבה אנשים עזבו. זה יכול להימשך שנים והוא יכול מאוד להצליח, כי בטרור הרבה מצליחים".
"עשו עליי עליהום, בידוד חברתי"
ליעל, שחוותה התעמרות מתמשכת בחברה ציבורית, חשוב להדגיש שעובד שעבר התעמרות הוא לא בהכרח אדם חלש. "אני נחשבתי במקום העבודה שלי לדמות מאוד חזקה, דמות שהיא על גבול ה'מאיימת' בעצמה", היא אומרת. "מישהי שאנשים תוהים ולא מבינים איך זה היה יכול לקרות דווקא לה".
יעל חוותה לדבריה התעמרות מעובדת בכירה בתפקיד מקביל ש"כל החברה התנהלה לפי הנחיותיה". "אני המריתי את פיה יותר מפעם אחת", היא מספרת. "האמנתי בערכים שלי ובאמת המקצועית ולא חששתי לעמוד מולה".
סיפורה של יעל, כמו עדויות נוספות שהגיעו למגזין N12, חושף את פרופיל העובד שעשוי ליפול קורבן להתעללות, אדם שמשקיע בעבודה, מאמין בה ורואה בה חלק מרכזי בזהות שלו, אבל גם כזה שאינו מהסס להביע ביקורת.
"אני עושה את העבודה שלי על הצד הטוב ביותר. באה מוקדם בבוקר, הולכת אחרי שאני צריכה ללכת, נותנת את הנשמה ואת הלב ולא מבינה מה קורה לי", מעידה על עצמה ליאת, אחות במקצועה, שחוותה לטענתה התעמרות בעבודה.
"כל החיים שלי היו העבודה, מה שהיה בבית פחות הייתי מעורב, רק רציתי לתת ולעשות שם, למדתי תוך כדי העבודה ותרמתי הרבה", מספר עלא, עובד מדינה שחווה גם הוא לדבריו התעמרות.
לדברי יעל, בעקבות סירובה ליישר קו עם העובדת הבכירה, היא סומנה כגורם בעייתי: "קיבלתי ממנה איומים ואף אמירות מפורשות מה יקרה לי אם לא אזרום איתה, שלא לדבר על התעמרויות קשות מאוד, כולל האשמות שווא, פגיעה בשמי הטוב, קללות והשפלות במסדרונות. זה הגיע למקומות של ניסיון למנוע קידום, כולל עיכוב שכר", היא מספרת בכאב על המהלכים שבאמצעותם ניסו אותה בכירה וגורמים נוספים "לאמלל אותי ולגרום לי לעזוב או להתגייס לקדם את המטרות שלהם".
"קיבלתי מעובדת בכירה איומים ואף אמירות מפורשות מה יקרה לי אם לא אזרום איתה, שלא לדבר על התעמרויות קשות מאוד, כולל האשמות שווא, קללות והשפלות במסדרונות"
יעל, עברה לדבריה התעמרות בעבודה
מדבריה של יעל עולה שאחת מאסטרטגיות ההתעמרות הקשות ביותר היא בידוד חברתי: "הייתה תקופה שאני הייתי 'מוקצה'. לפני זה כולם עלו אליי לרגל כדי להתייעץ, כי הייתי דמות מפתח בחברה, ופתאום אנשים פחדו להגיד לי שלום או לאכול איתי ארוחת צוהריים. מישהי אמרה לי אחר כך, 'אני רוצה לבקש ממך סליחה, הייתי מגעילה אלייך, אבל תביני אותי, זה הבוס שלי, השכר שלי תלוי בו, שלא לדבר על הבונוס שלי שהוא בדיוק דיבר איתי עליו כשכל זה קרה – הייתי חייבת לתמוך בו'".
"עשו עליי עליהום, בידוד חברתי, כמו חרם", מעידה ליאת. ורונית, שגם היא עברה לדבריה התעמרות מצד המנהל שלה בחברה שבה עבדה, אמרה וקולה נשבר: "אני בת 40 ועושים עליי חרם".
"אנשים פחדו להגיד לי שלום או לאכול איתי ארוחת צוהריים. מישהי אמרה לי אחר כך, 'אני רוצה לבקש ממך סליחה, הייתי מגעילה אלייך, אבל תביני אותי, זה הבוס שלי, השכר שלי תלוי בו. הייתי חייבת לתמוך בו'"
יעל
"אני עד היום מתעוררת בלילה בצעקות"
אומנם יעל עזבה את מקום העבודה ההוא, אבל כיום היא מאובחנת כפוסט-טראומטית וסובלת מסימפטומים קשים: "אני עד היום מתעוררת בלילה בצעקות ובזיעה קרה", היא אומרת. "הגעתי למצב שהלך לי הקול, הייתי צריכה טיפול בסטרואידים, הייתי במצב נפשי מאוד לא טוב ונזקקתי לשנים של טיפול בהיפנוזה כדי להשתחרר מהפוסט-טראומה ולנסות לחזור לישון בלילה. כמעט איבדתי את משפחתי ואת חיי. באותה תקופה הייתי בהישרדות ובמלחמה ולא הבנתי איפה אני נמצאת ובאיזו מערבולת אני חיה. וגם אם היום אני כבר לא נחנקת באמצע הסיפור, יש לי עדיין הצפות רגשיות", היא מעידה ומספרת שגם אחרי הריאיון היו לה "כמה ימים קשים".
יעל מספרת שלאחר שמצאה את הכוחות לעזוב את החברה, הביטחון שלה נפגע כל כך שהיא לא יכלה לחפש עבודה אחרת. "אני, עם כל הכריזמה שלי, לא יכולתי ללכת לריאיון עבודה", היא אומרת וקולה נשבר. "פוגעים בך, גורמים לך להרגיש הכי חלש, הכי חסר יכולות שיש. אני באמת לא האמנתי בעצמי. כי באותה תקופה את מרגישה שאף אחד לא מבין אותך, אפילו לא בן הזוג שלך, ואת עוברת גיהינום. את פשוט בתוך המערבולת שלך עם עצמך ולא יודעת איך להסביר, איך לפעול, והאיום הכלכלי הוא כבד – בייחוד בתקופת הקורונה".
"אני, עם כל הכריזמה שלי, לא יכולתי ללכת לריאיון עבודה. פוגעים בך, גורמים לך להרגיש הכי חלש, הכי חסר יכולות שיש. אני באמת לא האמנתי בעצמי. כי באותה תקופה עברתי גיהינום והאיום הכלכלי הוא כבד – בייחוד בתקופת הקורונה"
יעל
יעל מספרת את סיפורה למרות הקושי, כי חשוב לה להעביר מסר לעובדים אחרים שנמצאים בסיטואציה כזאת: "חשוב להבין שדווקא לצאת ממקום כזה זאת לא חולשה, זה לא אומר שהפסדת – להפך, זה אומר שבחרת בחיים, בחרת בעצמך, במשפחה שלך".
"היו הרבה פעמים שאני קפאתי", אומרת יעל. "הרבה פעמים אין לך המשאבים להגיב, הרבה פעמים אתה לא מספיק מודע לזכויות שלך וליכולות שלך, ואתה פשוט נכנס למערבולת הזאת ונסחף לתוכה", היא מנסה להסביר וגם להגיד משהו שיעזור לאחרים במצבה: "זה לא פשוט, אבל יש פה מסר מאוד גדול – אפשר וצריך לנצח את זה. אני רוצה להילחם בתופעה הזאת ואני מאמינה שאפשר. חבל לי שיהיה עוד בן אדם עם פוסט-טראומה כזאת, שגורר את משפחתו ואת סביבתו לסבל עז. אני עד היום חולמת על זה, מדברת מתוך שינה וממשיכה להילחם".
"כי אם אפשר, אז צריך למנוע את המקרה הבא", מתריעה יעל. "המקרים האלה לא נופלים מאונס, זהו אכן אונס נפשי. מאלצים אותך לפעול בניגוד לנורמה מקובלת, מבודדים אותך חברתית ומשפילים אותך בפומבי – מדובר באלימות חריפה. פחות מדברים על זה, אבל גם לתופעת ההטרדה המינית בעבר התייחסו בקלות ראש וכיום ישנה מגמת שיפור, חייבים יחד למנוע את המקרה הבא".
"חשוב להבין שדווקא לצאת ממקום כזה זאת לא חולשה, זה לא אומר שהפסדת – להפך, זה אומר שבחרת בחיים. חבל לי שיהיה עוד בן אדם עם פוסט-טראומה כזאת, שגורר את משפחתו ואת סביבתו לסבל עז"
יעל
שינוי שהתחיל בפרשת מני נפתלי
הפסיכולוג התעסוקתי איתן מאירי מעיד שבשנים האחרונות עלתה המודעות לנושא ההתעמרות, תופעה שבעבר לא היה לה אפילו שם. "בתקופת הקורונה, עם ההתפטרות הגדולה, אנשים מבינים שזה לא בסדר, שזה לא צריך לקרות במקום עבודה", הוא אומר.
אבל נדמה שאחת הסיבות המרכזיות לעלייה במודעות לנושא היא פרשת מני נפתלי, שהיה אב הבית במעונו של ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו. נפתלי התלונן על תנאי עבודה קשים והשפלות שעבר מצד רעיית ראש הממשלה אז שרה נתניהו, ובמרץ 2014 הגיש תביעה לפיצויים נגד משרד ראש הממשלה.
ב-2016 פסקה שופטת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים דיתה פרוז'ינין פיצוי לנפתלי בסך 80 אלף שקל בגין עוגמת נפש בשל העסקה פוגענית במעון. חודשים ספורים לאחר מכן פסקה אותה שופטת שהמדינה תפצה עובד אחר במעון – גיא אליהו - ב-65 אלף שקל על עוגמת הנפש שנגרמה לו בגין תנאי העסקה פוגעניים. וגם אם בפברואר השנה דחה בית הדין את תביעתה של עובדת משק נוספת במעון ראש הממשלה – שירה רבן – הפסיקות בעניינם של נפתלי ואליהו סללו את הדרך להכרה הציבורית בנושא ההתעמרות בעבודה ולפסיקות של בתי המשפט לטובתם של נפגעים נוספים, אף שבמדינת ישראל עדיין אין חוק שנועד למנוע התעמרות בעבודה.
"ניסיתי להתאבד פעמיים"
כמו יעל, גם עלא סירב ליישר קו עם המנהלת שלו. הצרות שלו התחילו כשהיא ביקשה ממנו שלא יקבל לתפקיד מועמדת מסוימת. "אמרתי לה שזה מכרז ואני לא יכול", הוא מספר ומתאר כיצד באותו יום שהעובדת התקבלה לתפקיד חרב עליו כל עולמו. "המנהלת הייתה ממדרת אותי מנושאים מקצועיים, מתעלמת ממני. היא בודדה אותי מבחינה חברתית, ההתעמרות הייתה יום-יומית", הוא מעיד.
עלא מתאר את הנזקים הנפשיים שגרמה לו ההתעמרות: "ניסיתי להתאבד פעמיים, אני לוקח כדורים פסיכיאטריים". הוא מנהל כרגע תביעה מול מעסיקיו, אך מתקשה להוכיח את הקשר הסיבתי בין ההתעמרות שחווה לדבריו לפגיעה הנפשית. "בהתחלה כשהלכתי לרופא, לא סיפרתי לו מה עובר עליי – התביישתי, אז אין לי הוכחות", הוא אומר ומוסיף: "גם לאשתי לא סיפרתי מה עובר עליי, התביישתי. היום היא יודעת".
"אני לא רוצה כסף, אני רוצה שיהיה משהו לילדים למקרה שהמצב שלי יידרדר", אומר עלא בצער על התביעה. "יש עובדים נוספים שהמנהלת הזאת מתעמרת בהם. למזלי, בניגוד למקרים אחרים של התעמרות, אנשים מהעבודה שלי נשארו חברים שלי".
גם אפרים – שעובד כבר כמה שנים בחברה ממשלתית, וחווה שם, לדבריו, התעמרות קשה מצד המנהל שלו – מתאר את הנזקים הגופניים הקשים שנגרמו לו: "שילמתי מחיר נפשי כבד, יש לי על כך אחוזי נכות מביטוח לאומי", הוא אומר. "אני בטיפול פסיכיאטרי ואני מקבל שלל תרופות לדיכאון ולחרדות. קיבלתי סוכרת ואני מטופל בזריקות וכדורים, והכול בגין הלחץ שבו אני חי. היו ימים שהיו לי אף מחשבות אובדניות, כי מי ייקח לעבודה אדם בגילי עם נכות קשה? ממה מתפרנסים עד הפנסיה?" אפרים הגיש תביעה נגד מקום העבודה שבו הוא עדיין עובד, דבר שלדבריו רק דרדר את מצבו שם.
"קיבלתי סוכרת ואני מטופל בזריקות ובכדורים, והכול בגין הלחץ שבו אני חי. היו ימים שהיו לי אף מחשבות אובדניות, כי מי ייקח לעבודה אדם בגילי עם נכות קשה? ממה מתפרנסים עד הפנסיה?"
אפרים, עבר לדבריו התעמרות בעבודה
"אמרו לי 'בואי נעבור הלאה'"
עובדים שחוו התעמרות מגורם ספציפי מעידים על התעלמות מקומות העבודה מתלונות בנושא. כך למשל מספרת ליאת, אחות במקצועה, שכאשר פנתה להנהלה כדי להתלונן על הרופא שלדבריה התעמר בה, לא זכתה להתייחסות. "אמרו לי 'בואי נעבור הלאה'", היא מספרת.
לדברי ליאת, אחרי שהתלוננה על אותו רופא המצב לא השתפר, להפך. הרופא הודיע לה שהוא משנה את ימי העבודה ושעות העבודה שלה בלי להתייעץ איתה. "הייתי בשוק", היא אומרת, "בלי לדבר איתי, בלי שום דבר, כאילו אני לא קיימת. ואז למוחרת הכול התבטל. ואחר כך, אחרי שלושה שבועות בערך, נמחקו לי כל המיילים שנוגעים לנושא הזה מהמייל במערכת".
הוא חדר לך למייל?
"אני לא יודעת, אבל זה נמחק. ודיווחתי להנהלה ואף אחד לא עשה שום דבר בנושא. ברגע שדיווחתי עליו התחילה ההתעמרות".
איך היא באה לידי ביטוי?
"פניתי להמון גורמים. וכל הזמן היו שקרים ומניפולציות".
את יכולה לתת לי דוגמה?
"הוא שלח לי מייל 'אני עובר ניתוח בתאריך הזה והזה, אני לא אהיה'. יום לפני אותו תאריך הוא מגיע ומתאר לי מה יש לו בתיאורים מאוד גרפיים, ואז אני מדברת עם אחות נוספת שעובדת איתו והיא אומרת לי, 'כן הוא נסע לנופש'. לי הוא סיפר שהוא בניתוח ולה הוא סיפר שהוא בנופש".
יש לך מושג למה הוא עשה את זה?
"לא יודעת. כנראה כדי להוציא אותי אל מחוץ לעניינים, אולי להציג אותי באור שלילי. זה גזלייטינג, אני עברתי גזלייטינג, ממש ככה, לאורך שלוש שנים. לקח לי זמן לקלוט שעברתי גזלייטינג, ומאוד קשה לצאת מדבר כזה".
"לי הוא סיפר שהוא בניתוח ולאחות אחרת הוא סיפר שהוא בנופש – כנראה כדי להוציא אותי אל מחוץ לעניינים ולהציג אותי באור שלילי. זה גזלייטינג, אני עברתי גזלייטינג, ממש ככה, שלוש שנים, ומאוד קשה לצאת מדבר כזה"
ליאת, עברה לדבריה התעמרות בעבודה
ליאת החליטה לתבוע את מקום העבודה, וגם היא ממשיכה לעבוד בו. "אלה שתובעים את המערכת הם בודדים", היא אומרת. "הרוב בוחרים שלא להתעמת וללכת. יש כאלה בודדים שנלחמים ואני נלחמת, אבל שילמתי על זה מחיר קשה, גם פיזית – התפתחו לי פסוריאזיס וויטיליגו, ואני נלחמת כדי לטהר את השם שלי".
"זה פגיעה בכל התחומים", היא אומרת וקולה נשבר. "בפרנסה, בכבוד, בשם שלי. ברגע שנמחקו לי המיילים מהמחשב, זאת אומרת שמישהו חדר לפרופיל האישי שלי, ואני אחות, אם מישהו חדר לפרופיל האישי שלי זה מסוכן, כי הוא יכול לרשום מרשמים בשמי, הוא יכול לכתוב דברים בתיק שאני לא רשמתי, אחר כך לכי תוכיחי שזו לא את".
את חיה בפחד?
"נכון. זאת תקופה מאוד קשה, מאוד. אני מרגישה שמישהו חיבל לי בחיים. כי אני צריכה להוציא כסף על עורך דין ועל דברים נוספים. שילמתי כסף ליועצים חיצוניים שיסבירו לי מה הולך פה, כי לא הבנתי מה קורה לי".
למה את נשארת שם? למה את לא עוזבת?
"דבר ראשון, אני מאוד אוהבת את העבודה שלי; ודבר שני, זאת הפרנסה שלי. אני כבר לא אישה צעירה, אחות צעירה, שאני יכולה לעבוד לילות, שבתות וחגים והכול".
"אלה שתובעים את המערכת הם בודדים. הרוב בוחרים שלא להתעמת וללכת. יש כאלה בודדים שנלחמים, ואני נלחמת, אבל שילמתי על זה מחיר קשה, גם פיזית – התפתחו לי פסוריאזיס וויטיליגו – ואני נלחמת כדי לטהר את השם שלי"
ליאת
"התעמרות היא אלימות"
ב-2015 עברה בקריאה טרומית הצעת החוק למניעת התעמרות בעבודה שהגישה שרת התחבורה מרב מיכאלי, אז חברת כנסת, שבעצמה נתבעה מאז בידי העוזרת שלה, ד"ר שלומית אשרי שחף, בגין התעמרות בעבודה. הצעת החוק לא הבשילה לכדי חקיקה, ולפני כשנה הוגשה שוב.
אף שעדיין אין חוק כזה, "בתי הדין לעבודה לא ממש מחכים למחוקק וכבר פוסקים ברוח הצעת החוק", אומרת עו"ד תמר וינטר-קמר, שותפה במשרד ארנה לין, שהייתה ממנסחי הצעת החוק. "הצעת החוק נתנה איזשהו ניימינג לתופעה והעלתה אותה לתוך השיח המשפטי והציבורי", היא אומרת.
לדברי עו"ד וינטר-קמר, כל עוד לא נחקק חוק, "אין לעובד דרך לתבוע את מי שמתעמר בו אישית, כי אין עילת תביעה אישית". "בחוק למניעת הטרדה מינית, שכל החוק למניעת התעמרות מבוסס עליו, יש סעיף ספציפי שמקנה לבית הדין לעבודה סמכות לדון בתביעות שמוגשות גם נגד המטריד. החוק נותן גם מנגנון מובנה לטיפול בהתעמרות בעבודה, כמו בהטרדות מיניות, שתהיה כתובת, שיהיה ממונה. המטרה של החוק היא ליצור מנגנון מסודר לבירור תלונות", היא מוסיפה.
"אף שעדיין אין חוק, בתי הדין לעבודה לא ממש מחכים למחוקק וכבר פוסקים ברוח הצעת החוק. אבל כל עוד לא נחקק החוק, אין לעובד דרך לתבוע את מי שמתעמר בו אישית"
עו"ד תמר וינטר-קמר, ממנסחי הצעת החוק נגד התעמרות בעבודה
את הארגון "ביחד נגד התעמרות בעבודה" הקימו לפני שנתיים עו"ד הדס ארנון-שרעבי, שירה בליי, עובדת סוציאלית במקצועה, ועו"ד נעמת – לאחר שחוו, לדבריהן, התעמרות בעבודה. הארגון מפעיל דף פייסבוק המשמש פלטפורמה שבה יכולים נפגעי התעמרות לשתף את סיפוריהם בעילום שם.
"אנחנו חברות, ולאחר שחווינו את ההתעמרות, התחלנו לדבר על זה ולנסות להבין את מה שאנחנו חווות, והבנו שאין על זה מידע, ואנחנו לא בטוחות מה אנחנו עוברות בכלל", הן מספרות. "התחלנו לגשש באפלה והבנו שאין לזה שום מענים, שעדיין אין חוק, וזה בעצם מה שהוביל אותנו לפתוח את דף הפייסבוק כדי לכוון זרקור אל התופעה ועל ההשפעות הבאמת מאוד חמורות שלה, באמצעות איסוף של עדויות".
"כשפתחנו את הדף נדהמנו ממספר העדויות שהתחילו להגיע, עדויות קורעות לב", מספרת עו"ד ארנון-שרעבי. "ואנחנו מבינות שזה ה-MeToo הבא, אנחנו מבינות את הדחיפות של זה". "אנחנו חווינו את ההתעמרות דרך מנהלים ומנהלות שלנו", הן אומרות, "אבל זה לא רק חוצה מגדרים – קיבלנו עדויות גם של מקרים של עובדות שמתעמרות במנהלות, ויש גם הנושא של התעמרות במתנדבים. אנחנו מקבלות עדויות גם מצה"ל. זה חוצה מגזרים וחוצה ארגונים".
"כשפתחנו את הדף נדהמנו ממספר העדויות שהתחילו להגיע, עדויות קורעות לב, ואנחנו מבינות שזה ה-MeToo הבא, אנחנו מבינות את הדחיפות של זה"
עו"ד הדס ארנון-שרעבי, ארגון ביחד נגד התעמרות בעבודה
מה לדעתכן התחום שהרעה החולה הזאת הכי בולטת בו?
"מערכת הרווחה, מערכת החינוך, הרפואה – דווקא בדברים שלדעתי יש בהם מקצועות חברתיים. מהיי-טק עדיין לא קיבלנו המון המון עדויות, אבל יש גם משם. השאלה הזאת מצביעה על סוגיה חשובה מאוד, המחקר בנושא הוא יחסית בחיתוליו, חסרים מחקרים על היקף התופעה הזאת".
"התעמרות היא אלימות", הן אומרות. "אנחנו סבורות שכמו שמנסים למגר אלימות במרחבים אחרים – אלימות במשפחה, אלימות מינית – כך צריך לפעול למגר גם את התופעה הזאת, שהיא סוג של מגפה שקטה שאנשים מתקשים לזהות אותה. אנחנו מרגישות שזה התפקיד שלנו לפעול נגד התופעה הזאת, כדי שהבושה תעבור צד".